שמרנות למול מודרניות – האינטרנט בעולם הערבי

אינטרנט ומזרח תיכון נראים על פניו כשני תחומים רחוקים מיני ים שלא לומר סותרים זה את זה; האינטרנט הינו סמל מהפיכת המידע, חופש הביטוי והמידע, חדשנות, מודרניות, פתיחות, שוויון הזדמנויות, שקיפות, מיידיות. מנגד, המזרח התיכון מצטייר כאזור המאופיין במסורתיות, שמרנות, בירוקרטיה, הגבלות חמורות על זכויות האדם וחופש הביטוי, סגירות, סיאוב.

לפיכך, מפליא לגלות כי שיעור גידול השימוש באינטרנט במזרח התיכון בין השנים 2000-2008 עומד על 1,296% לעומת 97% בשאר העולם וכי שיעור החדירה זהה (23%). זאת למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 2.9% מכלל משתמשי העולם.

נתונים מפתיעים אלו מלמדים על החדירה הגבוהה של האינטרנט בקרב רבות ממדינות האזור וכי, להבדיל מהמערב, המזרח התיכון ככלל, טרם מיצה את מלוא פוטנציאל חדירת האינטרנט וטרם נרשמה בו רוויה. זאת בדומה לאפריקה ודרום אמריקה ולהבדיל מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה שם שיעור החדירה גבוה למדי ולפיכך שיעור הגידול נמוך משמעותית.

אף במזרח התיכון ישנן מדינות אשר נראה כי הגיעו לרוויה מבחינת חדירת האינטרנט ולכן שיעור הגידול בהן נמוך משמעותית יחסית לאזור. לדוגמא, איחוד האמירויות בה שיעור החדירה עומד על כ-50% ולכן שיעור הגידול בין השנים 2000-2008 עומד רק על 207% (הנמוך מכל מדינות האזור).

אולם קיימות מדינות אשר לא רק שהן רחוקות ממיצוי הפוטנציאל האינטרנטי שלהן, אלא חלקן מסתמנות כמעצמות אזוריות בתחום. בסוריה שיעור חדירת האינטרנט עומד על 17.6% (שיעור לא גבוה במיוחד יחסית לאזור), אולם לאורך השנים הגידול בה הוא הגבוה ביותר לאזור – כ-11,500% (מ-30 אלף לכדי 3.5 מיליון משתמשים בשמונה שנים).

איראן מהווה ללא ספק מעצמה אזורית בתחום ובה שיעור חדירה של כ-35% ושיעור גידול של 9,100% במשך שמונה שנים. זאת בשל ההון האנושי האיכותי המצוי בה, הרצון הרב בחשיפה למידע ובהחלפתו וכן בנגישות למערב, גם אם באמצעים מקוונים. הארועים האחרונים רק מוכיחים זאת הלכה למעשה.

האינטרנט חדר למזרח התיכון בראשית שנות ה-90: בשנת 1991 היתה תוניסיה למדינה הראשונה באזור שהתחברה לאינטרנט, לאחריה כווית (1992), מצרים, תורכיה ואיחוד האמירויות (1993) וירדן (1994). סוריה וערב הסעודית היו האחרונות להתחבר והתירו שימוש באינטרנט במדינותיהן רק לאחר שהסדירו באופן מלא, טכנית וחוקית, את יכולתן לצנזר את האינטרנט בתחומן ולנטר את השימוש בו.

כניסתו המאוחרת של האינטרנט למזרח התיכון תלויה במספר גורמי יסוד המאפיינים את האזור ועומדים לו לרועץ בהקשר זה:
• השפה השלטת באינטרנט הינה האנגלית, בוודאי בשנים הראשונות של האינטרנט בעולם הערבי.
• שיעורם הגבוה של האנאלפאבתים וכח האדם הלא מיומן במזרח התיכון.
• שיעור נמוך של התפתחות כלכלית, אשר מוביל לכדי עלויות גבוהות של רכישת מחשב, והשימוש באינטרנט.
• תשתית תקשורת חלשה ולא יציבה בחלק מהמדינות, דבר המוביל לשיעור שימוש נמוך ולעלויות גבוהות בעת השימוש באינטרנט.
• חששות הממשלים המקומיים מאמצעי תקשורת זה אשר ישמש דרך נוחה להפצת דעות ולהתקשרות עם אזרחים אחרים ללא פיקוח השלטונות.
• ההמנעות מנכונות להפיץ טכנולוגיות חדשות אשר מקורן במערב.
• אי חדירת מערכות המידע לחיי היום יום בחלק ממדינות העולם הערבי.
• אי חדירת אמצעי 'תקשורת ישנה' למדינות אלה – קיימת התאמה בין מידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת ישנה' למידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת חדשה' באזור.

במהלך השנים ניתן להבחין בשלושה שלבים במחזור חיים זה של קליטת האינטרנט במדינות המזרח התיכון:
1. עידוד השימוש – בתחילה, מעודדת המדינה גופי ממשל שונים לעשות שימוש באינטרנט ומסייעת לתושבים לרכוש מחשבים.
2. התפכחות – בשלב זה מבין הממשל כי האינטרנט מאפשר גישה חופשית לא רק לאלו שהממשל חפץ ביקרם, אלא גם לגורמים שונים ובכלל זה ארגוני אופוזיציה, זכויות אדם וקבוצות שוליים שונות.
3. הגבלת השימוש – במטרה להגן על הערכים הדתיים, תרבותיים והפוליטיים הקיימים במדינה.

כיום מדינות המזרח התיכון נחלקות בין אלו אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו ומיהרו להטמיע אותו בקרבן ולהנות מפרותיו אלו, דוגמת מדינות המפרץ. לבין מדינות דוגמת סוריה, מצרים, תוניסיה וערב הסעודית בהן הפיקוח על האינטרנט הדוק במיוחד. על פי רוב מטעמים פוליטיים.

סוריה וערב הסעודית מייצגות נאמנה את שתי התפיסות הקיימות באזור להגבלת השימוש באינטרנט; סוריה מייצגת אותן מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט מסיבות פוליטיות על מנת שאלו לא יערערו את הלגיטימציה השלטונית השברירית לעיתים. בבחינת לשמור על הממשל מפני האזרחים באמצעות הגבלות על אתרי ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם, מיעוטים דתיים ומקורות מידע שונים. מדינות נוספות הפועלות ממניעים אלו הינן מצרים ותוניסיה.
ערב הסעודית מייצגת אותן אלו באזורנו החוששות לפגיעה במוסריותם וערכיהם הדתיים והתרבותיים של המשתמשים בשל התכנים המצויים באינטרנט. בבחינת לשמור על המשתמש מפני עצמו באמצעות חסימת אתרים ובהם אלימות, הימורים, פורנוגרפיה, אלכוהול, המרת דת ועוד. הגבלות שכאלו ניתן למצוא בעיקר במדינות המפרץ.

לשם כך עושות שימוש מדינות האזור מגוון אמצעים;
• חוקתיים – המדינה יכולה באמצעות רישוי וחקיקה למנוע את גישת אזרחיה לאינטרנט ואת השימוש בו וליישם זאת באמצעות מעצר משתמשים ואמצעים שונים של הטרדתם והצרת צעדיהם.
• טכנולוגיים – הצבת חסמים טכנולוגיים שונים אשר מונעים גישה לאינטרנט ואינם מאפשרים כלל שימוש בו.
• כלכליים – שליטה כלכלית על הגישה לאינטרנט ובכלל זה קביעת רף מחירים גבוה לכל האמור בשימוש באינטרנט (רכישת מחשבים, דמי מנוי, עלויות תקשורת ועוד).

לצד הפעילות המאסיבית של השלטונות במדינות אלו לצנזר ולחסום אתרים אשר אינם לרוחם, קיים ניסיון עקבי ומוצלח מצד המשתמשים, בעיקר המנוסים שבהם, לעקוף הגבלות אלו על שימוש חופשי באינטרנט במדינותיהם וזאת בדרכים שונות ומגוונות.

האינטרנט משמש במדינות האזור כלי תקשורת עיקרי ולעיתים בלבדי עבור ארגונים ואוכלוסיות אשר על פי רוב לא זוכות לבמה ראויה, אם בכלל, באמצעי 'התקשורת הישנה'.

במסגרת זו עושים שימוש באינטרנט ובכליו השונים ארגוני זכויות אדם ואופוזיציה, מיעוטים דתיים, נשים ואף קבוצות משולי החברה הערבית זאת הן על מנת לקבל מידע אודות הקורה במדינה ומחוצה לה כללית וכן בתחומי עניינם והן על מנת ליצור מידע ולהעבירו לצרכנים אחרים. במסגרת זו קיימת פעילות ענפה של התגייסות מקוונת למען בלוגרים העצורים ברחבי המזרח התיכון כמו גם מספר ארועים בהם דיווח בעת ההתרחשות, הציף את דבר מעצרם של עיתונאים ובלוגרים והביא לשחרורם המיידי. תפקיד מרכזי בפעילות זו ממלאים השרותים החדשים במסגרת הרשתות החברתיות ובכלל זה פייסבוק, טוויטק, יוטיוב, פליקר ודומיהם.

אולם ללא ספק עוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות שבו, בעיקר במדינות בעלות הגבלות על התקשורת כמו במזרח התיכון, באה לידי ביטוי באופן מוחשי, מיידי וחד במסע הבחירות לנשיאות באיראן ובדגש על ההפגנות והארועים האלימים שבעקבותיהם.

אלו מדווחים תדיר ברחבי האינטרנט, תוך העלאת סרטונים ותמונות מהרחובות ליו-טיוב ולפליקר וגיוס תומכים מבית ומחוץ באמצעות טוויטר ופייסבוק. ארועים אלו המחישו לא רק את רמת הדרישה למידע ולטכנולוגיה באיראן, אלא גם את מידת חדירתו למדינה ומעל לכל – את עוצמת האינטרנט בהעברת מידע בין הצרכנים לרחבי העולם.

האינטרנט מצוי בשלבים של מימוש הפוטנציאל במזרח התיכון. דווקא בשל מאפייניו המידיים והגלויים, הוא משמש כזרז מוכח באזורנו להגברת חופש האזרח והביטוי ובשל כך אתגר ממשי לממשלים אלו בבואם לשמור על לגיטימיות שלטונם מחד גיסא וערכי המסורת והמוסר של אזרחיהם, מאידך גיסא.

חלקו הפעיל של האינטרנט בארועים האלימים ברחובות איראן, יוכל לשמש מקרה מבחן ברור ורב תפוצה למידת יכולתו לא רק להגביר את חופש המידע והאזרח באופן נקודתי, אלא למידת יכולתו לחולל שינויים מערכתיים וחברתיים כוללים ואף מהפיכות.