זכויות דיגיטליות – עמוד 16

כיצד שלטונות סוריה מתמודדים עם האינטרנט ?

22 יוני 2011/ב Ynet, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, סוריה /על ידי Tal Pavel

האינטרנט מציב אתגר שלטוני רב עוצמה לממשלים שונים באשר הם ובעיקר לאלו הריכוזיים אשר בהם הוא מהווה ערוץ יחיד כמעט בו יכולים התושבים ליצור מידע, להעבירו ולקבלו. עוצמה זו הוכחה פעמים רבות בארועים אשר שוטפים את אזורנו מתחילת השנה בה הוכח שוב תפקידו של האינטרנט והרשתות החברתיות שבו ביצירת ארועים מקוונים, ליכוד אנשים, העברת המסר, ודיווח מהשטח לקצוות עולם במהירות רבה ובאמצעות שלל מכשירי קצה.

לא יפלא איפוא שממשלים באזורנו נוקטים באמצעים מגוונים להצרת צעדי משתמשי האינטרנט ולמנוע מהם גישה חופשית, בעיתות שגרה, וביתר שאת ב"אביב עמים ערבי" זה.

לא קל לחיות בימים אלו בסוריה, לא להיות בה עיתונאי ואפילו לא משתמש אינטרנט. בשל אופי השלטון הדיקטטורי בה ומנגד, לאור הערעור הנרחב והעמוק ביותר מאז מעולם על הלגיטימיות השלטונית בסוריה, נוקטים השלטונות במדינה בשלל דרכים להלחם בזירה המקוונת, במשתמשי האינטרנט במדינה.

כחלק ממסעה נגד התקשורת במדינה, סוריה מחזיקה חמישה עיתונאים במעצר (מקומיים וזרים), לצד פגיעה בעשרים נוספים, מתחילת המהומות במדינה. עם הגיעה לסוריה של דורותי פארווז, כתבת אל-ג'זירה באנגלית ב-29 באפריל – אבדו עקבותיה. היא שוחררה כעבור כשלושה שבועות מאיראן…

מקורות שונים דיווחו כי שלטונות סוריה מענים עצירים על מנת שאלו ימסרו את פרטי הגישה לחשבונות הפייסבוק שלהם. כך הם יכולים לחשוף את זהותם האמיתית של מארגני המחאות באמצעות רשת חברתית זו, כמו גם לשתול שלל מסרים סותרים ואף להביא לכדי סגירת חשבונות אלו. מידע זה אינו מפתיע כלל לאור היותה של סוריה אחת מעשר המדינות המסוכנות ביותר לבלוגרים בשנת 2009 (מחציתן אגב במזרח התיכון).

במישור הטכני סגרה סוריה את האינטרנט למשך 24 שעות בתאריך 3 ביוני. אמנם מדינות המזרח התיכון חוסמות, מי יותר מי פחות, שלל אתרי אינטרנט במהלך השנים, אולם סגירה הרמטית שכזו היא עדיין אינו מחזה נפוץ במחוזותינו. גם להגבלה זו על האינטרנט קיים ביסוס רב שנים – סוריה נחשבת תדיר לאורך השנים האחרונות כאחת מאויבות האינטרנט בעולם.

בנוסף נמסר כי סוריה ביצעה התקפה מקוונת מסוג Man-In-The-Middle כנגד אתר המאובטח (https) של פייסבוק בתחילת חודש מאי. זוהי התקפה מקוונת במהלכה התוקף מצליח בסופו של דבר להשיג שליטה על חשבון הפייסבוק, במקרה זה, של המשתמש.

'הצבא האלקטרוני הסורי'

לאחרונה דווח על קיומו של 'הצבא האלקטרוני הסורי' אשר נראה כי הינו קבוצת האקרים פרו-ממשלתית אשר שמה לה למטרה פריצה לאתרי אינטרנט מערביים ושל האופוזיציה הסורית לצד חיזוק דמותו של המשטר הסורי הקיים ברחבי האינטרנט. הקבוצה פעילה בפייסבוק, טוויטר (בו מדווחים בין השאר ארועים של פריצה לאתרים ישראליים ובנילאומים שונים), יוטיוב, עמוד בפייסבוק המוקדש לחדשות על פעילות הקבוצה, כמו גם עמוד אחר המוקדש לסרטונים של הקבוצה.

יתכן וזו אכן יוזמה מקומית של קבוצה האקרים, אולם עיון ברשתות החברתיות השונות של הארגון מגלה פעילות מושקעת היטב (אפילו בהיבטים גרפים), תוך נוכחות בולטת וובתדירות גבוהה למדי ברשתות אלו. בנוסף, מחקר שנערך גילה כי את כתובת האתר (syrian-es.com) רכשה (Syrian Computer Society (SCS רק לאחרונה, ב-5 במאי 2011.

גוף זה נוסד בשנת 1989 ותפקידו לשמש האחראי על מערכות המידע והאינטרנט במדינה. נשיאה הנוכחי של סוריה עמד בראש הארגון עד למינוי לנשיא בשנת 1995.

תעמולה פרו-ממשלתית סורית ניתן למצוא גם מאת TheSyrianDragon, חשבון אשר נפתח ביוטיוב ב-5 ביוני והכולל מספר מועט של סרטונים היוצאים נגד התקשורת הזרה ובעיקר אל-ג'זירה.

לסיכום, לאור מודעותו לחשיבות הרבה של האינטרנט במתרחש בארצו וביתר מדינות המזרח התיכון, פועל המשטר הסורי בשלל אמצעים, מחד גיסא לבסס השפעתו באינטרנט באמצעות תעמולה ומאידך גיסא, לצמצם את נוכחותם המקוונת של גורמי אופוזיציה באמצעות מעצרם, השבתת אתריהם ואף האינטרנט בכללותו במדינה.

האם גם קזחסטאן רוצה להתנתק מהאינטרנט?

15 יוני 2011/ב הארץ, זכויות דיגיטליות, קזחסטאן /על ידי Tal Pavel

בימים האחרונים רבו הדיווחים על כך שגוגל נאבקת בממשלת קזאחסטאן במה שנראה כהחלטתה שלה האחרונה "ליצור גבולות על האינטרנט". על פניו בהחלט לא נראה טוב, אני מודה שחשבתי אפילו ליצור זיקה למול הידיעה כי איראן מתכוונת ליצור רשת אינטרנט פנימית משלה.

סיפורנו מתחיל בהודעה רשמית של גוגל בבלוג שלה ב-7 ביוני, בה נטען כי ממשלת קזאחסטאן מעוניינת ליצור גבולות פיזיים על האינטרנט במדינה וזאת הודעה שקיבלה החברה בחודש שעבר מהמרכז הקזאחי לרשתות מידע באמצעות צו מטעם משרד התקשורת המקומי. לפיו, כל אתרי האינטרנט בעלי הכתובות המקומיות (.kz) צריכים להיות מופעלים משרתים מקומים המצויים בתחומי המדינה ובכלל זה גם הגרסה המקומית של מנוע החיפוש – Google.kz. כלומר, ניתוב כל תעבורה זו לשרתים מקומיים לעומת המצב הנוכחי בו חיפוש בגרסה מקומית של גוגל מטופלת על ידי החברה ללא שיקולי מיקום השרת וזאת על מנת להבטיח תוצאה מהירה ככל האפשר.

הנהלת גוגל מצאה עצמה, לדבריה, במצב בו היא נאלצה לבחור בין להכנע ליצירת "גבולות על האינטרנט" לבין המשך מתן שרות יעיל ומהיר לתושבי המדינה. לפיכך בחרה החברה בפתרון החופשי אך האיטי יותר – ניתוב תעבורת החיפוש מחוץ לגבולות המדינה מ-Google.kz ישירות ל-Google.com. ההודעה מתבססת על תקנות משרד התקשורת הקזאחי מ-7 ספטמבר 2010. ככל הנראה על סעיף 8, סעיף קטן 6.

כאשר המניע להצהרה זו של גוגל היה ככל הנראה הודעת מרכז רשת המידע של המדינה כי מתאריך 1 ביוני 2011 כל שמות הדומיין החדשים אשר ירשמו במדינה יבוצעו רק באמצעות חברות מקומיות. זאת תוך המשך תמיכה שוטפת בדומיינים אשר נרכשו קודם לכן.

הארוע לא זכה כמעט להתייחסותה של קזאחסטאן הרשמית: לא ניתן למצוא איזכור לפרשה בחשבון הפייסבוק של ראש הממשלה, במסגרת החדשות באתר שלו, באתר הממשלה, באתר סוכנות הידיעות הרשמית המצויה בבעלות מלאה של המממשל ואף לא בחשבון הטוויטר של Google Kazakhstan. בחיפוש בטוויטר אחר Google.kz נמצאו רק התייחסויות ממוחזרות לדבר צעדה של גוגל ללא מידע נוסף. בחשבון הטוויטר של Almaty Google Technology User Group אותרו שתי הפניות המתייחסות לנושא: האחת מטעם קבוצה זו ובה הטענה כי אין ממש בטענה כי גוגל יצאה מקזאחסטאן הואיל ומעולם היא לא היתה בה. לטענתם, לחברה אין נציגות רשמית במדינה אלא כמה שרתים ב"קזח-טלקום", שעושים Caching לסרטוני יוטיוב. ההודעה הוסיפה כי "המצב העקרוני לא השתנה כל כך – אנחנו עדיין יכולים להשתמש ב-Google.ru או בGoogle.com-".

ההודעה השניה בעניין זה גרסה כי טענתה של גוגל מתייחסת לצו אשר בו נקבע מפורשות כי הוא לא יחול על שמות דומיין אשר נרכשו לפני כניסתו לתוקף של הצו ולפיכך הוא אינו רטרואקטיבי ואינו אמור לכלול את הדומיין Google.kz.

בסקר שנתי של הארגון 'עיתונאים ללא גבולות' מדורגת קזאחסטאן במקום ה-162 מתוך 178 מדינות במדד החופש של הארגון. ארגון Freedom House ממקם אותה במקום ה-172 מתוך 196 במדד חופש העיתונות לשנת 2011.

העדר חופש זה בא לידי ביטוי גם בתחום האינטרנט בדמות סגירת אתרים שונים מעת לעת בעיקר אתרי מידע ואופוזיציה. עם זאת היא אינה מצויה מבין המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' בעולם. שיעור חדירת האינטרנט למדינה עומד על כ-34% (נכון לאשתקד) ושיעור הגידול במספר המשתמשים בעשור האחרון הינו כ-7,500%.

האם קזאחסטן מהווה מוקד של חופש ביטוי ודמוקרטיה בעולם ? בהחלט לא. האם היא אכן מעוניינת להציב גבולות על האינטרנט בשטחה ? לא ברור לפי שעה. בעיקר לאור העובדה כי כאמור, אין היא נמנית עם אויבות האינטרנט בעולם. עם זאת, יתכן והטעם לצעדה זה של ממשלת קזאחסטן טמון ברצונה להיטיב אחיזתה באינטרנט המקומי ולאפשר לה הן לשלוט בתכניו והן לסגור אתרים כרצונה בעת הצורך. במידה מסויימת כפי שהיינו עדים לו בסוגיית הבלאקברי ברחבי העולם לפני כשנה.

כל שנותר הוא להמשיך ולעקוב אחר הההתרחשויות בסוגיה זו ואחר עתידו של האינטרנט בקזאחסטאן.

משתמש טוויטר כוויתי נעצר באשמת ביקורת פוליטית

15 יוני 2011/ב הארץ, זכויות דיגיטליות, כווית /על ידי Tal Pavel

בימים האחרונים נעצר צעיר כוויתי השייך לזרם השיעי בשל ביקורת שמתח על משפחות המלוכה בבחרין ובערב הסעודית. הצעיר, Nasser Abul, פרסם בתדירות גבוהה בחשבון הטוויטר שלו עד לתאריך 7 בינואר. מועד בו פסקו פרסומיו בחשבון זה. בחשבונו זה, ניתן למצוא התייחסויות להפגנות בבחריין, תמונות של ההרוגים בהן ועוד. מרביתם של הדיווחים, אגב, של משתמשי טוויטר אחרים.

חדירת האינטרנט לכווית היא מהנמוכות ביותר במפרץ הפרסי: שיעור חדירת האינטרנט עומד על כ-39% ושיעור הגידול במספר המשתמשים בעשור האחרון עומד על 633% בלבד – מהנמוכים במזרח התיכון.

אין זו הפעם הראשונה שבלוגרים נעצרים במדינה: לפני כשלושה חודשים שוחרר בלוגר מקומי ממאסרו בן החודשיים לאחר שנכלא באשמת הכפשת שמו של ראש הממשלה. פגיעה בדמותם של שליטי המדינה נחשבת במרבית ממדינות המזרח התיכון טאבו אשר אין לכתוב עליו באינטרנט. לפיכך, מעצר זה אינו מפתיע כלל, בעיקר כשיש בו פגיעה בדמותם של שליטים שכנים וביחסי החוץ של כווית.

לכך יש להוסיף את המתח הקיים ממילא בקרב שלטונות בחרין מצעדי האוכלוסיה השיעית הגדולה המצויה בה, אשר הבלוגר הכוויתי העצור נמנה עימה, לצד הנסיון המצטבר מתחילת השנה הנוכחית לעוצמתן של הרשתות החברתיות ביצירת שינויים בעולם הפיזי. לכוחה של המילה הכתובה באינטרנט להביא בסופו של תהליך להפלת שלטון קיים.

עם זאת, כווית אינה ידועה כמדינה בעייתית בתחום חופש הביטוי והאינטרנט: היא אינה נחשבת כאחת מ'אויבות האינטרנט בעולם' ומוצבת בראש מדינות האזור במונחים של שמירה על חופש הפרט והביטוי.

שלטונות סוריה חוסמים את האינטרנט במדינה

8 יוני 2011/ב Ynet, זכויות דיגיטליות, סוריה /על ידי Tal Pavel

בימים האחרונים דווח בתקשורת העולמית כי כחלק מהמאבק במחאה המתפשטת בסוריה, השביתו השלטונות ביום ו', 3 יוני, את האינטרנט במדינה. דיווחים ראשונים מסרו כי החסימה בוצעה החל ב-06:35 למשך חצי שעה, אולם הנתונים אודות השימוש בכלי גוגול במדינה מגלים כי השבתת האינטרנט בוצעה למשך יממה שלמה:

עיון בנתונים אלו מגלה כי היתה השבתה נוספת של האינטרנט במדינה – הפעם בתאריך 5 ביוני ולמשך כשעה בלבד:

סוריה אינה היחידה אשר מנסה להלחם במחאה העממית, בין השאר באמצעים מקוונים: האינטרנט בלוב מושבת כמעט כליל מתחילת חודש מרץ השנה;

במצרים נחסם האינטרנט על ידי השלטונות למשך חמישה ימים וחצי מיום שישי הראשון שלאחר תחילת המהומות, יום הזעם;

האינטרנט מהווה יעד קבוע לחסימה באזורנו. במרבית המקרים אלו הן חסימות נקודתיות של אתרים או שרותים מקוונים. תורכיה חוסמת מידי פעם אתרים שונים בדגש על היוטיוב בשל סרטונים המוצבים בו השמים ללעג את מייסד האומה התורכית, כמאל אתא-תורכ. איראן חוסמת שלל אתרים על סמך רשימות של אלו הראויים לחסימה.

אולם כל המדינות האזור מודעות היטב לעוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות שבו ולא יהססו להצטייר כמדינות חשוכות וכגרועות שבאויבות האינטרנט, אשר משביתות מדיה מתקדמת זו לפרקי זמן ארוכים. מנגד, לאור עוצמה זו, מדינות דיקטטוריות הנעדרות חופש ביטוי, אינן יכולות להרשות לעצמן צינור המאפשר זרימה דו כוונית חופשית של מידע. לפיכך, מציב האינטרנט אתגר שלטוני רב עוצמה אשר בחובו סיכויים אך גם סיכונים לכל משטר באשר הוא ובעיקר לעריצים שבהם.

נראה כי שני הצדדים במזרח תיכון עושים שימוש הן בעולם האינטרנט והן בזה הפיזי למחאה: המפגינים יוצרים ארועים, קבוצות ודפים בעיקר בפייסבוק לשם הפצת מסר המחאה וגיבוש חזית רחבה כככל האפשר של תומכים. ארועים אלו באים לידי ביטוי בהפגנות ומהומות ברחובות ערי האזור.

מנגד, פועלים הממשלים אף הם בשתי חזיתות אלו: לצד נסיונם להתמודד ולהכיל את ההפגנות הפיזיות, ניתן לראות כי אלו נוקטים גם בשלל דרכים מקוונות לשם כך. אם בשגרה אנו עדים לחסימות אתרים, הרי כאן הממשלים "סגרו את השאלטר" במדינה והשביתו את האינטרנט בצורה גורפת. בהחלט לא צעד של מה בכך. עדות ברורה ללחץ הרב בו מצויים ממשלים אלו ולאתגר הרב שמהוות המחאות הללו עבורם.

לא מן הנמנע כי עם המשך ההפגנות בסוריה והתרחבותן, נראה ארועים נוספים של השבתה כללית של האינטרנט במדינה, עד אשר ינצח מי מהצדדים ואז או שיזכו תושבי סוריה לחופש פרט וחופש מקוון או שחלילה יזכו להגברת עול השלטון גם בתחום האינטרנט.

האם איראן מתנתקת מהאינטרנט?

29 מאי 2011/ב אינטרנט, איראן, הארץ, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

האם שלטונות איראן עולים מדרגה במאמציהם לחסום את האינטרנט במדינה ?

על פי דיווח בWall Street Journal- נראה שכך הם פני הדברים וזאת בצורה חסרת תקדים ביחס לעבר וליתר מדינות האזור. הטענה היא כי איראן מתכוונת ליצור אינטרנט לאומי פנימי ובכך לנתק עצמה כליל בתוך שנתיים מהאינטרנט המוכר לנו ובכך – מיתר העולם.

אולם בפועל ידיעה זו אינה חדשה והתפרסמה בקצרה כבר לפני חודש באתרי החדשות באיראן. לפיה, הצהיר סגן הנשיא עלי אגא-מחמדי כי בכוונת ארצו ליצור "רשת אינטרנט חלאל (כשרה מבחינה אסלאמית – ט.פ) ראשונה במדינה, נקיה מאתרים בלתי מוסריים". לדבריו בשלבים הראשונים של המיזם תפעלנה במקביל שתי הרשתות ותתאפשר גישה לאינטרנט עבור בנקים, משרדי ממשלה, וחברות גדולות. אולם בסופו של דבר תחליף הרשת הפנימית את האינטרנט עבור איראן ואף עבור מדינות מוסלמיות אחרות.

מיזם זה, אם יצלח, יאפשר ללא ספק לשלטונות באיראן ליצור גטו מקוון בו יהיו כלואים תושבי המדינה ויוכלו לתקשר בינם לבין עצמם בלבד. לכל היותר. כך יסונן בצורה טובה יותר התוכן הלא ראוי פוליטית וחברתית, תושבי המדינה יחסמו מפני גישה למקורת מידע חיצוניים ותמנע מהם האפשרות לדווח על הקורה במדינה. לא מן הנמנע כי בדרך זו תתאפשר שליטה טובה יותר על המשתמשים ויכולות ניטור משופרות.

אולם בידוד תקשורתי זה יצור בעיות לאיראן. הטענה היא כי הדבר יקשה על השקעות מצד רוסיה, סין ושותפות נוספות של איראן. כמו גם הצורך ביצירת תכנים בשפה הפרסית וכלים מקבילים דוגמת מנוע החיפוש Google. אולי זו הסיבה שהבכיר האיראני מזכיר בסוף דבריו דווקא את סין כדוגמא למימוש יוזמה זו, במהלכה תורגמו ונוצרו תכנים רבים עד לכדי מצב בו הסינית הינה השפה השניה בתפוצתה באינטרנט לאחר האנגלית.

יתכן ולא בכדי ציין הדובר כדוגמא את סין, זו אשר לא רק יצרה את 'חומת האש הגדולה' מסביב לה, אלא גם משכפלת לגרסה מקומית את טובי האתרים והרשתות החברתיות תוצרת המערב. בכך תתקדם איראן צעד נוסף לעבר חיקן של הגרועות שבאויבות האינטרנט בעולם: סין, בורמה, צפון קוריאה וקובה אשר יצרו רשתות אינטרנט מקומיות ועצמאיות מיתר העולם ומתירות כניסה לאינטרנט המוכר לנו למתי מעט.

נראה כי יוזמה זו נשענת על מודעותו של המשטר לעוצמתו ההולכת וגוברת של האינטרנט והרשתות החברתיות שבו ברחבי העולם, באזורנו ובאיראן גופא. אין ספק כי הרצון לבודד את איראן מבחינה מקוונת מיתר העולם הינו לקח המהומות שלאחר הבחירות לנשיאות במדינה ביוני 2009 וביתר שאת "מהומות הפייסבוק" השוטפות את המזרח התיכון, כמו גם מתקפת התולעת Stuxnet.

הזרז לפרסום הידיעה במערב הינו דבריו של שר התקשורת וטכנולוגיית המידע רזא תקי-פור ביום ו' האחרון אשר דיבר על תחזית צמיחת תקשורת הפס הרחב במדינה לארבע השנים הקרובות, במהלכן תוגדל המהירות ותורחב נגישות תקשורת זו לעוד ועוד סקטורים ואזורים ברחבי המדינה. יתכן ותוכניות אלו לפריסה נרחבת של תקשורת רחבת פס מהוות בסיס ליצירת אותה רשת אינטרנט פנימית.

איראן היא אחת מהמדינות המסקרנות ביותר בכל האמור באינטרנט במזרח התיכון: מחד גיסא שיעור חדירה של כ-43% ושיעור גידול של למעלה מ-13 אלף אחוז בעשור האחרון (נכון ליוני 2010), מאידך גיסא פועלים השלטונות להצרת האינטרנט ומשתמשיו משחר ימי מדיה זו במדינה באמצעים חוקיים, טכניים, הפעלת צנזורה, סגירת אתרים ואינטרנט קפה, מעצר משתמשים ועוד. ממחקר שערכתי עולה כי גלים אלו של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן שיאם חופף, לאורך השנים, מערכות בחירות במדינה. פעילות זו מעניקה לאיראן ידע ונסיון רבים בהגבלות על האינטרנט.

הארועים האחרונים במזרח התיכון נתנו אותותם ללא ספק על המשטר באיראן לעבר סגירות מקוונת רבה יותר – והפעם הרמטית. השאלה המסקרנת היא האם מימוש בפועל של יוזמה זו יהווה הן עבור תושבי איראן והן עבור מדינות המערב, עילה להחרפת הצעדים להפלת המשטר הקיים באיראן ?

האם הגולשים במזרח התיכון יצאו מעבדות לחירות?

28 אפריל 2011/ב הארץ, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

האינטרנט שיחק תפקיד מרכזי בגל המהפכות ששטף את האזור. אבל לא בטוח שזה מספיק כדי להביא את החופש

תקוות רבות נתלו בכוחם של אינטרנט והרשתות החברתיות להביא דמוקרטיה להמונים מדוכאים זה שנים ובחודשים האחרונים נראה שהם אכן מממשים את ההבטחה ומשחקים תפקיד משמעותי בהתקוממויות האזרחיות במזרח התיכון. אולם האם באמת יוכל האינטרנט להביא ליותר דמוקרטיה במזרח התיכון?

בפברואר 2010 כתבתי שכאשר תתחולל, במוקדם או במאוחר, מהפכה עממית באיראן יהיה לאינטרנט מקום מרכזי בה. בראש ובראשונה כגורם מערכתי וכאחד ממחוללי המהלך באמצעות גיוס תמיכה מבית ומחוץ במתנגדי הממשל, העמקת ערעור הלגיטימיות שלו. מנגד, הדיכוי אשר ילך ויגבר מצד הממשל בשל כך.

דברים דומים לכך מתרחשים מתחילת שנת 2011 ברחבי המזרח התיכון. האינטרנט, ובדגש על הרשתות החברתיות, משמשים ליצירת הארועים המקוונים ולקריאה להפגנות נגד הממשלים הקיימים. בנוסף, משמשות רשתות אלו לתעוד ההפגנות והעימותים עם כוחות הבטחון והפצת המידע לרחבי ארץ ועולם.

לא בכדי מוגדרים ארועים אלו באזורנו כ'מהפכת הפייסבוק'. האינטרנט משמש ללא ספק כלי ליצירת מחאה חברתית ופוליטית, בעיקר במדינות בעלות משטר ריכוזי והנעדרות חופש ביטוי. לכן חשיבותו הרבה בשינויים אותם חווה האזור . אבל, האם הוא מביא גם דמוקרטיה בכנפיו?

האינטרנט מהווה במה וכלי להבעת מחאה ולקריאה לשינוי. בה במידה שאין הרשתות החברתיות תחליף למפגין שיצא להתעמת עם כוחות הבטחון ברחובות, כך אין רשתות אלו תחליף לשלטון דמוקרטי המנהיג חופש ביטוי ופרט.

אולם בימים אלה נראה כי "האביב הערבי התחלף בסתיו קודר" וכי מהפכת ההמונים נבלמה על ידי הצבא שנטל באופן זמני את רסן השלטון במעין הפיכה צבאית. סביר להניח שלא לכך פיללו המפגינים עת יצאו לרחובותיה של מצרים. אולם מצב דברים זה במצרים, כביתר מדינות האזור, בא ללמדנו כי האינטרנט לבדו אין בו כדי להוציא את תושבי המזרח התיכון מעבדות ארוכת שנים לחרות. האינטרנט הוא כלי ביטוי ואף מגבר רב עוצמה לקולות אשר עד עתה היו מודחקים אל שולי החברה המזרח תיכונית.

כעת נראה כי המהפכה נעצרה וטרם הושלמה. אף לא במצרים. מה משמעות הדבר לגבי עתיד האינטרנט באזורנו ושיפור בהיבטים של חופש הביטוי והשימוש בו? המצב הנוכחי לא מבשר טובות, לא במדינות המחזקות את ידן ברסן השלטון על מנת לשמור על שרידותן השלטונית בכל מחיר ואף לא במצרים, אשר בה הוחלף שלטון ריכוזי אחד באחר.

לעת עתה, תושבי המזרח התיכון ומשתמשי האינטרנט שביניהם, טרם זכו בחירותם למרות תפקידו המרכזי של האינטרנט בעיצוב מחדש של פני המזרח התיכון.

لعبت شبكة الإنترنت دورا مركزيا في موجة الثورات التي هبت على المنطقة، ولكنه ليس من الواضح أن هذا الأمر يكفي لجلب الحرية .

تعلقت آمال كثيرة بقدرة الإنترنت والشبكات الاجتماعية على جلب الديمقراطية للجماهير المظلومة منذ أعوام ، وفي الأشهر الأخيرة بدا وكأنها حققت فعلا هذا الوعد وأخذت تلعب دورا أكبر في المناهضات المدنية بالشرق الأوسط . ولكن هل يستطيع الإنترنت حقا تعزير الديمقراطية في الشرق الأوسط ؟

لقد كتبتُ في شباط/فبراير 2010 أنه عند حدوث ثورة شعبية إيرانية ، عاجلا أم آجلا ، سوف يكون للإنترنت دور مركزي فيها من الناحية النظامية وكأحد العوامل المسببة لهذه المسيرة لكونه وسيلة في يد معارضي النظام الحكومي لجمع الدعم داخل إيران وخارجها وتقويض شرعية هذا النظام. أما النظام الحكومي الإيراني، من جانبه، فمن المتوقع أن يعزز سياسة القمع التي يمارسها في أعقاب هذه التطورات .

وقد شهدت أنحاء مختلقة من الشرق الأوسط وقائع مماثلة منذ بداية 2011 ، حيث تم استخدام الإنترنت ، والشبكات الاجتماعية بشكل خاص ، لإنشاء أحداث أونلاين ودعوة الجمهور إلى التظاهر ضد الأنظمة الحكومية القائمة. وبالإضافة ، يتم استخدام هذه الشبكات لتوثيق المظاهرات والاشتباكات مع قوات الأمن ونشر هذه المعلومات في المنطقة والعالم .

ليس من الصدفة تسمية الأحداث الأخيرة في منطقتنا بـ « ثورة الفيسبوك » . لا شك في أن الإنترنت يستخدم كأداة لإنشاء احتجاج اجتماعي وسياسي، خاصة في الدول ذات السلطة المتمركزة ، والتي تحول دون حرية التعبير . فلذلك للإنترنت أهمية كبيرة في التغييرات التي تعيشها المنطقة . ولكن هل يجلب الإننترنت الديمقراطية أيضا ؟

يشكل الإنترنت منبرا ووسيلة للتعبير على الاحتجاج والدعوة إلى التغيير . وكما لا يمكن للشبكات الاجتماعية حل محل المتظاهر الذي يواجه قوات الأمن في الشوارع ، فليست هذه الشبكات بديلا لنظام ديمقراطي يمارس حرية التعبير والحريات الفردية .

أما في الأيام الراهنة فيبدو أن « الربيع العربي » قد « تحول إلى خريف قاتم » ، وأن ثورة الجماهير قد تم صدها من قبل الجيش الذي تولى زمام السلطة لفترة مؤقتة بصورة تشابه انقلابا عسكريا . فمن المرجح أن هذه الأوضاع ليست بمثابة ما سعى إليه المتظاهرين عندما خرج إلى شوارع مصر. ولكن هذه الأوضاع في مصر ، كما في باقي بلدان المنطقة ، تبرهن لنا أن الإنترنت لا يكفي لوحده لفك الأسر الطويل الذي يعاني منه سكان الشرق الأوسط ، إذ يكون الإنترنت بمجرد وسيلة تعبير ومكبر صوت للأصوات التي كانت تهمش حتى الآن في المجتمع الشرق أوسطي .

أما الآن فيبدو أن الثورة وقفت ولم تكمل ، حتى في مصر . ما معنى ذلك في ما يتعلق بمصير الإنترنت في منطقتنا وتعزيز حرية التعبير من خلاله ؟ لا تبشر الحالة الراهنة بالخير ، ليس في الدول التي تمسك زمام السلطة بقوة للحفاظ على بقائها وليس في مصر حيث تبدلت سلطة متمركزة بسلطة أخرى من هذا النوع بالضبط .

أما سكان الشرق الأوسط ، ومستخدمي الإنترنت من بينهم ، فلم يحصلوا بعد على حريتهم بالرغم من دور الإنترنت المركزي في إعادة تصميم أوجاه الشرق الأوسط .

חקיקת האינטרנט בישראל

31 ינואר 2011/ב זכויות דיגיטליות, ישראל /על ידי Tal Pavel

מהפכת המידע והאינטרנט מהווה רחב פיפיות עבור ממשלים ברחבי העולם בשל חשיפה לתכנים מגוונים והיכולת להעביר מידע מקצוות ארץ לקצוות עולם.

מדינות רבות ברחבי המזרח התיכון מגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט ומגישה מלאה לתכנים המצויים בו, בין אם מטעמים חברתיים-דתיים-מוסריים ובין אם מטעמים פוליטיים. אחת מהדרכים המקובלות בקרב מדינות האזור לממש זאת הינה באמצעות חקיקה מגבילה. לעיתים בצורה מפורטת ומגבילה מידי, כמצוי באיראן, תוניסיה וערב הסעודית. בתורכיה לדוגמא נחסם אתר ה-YouTube לפרקי זמן ארוכים בהוראת בתי המשפט בשל סרטונים הפוגעים בכבודו של אבי האומה התורכית.

כפי שניתן למצוא בקרב שכנותינו לאזור, גם בישראל קיימים נסיונות להסדיר בחקיקה את אופי השימוש באינטרנט והתכנים אליהם חשופים המשתמשים. חקיקה זו הינה אקטיבית ונחושה יותר משאנו מודעים לה. עם זאת, מרבית ההצעות לא התקבלו וזאת למרות נסיונות להגישן שוב ושוב.

אבן דרך בתחום זה הינו מסמך בשם "מדיניות רישוי שירותי אינטרנט" של משרד התקשורת מדצמבר 2000 אשר נועד "להסדיר את מדיניות הרישוי לעניין פעולות ושירותי אינטרנט בישראל" ולמעשה להתוות את הקווים המנחים בתחום. במסמך נקבע כי הסדרת התנהלות האינטרנט תהיה עצמאית של הספקים, בשיתוף הציבור וללא מעורבות משרד התקשורת. זאת בניגוד לנסיונות רבים שנעשו לאחר מכן להסדיר בחקיקה את התנהלות האינטרנט בישראל.

במהלך העשור החולף בוצעו שלל נסיונות מצד מגוון חברי כנסת להגביל בחקיקה את חופש השימוש באינטרנט, זאת בעיקר בשני מישורים: הגבלת התכנים והתגובות שמפרסמים משתמשים באתרים השונים עד לכדי מצב של יצירת צנזורה עצמית של אלו בדבר תגובותיהם באינטרנט. הגבלת המשתמשים מחשיפה לתכנים בעיקר אלו בהם מעורבים פורנוגרפיה, אלימות, הימורים וכד'.

מספר הצעות חוק הוגשו במטרה להגביל את משתמשי האינטרנט בפרסומיהם, בדגש על מניעת פרסום לשון הרע ופגיעה בצנעת הפרט. זאת באמצעות הטלת אחריות על התוכן המתפרסם גם על עורכי, מפעילי ובעלי האתרים; חובת זיהוי של משתמשים באותם אתרים בהם ניתן להציב תגובות לידיעות השונות; וכן חיוב ספקי האינטרנט "לתת תשתית רק לאתרים בהם קיים זיהוי כלשהו לכותבי התגובות". כל זאת על מנת ליצור מצב של "גורם מרסן לכותבי התגובונים לביצוע בקרה עצמית".

מרבית הצעות החוק עסקו דווקא בהגבלת המשתמשים בחשיפה לתכנים המוגדרים כמיועדים למבוגרים. על פי רוב ההתייחסות היא לאתרים אשר בהם תכני פורנוגרפיה ואלימות, אך גם מניעת פרסום תכנים הפוגעים באדם, איסור קיום הימורים מקוונים ובתי בושת וירטואליים.

ההצעות נועדו למנוע גישה לתכנים אלו מביתו של המשתמש וממוסדות ציבור וחינוך ("בגופים ציבוריים לא תהיה גישה לאתרים פורנוגרפים"). הצעה אחת אף קראה לאסור כליל על בעלי עסקים למכור שרותי אינטרנט למי שטרם מלאו לו 18 שנה. בהצעה אחת הוגדר שר החינוך כממונה על ביצוע החוק, באחרת שם הפנים ובאחרות שר התקשורת.

בנוסף הוטלה החובה בחלק מהצעות החוק על ספקי האינטרנט ליידע את המשתמשים מפני התכנים הבלתי הולמם המצויים באינטרנט, לחסום אתרים שהוגדרו כלא ראויים ולחייבם להציע שרותי חסימה ללקוחותיהם באופן בו אם לא התקבלה כל הודעה ממנוי האינטרנט, יחסום הספק אוטומטית את הגישה לאותם אתרים שהוגדרו מראש.

השיא לעת עתה בהצעות חוק אלו היא זו של חבר הכנסת דנון העוסקת בהקמת רשות לאינטרנט ואבטחה מקוונת. הצעה מפורטת זו עוסקת בין השאר בסינון אתרים פדופיליים כחלק מתפקידי הרשות. לשם כך תוקם "ועדה של הרשות לסיווג האתרים לחסימה". אולם הפרצה נפתחת כבר בסעיף הבא לפיו "במקרי חירום או מטעמים של בטחון המדינה רשאית הועדה להוסיף לרשימת האתרים לחסימה אתרים אשר עשוי (כך במקור – ט.פ) להוות סכנה לביטחון המדינה ואזרחיה או סכנה לביטחון וליציבות רשת האינטרנט במדינה". זאת לצד חסימת אתרים בעלי "תכנים בלתי ראויים לקטינים", הכוללים בין השאר "תוכן של שנאה או הסתה, כפי שתקבע הרשות".

כך שלהבדיל מהצעות חוק קודמות, זו עוסקת בחסימת אתרים המוגדרים ככוללים שנאה והסתה וזאת, כפי שתקבע וועדה מצומצמת תוך יכולת להרחיב את רשימת האתרים הנחסמים עוד ועוד כל עוד יענו על ההגדרה של סכנה לבטחון. ללא צל של ספק פתח דרכו יוכלו להכנס גורמים שונים במטרה לאסור תכנים אשר אינם תואמים את השקפת עולמם הפוליטית, החברתית או הדתית.

לא רק שהצעת החוק האחרונה מקרבת אותנו במהירות לוועדות דומות הקיימות באיראן, אלא שכלל הצעות חוק אלו נוטלות מהמשתמשים ומההורים את תפקיד 'המבוגר האחראי' בעל הידע, שיקול הדעת והסמכות להבחין בין טוב ורע ובין המותר והאסור באינטרנט לקהלי יעד שונים. על המדינה לפעול ככל יכולתה ובשלל אמצעים להקנות ידע וכלים אלו, ואף תוכנות למשתמשים השונים באינטרנט, בהן יוכלו להשתמש לפי שיקול דעתם. מנגד, על המדינה לפעול בהדרגה לצמצום חקיקה המגבילה את חופש השימוש באינטרנט בישראל.

פורנוגרפיה מקוונת בעולם הערבי

6 דצמבר 2010/ב Information Week, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

פורנוגרפיה היא כידוע אחד מהמנועים החזקים והרווחיים ביותר של האינטרנט, אבל כיצד הדבר בא לידי ביטוי במזרח התיכון ? אזור בו מהווה האינטרנט אתגר שלטוני פוליטי ובעיקר חברתי, בראש ובראשונה בשל התכנים המיניים הקיימים באינטרנט והחשיפה למידע מגוון.

הצורך

כביתר התרבויות והחברות, קיימת דרישה מצד משתמשי אינטרנט בחברה הערבית לסיפוק צרכים מיניים. דווקא בשל אופיה השמרני, מסורתי, דתי וסגור של חברה זו, המציב חסמים חברתיים ודתיים על כל סוג של תקשורת בין המינים, מאפשר האינטרנט זמינות רבה מבעבר למידע באשר הוא ובכלל זה גם חשיפה רבה לתכנים מיניים. זאת החל מתקשורת בינאישית לצרכים חברתיים ולשם הכרות בין המינים, עבור בצפיה פאסיבית בתכנים פורנוגרפיים וכאלה בהשתתפות פעילה בסקס מקוון.

צורך זה של המשתמשים מוצא ביטויו באינטרנט ונראה שבשיעורים ניכרים;

כבר בשנת 2001 קבע בעל פורטל בשפה הערבית כי 80 אחוזים מתעבורת האינטרנט בעולם הערבי מופנית לאתרי סקס. כתבת אשר ביקרה באחד מהאינטרנט קפה בדמשק בשנת 2004, העידה כי 90 אחוזים מהמשתמשים היו צעירים ולדברי בעל המקום, לולא צעירים אלו העושים שימוש במקום לשם צפיה באתרים פורנוגרפיים, הוא לא היה מוצא את פרנסתו.

כל זאת לא בהכרח בשל מיניות יתר, אלא בשל האיסורים הקיימים, הסייגים התרבותיים הקיימים בחברה הערבית, האכיפה ההדוקה בחיי היום-יום, הדיכוי המיני והריגוש שבחשיפה ל'דבר האסור'.

לפיכך, מהווים הפורנוגרפיה והמין המקוון דאגה מתמדת עבור ממשלים במזרח התיכון. בין אם לאור ארועים שהתרחשו בפועל ובין אם לאור חששות עקרוניים מפגיעה בערכי החברה, התרבות והדת.

המענה

צורך זה של משתמשי האינטרנט במזרח התיכון בגישה לתכנים פורנוגרפיים ממומש ככלל בשני סוגים; אתרים ואמצעים מקוונים כלליים ומערביים ואלו היחודיים לחברה הערבית ולמזרח התיכון. האחרונים ללא ספק המסקרנים יותר והבלתי צפויים לכאורה.

במסגרת זו ניתן למצוא אתר ובו סרטוני מין אשר יחודו שהוא פעיל גם בערבית. האתר מתיימר שכל הסרטוניים בשפה ערבית וצולמו בהשתתפות מאות נשים מרחבי העולם הערבי. אתר אחר פעיל בשפה הצרפתית ובמתכונת של YouTube ובו לכאורה סרטוני מין בהשתתפות נשים ערביות ואחר במתכונת דומה ועוד. אתר נוסף ובו תמונות וסרטי מין של נשים מרחבי העולם הערבי, אחר דומה ואתר, באיכות גבוהה יותר, ובו "יפיפיות אוריינטליות מהמזרח התיכון", למרות שמרביתן נראות דווקא מאסיה (אולי לטובת האוכלוסיה הרבה מאזור זה המצויה במדינות המפרץ הפרסי). אתר שהעלו לדבריהם מספר צעירים ערבים בצורה עצמאית וחובבנית ובו סרטונים ותמונות של נשים ערביות, וכן אתר ובו סרטונים דווקא של נשים ממצרים.

בלוג המרכז לדבריו את כל התמונות וסרטוני הוידאו של נשים ערביות באינטרנט ואחר של מצריה בשם שרה החותמת כ-Your Egyptian Slut.

מעניין כי במקרים רבים מצולמות הנשים באקטים מיניים כשהן עוטות לבוש מסורתי ובכלל זה כיסוי ראש. לדעתי לדבר שתי מטרות; להציג לכאורה את אותנטיות הסרטים ולהדגיש את מימד 'הפרי האסור'. כלומר שסרטים אלו משקפים לכאורה את חיי המין הקיימים בעולם הערבי.

בנוסף קיימים אתרים, פורומים וכלים שונים ובכלל זה אף בתחום העולמות הוירטואליים; במסגרת זו קיים עולם וירטואלי כללי בשם Red Light Center, המשמש לצרכי מין וירטואלי ובו ניתן למצוא משתמשים רבים אשר מקורם, לפי הפרטים שציינו בעת ההרשמה, בעולם הערבי.

יחס השלטונות – מענה טכני, חוקי

חלק ממדינות האזור חוסמות אתרי אינטרנט משיקולים פוליטיים (מצרים, סוריה) ואחרות מטעמים חברתיים (מדינות המפרץ, ערב הסעודית), אך כמעט כולן מגבילות, לפחות להלכה, את אזרחיהן מגישה לאתרים פורנוגרפיים.

מבדיקות שנערכו לאורך השנים עולה כי קיימות מספר מדינות במזרח התיכון אשר כמעט ולא חוסמות אתרי אינטרנט בתחומן; אלג'יריה, ירדן, לבנון. במצרים נחסמים מעט אתרים, אך קיימת בה משטרת האינטרנט אשר עיקר עניינה הם אותם אלו המבקרים באתרים פורנוגרפיים. ניסויים שבוצעו בעראק לא העלו חסימה של אתרי אינטרנט, אך דווח כי מפעיל רשת סלולרית בעיר בצרה החל לצנזר תכנים אלימים ופורנוגרפיים על דעת עצמו ולא בהוראת השלטונות. לצד אלו קיימות מדינות החוסמות בעיקר אתרי אופוזיציה וחדשות דוגמת לוב ומרוקו.

אולם מרבית מדינות המזרח התיכון מונעות גישה למגוון אתרי אינטרנט ובדגש על תכנים פורנוגרפיים; באיחוד האמירויות האינטרנט מצוזנר רשמית רק מפני תכנים פורנוגרפיים. כבר בסוף שנת 2002 ציין שר התקשורת המקומי כי מנויים רבים מבקשים את התערבות משרדו למען חסימת אתרים אלו. לדבריו, לעיתים נדירות נמנעת כניסה לאתרים מסיבות שאינן קשורות בפורנוגרפיה.

כווית, עומאן וקטר חוסמת בעיקר אתרי פורנוגרפיה, לצד אתרים של הקהילה ההומו-סקסואלית ואלו הקשורים בדתות ובזרמים אחרים.

תוניסיה חוסמת מגוון רחב של אתרים (זכויות אדם, אופוזיציה, חדשות) ובכלל זה אתרים פורנוגרפיים רבים. בדיקה שנערכה בשנת 2005 העלתה כי 95% מהאתרים הפורנוגרפיים שנבדקו, נמצאו חסומים.

ברצועת עזה נמסר במאי 2008 כי החמאס הורה לספק אינטרנט מקומי לחסום את הגישה לאתרים פורנוגרפיים ברצועה.

בין שלל אתרי האינטרנט הנחסמים באיראן ניתן למצוא אתרים רבים הקשורים במין ובפורנוגרפיה. כבר בשנת איראן 1995 נסגרה רשת מקומית במדינה בשל דיווחים כי צעירים עשו בה שימוש לצרכי סקס צ'ט. לאורך השנים הגנו בכירי המשטר על צעדים אלו בטענה כי נחסמים אתרים בעלי תכנים "פורנוגרפיים ולא מוסריים".

בסוריה נחסמים אתרים משני סוגים; אלו העויינים את החברה והמוסר (בעיקר בעלי תכנים מיניים) ואלו העויינים את המדינה והשלטון (אופוזיציה, זכויות אדם, חדשות). החשיפה לאתרים פורנוגרפיים, הביאה הורים לכדי ביטול המנוי ולהגברת הפיקוח על ילדיהם ואת משרד התקשורת לפרסם (יתכן ובשל לחץ ההורים) הודעות בדבר הצורך בערנות וזהירות בעת השימוש באינטרנט.

ערב הסעודית חוסמת מגוון רחב של אתרי אינטרנט, אולם אלו הקשורים במוסר – בדגש על פורנוגרפיה – מהווים יעד עיקרי לצנזורה בממלכה. זאת על ידי גוף בשם Internet Service Unit (ISU) אשר הוסמך לחסום אתרים פורנוגרפיים. יתר האתרים נחסמים בהתאם להוראות ישירות מאת גופי הבטחון. גוף זה חוסם כמעט את כל האתרים הפורנוגרפיים שנבדקו בניסויים שונים בממלכה וזאת בצורה הדוקה יותר מאשר אתרים אחרים. החסימה מבוצעת הן על פי פעילות מכוונת של גוף זה והן על סמך דיווח של הציבור אודות אתרים הראויים לחסימה נקודתית. אולם הרגישות הרבה הקיימת בממלכה לסוגיית המין והמוסר, מביאה לכדי חסימת יתר (Overblocking) בה נחסמים לעיתים אתרים אשר לא אמורים להיות חסומים לאור תוכנם.

באוקטובר 2002 הפכה הממלכה למדינה היחידה בה טלפונים סלולריים אשר בהם מצלמה היו לא חוקיים. האיסור הוטל קודם לכן בשל החשש כי גברים יעשו בו שימוש לשם צילומן של נשים בחשאי ופרסום תמונותיהן באינטרנט ללא קבלת רשותן. למרות האיסור, מכשירים אלה זכו ליחס סלחני מצד השלטונות. המפנה הגיע בעקבות מעצרם של שני סעודים וניגרי אחד באשמת אונס צעירה בת 19 ביוני אותה השנה, כאשר האירוע צולם והועבר ברשת הסלולרית. עקב כך החלה המדינה להחרים מכשירים אלו (לדוגמא, בעת כניסה למדינה בנמלי תעופה) ולאסור את השימוש בהם (לדוגמא, בבתי חולים). אולם מכשירים אלו עדיין היו מצויים בחנויות והיקף רכישתם באותה העת אף צמח מחשש שמכירתם תאסר.

כמו כן, יצא המופתי הראשי של הממלכה בקריאה נגד החלפת מסרים בטלפונים סלולריים בין בנים לבנות, ככל הנראה בשל האירוע האמור לעיל. הוא הבהיר כי יש להתרחק מכך על פי ההלכה האסלאמית הואיל והדבר עלול להביא לכדי לדברים אסורים ולבעיות. לדבריו, מספר נערות צולמו באמצעות כך והדבר הוביל ל"פגיעה מוסרית חמורה בענווה ובצניעות של הנערות המעורבות". בשל כך הזהיר את הנערות מפני נפילה לתהום שכזו וקרא להמנעות מוחלטת מהחלפת תקשורת שכזו המהווה לדבריו הדרך הבטוחה ביותר "להשפלה מוסרית", שהינה מטרתם של גברים צעירים רבים בחברה. כעבור שנתיים, בנובמבר 2004 קראו ארבעה שרים בממשלה לבטל את האיסור על שימוש בטלפונים מסוג זה.

מבדיקה שנערכה לפני מספר שנים בבחרין עלה כי נחסם בה שיעור זעום של אתרים ואלו מסיבות של מוסר, דת ופוליטיקה. אף בה החשש מפני חשיפה לפורנוגרפיה מקוונת מעוגן, בין השאר, בארועים קיימים. לאחר כניסת תלמידים לאתרים אלו ממעבדת המחשבים בבית ספר, מתח גורם בבית הספר ביקורת על משרד החינוך בשל העדר פיקוח, וקרא למשרד למצוא דרכים למנוע מהתלמידים שימוש לא נאות במחשבי המעבדה, בין השאר באמצעות התקנת תוכנת חסימה.

יחס המערכת הדתית – מענה דתי, הלכתי

הן המשתמשים והן אנשי ההלכה נותנים דעתם לנושא היחסים בין המינים, פורנוגרפיה ומין מקוון, בהקשר הדתי. בין אם בפסקי הלכה ובין אם בשאלות ותשובות בנושא;

גורמים דתיים מפרסמים פסקי הלכה היוצאים נגד הפורנוגרפיה המקוונת, תוך קריאה להתנתק כליל מהאינטרנט במידת האפשר, עד שתחזור ותתחזק האמונה ויוכל המשתמש לעמוד בפני הפיתויים המצויים באינטרנט. לצד איסור על נשים לעשות שימוש באינטרנט ללא מלווה "אשר מודע לפריצותה של האישה ולערמומיותה". או אף איומים דתיים על הגולשים באתרים פורנוגרפיים; דוגמת מכתבו של אדם שהיה נוהג להכנס לאתרים אלו, עד אשר נתקל באתר דתי ובו האזהרה מפני העובדה שצפיה בתמונות אלה תזקף לחובתו ביום הדין, לצד אזהרה כי אם ימות בזמן היותו באתר כאשר תמונות אלה על מסך מחשבו, תהיה זה בושה גדולה. לפי מכתבו, דברים אלו גרמו לכותב להמנע מלעשות שימוש באתרים אלה.

באתרים דתיים שונים מציבים המשתמשים שאלות הלכתיות מגוונות בהקשר של שימוש באינטרנט; מה העצה לאותם צעירים המשתמשים באתרי פורנוגרפיה ? האם מותר לנהל אינטרנט קפה, לאור העובדה שלדברי השואל "הוא משמש יותר לצרכים שליליים מאשר למטרות טובות" ? האם ניתן לנהל חברת שרותי אינטרנט (ISP) מבלי לצנזר תכנים למשתמשים, בטענה כי האשמה על כניסה לאתרים לא מוסריים צריכה להיות על המשתמש ולא על ספק שרות האינטרנט ? האם מותר לפרסם כתבי עת המציגים נשים בדרכים לא מוסריות ? מה ניתן לעשות כשהבעל אוהב לנהל צ'טים ולצפות בסרטים פורנוגרפיים ? מה היחס למין מקוון, ולאינטרנט בכלל, האם אינטרנט הוא חופש או בית כלא ?

שאלות הקשורות במגוון היבטים של תקשורת בין המינים; האם מותר לנהל צ'ט באינטרנט בין גברים ונשים ? עצות למוסלמים בעת תקשורת בחדרי צ'ט. האם מותר לאישה להרשם לאתר הכרויות ולרשום את מאפייני הבעל אותו היא מחפשת ? מה ההגבלות בעת חיפוש בעל באמצעות האינטרנט ? האם גבר יכול לנהל עם אישתו המצויה מעבר ים שיחת סקס באמצעות מצלמת אינטרנט ?

שאלות בנושא חינוך הילדים והגנה עליהם מפני המצוי באינטרנט; כיצד ניתן מצד אחד להתעדכן במצוי באמצעי התקשורת השונים ובאינטרנט ועדיין להשמר ולשמור על הילדים מפני התכנים השליליים המצויים בהם ? כיצד ניתן להגן על הילדים מפני ניצול לאור אתרי הפורנוגרפיה הרבים הצצים באינטרנט ? ועוד.

סיכום ומסקנות

האינטרנט מהווה אתגר רב חשיבות לחברה ולמדינה במזרח התיכון הן מטעמים של פגיעה במוסר, בתרבות, במסורת ובדת והן מטעמים של פגיעה במבנה השלטוני הקיים וערעור על מידת הלגיטימיות שלו. כלומר החשש הוא כי השימוש באינטרנט יביא לפגיעה במרקם החברתי והפוליטי הקיים, יקרא עליהם תיגר ואף יביא לשינויים.

בשל אופיה היחודי של החברה הערבית, מהווים המין והפורנוגרפיה נושאים בעלי חשיבות עליונה וכאלו הזוכים לתשומת לב מרובה מצד גורמי שלטון והלכה במרבית ממדינות האזור אשר מרביתן נוטות לחסום אתרים המכילים תכנים מיניים וכמובן פורנוגרפיים. זאת כמענה לצורך הרב הקיים לכל האסור, חברתית ותרבותית, בחברה הערבית; החל בתקשורת בינאישית בין צעירים וכל בהשתתפות פעילה במין מקוון.

ניתן לראות שככל שחודר האינטרנט למזרח התיכון, כך הולכת ורבה השפעתו על מרקם החברתי והפוליטי באזור, אף לכדי הקמת אתרים פורנוגרפיים יעודיים לחברה הערבית. ניתן לפיכך לצפות כי המשך מגמה זו של חדירת האינטרנט לשכבות רחבות יותר באוכלוסיה, תעמיק את הדרישה לשינוי חברתי ובכלל זה לחופש פרט, ביטוי ואף לחופש מיני רבים יותר. דרישה אשר תהווה אתגר חברתי הולך ומעמיק לשלטונות הערביים בד בבד עם השינויים הפוליטים הכרוכים במגמה זו של התפשטות האינטרנט באזור.

סעודיה והאינטרנט: יחסי אהבה שנאה

22 נובמבר 2010/ב אינטרנט, הארץ, זכויות דיגיטליות, ערב הסעודית /על ידי Tal Pavel

למרות עלייה של אלפי אחוזים בחדירת האינטרנט למדינה בעשור האחרון, הממלכה האיסלאמית עדיין נאבקת באתגרים שהוא מציב.

פייסבוק והרשתות החברתיות האחרות מציבות אתגר לא פשוט בפני הורים, מורים וממשלות בכל מקום. אבל, האתגר קשה כפליים כשמדובר במדינות איסלאמיות לא דמוקרטיות כמו סעודיה.

רק לפני כשבוע דווח על חסימה פתאומית ומסתורית של פייסבוק במדינה – חסימה שהוסרה כעבור כמה שעות. דובר בלתי רשמי מסר כי החסימה נבעה מכך שהרשת החברתית פוגעת בכללי המוסר של הממלכה. אך, כעבור מספר ימים מסרה רשות התקשורת כי זו היתה בסך הכל טעות והאתר ימשיך לפעול כרגיל.

אבל המאבק סביב האינטרנט בכלל ורשתות חברתיות כפייסבוק בפרט הוא ארוך ימים בממלכה האיסלאמית. כמדינות אחרות באזור, ערב הסעודית מפעילה יד קשה כלפי אתרי אינטרנט ומונעת בעקביות גישה חופשית לתכנים שונים. אין פלא שהיא מדורגת בשל כך תדיר כאחת מ-12 "אויבות האינטרנט" בעולם על ידי הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'.

הניסיון ליישב בין הפתיחות של האינטרנט לערכי האיסלאם הוביל לחסימה של תכנים רבים כמו אתרי פורנוגרפיה, אלימות, הימורים, סמים ואלכוהול. אבל לצידם נחסמו גם אתרי הקהילה ההומו לסבית ואתרי בריאות המציגים איברי גוף חשופים. כמותם נחסמים גם אתרים של זרמים דתיים שונים הקוראים להמרת דת, אתרי ארגוני זכויות אדם ואתרי אופוזיציה, וגם אתר יוטיוב נחסם לתקופה מסוימת. אגב, אתרים ישראליים, דווקא זמינים בדרך כלל לגלישה.

הגוף לפיקוח על האינטרנט מאפשר לגולשים לדווח באתרו על תכנים הראויים לחסימה. לחילופין יכולים בעלי אתרים שנחסמו לבקש להסיר את החסימה.

פתיחה איטית לאינטרנט

ערב הסעודית התחברה לאינטרנט בשנת 1994, אולם הגישה אז היתה נחלתם של מוסדות ממשל, אקדמיה, מחקר וכן עסקים זרים. נגישות התושבים לאינטרנט היתה אפשרית באמצעות מדינות שכנות ובעלות גבוהה. כעבור שלוש שנים אושרה גישה ציבורית לאינטרנט, אולם רק בשנת 1999 החל השימוש הציבורי באינטרנט באמצעות 71 ספקי אינטרנט נבחרים, מרביתם מקורבים ומקושרים לממשלה ולמשפחה השלטת. בכך היתה ערב הסעודית לאחרונה מבין מדינות המפרץ המתירות שימוש באינטרנט. הסיבה היתה רצון הממשל לוודא שהוא יכול לחסום את גישת המשתמשים לתכנים בלתי רצויים.

בפברואר 2001 פירטה מועצת השרים שורה של איסורים והגבלות על משתמשי האינטרנט בממלכה. בנוסף, הופצו בשנת 2003 תקנות לבעלי אינטרנט קפה המטילות הגבלות חמורות עליהם ועל המשתמשים. בכלל זה נאסר על הכנסת קטינים והוטל על הבעלים לנהל רישום של המשתמשים וזהותם ועוד.

סעודיה אף אסרה בעבר על השימוש בטלפונים סלולריים המכילים מצלמות, זאת בשל החשש כי גברים יצלמו נשים ללא רשותן ויפיצו את תמונותיהן באינטרנט. לכך נוסף גם החשש מפני יצירת תקשורת ישירה ובלתי מקובלת בין המינים באמצעות טלפונים סלולריים בכלל.

לאור ההיסטוריה הארוכה של חסימות אתרים, אנו בהחלט צפויים להמשיך לראות את היחס האמביוולנטי של סעודיה לאינטרנט. כך גם צפוי להימשך המאבק הסעודי בתכנים, אשר יבואו לידי ביטוי באירועים נוספים של חסימת אתרים, אפילו אם אלו הם מופיעים ברשת החברתית הפופולרית בעולם. אבל גם סעודיה לא יכולה להרשות לעצמה לסגור את עצמה לגמרי מהאינטרנט ומפייסבוק – וההודעה על כך שהחסימה האחרונה בוצעה בטעות מעידה על כך.

YouTube בתורכיה – הסרה לצורך חסימה

6 נובמבר 2010/ב זכויות דיגיטליות, תורכיה /על ידי Tal Pavel

מדינות רבות ברחבי המזרח התיכון והעולם האסלאמי חוסמות את האתר YouTube אף תורכיה חוסמת אתר זה, אולם היא שונה מהיתר וזאת במספר היבטים: בתורכיה אתר זה נחסם פעמים רבות ולפרקי זמן ממושכים, לעומת מדינות אחרות באזור בהן נחסם האתר בצורה נקודתית ולפרקי זמן קצרים; אתר YouTube נחסם בתורכיה על פי רוב מטעמים של פגיעה בכבודו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-תורכ בניגוד ליתר מדינות האזור והעולם האסלאמי בהן האתר נחסם בשל סרטונים המכילים תכנים הפוגעים בערכי המוסר, החברה והדת; בנוסף, בתורכיה חסימת האתר הינה תולדה של צו בית המשפט המורה למשרד התקשורת לחסום את האתר, להבדיל ממדינות אחרות בהן חסימת האתר מבוצעת ישירות בהוראת השלטונות.

אכן, ממרץ 2007 נחסם האתר במדינה מספר פעמים ובאופן קבוע מזה כשנתיים וחצי. בשל רצון תורכיה לחסום את האתר בכל מחיר, נחסמו ביוני 2010 מרבית שרותי Google במדינה, אשר בבעלותה בין השאר אתר YouTube. בעת הכניסה למגוון השרותים שנחסמו הוצגה בפני המשתמשים ההודעה כי "הכניסה לאתר זה נאסרה בצו בית משפט".

אולם ההערכה היתה כי החסימה הגורפת לא היתה מכוונת, אלא נבעה מהשינוי שביצעה Google בכתובת ה-IP של האתר YouTube ובשל הנסיונות התורכיים לשוב ולחסום אתר זה. חסימות אלו של שרותי Google זכו לגינוי מצד נשיא תורכיה בחשבון ה-Twitter שלו אשר ציין כי אלו אינן בהנחייתו. הוא הוסיף כי הוא הנחה את הגורמים הממונים לבחון את האפשרות החוקית להסרת חסימה זו.

בימים אלו התפרסם כי שלטונות תורכיה הסירו את החסימה הארוכה מעל האתר. לדברי שר התחבורה, האחראי גם על תחום האינטרנט במדינה, משעה שהוסרו מהאתר הסרטונים הפוגעים באבי האומה התורכית – מועלים על פי רוב על ידי לאומנים יווניים – אין יותר עילה לחסום את האתר במדינה.

לאורך השנים סרטונים אלו לא הוסרו על ידי YouTube, אלא נמנעה הכניסה אליהם מתושבי תורכיה. טענת החברה כעת הינה כי סרטונים אלו לא הוסרו על ידה אלא ככל הנראה על ידי צד שלישי. אכן דווח כי חברה גרמנית הצליחה להסיר סרטונים אלו מהאתר לבקשת שלטונות תורכיה. צעד שבעקבותיו הסיר בית המשפט באנקרה את האיסור מעל האתר. אולם כעבור מספר ימים הציב YouTube מחדש את הסרטונים ובהמשך אותו השבוע הוטל שוב צו בית משפט המורה על חסימת האתר ברחבי המדינה. הפעם בשל סרטון ישן ובו נראה מנהיגה לשעבר של מפלגת האופוזיציה החילונית הראשית בלווית אישה שאינה אשתו בחדר בית מלון. בעקבות פרשה זו התפטר הבכיר במאי 2010.

בשל הגבלות שלטוניות אלו על ה-YouTube, חסימת שלל אתרי אינטרנט במדינה וחקיקה המגבילה את חופש האינטרנט והביטוי במדינה, מוגדרת תורכיה על ידי הארגון Reporters Without Borders כאחת מ-11 המדינות שבקבוצת Countries under surveillance.

לאור החסימה המחודשת תוך זמן קצר של האתר בתורכיה, נראה כי הסרת החסימה אינה מעידה על שינוי במדיניות הממשל התורכי כלפי חופש הביטוי והאינטרנט במדינה. עם זאת הפניה לצד שלישי אשר יסיר את הסרטונים מהאתר על מנת שניתן יהיה להסיר מעליו את החסימה, מעידה כי שלטונות תורכיה מודעים לעוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות ולפגיעה הרבה בדימוי הנוצרת בשל חסימת אתרים אלו.

חסימת BlackBerry ברחבי העולם – תמונת מצב

12 אוגוסט 2010/ב זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

לאחרונה רבו הדיווחים מרחבי העולם אודות איסור שמטילות עוד ועוד מדינות על שימוש ביישומים שונים הקיימים במכשיר הטלפון BlackBerry בתחומן. עיקר המהומה נסובה סביב ייחודו של המכשיר אשר בו כל התקשורת והמסרים (דוא"ל, צ'טים וכד') נשמרים על שרתי החברה עצמה ולא בקרב ספקי התקשורת, כמו גם יכולת ליצור ערוצי תקשורת מאובטחים בין משתמשים בשרותי המסרים במכשיר זה.

מכשירי ה-BlackBerry מצפינים אוטומטית את המסרים המועברים ושולחים אותם ישירות לשרתיה של RIM – החברה המפתחת – הממוקמים בקנדה, מחוץ לתחום השיפוט של המדינות השונות. לדברי החברה, מוצריה תוכננו כך שאינם מאפשרים לה או לצד שלישי כלשהו לקרוא תעבורה מוצפנת כלל ועיקר. זאת במטרה להבטיח את סודיות התקשורת וההתנהלות העסקית המבוצעת באמצעות מכשיר זה. לטענתה, היא אינה מאחסנת את התעבורה המוצפנת ואין לה גישה אליה ולא שליטה על מפתחות הפענוח של לקוחותיה. אולם קיימת טענה כי הצפנת התעבורה נעשית רק בין המכשיר לשרתי החברה ועם הגיעה לשרתים אלו, היא חייבת להיות מפוענחת לשם מיון והפצה.

מצב זה מאפשר יצירת ערוצי תקשורת אשר אינם ניתנים לניטור, בלא מעורבות והרשאה של RIM. זאת, עד לכדי טענה כי אף שלטונות סין אינם יכולים לנטר תקשורת זו.

אכן, ההסתייגות העיקרית של מדינות ממכשיר זה, הינן מסיבה בטחונית ולא לחינם; לאחר ההתקפה שהתקיימה במומבאי שבהודו בסוף נובמבר 2008 ואשר גבתה את חייהם של 169 קורבנות, נטען כי נתפסו ברשות התוקפים לפחות חמישה מכשירי BlackBerry אשר לדעת מומחים מצביעים על קשר לאנגליה ולפקיסטאן, תוך מתן אפשרות לטרוריסטים להתעדכן במידע על המתרחש והנעשה בתקשורת גם לאחר שזו הושבתה באתר ההתקפה בהוראת השלטונות.

באזורנו החליטו איחוד האמירויות וערב הסעודית לאסור מספר יישומים במכשיר, בדגש על שרות המסרים שבו (BBM). באיחוד האמירויות נאסר השימוש בשרות זה, אף למבקרים בה. במסגרת זו נאסר ב-15 ביולי צעיר בן 18 בשל נסיון לארגן, באמצעות המכשיר, הפגנת מחאה בשל העלאת מחיר הגז במדינה, אשר הינו מהגבוהים בעולם הערבי. מארגן ההפגנה, אשר זוהה בכינוי Saud במכשיר ה-BlackBerry שברשותו, אותר ונעצר באשמת יצירת אופוזיציה לממשלה ואף פוטר בשל כך ממקום עבודתו. חמישה נוספים מקרב קבוצה זו הוזמנו לחקירת משטרה.

בסוף יולי הודיעו רשויות התקשורת במדינה כי הם לומדים את כל האפשרויות להסדיר שרותים אלו, אולם נמסר כי אין בכוונתם לחסום את שרות המסרים ממכשיר זה במדינה. מנגד, כעבור מספר ימים נמסר כי שרותי משלוח המסרים, הדוא"ל והשימוש באינטרנט יאסרו מהמכשיר החל מ-11 אוקטובר 2010. ההודעה מסרה כי צעד זה הינו תוצר של הכשלון הנמשך משנת 2007 להכפיף את פעילות המכשיר לחוקי המדינה.

ערב הסעודית הודיעה כי שרות המסרים במכשיר יחסם ביום ו', 6 אוגוסט, מסיבות בטחוניות תוך הנחיה מתאימה לשלוש ספקי התקשורת הסלולרית במדינה לעשות כן, ולא – יהיו אלו צפויים לקנס בן 1.3 מליון דולר. אולם כעבור מספר ימים דווח כי רשות התקשורת בממלכה השעתה את האיסור על שרות המסרים במכשיר בשל התקדמות במאמצים למצוא פתרון לסוגיית הבטחון. זאת בשל דיווחים על הסכם אליו הגיעו הצדדים (כמו גם בין החברה ושלטונות איחוד האמירויות) אשר יכלול ככל הנראה הצבת שרת של החברה בתחומי הממלכה. הטענה היא כי שרותי BlackBerry ימשיכו להיות פעילים תמורת מתן יכולות ניטור מסויימות של החברה לשלטונות אלו.

שלטונות כווית פועלים אף הם עם הנהלת חברת RIM למצוא דרך להסדיר את שליטתה במידע המועבר במכשירים אלו בשל דאגתם הן מהיבטי בטחון, כמדינות אחרות, והן מהיבטי מוסר. זאת למרות נכונותה של RIM לחסום גישה ל- 3,000 אתרים פורנוגרפיים ממכשיר זה עד סוף 2010.

מצרים העניקה את כל הרשיונות הנדרשים לשימוש במכשיר בתחומה, אך רשות התקשורת מיהרה להכריז כי הדבר לא ימנע את החרמת המכשיר במידה והשימוש בו יהווה איום בטחוני. אף לבנון ואלג'יריה הביעו דאגתן מהיבטים אלו הכרוכים במכשיר ה-BlackBerry.

הגבלות אלו על שימוש חופשי במכשיר ה-BlackBerry חורגות מגבולות העולם הערבי; שלטונות הודו הודיעו כי השימוש במכשיר ייאסר במדינה, אלא אם תתיר חברת RIM הצבת שרת במדינה דרכו תנותב תעבורת הדוא"ל או שינתנו להם יכולות לפענוח המסרים המועברים ממנו. יצויין כי כבר בשנת 2008 הסכימה החברה לאפשר לשלטונות הודו לנטר את תעבורת הדוא"ל מהמכשיר.

פקיסטאן השכנה, חסמה אף היא במאי השנה את שרותי המכשיר והורתה לכל חברות התקשורת במדינה לעצור את שרותי ה-BlackBerry. זאת בשל רצונן של הרשויות לחסום באופן גורף גישה לאתרים החסומים במדינה בדגש על רשתות חברתיות מסוג Facebook, YouTube, Flickr, Twitter אשר בהם מוצבים לעיתים תכנים הנחשבים כ"אנטי-אסלאמיים".

גל ההגבלות על פעילות חופשית במכשיר זה מתרחב והגיע לאחרונה גם לאינדונזיה אשר נמסר כי אף היא שוקלת לאסור את השימוש במכשיר, בדומה לערב הסעודית ואיחוד האמירויות, אלא אם תותר לשלטונות גישה רחבה יותר למידע. לשם כך ביקשו שלטונות אינדונזיה, בדומה לדרישה ההודית, כי יוצב במדינה שרת דרכו תנותב תעבורת המכשיר במדינה ואותו ניתן יהיה לנטר.

אף באירופה עולה הדרישה לחסום מכשיר זה; גרמניה הצטרפה לאחרונה לשוקלות להחרים את המכשיר. אולם במקרה זה החשש הוא מפני פירצה אשר יאפשר המכשיר לשם ביצוע התקפות מקוונות נגד יעדי ממשל. גורמי בטחון בצרפת אסרו כבר ביוני 2007 על גורמי ממשל בכירים לעשות שימוש במכשיר זה מחשש שאלו יהיו נתונים לציטוט של גורמי מודיעין אמריקאיים.

יחודו של מכשיר ה-BlackBerry מהווה חרף פיפיות; מחד גיסא הוא מעניק בטחון יחסי רב יותר לצרכניו, בעיקר אלו הנמנים עם חוגי העסקים והשלטון. מאידך גיסא, הוא יכול ואף מספק אמצעי תקשורת מאובטח לגורמי הטרור החף מעינם המפקחת של רשויות הבטחון.

למרות תפוצתו הנרחבת במדינות רבות, הרי שניתן לאפיין את ההתנגדות לו בכמה נקודות משותפות;

ככלל, ההגבלות על המכשיר הינן מסיבות בטחוניות הנובעות מהעדר יכולת לנטר את התעבורה המבוצעת בו.
לדאגה בטחונית זו שותפות מדינות מהמזרח התיכון, אסיה ואירופה. כמו גם לאיסור על השימוש במכשירים אלה או בשרותים מסויימים בהם.
במספר מקרים הועלתה דרישה מהחברה המפתחת לקבל את המפתחות לפענוח התקשורת המוצפנת או לחלופין, כי זו תציב שרת בתחומי המדינה הנדונה דרכו תנותב התעבורה לשרתי החברה.
מכשיר זה אמנם מהווה אתגר בטחוני מזה מספר שנים, אולם בשבועות האחרונים חלה עליה בדאגה העולמית, מרמת הפיקוח האפשרית על מכשיר זה, המתפשטת בין מדינות העולם כאש בשדה קוצים.

הגל העולה בשבועות האחרונים מרחבי העולם הקורא לפיקוח מקומי של הרשויות אחר התעבורה במכשיר ה-BlackBerry, לא רק שמחדד את סוגיית גבולות חופש הפרט והפיקוח על חופש המידע, התקשורת ואף ההתאגדות, הוא מציב אתגר ממשי בפני חברת RIM אשר נראה לאחרונה כי היא נסוגה אט אט מעקרונותיה לגבי אבטחת התעבורה במכשיריה ושמירה על פרטיות המשתמשים בהם.

סוגיה זו תתרום ללא ספק לעיצוב מחדש של יחסי ממשל-אזרח בעידן המקוון, תחדד את מקומם של היבטים בטחוניים בעולם התקשורת המודרני ותשפיע על יחסיהן של חברות התקשורת עם גופי ממשל. עדות לכך הם הדיונים שמקיימת חברת RIM עם הממשלים השונים ובכלל זה אף עם רוסיה וסין. רוסיה אסרה את השימוש במכשיר עד שנת 2008, כך שלפי הטענה ההסכמה הרוסית להתיר את השימוש במכשיר בתחומה הינו תוצר של עסקה כלשהי בין הצדדים.

נכונותה זו של חברת RIM להעתר לדרישות ממשלים בנושאי בטחון, עשויה להיטיב עם סוגיית הלוחמה בטרור במדינות העולם, אולם עלולה להיות לרועץ באלו ובאחרות בכל הקשור בנושאי זכויות אדם.

דיווח על חסימת האתר Wikipedia באיראן

30 יולי 2010/ב Global Voices Advocacy, אינטרנט, איראן, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

בתאריך 25 ביולי, פורסם באנגלית ובפרסית כי אתר האנציקלופדיה החופשית Wikipedia נחסם באיראן וכי הכניסה אליו איננה אפשרית. אלו לא מסרו כל מידע נוסף מלבד צילום מסך של האתר החסום.

מבדיקה שערכתי עולה כי נכון לשעות הבוקר של 29 יולי, האתר Wikipedia זמין לכניסה מאיראן ודווקא האתר אשר דיווח על כך בפרסית, חסום לצפיה במדינה. זאת, בשל עמדתו נגד השלטון ו"תפקיד המפתח שמילא בתנועה הפרו-דמוקרטית באיראן". לצד "פרסומים אודות הפרות זכויות אדם במדינה אשר פורסמו באתר לראשונה". בשל כך האשימו שלטונות איראן את האתר, ביחד עם אתרים דוגמת Facebook, Twitter, כ'קושרים' במהומות שפקדו את המדינה לאחר הבחירות לנשיאות ביוני 2009.

דוגמא זו מהווה עדות לתופעה קיימת באיראן מזה שנים רבות; אתרי אינטרנט אשר נחסמים באופן קבוע במדינה, לעומת אלו אשר נחסמים באופן נקודתי מידי פעם.

בנוסף, התמודדו שלטונות המדינה במשך שנים עם המצב בו קיימת שונות בחסימת האינטרנט במדינה בשל קיום ספקי אינטרנט רבים אשר כל אחד מהם מממש את מדיניות הממשלה בעניין זה באופן עצמאי. כך נוצר המצב בו אתרים היו חסומים באזור אחד במדינה אך זמינים לשימוש באזור אחר. לשם כך פעל הממשל האיראני בזמנו ליצירת מערכת כוללת, המתבססת על חברת תוכנה איראנית, למניעת שונות זו ולהתמודדות עם כלים שונים לעקיפת חסימות אלו.