רשתות חברתיות מקוונות בסוריה
האינטרנט בסוריה אינו דבר מובן מאליו. סוריה היתה מבין האחרונות מקרב מדינות המזרח התיכון לאמץ את האינטרנט.
ב-24 בפברואר 1996 קיבל ה-STE (Syrian Telecommunications Establishment – http://www.ste.gov.sy) את אישור משרד ראש הממשלה לחיבור המדינה לאינטרנט ולשמש כאחראי על ה-Top-Level Domain Country Code(.sy). ב-11 במרץ אותה שנה נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ה-STE וה-SCS (Syrian Computer Society – http://www.scs-net.org אשר בראש האחרון עמד בשאר אל-אסד עצמו), לשם עריכת ניסוי לחיבור מוסדות הממשלה לאינטרנט לצורך הערכה ראשונית של כל ההיבטים ובכלל זה יעילות, מידת ההתאמה לתרבות ולבעיות הבטחון של המדינה. מסקנות הניסוי קבעו כי על סוריה להתחבר לאינטרנט במהירות האפשרית. בין הסיבות לכך, מונה הדו"ח את הטעמים הבאים:
- עושר המידע והשרותים המצויים בפני סטודנטים וחוקרים, לאור היותו עמוד תווך במחקר ברחבי העולם בשל הכמות העצומה של המידע המקוון ומאגרי המידע המצויים בו.
- חשיבות האינטרנט ככלי לפרסומות מסחריות וסחר אלקטרוני.
- האפשרות לניצול האינטרנט ע"י מוסדות סוריים לשם קידום מוצריהם ופרסום המורשת התרבותית, ההיסטורית, הארכיאולוגית והתיירותית של סוריה.
- הצגת העמדה הסורית, לשם תמיכה בעמדותיה וזכויותיה לשם "גישור על הפער הגדול ואיזון התפיסות השגויות, השקרים והתמונות המעוותות של סוריה המוצגות באתרים הנתמכים ע"י הציונות הבינלאומית. בנוסף לאפשרות לחשיפת פשעי ישראל ותוקפנותה נגד הערבים באמצעות האינטרנט, אשר הופך לערוץ התקשורת הפופולארי והיעיל ביותר".[1]
ב-17 בנובמבר 1997 החל בסוריה פרויקט ניסיוני במטרה להתיר לגופים נבחרים במדינה גישה לאינטרנט. פרויקט הניסוי כלל 150 מנויים מקרב גופי השלטון במדינה. בתום פרויקט זה ובהמלצת ה-SCS, STE, בוצעה הרחבה של הפרויקט למתן גישה לאינטרנט לציבור הרחב. פרויקט זה החל בתחילת 1999 במתן שרותי דואר אלקטרוני ושרותי אינטרנט אחרים דוגמת גלישה והעברת קבצים באמצעות FTP בתוך סוריה עצמה.
ביחסו לאינטרנט, נע המשטר הסורי – כאחרים – על שני צירים שונים: מחד גיסא, שימוש באינטרנט כמשקל נגד מתוך הנחה שהאינטרנט מוצף בתעמולה אנטי סורית. מאידך גיסא, כל כניסת טכנולוגיה חדשה למדינה מיושמת בהדרגה ובאיטיות רבה, נבחנת ומבוקרת בקפידה בין השאר בשל חשש מחדירה תרבותית למדינה. אשר הרשתות החברתיות שבו משמשות אתגר חדש ורב עוצמה לממשל זה.
אולם לא רק הפיקוח הטכני שימש ביד השלטונות אמצעי להצרת צעדי משתמשי האינטרנט; עלויות גבוהות של רכישת מחשב, חיבור לאינטרנט ושימוש בו לצד תשתית תקשורת לקויה, הקשו אף הם על חדירת האינטרנט למדינה בתחילה. עם זאת שיעור הגידול מתחילת העשור עומד על קרוב ל-12 אלף אחוז (…) בין השאר בשל הפחתות שבוצעו לאורך השנים בעלויות שימוש אלו ובשל האיכות הגבוהה יחסית של ההון האנושי הקיים בה.
אולם, כבר בשנת 2002, בראשית ימי האינטרנט במדינה, קבע שר התקשורת הסורי מחמד אל-מנג'ד בראיון לעיתון אל-חיאת, כי למרות הכוונה להפחית את העלויות בכל האמור ברכישת מחשבים והתחברות לאינטרנט, לצד הפיכתו למהיר יותר, הרי שהפיקוח עליו לא יוסר והכניסה למספר אתרים תמשיך להאסר בשל "המסורת ומנהגים של המדינה". [2]
למרות הגידול הרב בשיעור חדירתו למדינה, האינטרנט עדיין מצוי ברשותם של 16.4% בלבד מתושבי סוריה אשר היתה האחרונה לקלוט את האינטרנט מקרב מדינות המזרח התיכון. זאת רק לאחר שהשלטונות וידאו את יכולתם הטכנית לשלוט ולפקח על תעבורת האינטרנט במדינה. ההגבלות השלטוניות על החופש במדינה, בדגש על הגבלת האינטרנט והמשתמשים, מציבים את סוריה תדיר כאחת מ'אויבות האינטרנט' בעולם' על פי הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'.[3] שלטונות סוריה נוטים לחסום בעיקר אתרים הקשורים בחופש ביטוי, זכויות אדם, ארגוני אופוזיציה והמיעוט הכורדי. לצד אתרים פורנוגרפיים, אתרים ישראליים, אתרי חדשות מקומיים וזרים. בשנים האחרונות, החלו אלו לחסום גם אתרים בינלאומיים של רשתות חברתיות, לאור הפופולאריות הגדולה שלהם במדינה.
בשנת 2007 סוריה אף הוגדרה כ'בית הכלא הגדול במזרח התיכון' ע"י אותו ארגון[4] עבור משתמשי אינטרנט ובלוגרים (כמו גם אחד מעשרת המדינות הגרועות בעולם עבור בלוגרים בשנת 2009).[5] זאת בשל מספרם הרב של העצורים, אשר נידונים לעיתים למספר שנות מאסר ואלו המוטרדים על ידי השלטונות, בשל פעילותם המקוונת.
מנגד קיימות חברות במערב החוסמות חלק משרותיהן בפני תושבי סוריה. הרשת החברתית העסקית LinkedIn חסמה לזמן מה את שרותיה למדינה באפריל 2009. אולם בשל מחאת משתמשים, אשר באה לידי ביטוי גם באמצעות ה-Twitter, בוטל האיסור כעבור זמן קצר. לטענת החברה הדבר בוצע בשל טעות אנוש. אולם חברות כמו Google, Sun ואחרות חוסמות בשגרה חלק משרותיהן בפני משתמשים אלו בשל האיסור על אספקת מוצרים ושרותים מארה"ב לסוריה.
חדירת האינטרנט למדינה ותפוצת הרשתות החברתיות בה לא רק שממלאים תפקיד מפתח בקבלת מידע והעברתו על הקורה במדינה ומחוצה לה. הם מאפשרים למשתמשים לעקוף את ההגבלות השלטוניות הקיימות על חופש הביטוי ועל התארגנויות ממשיות שונות. זאת תוך יצירת קבוצות לחץ מקוונות לשם מימוש שינויים חברתיים וכלכליים במדינה. הדגש הינו על הרשת החברתית Facebook הפעילה בעשרות שפות ובכלל זה בערבית ואשר זוכה לפופולאריות רבה במדינה, תוך מחיר אישי כבד אותו נאלצים משתמשי האינטרנט והבלוגרים בסוריה לשלם לעיתים.
לאחרונה עלתה בתקשורת סוגיית הרשתות החברתיות במדינה לאור המסע שפתח הממשל הסורי נגד Facebook והקריאה להחרימו. זאת בשל החלטת הנהלת החברה לראות ברמת הגולן חלק מישראל ולרשום משתמשים מישובים אלה כתושבי ישראל ולא כתושבי סוריה כפי שהיה עד כה. בנוסף, נמסר כי סוריה תחסום את האתר ברחבי המדינה. אולם בפועל אתר זה חסום מזה כשנתיים, לצד הגבלות על אתרי רשתות חברתיות אחרות וכן אתרים המאפשרים עקיפת חסימות הממשל ובכלל זה אתרים יעודיים המאפשרים שימוש אנונימי ב-Facebook.[6] הגבלות אלו על הרשתות החברתיות במדינה נועדו לחסום ערוצים של יצירת קשרים בין אנשים הן בתוך המדינה והן מחוצה לה. בהקשר זה יצויין כי נוצרו בעבר קשרים מקוונים שכאלה בין ישראלים לבין תושבים סורים, בין השאר באמצעות ה-Facebook.
הפייסבוק כולל מאות קבוצות העוסקות בסוריה בעלות מספר משתנה של חברים; ממספר חברים בודדים ועד למספר אלפים. בכלל זה, קבוצות לעידוד התיירות במדינה, קבוצות של סטודנטים, עסקים, טכנולוגיה, אומנות, מוזיקה, רכב וספורט. קבוצות המיועדות לסורים בתוך המדינה ומחוצה ומספר רב של קבוצות כלליות.
קבוצות יעודיות ב-Facebook משמשות כמסעות מחאה מקוונים המצליחים לעיתים להביא לשינוי במדינה; אונס של נערה הביא לדיון ציבורי אודות ניצול מיני של ילדים תודות למסע מקוון של אלפים. מאבק מקוון בטיוטת חוק העוסק בדיני אישות אשר יש הסוברים כי הוא שהביא את השלטונות לבטלו. מסע להסרת ההגבלות על האתר במדינה ואף פניה אישית של אחת הקבוצות לנשיא בעניין זה. כמו גם קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השרות. בנוסף קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות אודות צעדים אלו של השלטונות.
ה-Youtube משמש אף הוא כלי בידי גורמים מקומיים אלו. במסגרת זו הועלו לאתר סרטונים המתעדים את המיעוט הכורדי ודיכויו במדינה. מנגד דווח באוגוסט 2007 על חסימת האתר במדינה בשל סרטון שהוצב ובו נראית אשת הנשיא כששמלתה מתנפנפת בעת ארוע רשמי. כמו כן במאי 2008 דווח על חסימת הגרסה הערבית של האנציקלופדיה החופשית Wikipedia במדינה[7] על ידי כל ספקי האינטרנט במדינה מסיבה שלא נמסרה. במחצית פברואר 2009 דווח כי חסימת האתר הוסרה,[8] צעד יוצא דופן במדינה.
הרשתות החברתיות מהוות בסוריה בסיס ליצירת התארגנויות וקבוצות לחץ אשר אינן אפשריות בחיי היום יום בשל הפיקוח ההדוק על חופש הפרט והביטוי במדינה. זוהי עדות מוחשית נוספת לעוצמת האינטרנט לא רק ככלי להעברת מידע במדינות דיקטטוריות, אלא אף ליצירת בסיס לשינויים חברתיים במדינות אלו. דבר המהווה קריאת תיגר חמורה במדינה ריכוזית ומחמירה כסוריה ומתוקף כך לאתגר הולך וגדל עבור הממשל. לאור כל זאת, סביר להניח כי ככל שתעמיק חדירת האינטרנט למדינה, כך ילכו ויעמיקו הביטויים המקוונים של לחץ עממי לשינוי פניה ואופיה של המדינה והחברה בה.
[1] Dr. Hasna Askhita, "The Internet in Syria,", Assad National Library, Damascus. Translation of "L’internet en Syrie," delivered at IFLA. New Media and Information Technology Working Papers, Georgetown University, Center for Contemporary Arab Studies, 24 March 2000.
http://nmit.georgetown.edu/papers/askhita2.htm
[2] SyriaLive.net, "Syrian Internet Installation and Subscription Rates to be Scrapped,", Computer and Internet – 2002, 5 March 2002.
http://www.syrialive.net/computer/archive/computer_2002.htm
[4] http://www.rsf.org/Syria,20777.html
[5] http://cpj.org/reports/2009/04/10-worst-countries-to-be-a-blogger.php
[6] http://www.gotofacebook.co.za, http://facebookoxy.com
[7] http://anasonline.net/2008/05/%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A-%D8%A3%D8%AD%D8%AF%D8%AB-%D8%B6%D8%AD%D8%A7%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%AD%D8%AC%D8%A8-%D9%81%D9%8A/
[8]http://anasonline.net/2009/02/%D8%A7%D9%84%D8%A5%D9%81%D8%B1%D8%A7%D8%AC-%D8%B9%D9%86-%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A%D8%A9/
