סקירת היום השלישי

מאורעות היום השלישי למבצע החלו באתר חמאס בדיווחים על פלסטינים הרוגים כתוצר לוואי של ההפצצות;
דיווח[1] מרמאללה מסר אודות שני פלסטינים שנהרגו ועל אחרים שנפצעו במהלך הפגנות בגדה המערבית, תוך ציון כי בכל הכפרים והערים בגדה המערבית היו שביתות והפגנות נגד הטבח ברצועת עזה.
דיווח[2] מרפיח מסר כי הכוחות המצריים המוצבים במעבר הגבול ברפיח הרגו פלסטיני ופצעו 15 אחרים, בעת שקבוצה של פלסטינים ניסתה להבקיע פירצה בגדר והביאה 12 משאיות עמוסות בעזרה לתוך הרצועה. הדיווח מציין כי הנסיון בוצע לאחר שחה"א הישראלי השמיד 40 מנהרות ששימשו להברחת מוצרים בסיסיים לעזה הנצורה.

כמו גם על דיווחים נוספים בדבר נפגעים מההפצצות;
דיווח[3] מג'באליה על הרג האם וארבעה בנותיה הקטנות וכן שלושה אחים ברפיח אשר נהרגו כתוצאה מתקיפת חה"א את ביתו של ראאד אל עטר, מפקד בכיר בגדודי עד א-דין, הנמצא בסמוך. ההרוגים הינם בני 4, 13 ו-14.
הדיווח מוסיף כי מטוסים וספינות מלחמה הפגיזו את האזור המערבי של העיר עזה לאחר חצות יום א' וגרמו לנזק רב לנמל עזה ולעמדות בטחון. הספינות הפגיזו את אזור הנמל המשטרתי בעיר עזה ומסגד ברפיח.
פגיעה נוספת בבית אזרחי התרחשה בעת נסיון של ספינת תותחים לפגוע בביתו של רוה"מ הניה. נזק רב נגרם לבתים באזור אולם ללא אבדות בנפש.
עוד מוסר הדיווח כי ההתקפות האוויריות הברבריות של צבא הכיבוש הישראלי הרגו למעלה מ-310 פלסטינים ופצעו 1,400 אחרים, תוך ציון כי המנהיגים הפוליטיים והצבאיים של ישראל הצהירו שהתוקפנות הינה עדיין בשלביה הראשונים.
דיווח[4] נוסף מעזה מסר ע"פ מרכז זכויות אדם שההתקפות על רצועת עזה גרמו למאות נפגעים ובכללם 55 ילדים (20 מהם נהרגו והיתר נפצעו קשה) ותשע נשים במשך יומיים, מרביתן מורות אשר היו בבתי הספר ליד מטרות שהופצצו. הדיווח מדגיש כי מספר ההרוגים והפצועים עתיד לעלות לאור העובדה שחלק מהקורבנות נלקחו לבתי משפחותיהם ושם נקברו מבלי שנרשמו בבתי החולים.
עוד נמסר כי דיווחים ראשוניים מציינים שהמספר הגדול ביותר של קורבנות הוא מהעיר עזה שם נהרגו 118 פלסטינים, לאחר מכן האזור המרכזי של הרצועה שם נהרגו 84, צפון עזה 25, חאן יונס 17 ורפיח 13 נכון ליום א' אחה"צ.

דיווחים נוספים כללו תגובות של גורמים ערביים שונים להפצצות;
במסיבת עיתונאים שהתנהלה ביום א' ע"י דובר החמאס פאוזי ברהום יחד עם מנהיג פוליטי של הארגון, ד"ר אסמעיל רדואן, נמסר[5] כי ההרפתקה הצבאית נועדה לחסל את תוכנית ההתנגדות ואת החמאס לאחר השגת אישור אזורי. הוא הדגיש שעזה לא תכנע ושנחישות העם הפלסטיני לא תחלש והוסיף שהמלחמה שהוכרזה על עזה רק "תגביר את התעקשותנו להתנגדות לכיבוש בהגנה על עמנו תוך שימוש בכל האמצעים הקיימים".
הוא ברך את ההמונים הערביים והאסלאמיים המבטאים את הזדהותם עם עזה והביע את הערכתו למדינות הערביות והאסלאמיות ששלחו עזרה דחופה מקטאר.
הדובר קרא למדינות ערב ולרשות ברמאללה לעצור מיידית את נירמול היחסים עם ישראל, לשבור את המצור על עזה ולפתוח את מעבר רפיח.
משלוח זה של עזרה דחופה מקטאר נתקל בסרוב[6] מצרי לאפשר את נחיתת המטוס הלובי אשר נשא ציוד רפואי דחוף ועזרה הומניטארית בשדה התעופה אל עריש למרות שעל סיפונו היה בנו של שליט לוב אשר אמור היה לפקח אישית על פעולת החלוקה. בן אחר של שליט לוב מסר לתחנת הטלביזיה אל-ג'זירה כי בשל העדר אישור הנחיתה המצרי, נאלץ המטוס לנחות באבו ד'בי. הוא חשף כי התאום הישראלי-מצרי מנע מספינה לובית אשר נשאה טונות של עזרה הומניטארית מלעגון בנמל עזה לפני מספר שבועות. הוא הבטיח כי הספינה תצא לדרכה שוב ותגיע לנמל למרות המצור הימי הישראלי.
עוד נמסר כי באל עריש נמנעה כניסתם של שמונה מנתחים מצריים לרצועת עזה לעזרה בניתוחים דחופים לפלסטינים פצועים קשה. חבר פרלמנט מצרי מסר שהמנתחים ממתינים במעבר הגבול ברפיח לאישור השלטונות המצריים לחצות לעזה.

תגובה נוספת[7] הגיעה מטעמו של שיח' ראאד סאלח אשר אמר כי הכיבוש הישראלי, הזוכה לגיבוי אמריקאי, פתח במסע הפצצה נרחב נגד רצועת עזה כהכנה לפלישה לרצועה והפלת תוכנית ההתנגדות. הוא אמר בהודעה לעיתונות ביום א' בערב כי המלחמה על עזה הינה האחרונה בשורה של מלחמות שנחתו על האזור, בהאשימו גורמים ערביים ואסלאמיים רשמיים בשתיקה המעודדת את ישראל בפתיחת מלחמה זו והוסיף כי בין אם שתיקה זו היתה מכוונת ובין אם לאו, היא מהווה בסופו של דבר עונש מוות נגד כל הרצועה.
הוא הודיע כי הפלסטינים באדמות 1948 הכריזו שביתה כללית ואבל בעקבות התחלת המהלך הצבאי נגד עזה וכי תהלוכות והפגנות התקיימו באזורים שונים.

המזכיר הכללי של הג'האד האסלאמי, האשים[8] את ההתקפות האכזריות של כוחות הכיבוש הישראלי על רצועת עזה שהן כלי בידי קשר אזורי, ערבי ובינלאומי לחסל את ההתנגדות. בהודעתו לתחנת הטלביזיה אל-ג'זירה ביום א' בערב מדמשק הוסיף כי במהלך ביקורה בקהיר, דיברה שרת החוץ ליבני על ציר אזורי לביתור עזה בתקווה לשנות את חוקי המשחק. הוא קבע כי ישראל היא זו אשר הפרה וסיימה את הפסקת האש ולא פלגי ההתנגדות והדגיש כי סיום "התוקפנות הציונית" והסרת המצור מעל עזה הינם תנאים בסיסיים לפני דיון על שקט מחודש.
הוא אמר כי הרש"פ, בלווית מספר מדינות ערביות, העניקה אור ירוק לישראל לביצוע רצח העם בעזה, אולם הוא הצהיר כי טנקי כוחות הכיבוש לא יצליחו להביא לשינוי המצב בעזה.