השקעות לא סולידיות

פורסם במוסף הכלכלה של 'מקור ראשון' ב-13 ביולי 2012

 

חילופי האישים במשפחת המלוכה הסעודית מספקים הזדמנות להתחקות אחר מנגנוני הסיוע לטרור בסעודיה. לשני נסיכי הכתר, נאיף – הנסיך שנפטר לאחרונה, ולסלמאן – הנסיך שהחליפו, יש תדמית מתונה. אך שניהם גם מעורבים במימון טרור. האם ארה"ב תנקוט צעדים נגד סעודיה למרות הקשרים העסקיים בין המדינות?

  

הנסיך נאיף בן עבדול עזיז, שהיה אמור לרשת את כתר המלוכה הסעודי, לא זכה לכך. לפני מספר שבועות הוא מת בגיל 79 בבית חולים בז'נבה. בית המלוכה הסעודי לא שקע באבל, ולמחרת הוכרז יורש העצר החדש, הנסיך סלמן, אחיו בן ה-77 של הנסיך המנוח.

אישים רבים, מסעודיה ומהעולם כולו, הספידו את נאיף. הדמות שהשתקפה מדבריהם הייתה של איש חסד גדול ולוחם בטרור. הודעת אבל מיוחדת יצאה מטעם IIRO, הקרן הסעודית לסיוע אסלאמי בינלאומי, בה נכתב כי "כולנו מתאבלים על מות יקירנו, וגם לבו של אללה עצוב היום ודמעות בעיניו. לא נשכח את הישגיו ואת תמיכתו של הנסיך נאיף בארגוננו למען האנושות כולה".

ממונה על הצדקה

הנסיך נאיף עמד בראש משרד הפנים הסעודי במשך 35 השנים אחרונות, והיה ממונה על מערך הצדקה של הממלכה. ג'ונתן שנצר, חוקר טרור ובכיר לשעבר במחלקת המודיעין של משרד האוצר האמריקני, ציטט לאחרונה גורם במחלקת המדינה, על פיו הממסד הסעודי מעביר מדי שנה בין 3 ל-4 מיליארד דולר למטרות אסלאמיות בכל רחבי העולם. האחראים בפועל על ניהול התקציב האדיר הזה הן מספר קרנות ענק: IIRO, האסיפה העולמית של הצעירים המוסלמים (WAMY) וקרן 'אל-חרמיין'.

הקרנות לא עוסקות רק בשיעורי קוראן או בחלוקת מזון לרעבים, אלא גם מככבות בדוחות מודיעיניים ובתביעות משפטיות במערב, בישראל וברוסיה כגורמים דומיננטיים במימון הטרור. 'אל-חרמיין' אף הוכנסה לרשימות השחורות של האו"ם, ובשנת 2004 נכנעה סעודיה ללחץ האמריקני והודיעה על סגירת הקרן.

הקרנות פרטיות באופן רשמי, אך בראשן תמיד עמדו בכירי הממשל הסעודי. סלמאן, יורש העצר הנכנס, עמד במשך שנים רבות בראש IIRO. כל הקרנות נהנו מתרומות של משפחת המלוכה ומתקציבים ממשלתיים. בתצהיר שהוגש על ידי הסעודים בתביעה של משפחות הנרצחים בפיגועי ה-11 בספטמבר, צוין למשל כי נסיך הכתר המנוח סולטאן, קודמו של נאיף, תרם לקרנות מכיסו 266,000 דולר במשך 16 שנים.

בנוסף, נאיף לא הסתפק בניהול העל של מערך הצדקה הסעודי. בשנות ה-80 הוא ליווה באופן אישי את העברת הסיוע הסעודי למוג'אהדין באפגניסטן. במסגרת פעילותו זו נפגש נאיף פעמים רבות עם בן-לאדן. מאוחר יותר עמד הנסיך בראשות ועדת הסיוע לקוסובו וצ'צ'ניה, שהעבירה 74 מיליון דולר לגורמי אל קאעידה באיזור הבלקן ורוסיה בסוף שנות ה-90.

נאיף עמד גם בראש ועדת 'אל-קודס' לתמיכה באינתיפאדה. בשנים 2000 עד 2002 מימנה 'אל-קודס' קמפיין לעידוד פיגועי התאבדות בשטחי הרשות הפלסטינית, ואף הבטיחה קצבה בסך 5,000 דולר לכל משפחה של שאהיד. משפחות השאהידים והאסירים קיבלו באותה תקופה סיוע בסך 55.7 מיליון דולר מהוועדה. גם החמאס זכה לסיוע נדיב, כאשר בפברואר 2004 העבירה הוועדה 5 מיליון דולר לבכירי הארגון. גם ארגונים אחרים זכו לסיוע, בשנת 2000 ארגן נאיף בסעודיה מבצעי התרמות שבמהלכו גויסו 174 מיליון דולר שחולקו בין כל ארגוני הטרור הפלסטיניים.

הדלת המסתובבת של הנסיך נאיף

למרות אלו, בתודעה הבינלאומית הצטייר נאיף כמי שהוביל קו לוחמני נגד הטרור. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הוא דאג למחוק כל זיקה רשמית בין אל קאעידה לבית המלוכה בריאד. בשנת 2003 הכריז מלחמה בארגון הרצחני שערך באותה עת פיגועים בשטחי סעודיה, ובשנה לאחר מכן גם הסיוע הסעודי לחמאס הוריד פרופיל.

מומחי טרור רבים מטילים ספק בכך שמדובר בנקודת מפנה אמיתית. כך למשל, עם כליאת אנשי אל קאעידה בבתי הסוהר הסעודיים, החל נאיף גם ב"תכנית שיקום" להחזרתם לדרך המוטב. 400 האסירים הראשונים השתחררו בשנת 2005 במסגרת התכנית, ובהמשך הגיע מספר המשוחררים ל-4,000 איש. על פי הערכות מומחי טרור, כ-20% מאותם משוחררים השתלבו בחזרה במערך הטרור של אל קאעידה, בלי לקחת בחשבון את אלו שמצאו את מקומם בקרנות צדקה סמי-ממשלתיות שהמשיכו לממן את תשתיות הטרור.

כדי להבין את הרקע ליחסים הדואליים בין הנסיך נאיף לאל קאעידה כדאי להיזכר שלאחר הפיגועים במגדלי התאומים דיווחה התקשורת האמריקנית על הסכם ג'נטלמני שנערך עוד בשנות ה-90 בין אוסאמה בן-לאדן לשלטונות הסעודיים. בן-לאדן התנגד אז לנוכחות הצבא האמריקני שנלחם בעירק בסעודיה, אך על פי ההסכם הוא התחייב להימנע מפיגועים בשטחי הממלכה. בית המלוכה אפשר לו בתמורה לעזוב את המדינה למרות התיקים הפתוחים נגדו. בנוסף, הובטח לו שקרנות הצדקה הקשורים לשמו לא ייפגעו. על פי חלק מהפרסומים בן לאדן צויד גם במענק פרידה בסך 300 מיליון דולר. לאחר מכן הלחץ האמריקני גבר, ונאיף נאלץ לפגוע במקורות המימון של אל קאעידה. בן-לאדן ראה בכך הפרת הסכם וב-2003 נתן אור ירוק לביצוע פיגועים בשטחי סעודיה.

בגדי הנסיך החדשים

בדומה לאחיו המנוח, יורש העצר החדש, סלמאן, מצטייר בעולם כ"שמרן מתון". מתינותו עומדת בימים אלה במבחן לא פשוט. חברת הביטוח 'לויידס', ששילמה מעל 215 מיליון דולר למשפחות הנרצחים באירועי ה-11 בסמפטמבר, תובעת את בכירי הצמרת הסעודית על חלקם במימון הפיגועים. סלמאן מכונה בכתב התביעה "פטרון אישי" של אל קאעידה בבלקנים, וזאת בשל היותו ראש ה-SHC, ועדת הסיוע העליונה לבוסניה.

על פי כתב התביעה, סלמאן העביר מחשבונו האישי ומחשבונות ה-SHC 120 מיליון דולר לסוכנות TWRA לסיוע לעולם השלישי בשנים 1995-1992. פרשייה זו ממחישה היטב את השיטה: מימון טרור במסווה של סיוע הומניטרי, וריבוי ערוצים כדי להקשות על זיהוי המקורות והנמענים גם יחד. ועדת הקונגרס שחקרה את פיגועי ה-11 בספטמבר ציינה כי TWRA הייתה אחד הערוצים העיקריים דרכם רכשו אנשי אל קאעידה בבלקן ציוד צבאי.

בנוסף, התביעה מאשימה את סלמאן בסיוע לפיגועים בישראל כשניהל את הוועדה העממית לסיוע לג'יהאד בפלסטין, זרוע סעודית שמימנה הכנת פיגועים ותמכה במשפחות המחבלים. על פי הדוחות השנתיים, הוועדה העבירה לאש"ף 8 מיליון דולר בין השנים 2000 ל-2003. אלפי אזרחים ישראלים שילמו בחייהם בשל אותו סיוע.

כשאבו-זוביידה, עוזרו הבכיר של בן לאדן, נתפס על ידי הכוחות האמריקניים באפגניסטן, הוא נשאל על מקורות המימון שלו. בתשובה הציג האיש את מספר הטלפון של הנסיך אחמד, בנו של סלמאן. טביעות אצבעותיו של סלמאן, אם כן, מורגשות בכל העולם.

אך גולת הכותרת בפעילותו של סלמאן היא קרן IIRO, אותה הנהיג "ביד ברזל", כך על פי עדותו של סוכן ה-CIA הבכיר רוברט בר בספרו "לישון עם השטן". על פי מסמכים שנתפסו על ידי המודיעין האמריקני, העניקה IIRO סיוע לבן-לאדן בשנת 1989, כשזה החליט על הקמת אל קאעידה.

הספר של בר מביא תמונה מעניינת של פעילות הקרן ברחבי העולם. מוחמד ג'מאל ח'ליפה, אחיו למחצה של בן-לאדן, ניהל את שלוחת IIRO בפיליפינים, ששימשה כזרוע פיננסית של ארגון הטרור 'אבו-סייף' במדינה. פעילות אל קאעידה באלבניה מומנה באופן דומה על ידי שלוחה מקומית של IIRO, שבראשה עמד מוחמד אל זוואהרי, אחיו של איימן, יד ימינו ויורשו של בן-לאדן. זו כמובן רשימה חלקית, ויש עוד דוגמאות רבות שתקצר היריעה מלפרט את כולן.

 

גם אנחנו על המפה של IIRO. על פי המסמכים שתפסו צה"ל והשב"כ במהלך מבצע 'חומת מגן', הקרן העבירה 280,000 דולר ל-14 עמותות הקשורות לחמאס שעסקו ב"הכשרת לבבות" לפיגועי התאבדות.

הפצת אידאולוגיית הג'יהאד באמצעות מימון פעילות דתית וחינוכית מהווה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הסעודית, ובלעדיה אין קיום לתנועות טרור. רולנד ג'קארד, ראש המכון הבינלאומי ללימודי טרור בפריז, כתב בשנת 2002 בספרו "בשמו של בן-לאדן", כי פעילותה החינוכית של קרן SHC בבוסניה תהפוך את המדינה לבסיס הקדמי של הג'יהאד באירופה. היום קביעה זו הפכה למוסכמה בתוך שירותי המודיעין בעולם. את פירותיה של אותה פעילות ראינו בין היתר בפיגוע טולוז. פזית רבינא, כתבת 'מקור ראשון', חשפה אז כי המחבל מוחמד מראח שביצע את הפיגוע השתתף ב"סמינר התחזקות" של תנועת 'הזמנה לגן עדן' בבוסניה שבועות ספורים לפני האירוע.

בדצמבר האחרון התקיימה באוניברסיטה האסלאמית בריאד ועידה בשם "סלאפיזם: גישת השריעה וצורך לאומי". הוועידה נפתחה בנאומו של הנסיך המנוח נאיף שאמר כי סעודיה דבקה באידאולוגיה הסלפית שלה ותמשיך לתמוך בה, ומי שטוען שהיא קיצונית ומעודדת טרור שקרן. טענתו האחרונה אולי מעוררת גיחוך אצל מומחי טרור, אך לגבי היקף פעילותה המסיונרית של סעודיה ברחבי העולם איש לא צוחק.

'בית החירות', ארגון אמריקני העוקב אחר מידת החופש וזכויות האדם בעולם, בדק בשנת 2006 את תפוצת הפרסומים הסעודיים ברחבי ארה"ב. נבדקו 200 מסמכים שהופצו במסגדים ובמרכזים אסלאמיים אחרים. המסקנה הייתה עגומה: הפרסומים משקפים אידאולוגיית שנאה טוטוליטרית, מסיתים לאלימות, וגורמים להפרת זכויות אדם על אדמת ארה"ב.

ארה"ב דואגת לנפט יותר מלטרור

דוחות מודיעיניים עדכניים ממשיכים להתריע שהסיוע הסעודי לטרור לא נעצר. כך, שלוחותיה של קרן 'אל-חרמיין' המשיכו לפעול ברחבי העולם גם לאחר סגירתה הרשמית ביוני 2003, ובתקשורת האמריקנית אף דווח בספטמבר של אותה השנה על משרד של הקרן שפועל במדינת אורגון. בדוח סודי של משטרת פקיסטן שדלף לתקשורת ב-2009, צוין כי 'אל-חרמיין' הזרימה 15 מיליון דולר לקבוצות אל קאעידה וטליבאן במדינה. משחקי החתול והעכבר, אפוא, לא פסקו לרגע.

שיטה נפוצה בה נוקטים תומכי טרור סעודיים היא הסתעפות, כמו במקרה של קרן SHC שמימנה את חימושם של אנשי אל קאעידה בבלקן באמצעות קרן נוספת. זהו כנראה אחד התפקידים של רשת חקאני. משפחת הפשע האפגנית מקושרת לטליבאן עוד משנות ה-90. כבר בשנת 2004 הצטברו דיווחים ב-CIA על כך שאנשי חקאני מעבירים כספים מסעודיה לטליבאן, אך רק בשנתיים האחרונות הטילה ארה"ב סנקציות על ראשי הרשת.

לפני שנתיים נעצרו בפקיסטן ארבעה אנשי חקאני ששבו מעלייה לרגל במכה. מזוודותיהם לא הכילו מזכרות, אלא היו מלאות בכסף המיועד לטליבאן. עליות לרגל הן מקור פרנסה משמעותי בעבור ארגוני טרור. הפיגוע בבית חב"ד במומבאיי בשנת 2008 מומן בחלקו באמצעות חברת קש שגייסה כספים בעת עלייה לרגל. אותה חברה זכתה כפי הנראה גם לסיוע מ'אל-חרמיין'. עליות לרגל, אגב, מפוקחות בפיקוח הדוק על ידי קרן החאג' הסעודית, שבראשותה עמד שנים רבות הנסיך נאיף.

 

כשמדברים על מלחמה במימון הטרור, עיני העולם נשואות לארה"ב. היא עשתה לא מעט בתחום, אך יש החושבים שלא מספיק. חוקר הטרור ג'ונתן שנצר רמז בשנה שעברה במאמרו "סוגיית מימון טרור סעודי" בעיתון The Weekly Standard, שלארה"ב, החוששת מעליית מחירי הנפט, אין מספיק מנופים כדי ללחוץ על השלטונות בריאד.

לפי המתואר בספרו הנזכר של רוברט בר, הדברים עובדים בפשטות: "ב-12 בספטמבר 2001, פחות מיממה לאחר ההתקפות על מרכז הסחר העולמי והפנטגון, הוציאה סעודיה לשוק תוספת של תשעה מיליון חביות נפט שהופנו בעיקר לארה"ב. בעקבות זאת נשארו מחירי הנפט נמוכים והאינפלציה עלתה בשיעור שולי, אף שהייתה זאת התקפת הטרור הבודדת הקטלנית ביותר בהיסטוריה".

גם דוד בדין, עיתונאי חוקר ומומחה לטרור, מציין בשיחה עם 'מקור ראשון' כי לנפט יש משקל רב בקבלת ההחלטות בארה"ב, אך לדעתו הוא אינו השיקול היחיד. "לרבים מהפוליטיקאים בארה"ב", מזכיר בדין, "יש קשרים עסקיים עם סעודיה. הכרזת מלחמה טוטאלית על מקורות המימון הסעודיים של ארגוני טרור תמוטט את העסקים הללו, ואת זה הצמרת הפוליטית האמריקנית לא יכולה להרשות לעצמה".

קשרים עסקיים עם סעודיה נפוצים במיוחד בקרב האליטה המורמונית, מציין בדין. לאליטה זו השפעה גדולה בארה"ב, כשמרבית בכירי ה-CIA וה-FBI נמנים איתה, וכך גם רבים בצמרת המפלגה הרפובליקנית, כולל משפחת בוש ומועמד המפלגה לנשיאות מיט רומני. אגב, בניגוד למועמדים אחרים מולם התמודד רומני במירוץ הפנימי של המפלגה, הוא נמנע מלתקוף את סעודיה. סימן נוסף לקשרים בין האליטה המורמונית בארה"ב לשלטון הסעודי, מצא בדין בשנת 1986 כשחשף שהזרם הדתי הלא מוסלמי היחיד שמותר לו לפעול בשטחי הממלכה הסעודית הוא הזרם המורמוני.

קרי פאטון, מומחה טרור אמריקני ומחבר הספר "מודיעין סוציו-תרבותי", מתקומם כנגד ההכללה כלשונו כלפי הקהילה המורמונית. עם זאת, הוא מסכים חלקית עם בדין בקביעה כי לרפובליקנים יש מסורת של שיתוף פעולה עם סעודיה. לדעת פאטון, הבעיה האמיתית היא שהמפלגות בארה"ב לקחו חלק בסכסוך בין הסונים לשיעים. הרפובליקנים תמיד צידדו בסונים, אותם מייצגת סעודיה; ורבים מהמנהיגים הדמוקרטיים ניסו לאמץ לחיקם את השיעים, כמו במקרה של הנשיא קרטר. פאטון סבור כי שתי המפלגות שגו כשתמכו באחד הצדדים, כשאף אחד מהם אינו מצטיין ביציבות יתרה. הרפובליקנים כשלו, לדעתו, כשתמכו בסעודים המושיטים סיוע רב לפלסטינים ול'אחים המוסלמים'.

ובינתיים, הסעודים ממשיכים להפעיל לחצים על ארה"ב. הסנאט האמריקני אישר לאחרונה תיקון לחוק תקציב סיוע החוץ לשנת 2013, המחייב את מחלקת המדינה לדווח כמה מתוך 5 מיליון פלסטינים המקבלים סיוע מאונר"א, הם פליטים שעזבו את בתיהם בישראל בעקבות מלחמות העצמאות ומלחמת ששת הימים, וכמה מהם צאצאים של אותם פליטים. הסעודים מאוד לא אהבו את החקיקה, העלולה לרוקן את "זכות השיבה" מתוכנה. לפי בדין, אחד הצעדים שננקטו מכיוונם הוא העברת 5 מיליון דולר במזומן למחנות אונר"א ברצועת עזה. סכום קטן יחסית לתקציב השנתי של הארגון בסך 1.2 מיליארד דולר, אך כשהוא מועבר במזומן אין לדעת לאילו ידיים יגיע.

האם המצב ישתנה בעתיד? פאטון מאמין שרבים מהרפובליקנים הפיקו לקחים משגיאות העבר, אך נשאר פסימי לגבי המפלגה הדמוקרטית, שלדעתו תמשיך לחבק את קיצוני האסלאם.