האם דובאי תבנה גורד שחקים באמצעות מדפסת תלת ממד ?

באפריל 2017 קבעה דובאי מדיניות בתחום הדפסות התלת ממד לפיה בשנת 2019 2% מהבניה בה תבוצע באמצעות טכנולוגיה זו, תוך גידול הדרגתי עד כי בשנת 2025 25% מהבניה תתבצע באופן שכזה. זאת כחלק ממדיניות כוללת להפוך את איחוד האמירויות למרכז בינלאומי לטכנולוגיה הצפויה להיות שווה כ-300 מיליארד דולר בשנת 2030.

בהמשך להודעה מחודש מאי 2016 על המשרד הראשון אשר נבנה באמצעות טכנולוגיית הדפסת תלת ממד, פורסם בסוף נובמבר 2016 על כוונה לבנות בדובאי את גורד השחקים הראשון אשר יבנה במדפסת תלת ממד. אולם נמסר כי לא נראה שהבניה באמצעות טכנולוגיה זו תחל בעתיד הקרוב, הואיל והטכנולוגיה אינה בשלה לכך לפי שעה.

בדצמבר 2016 חתמה ממשלת דובאי על שיתוף פעולה עם חברת Cazza, העוסקת בבניה באמצעות מדפסות תלת ממד, לסייע במימוש הטכנולוגיה במדינה. סמנכ"ל התפעול מסר כי החברה תחל בקרוב להביא את מהנדסיה מרחבי העולם לעבוד בדובאי ובאזור.

אכן, במחצית מרץ 2017 הודיעה החברה על כוונתה לבנות את גורד השחקים הראשון באמצעות טכנולוגיה זו. אחד ממהנדסי החברה ציין כי "הצד החומרי מאפשר מגוון רחב של אפשרויות, כאשר בטון וברזל הן רק אחת מהאפשרויות בהן ניתן להשתמש בהדפסת תלת ממד". זאת באמצעות טכנולוגיה בשם "הדפסת מנופים" (Crane printing) של החברה הכוללת את כל הרכיבים המרכזיים הנדרשים לבניית בניינים גבוהים ובכלל זה חיזוקים עם מוטות ברזל. עוד נמסר כי שיטת ייצור זו ניתנת למימוש במנופים קיימים, כך שאין צורך לבנותם מחדש. מנכ"ל החברה מסר כי גורד השחקים הראשון בטכנולוגיה זו יבנה באיחוד האמירויות, למרות שלא נמסרו גובה המבנה ומועד תחילת העבודה.

טלגרם באיראן – כשפוליטיקה, כלכלה וטכנולוגיה מתערבבים

פריסת רשתות המאפשרות תקשורת 3G באיראן הביאה לפריחת השימוש באינטרנט הסלולרי, בראש ובראשונה באפליקציות למסרים מידיים (IM), אשר השימוש בהם זול יותר ממשלוח הודעות SMS. הואיל ועד אז נאלצו המשתמשים לשלם סכום ניכר על משלוח הודעות טקסט, השימוש באפליקציות אלו יוצר אתגר משמעותי לחברות הסלולר בשל האובדן הכספי הניכר הנגרם להן בשל כך.

אפליקציית טלגרם מאפשרת יצירה ומעקב אחר ערוצים ועל ידי כך ליצור ולהפיץ מידע רב, באופן מידי, רחב תפוצה ומעל לכל באנונימיות רבה יותר. ערוצים אלו הפכו לבמה נוספת עבור אמצעי תקשורת, מותגים, עסקים וגורמים פרטיים, לשם תקשורת ופנאי עד כי חטיבת מערכות המידע במשרד התרבות באיראן פרסמה כי 60% מהזמן שמבלים תושבי איראן באפליקציה זו מוקדש לצרכי בידור באלפי ערוצים בתחומי תרבות ופנאי.

אך השימוש בה הוא גם לצרכים פוליטיים, בעיקר כאשר רשתות חברתיות פופולריות בינלאומיות חסומות בה, תוך שימוש בו ליצירת שינוי פוליטי וכחלק ממסע הבחירות לנשיאות של מאי 2017.

טלגרם נחשבת לאפליקציית המסרים המידיים הפופולרית במדינה, בה עושים שימוש 20-30 מיליון משתמשים (לא כולל משתמשים איראניים מחוץ למדינה המתקשרים כך עם חברים וקרובים באיראן), כרבע מכלל משתמשי האפליקציה ברחבי העולם.

בנוסף, 60% מרוחב הפס במדינה משמש לתקשורת באפליקציה זו לצד טענת סוכנות הידיעות האיראנית Mehr כי 80.5% מכלל חשבונות הטלגרם הם של תושבי איראן. עד כי זו הפכה ל"מקור העיקרי של תכני מולטימדיה המהווה תחליף לפייסבוק. הטלגרם הוא ללא ספק הדרך הקלה ביותר של גישה לתכני מולטימדיה של בידור עבור האיראנים".

לפיכך שלטונות איראן פועלים להגביל את השימוש בערוץ תקשורת זה בין השאר באמצעות הדרישה כי התעבורה באפליקציה זו תעבור דרך שרתים אשר יוצבו באיראן, זאת כדי "לא לתת לרשתות חברתיות הקשורות באויבים זרים או שרותי מודיעין זרים לעבוד במדינה". זאת תוך קביעה כי יש להתיר פעילות רשתות חברתיות בשלושה תנאים; "אלו מצייתות באופן מלא לחוק האיראני, מעבירות את שרתיהן למדינה עבור המשתמשים האיראנים, ומחזיקות באישורים הנדרשים מהרשויות המוסמכות", תוך "חיזוק הרשתות החברתיות הפנימיות אל מול נזקים חיצוניים שעלולות לגרום רשתות חברתיות זרות".

אף ראש משטרת הסייבר טען בהקשר זה כי "מרבית הפשעים במרחב הקיברנטי דוגמת פעולות דאע"ש, פשעי מוסר ומקרים רבים אחרים מתרחשים בטלגרם. בהתחשב בחוק הבינלאומי, על טלגרם להעביר את שרתיה לאיראן".

מנגד טען מנכ"ל טלגרם כי בקשות אלו נדחו פעמים רבות וכי אין הם משתפים פעולה עם ממשלת איראן, או חולקים איתה מידע. דוגמת דרישת השלטונות כבר באוקטובר 2015 ל"כלי ריגול וצנזורה", דרישה אשר נטען כי זכתה להתעלמות ולפיכך האפליקציה נחסמה במדינה.

במסגרת הצעדים להגבלת השימוש באפליקציה מטעמי בטחון וממניעים פוליטיים, עצרו רשויות הבטחון משתמשי טלגרם ודרשו ממפעילי ערוצים פופולריים באפליקציה להשיג אישורים נדרשים המחייבים את חשיפת זהותם, בטענה לסוגיות של בטחון לאומי, לצד טענות כי מטרת צעדים אלו היא למנוע שיח פוליטי במרחב זה.

המועצה העליונה למרחב קיברנטי, העוסקת במדיניות האינטרנט במדינה, קבעה כי על מפעילי הערוצים במדינה אשר בהם למעלה מ-5,000 עוקבים, להשיג רשיון ממשרד התרבות וההכוונה האסלאמית עד לסוף חודש פברואר 2017, אחרת יעמדו בפני תביעה, לצד דרישה כי אלו ייצרו בוט אוטומטי כמנהל נוסף לערוץ, ככל הנראה לשם מעקב אחר המשתמשים בערוץ וזהויים.

לטענת התקשורת האיראנית נכון לחודש ינואר כ-700 מנהלי ערוצים בטלגרם קיבלו רשיון שכזה, מנגד 80 ערוצים נסגרו במהלך החודש ו-32 מנהליהם נעצרו (ארועי מעצר דומים תועדו עוד קודם לכן) באשמה של "הפצת שקרים, פגיעה בסדר הציבורי, יצירת פחד וקידום חומרים אנטי מוסריים ואנטי תרבותיים". צעדים אשר הביאו לא רק לפחד בקרב משתמשי ומנהלי ערוצי טלגרם פוליטיים באיראן, אלא גם לצנזורה עצמית.

לצד דיווח מאוגוסט 2016 בדבר האקרים איראניים אשר פרצו ליותר מתריסר חשבונות טלגרם והביאו לזיהויי מספרי הטלפון של יותר מ-15 מיליון משתמשים איראניים באפליקציה, ובכללם פעילים פוליטיים בתנועה הרפורמית, לכדי יכולת מיפוי המשתמשים ופעילותם המקוונת, גם לשם מעצרם העתידי, תוך טענה של חוקרים כי קבוצה זו, הידועה בשם Rocket Kitten, קשורה בממשל האיראני.

בסוף חודש מרץ השיקה החברה אפשרות לקיים שיחות קוליות, אך זו נחסמה שעות בודדות לאחר מכן על ידי ממשלת איראן והותרה על ידה לשימוש ב-14 באפריל. זאת תוך הודעה של משרד התקשורת כי ועדה תבחן את השפעת השרות על עסקיהן של מפעילות רשתות הסלולר במדינה. אולם רכיב זה שב ונחסם כעבור שלושה ימים בהוראת בית משפט מקומי.

לדברי מומחים במשרד התקשורת באיראן לא ניתן לחסום אפשרות זו של שיחה ווקאלית מבלי לחסום את האפליקציה בכללותה, לפיכך יתכן כי בעתיד הקרוב תחסם זו באיראן מהטעם הכלכלי, בטענה כי השרות המאפשר שיחות קוליות VoIP פוגע בהכנסות חברות התקשורת במדינה. אכן מנכ"ל טלגרם טען כי מפעילי התקשורת במדינה הם שחסמו רכיב זה, למרות שנטען כי אין זה בסמכותן לחסום תכנים או שרותים אלא של הרשויות בלבד. גם ראש הועדה לטכנולוגיות המידע והתקשורת בפרלמנט האיראני ציין כי על מפעילי התקשורת "להיות פתוחים לשרותים חדשים ולאמצם ואף להביא בעצמם שרותים אלו בעצמם. אם כיום לא נרשה הפעלת שרות קולי של טלגרם, במהרה שרותים אחרים יבואו ויאיימו על עסקי מפעילי התקשורת, המגמה העולמית של הכנסות המפעילים היא לספק אינטרנט סלולרי, לא שיחות קוליות". עד כי קיימת סברה שהממשלה מעוניינת לתמוך בשרותים המקוונים החדשים על מנת לזעזע את מונופול חברות התקשורת בתחום השיחות הקוליות.

אכן, נטען כי החסימה המחודשת שהוטלה ב-17 באפריל היא תוצר של פניית מפעילי הרשתות הסלולריות לבית המשפט שיורה על חסימת האפשרות של שיחה קולית בטלגרם. באופן הכולל לא רק את ספקיות שרותי הסלולר, אלא גם כל מפעיל אינטרנט במדינה.

עד כי שר התקשורת עצמו טען כי "לפני כחודש גורמים בטלגרם רצו להשיק שרות זה באיראן. משרד התקשורת הפיק רשיון לטלגרם לשם כך, אולם למפעילי הרשתות הסלולריות דעות שונות ביחס לרכיב זה" והוסיף כי הוא לא יודע דבר על צו בית המשפט וטען כי על המשתמשים לפנות לרשות השופטת בעניין זה.

 

סוגיית השימוש באפליקציית הטלגרם באיראן מדגימה את ההיבטים הרבים הכרוכים בכך; השימוש ב"תקשורת החדשה" עבור תכנים ואוכלוסיות אשר לא זוכים לביטוי ב"תקשורת הישנה" והממסדית. כך משמש הטלגרם באיראן ערוץ ביטוי פופולרי בתחומים מגוונים ומשמש בפועל אפליקציית המסרים המידיים המובילה במדינה.

אולם היכולת ליצור ולהעביר תכנים פוליטיים מהווה אתגר שלטוני באיראן המוצא ביטויו בדרכי אכיפה שונות ואף במעצר. אולם אפליקציה זו מהווה לא רק אתגר פוליטי למשטר, אלא גם אתגר כלכלי לחברות הסלולר אשר באמצעותו ניתן לקיים שיחות קוליות ללא עלות על גבי תקשורת האינטרנט. למול רצון מסויים של הממשל בקיומה של תחרות זו אשר יש ביכולתה לצמצם את כוחן של חברות אלו ואת עלויות השימוש לצרכנים.

מדינות רבות במזרח התיכון מגבילות את השימוש בזירה המקוונת משיקולים של שרידות שלטונית של המשטר וכלכלית של חברות הסלולר. נראה כי לפי שעה למרות ההגבלות אשר מטיל כל צד על משתמשי טלגרם באיראן משיקוליו אלו, אפליקציה זו קנתה לה אחיזה נרחבת בקרב המשתמשים באיראן, דווקא לאור מאפייניה והעדר אפשרויות תקשורת מקוונות או זולות אחרות.

 

פורסם בכלכליסט בתאריך 20 מאי 2017

האפליקציה הזו יכולה להביא למעצר שלך בתורכיה

תורכיה הופכת במהירות לא רק לדיקטטורה במובנה הפיזי, אלא גם בזה המקוון והאינטרנטי.

מדינה אשר רק בימים האחרונים חסמה את ויקיפדיה (בצורה מוחלטת) אינסטגרם (חלקית) וחשבונות שונים בטוויטר בשל ביקורות על הנשיא ארדואן, או זוג שנעצר לאחרונה, איש צבא אשר פוטר בגל הטיהורים ואישתו, בפשיטה של המשטרה על האינטרנט קפה לאחר שמודיע טען כי השניים צפו בסרטון של פתהוללה גולן אשר הואשם על ידי שלטונות תורכיה בתכנון נסיון ההפיכה במדינה. המשטרה תפסה שלושה מכשירי טלפון אצל האישה בהם הותקנה אפליקציה אשר לטענת השלטונות משמשת אמצעי תקשורת בין חברי תנועתו של גולן.

מנסיון ההפיכה שבוצע במחצית יולי 2016 בתורכיה הולך ומתברר כי גם קיומן של אפליקציות מסויימות במכשירי המשתמשים, יכולה לעלות להם במשרתם ואף במעצר. בעיקר כשזו מאפשרת תקשורת מאובטחת.

המדובר באפליקציה ByLock הניתנת להורדה חינמית ובעלת מאפיינים טכניים המאפשרים שיחות וצ'טים מאובטחים, אשר הושקה כבר במרץ 2014.

באתר Daily Sabah נטען כי תומכי התנועה השתמשו באפליקציה זו באופן נרחב עד אשר עלה בידי שרות המודיעין המקומי (MIT) בחודש מאי 2015 לפצח את האפליקציה ולנטר את התעבורה בה וכך לחשוף כ-40 אלף פעילים ובהם 600 אנשי צבא, באמצעות מיפוי הקשרים בין משתמשי האפליקציה. לאחר שזו נפרצה, עברו משתמשי לאחרת בשם Eagle IM המאפשרת על פניו הצפנה משופרת.

עם זאת נטען כי לשם תכנון נסיון ההפיכה נעשה שימוש ככל הנראה ב-WhatsApp, אשר באותה העת נחשבה למאובטחת יותר ובעלת הצפנה קשה יותר לפענוח. אולם השלטונות הצליחו להשיג גישה להודעות באמצעות טלפונים של קושרים אשר נעצרו. "כאשר אלפי אנשים נמצאים בקבוצה אחת, יש צורך באדם אחד בלבד שנתפס והטלפון שלו אינו נעול בכדי לגלות את כל פרטי התוכנית".

המעקב המשטרתי אחר התעבורה באפליקציה ByLock הביא כבר בתחילת אוגוסט 2016 לחשיפת אלפים אשר הואשמו בתמיכה בתנועה ובמעורבות בנסיון ההפיכה שהתרחש שבועיים קודם לכן. נטען כי כ-150 אלף משתמשי האפליקציה חשודים במעורבות בתנועתו של גולן, 56 אלף מהם זוהו כמצויים בתורכיה בעוד מיקומם של יתר 94 אלף נותר לא ידוע. מאותה העת עשרות אלפי פקידי מדינה, שוטרים ואנשי עסקים נעצרו או פוטרו רק בשל העובדה שאפליקציית תקשורת זו היתה מצויה בטלפונים שלהם. בכללם ניתן למצוא שופט, סטודנטים אנשי עסקים ורופא, 300 קצינים, 243 אנשי צבא ב-54 מחוזות, שבעה עורכי דין, שמונה עיתונאים של סוכנות הידיעות הממשלתית Anadolu ו-147 מורים. אולם רבים מהחשודים הכחישו כי אי פעם השתמשו בה או כי היו מודעים לכך שהיא מותקנת במכשיריהם

גורמי ממשל תורכיים הגדילו לעשות וטענו כי יתכן והאפליקציה נוצרה על ידי תומכי גולן לצורך תקשורת בין חברי הארגון. מומחי אבטחה טוענים כי קל לפצח את הצפנת התעבורה, עד כי נטען שהיא "אפליקציה חובבנית" ורבים מהם ציינו כי מעולם לא שמעו עליה עד אשר שלטונות תורכיה התייחסו אליה לאחר נסיון ההפיכה.

אכן, בעל האפליקציה (אך לא האדם שפיתח אותה), David Keynes, ציין כי "90% ממשתמשיה התורכיים הם חברי תנועתו של גולן, ובכך הפכה לכלי תקשורת של ארגונו". בנוסף, בחינה של האפליקציה מעלה כי שורות קוד רבות בה מכילות ביטויים בשפה התורכית, כמו גם כמעט כל המסרים שפוענחו. כך גם כמעט כל החיפושים אחר האפליקציה בוצעו בתורכיה, תוך התייחסות לכך שצורת התקשורת בה מתאימה ל"ארגון המבוסס על תא" ובכלל זה האפשרות למחיקה אוטומטית של ההודעות לאחר פרק זמן מסויים.

 

אז נראה כי יתכן ויש ממש בטענת השלטונות כי האפליקציה ByLock שימשה את תומכי תנועתו של גולן לתקשורת ביניהם, אולי אפילו נוצרה לשימושם. עם זאת תורכיה מצויה כעת באחד מרגעי השפל שלה בכל הקשור בחופש הפרט והביטוי, בעולם הפיזי ובעולם המקוון. ימים של רדיפה המונית ומעצרים רחבי היקף בהם בין השאר נעצרים משתמשים רק בשל אפליקציה המותקנת במכשיריהם. תקופה אותה ניתן לסכם בטענת המשטרה המקומית כי מעצרים אלו של בית המשפט בוצעו ללא כל בסיס הואיל ו"אין בהורדת האפליקציה לבדה וללא ראיה נוספת כדי לשמש ישירות בחקירות משפטיות".

 

הכתבה פורסמה ב-4 במאי 2017 בכלכליסט

כיצד אומרים ג'ימייל בתורכית ?

בחודשים האחרונים אנו עדים לצעדים הולכים וגוברים של נשיא תורכיה לביצור שלטונו היחיד לכדי משטר אוטוריטרי הכולל מעצרים נרחבים בכל מגזרי המדינה. מבין כלל הצעדים אשר יש בהם כדי לחזק את אחיזתו במשטר ולהגביל את חופש אזרחיו, ניתן למנות גם את ההגבלות ההולכות וגוברות על האינטרנט ומשתמשיו במדינה.

אחד משיאיו הנוכחיים של מהלך זה הוא הפרסום מתחילת החודש בדבר כוונת הממשל לפתח תחליפים מקומיים לשרותי גוגל השונים. למרות שהיבטים שונים מהתוכנית התפרסמו בשבועות הקודמים, בעוד אחרים טרם התגלו, הודעת שר התקשורת בראיון טלביזיוני, בדבר הכוונה לבנות שרותים מקומיים שכאלה "התואמים את התרבות והערכים הלאומיים", היא הגילוי הראשון של המניע התורכי במיזם זה.

בנוסף התבטא השר בדבר נחיצות המהלך לשם שמירת נתוני המשתמשים בתוך גבולותיה של תורכיה "על מנת לוודא שניתן לנתח את התקשורת באופן מלא מבית". סיבה אפשרית נוספת למיזם זה היא סדרת ההדלפות מתיבות דוא"ל מבוססות ג'ימייל של משרדי ממשל תורכיים, זאת על ידי האקרים סוריים ומקומיים, לצד המתח הגואה עם המערב, אשר יתכן ויש בהם כדי לחזק את הכוונה התורכית ליצירת מערכת דוא"ל מבית הנתונה פחות למעקב של ארה"ב ובנות בריתה מחד גיסא, תוך יכולת קלה יותר לפיקוח של שרותי המודיעין התורכיים, מאידך גיסא.

צעד זה מהווה שיא נוסף, בגל מתמשך של הכבדת יד הממשל על האינטרנט והמשתמשים בו לאורך השנים במהלכן נחסמו שוב ושוב שרותים שונים של חברת גוגל במדינה, בעיקר תוך התמקדות ביוטיוב, כמו גם באתרVimeo  המספק אף הוא שרות של שיתוף סרטוני וידאו. זאת לצד התנכלות מתמשכת לרשת החברתית טוויטר וספציפית נגד חשבונות של מדליף מקומי ועיתונאים, אך גם אתרים שונים דוגמת זה של שארלי הבדו הצרפתי. עד לכדי הקביעה בספטמבר 2016 כי תורכיה עומדת בראש המדינות המצנזרות רשת חברתית זו, עם 73% מכלל בקשות הממשלות.

במקביל פועל הממשל התורכי ליצירת חוקים שונים המגבילים את השימוש באינטרנט ומאפשרים לממשל לחסום אתרים תוך שעות בודדות. כמו גם מעצר של איש פרלמנט וחבר מפלגתו של ארדואן אשר נידון לשלוש שנות מאסר בשל התבטאויות בטוויטר נגד ראש מפלגתו.

לצד זאת פועל הממשל התורכי להפלה בפועל של האינטרנט מעט לעת. בפברואר 2015 פלש טור שריון תורכי לעומק השטח הסורי במטרה להשתלט על אחוזת הקבר של  סבו של מייסד האימפריה העת'מאנית. גורמים שונים דיווחו על השבתת האינטרנט בעיר חאלב שארעה בזמן פינוי הקבר המצוי כ-130 ק"מ מהעיר. כמו גם השבתת פייסבוק וטוויטר כליל זמן קצר לאחר הפיגוע בנמל התעופה באסתנבול ב-28 ביוני 2016.  וכן השבתה כוללת של האינטרנט, קווי וסלולרי, למשך מספר ימים עבור 11 ערים כורדיות בדרום מזרח המדינה בחודש אוקטובר שעבר בשל מחאות על מעצר והדחת ראשי ערים נבחרים. פעילות זו השפיעה על 6 מיליון אזרחים וכללה 8% מכתובות ה-IP במדינה.

אין זה הנסיון הראשון, בתורכיה ובאזור, ליצור שרותים פנימיים מפוקחי ממשל: כבר באוגוסט 2013 דווח על נסיון של האקדמיה התורכית למדעים ליצור "טוויטר לילדים" תוך הסרת "ההשפעות השליליות" של הרשת החברתית, בה ימצאו הילדים בסביבה מקוונת בפיקוח הוריהם וצוות פדגוגי, תוך יכולת למחוק תכנים. באיראן קיימת פעילות רבת שנים לא רק לסנן תכנים, אלא אף ליצור רשת אינטרנט פנים מדינתית, תוך אפשרות להגברת הצנזורה והשליטה על המצוי בה, כך שתהא נפרדת כליל מזו המשמשת את יתר העולם. לצד כוונתה לרשום את כל אתרי האינטרנט המקומיים ולחסום את כל אלו שלא השיגו רשיון ממשלתי, ופניה לגוגל על מנת שזו תשמור עותק מפעילות המשתמשים בשרותיה באיראן.

נסיון דומה נרשם בקזחסטאן אשר צו של משרד התקשורת המקומי בשנת 2011 קבע כי כל אתרי האינטרנט בעלי הכתובות המקומיות (.kz) יופעלו משרתים מקומיים ובכלל זה הגרסה המקומית של גוגל (google.kz), דבר אשר הביא לעימות עם החברה אשר ראתה בכך נסיון "להציב גבולות על האינטרנט". לצד חוק מינואר 2016 המחייב את משתמשי האינטרנט להתקין תעודת אבטחה בשם National security certificate לשם אבטחת התעבורה במדינה, אשר ככל הנראה תאפשר גם בקרה של הממשל על התכנים. נסיון ליצור רשתות חברתיות פנימיות נרשם גם באוזבקיסטאן וזאת במטרה "להלחם בהשפעות הזרות" של אלו.

אמנם נטען במחקר בנושא כי מנועי חיפוש מקומיים יכולים לייצר תועלות כלכליות מסויימות באמצעות שמירת ההכנסות מפרסומות, הגדלת הרלבנטיות של תוצאות חיפוש מקומיות, לצד הגבלות על השפעות תרבותיות הנוגדות את הערכים הלאומיים. אולם לצד השלכות כלכליות ובכללם הצבת מחסומי סחר בינלאומי ועסקים זרים דוגמתPayPal  אשר כבר כיום הפסיקו פעילותם בתורכיה, וההגבלות החמורות על חופש הביטוי שיש בצעדים ממשלתיים אלה, הנסיון במדינות אלו מלמד שקל יותר לסגור שרותים ואתרים קיימים מאשר ליצור חדשים ובעיקר למלא אותם בתכנים ובמשתמשים.

 

פורסם בכלכליסט בתאריך 26 ינואר 2017

'ערים חכמות' באיחוד האמירויות, כי עיר חכמה היא עיר שמחה

כחלק מהיותה בסיס לקדמה טכנולוגית, דובאי שבאיחוד האמירויות צועדת לקראת התואר "העיר החכמה בעולם".

במרץ 2014 החלה רשמית יוזמה בשם Smart Dubai שמטרתה להפוך את דובאי, בה קיימות למעל 300 חברות ICT אזוריות וגלובליות, לעיר החכמה בעולם בשנת 2017. זאת על פי חזונו של שליטה, שיח' מחמד בן ראיד, לשים את הדגש על הנכס החשוב ביותר, התושבים. להפוך את העיר המונה 4 מיליון איש מיותר מ-180 מדינות, לצד 20 מיליון המבקרים בה מידי שנה, לשמחה בעולם, תוך שימוש בטכנולוגיה לשם כך. לשם מימוש החזון מיושמת טכנולוגיה חדשנית במטרה להפוך את דובאי ליעילה, נוחה, בטוחה ובעלת השפעה רבה יותר על תושביה והמבקרים בה, כמו גם מודל לכלכלות ברחבי העולם.

חזון זה מבוסס על שיתוף פעולה עם 11 שותפים אסטרטגיים ממשלתיים שונים בדובאי לכדי יצירת עמודי תווך אסטרטגיים "חכמים" המתייחסים לכלכלה, סביבת חיים, תחבורה, משילות, סביבה, הון אנושי וטכנולוגיה. כל זאת בארבע שכבות; תשתית, ניהול נתונים, מתן שרות, יישום, ואבטחה הקשורה בכל יתר השכבות. המשרד האחראי על מימוש חזון העיר החכמה בדובאי מנהל פעילות מגוונת באמצעות כנסים, מפגשים מקצועיים ושיתופי פעולה עם גורמי ממשל שונים. לשם בחינת המימוש, נוצר 'מדד האושר'  אשר נועד לבחון את שביעות הרצון של תושבי העיר והמבקרים בה בשלל היבטים ותחומים הקשורים בפעילותה של העיר,  וכן 'מדד דובאי החכמה' ובו רכיבים מדידים שונים אשר יציגו את הישגי המיזם והזדמנויות לעתיד. כמו כן פורסם מסמך הנחיות מפורט אשר נועד להסביר את המיזם על שלביו ומטרותיו.

מימוש החזון מתייחס לכלל פעולותיה של עיר מודרנית וכולל שיתופי פעולה עם גופי ממשל מקומיים וחברות בינלאומיות שונות: מזכר הבנות עם ההגנה האזרחית בדובאי למימוש היבטים שונים דוגמת מתקני תאורה חכמים בפארקים אשר יאפשרו לציבור לדווח על ארועי חרום באמצעות שידור חי בווידאו; מזכר הבנות עם חברת Intel לפיתוח מעבדת חדשנות; הצבת מתקני טעינה עבור מכוניות חשמליות; ניהול חכם של פסולת עירונית; וכן יצירת תוכנית לימודים, בשיתוף שני מוסדות אקדמיים בארה"ב וספרד, אשר תעניק דיפלומה בתחום הערים החכמות.

ב-16 מרץ  2016 פורסם כי שליט דובאי, אישר את הצו העוסק בהקמת מסד הנתונים של דובאי כתמיכה בחזון זה ובמטרה לשפר את יכולותיה בתחומי הפקת נתונים, יצירת בסיסי ידע לטובת המגזר הפרטי והציבורי ותאום בין גורמי ממשל.

ב-30 במאי 2016 פורסם כי חברת Huawei חתמה על מזכר הבנות עם המשטרה לסייע לדובאי להפוך לעיר חכמה ובטוחה יותר על בסיס הפתרונות הטכנולוגיים של החברה. "פתרון המודיעין מבוסס ענן של החברה פועל בדומה ל'עיניים ואוזניים' של פריסת עיר חכמה, תוך מעקב והקלטה באיכות גבוהה ושימוש ברכיבים חכמים, דוגמת חיפוש חכם וזיהוי פנים, ההופכים את חיפוש המידע ההכרחי לקל ומהיר". עוד נמסר כי רכיב אחר בפתרון של החברה מאפשר זיהוי אוטומטי של לוחית הרישוי ומעקב קל אחר כלי הרכב ברחבי העיר באמצעות מצלמות מעקב.

למחרת נמסר כי משרד הפנים החל במיזם יחד עם חברת SAAED Traffic System להצבת 20  עמדות מידע ותשלום חכמות אשר תספקנה שרותי חידוש רישוי רכבים, תשלום קנסות, הפקת אישורים ורכישת ביטוחי רכב, לצד שרותים אשר קודם לכן נתנו בדלפקים בלבד. זאת תוך כוונה כי בשנת 2017  יהיו למעלה ממאה עמדות שרות אשר יכללו בעתיד גם שרותים מגורמי ממשל נוספים. עוד נמסר כי המערכת עומדת בתקנים בינלאומיים של נגישות לבעלי מוגבלויות, קישור לטלפונים חכמים וזמינות בארבע שפות. עוד בנושא זה דווח ב-1 ביוני 2016 על כוונה כי רובוטים ואינטליגנציה מלאכותית יחליפו את שוטרי משטרת דובאי כבר בשנת 2020, בנושאים דוגמת תקשורת עם התושבים וביצוע מטלות שונות.

הידע הנצבר בתחום מאפשר לדובאי לייצא את נסיונה למדינות אחרות. חברת Dubai Holding חתמה בחודש יוני על הסכם לבניית עיר חכמה בלאגוס שבניגריה, הראשונה במדינות אפריקה, על בסיס פיתוחים דומים שעשתה בהודו (SmartCity Kochi, המיועדת ליצור למעלה מ-90 אלף משרות בתחום הטכנולוגיה בהודו עד לשנת 2020) ובמלטה (SmartCity Malta).

פעולות אלו ואחרות מהוות צעדים ממשיים הננקטים בימים אלו במטרה להפוך את דובאי במהלך השנה לעיר החכמה בעולם, כי כמו שהגדיר זאת שליטה; עיר חכמה היא עיר שמחה.

 

פורסם בכלכליסט בתאריך 19 ינואר 2017

הסכמים, התרעות ותגובות במרחב הקיברנטי

ארה"ב בפרט והמערב בכללותו חווים בשנים האחרונות ארועים רבים, ולעיתים יומיומיים, הקשורים במרחב הקיברנטי ושליטתו על חיינו הפיזיים, באמצעות פעולות של פריצה וגנבת מידע ערכי רב וכן נסיונות לתקוף ולשבש מערכות תפעוליות שונות אשר להן חלק והשפעה בחייה של מדינה מודרנית.

אחד המקרים המפורסמים ביותר מהעת האחרונה הוא הפריצה למערכות המחשב של Office of Personnel Management וגנבת כ-25 מיליון רשומות מידע של עובדי ממשל בארה"ב ובהן מידע ערכי רב, אשר יש בו כדי להוות סכנה בטחונית למדינה, דוגמת הפרסומים לפיהם בין המידע הרב שנגנב היו ככל הנראה 5.6 מיליון טביעות אצבעות של גורמי ממשל. אסון אבטחתי ובטחוני ללא כל ספק, אשר נטען כי יכול לשמש את סין ורוסיה כדי לאתר מרגלים אמריקאיים.

כבמקרים רבים בעבר, הופנתה האצבע המאשימה כלפי סין, על ידי גורמים שונים ובכללם על ידי מנהל הבטחון הלאומי בארה"ב, ג'יימס קלאפר, גם אם התקבלה החלטה עוד קודם לכן לא להאשים רשמית את סין בפרשה. נשיא סין כמובן הכחיש את ההאשמות ואמר כי "ממשלת סין אינה מעורבת בכל צורה שהיא בגנבת סודות מסחריים ואינה מעודדת או תומכת בחברות סיניות המעורבות בכך בכל דרך שהיא".

בעקבות ארועים אלה הודיע הממשל כבר בסוף חודש אוגוסט כי הוא מפתח "חבילה של סנקציות כלכליות חסרות תקדים נגד חברות וגורמים פרטיים סיניים אשר ירוויחו מביצוע גנבות מקוונות על ידי ממשלתם של סודות מסחריים אמריקאיים בעלי ערך".

לקראת פגישתם של נשיאי שתי המדינות, אשר התקיימה ב-25 ספטמבר, ובעקבות שלל הארועים שבה הואשמה סין, פרסם הנשיא אובאמה אזהרה כלפי עמיתו הסיני לפיה כל פעולה של ריגול תעשייתי נתמך מדינה תחשב על ידי ארה"ב כ"מעשה של תוקפנות", הוא שב והזהיר מפני סנקציות אפשריות שיוטלו על סין וציין כי הסוגיה תהווה נושא מרכזי בשיחות בין השניים.

לקראת פגישת שני הנשיאים, דנו המדינות בהסכם לפיקוח נשק במרחב הקיברנטי, אשר יכלול הסכמה לא לעשות שימוש בנשק קיברנטי לתקיפת תשתיותיה של האחרת בעת שלום, אולם הוא לא יכלול ריגול תעשייתי מקוון או ארועים דוגמת פריצה למערכות ממשל. הסכם אשר לראשונה יכלול הגבלות על שימוש במרחב הקיברנטי כאמצעי נשק, בדומה לקיים לגבי נשק כימי, ביולוגי וגרעיני.

ניסוח הסכם הוא טוב ויפה, אולם האם ניתן לממשו הלכה למעשה ? לעקוב אחר אי הפרתו ? להרתיע, לאיים, לספק הוכחות לביצוע תקיפה קיברנטית שהפרה את ההסכם ?

האם אכן נשק קיברנטי משול לנשק כימי, ביולוגי וגרעיני מבחינת היכולת לפקח עליו, על ההצטיידות והשימוש בו ? אפילו לגבי דברים מוחשיים ופיזיים כנשק כימי ופרוקו בסוריה, התברר כי 'המדינה האסלאמית' הצליחה לשים ידה על נשק זה בסוריה, עת השתלטו על אזורים בהם החזיק המשטר חומרים אלו, למרות משטר הפיקוח והפרוק של האו"ם, ולתקוף את הכורדים בגז חרדל באוגוסט השנה.

אם כך, מה רמת הפיקוח על פעולה המתבצעת "במחשכי המחשבים" ושניתן להסוותה בנקל ? האם אכן ניתן לספק הוכחות לתקיפות שכאלה או שאיומי של הנשיא אובאמה הם אכן ריקים מתוכן ?

אחת מבעיות הייסוד של פעילות במרחב הקיברנטי היא "בעיית הייחוס" אותה סוגיה בסיסית שהיא הכרחית למניעה, מעקב, איום, הרתעה ותגובה, באשר היא; הידיעה מי האויב שלי ? מי מאיים עלי ? היכן הוא נמצא ? מי ביצע את התקיפה ?

מעקב אחר פעילות של מתקפות קיברנטיות היא קשה, על אחת כמה וכמה במקרים בהם מעורב בכך שחקן מדינתי בעל יכולות על להסוות את דבר התקיפה ומעל לכל את זהות ושיוך הגורם העומד מאחוריה. בתחילת חודש ספטמבר פורסם   קיומה של קבוצת האקרים דוברת רוסית העושה שימוש בלוויינים מסחריים, לא רק לשם גנבת מידע רגיש מגופים דיפלומטיים וצבאיים בארה"ב ובאירופה, אלא אף כדי להסוות את מיקומם האמיתי.

אמנם הסכם זה בין ארה"ב וסין לעניין השימוש בנשק קיברנטי סביר להניח כי כולל מנגנוני בקרה ופיקוח, התרעה וסנקציות, אולם בעיינה עומדת השאלה בדבר היכולת לממש זאת, לדעת בזמן אמת את זהות התוקף הקיברנטי בצורה מדוייקת וודאית. תוך יכולת להציג הוכחות חותכות לא רק לדבר ביצוע הפריצה או המתקפה, אלא מעל לכל לזהות התוקף.

ניתן להטיל ספק בדבר יכולתה של מדינה לא רק להשיג הוכחות חותכות שכאלה, אלא מעל לכל להציגן לציבור כדי לממש איומים בפעולת תגמול דוגמת סנקציות או תקיפה צבאית. סביר כי גם אם מדינה תוכל להגיע להוכחות שכאלה, היא לא בהכרח תרצה להציגן לציבור ובכך לחשוף מקורות ושיטות עבודה.

ובלא הוכחות ממשיות, עלולים ההסכמים, האיומים וההצהרות השונות בנושא להיות לא יותר מתרגיל יחסי ציבור ומילים ריקות מכל תוכן ממשי. כך שאולי זהו הסכם ראשון להסדרת השימוש בנשק קיברנטי, אבל ארוכה הדרך ליכולת לממשו בעת הצורך באמצעות הטלת סנקציות או ביצוע תקיפה צבאית ממשית כתגובה למתקפה קיברנטית.

 

פורסם בכלכליסט ב-8 אוקטובר 2015

הסייבר לא מוגז בישראל

"סייבר" הפך למילה החמה ביותר בעת האחרונה, אנו נחשפים עוד ועוד אליה בהקשר של ארועי הדלפות מידע ושיבוש פעילות החיים הפיזיים כתוצאה משיבוש מערכות מחשב השולטות בחיים אלו.

ארועי סייבר קיימים השכם והערב ברחבי העולם, על פי רוב יותר מאשר אנו מודעים לכך; פריצות, השבתות ודליפת מידע במגוון רחב של מגזרים ובכלל זה; בנקאות, חינוך, אנרגיה, חשמל, צבא, כלכלה, תעופה, אתרי חדשות, עסקים, תשתיות האינטרנט, בריאות, תחבורה.

זאת על ידי גורמי המזוהים עם 'אנונימוס', 'המדינה האסלאמית', גורמי פשיעה ושחקנים מדינתיים דוגמת איראן, סין. באמצעות הנדסה חברתית, החדרת נוזקות, מתקפות מסוג 'מניעת שרות מבוזרת', רוגלות, השחתות אתרי אינטרנט, הונאות. לשם נסיון להתמודד עם שטף ארועים אלו, המדינות נערכות באמצעות סקרי מוכנות, חינוך והכשרה, קביעת מדיניות, ביצוע תרגולי סייבר שונים.

הסייבר מבעבע, פרשיות חדשות של ארועי פריצות, הונאות, השחתות, דליפת מאות אלפי ומיליוני רשומות צפות כבועות גז, מקרקעית מערכות המחשב, ומתפוצצות בתקשורת ברחבי העולם; פינלנד, בלגיה, אוסטרליה, אפגניסטאן, דרום קוריאה, הודו, וייטנאם, ארה"ב, איחוד האמירויות, לבנון, תורכיה. בעצם בכל רחבי העולם.

כמעט, רק כמעט. כי יש מקום אחד בו כמעט ולא נשמע דבר על ארועי סייבר מקומיים, במעצמת הסיליקון של המזרח התיכון ובדמוקרטיה היחידה בו, במדינה בה קיימות מאות חברות סייבר, הסייבר עצמו עוד לא מוגז. הוא עוד לא מבעבע.

יש גורמים רבים במדינה שאמונים על הגנת תשתיותיה הקריטיות של ישראל מפני תקיפות קיברנטיות העלולות להשבית את פעילותה הפיזית ושגרת חייה של המדינה, וגורמים האחראיים למניעת דליפות מידע.

אולם גורמים שכאלה ופעילות הגנתית נרחבת קיימת ברחבי העולם ועדיין אנו שומעים כמעט כל יום על ארועי סייבר שכאלה, אז מדוע לא בישראל ?

כיצד יתכן שבישראל הידועה כמדינה מודרנית, מתקדמת, טכנולוגית, מתוקשבת ומרושתת, לא שמענו עד כה על דליפת מידע משמעותית של מידע אישי ורפואי מבתי חולים, גניבה המונית של כרטיסי אשראי מרשת מרכולים, שיבוש פעילות בנקים, או גורמי תקשורת וסלולר ?

האם זו אחת המדינות היחידות בעולם בה אין ארועי סייבר שכאלה ? אין פריצות למערכות מחשב ? לא דליפות מידע המוניות ? או פגיעה במערכות תשתית ? או שמא זו אחת המדינות היחידות בעולם בהן ארועי סייבר אכן מתרחשים, אולם הם טמונים עדיין בקרקעית מערכות המחשב הארגוניות והממשלתיות – בידיעתם או שלא בידיעתם של הגורמים הרלבנטיים – והם עדיין לא בעבעו ועלו על פני השטח, לתודעה התקשורתית והציבורית ?

בעידן הזה ההתנהלות מבוצעת במחשכי המחשבים, קשה לדעת כי בוצעה פריצה למערכות המחשב או תקיפתן, קל לתוקף להסוותה, קשה לקורבן לגלותה. זו לא שריפה, טיל שנפל, חוליית מחבלים שחדרה את הגבול או תאונת דרכים, להם יש עדות מוחשית, לכן קל גם לקורבן להסוותה מעין לקוחותיו ומהציבור הרחב.

לכן יתכן שהיינו עדים לארועים של מתקפות סייבר בישראל, אשר יתכן ולא בהכרח הובאו לידיעת הציבור כשכאלה, סביר להניח כי חלק מהארועים דווחו כתקלות, תחזוקה שגרתית של מערכות המחשב הארגוניות, או פעילות מבוקרת אחרת כלשהי.

אם נצא מההנחה כי לא יתכן שמדינה טכנולוגית וממוחשבת כישראל לא חוותה ארוע סייבר שהשפיע על חיי תושביה, הרי שהדבר עלול ליצור "משבר אמון טכנולוגי" ומעלה שאלות רבות, אנו עלולים בעידן זה לעמוד בפני "שרשרת אי אמון טכנולוגית"; העובד לא יוכל לסמוך על מערכות המחשב, על צגי התפעול והבקרה הואיל והתוקף יכול לא רק לחדור למערכות המחשב, אלא גם להסוות את הנזק על מנת להעצימו; המנהל לא יוכל לדעת האם דיווחי עובדיו אמיתיים והאם זו אכן תקלה, תקיפה חיצונית או חבלת מעשה ידי זאב בודד פנים ארגוני; אנו הצרכנים והלקוחות לא נוכל לדעת האם השבתת התקשורת למשך מספר שעות היתה תוצר של תקלת מחשב, טעות אנוש, החלפת גרסה או מתקפת סייבר מתוחכמת על תשתית התקשורת בישראל מצד גורמים עויינים שונים.

כל אלו מחייבים התנהלות שקופה יותר, ככל הניתן, בכל האמור בהתנהלות ארגונית, ציבורית וממשלתית מרגע ההבנה כי אלו היו נתונים למתקפה קיברנטית. יש צורך בחקיקה ובקביעת נורמות התנהלות ארגונית המחייבת דיווח אמיתי ובזמן אמת לא רק בין יחידותיו השונות של הארגון שנפגע, ולגורמים הממשלתיים האחראיים, אלא גם לגורמים מקבילים ומתחרים לארגון ואף חובת הודעה לציבור.

שמירת המידע המצוי במערכות המחשב של אתר הכרויות והיכולת להבטיח את הרציפות התפעולית של חברה לשרותי דלק הן דבר הכרחי ועל הציבור לדעת כי אלו עושות את המרב להגן על מערכות המחשב הללו ועל השירותים הניתנים באמצעותן ללקוחותיהן בימי שגרה. כמו כן על הציבור לדעת בעת חרום כי בוצעה התקפה על מערכות המחשב של גורמים אלה על מנת שידע שפרטיו חשופים לניצול לרעה ויערך בהתאם, ולהחליט האם לעבור להשתמש בשרותיה של חברת שרותי דלק אשר מערכותיה התפעוליות מאובטחת יותר.

 

עוד ארוכה הדרך עד אשר הסייבר בישראל יהיה צלול ומוגז יותר, בו ארועים שכאלה צפים ועולים כבועות גז אל פני השטח והתודעה הציבורית, לטובת כל הנוגעים בדבר.

 

פורסם בכלכליסט בתאריך 31 דצמבר 2015

למי הצביע האינטרנט המצרי?

ב-23 במאי, יצאה מצרים לבחירות לנשיאות בהם התמודדו 13 מועמדים. בעת בחינת הפעילות המקוונת של המועמדים השונים נראה כי ניתן היה בנקל לחלקם לשתי קבוצות – שמונה מתמודדים אשר פעילותם המקוונת כמעט ולא הורגשה, לעומת חמשת הנותרים (עמר מוסא, עבד אלמנעם אבו אלפתוח, מחמד מרסי, אחמד שפיק וחמדין צבאחי) בעלי פעילות ערה ביותר ברשתות החברתיות השונות תוך יצירת תגובות ושיח ער אודותם.

בעת בחינת המצב בפייסבוק לקראת הסבב הראשון, נראה היה כי על פניו מוביל המתמודד עבד אלמנעם אבו אלפתח: פרופיל הפייסבוק שלו זכה ל-536 אלף לייקים תוך גידול של מספר אלפים מידי יום; אחריו היה זה של עמר מוסא עם 505 אלף לייקים; העמוד של חמדין צבאחי קיבל כ-450 אלף לייקים. מאחוריהם פיגרו אחמד שפיק אשר הפרופיל לכבודו זכה לכ-116 אלף לייקים מעת פתיחתו בינואר 2012; וזה של מחמד מרסי כ-97 אלף לייקים בלבד.

מבין אלו, הסתמן אחמד שפיק לפי האינטרנט כמפסיד הגדול של בחירות אלו: פעילות מקוונת דלה יחסית הכוללת עמודים שונים לכבודו בפייסבוק: עמוד ועדת הפרסומים של המועמד ולו 27 אלף לייקים, עמוד הקמפיין ולו 36 אלף לייקים, אחר אשר לו מספר לייקים דומה ושלישי אשר לו כ-97 אלף ליקים. בנוסף קיימת לשפיק פעילות בטוויטר ו-555 חברים הרשומים בערוץ היוטיוב שלו.

מנגד הרשתות החברתיות כוללות עמוד בפייסבוק המוקדש ל"פאדיחות" של ראש ממשלת מצרים אחמד שפיק זכה ללמעלה מ-2,600 לייקים, סרטון אשר זכה לכ-440 צפיות ובו נעלים אשר נזרקו על האיש, אחר ובו שיר הלועג לו ואשר נצפה על ידי מ-850 אלף משתמשים.

אולם לסבב השני אשר התקיים בתאריכים 16-17 ביוני עלו למרבה הפליאה אחמד שפיק, המייצג את השלטון הישן ומחמד מרסי איש "האחים המוסלמים": שני אלו אליבא דפעילות המקוונת שלהם לקראת הסיבוב הראשון, לא היו אמורים לזכות כלל.

ערב פרסום התוצאות הרשמיות בדבר נשיאה הבא של מצרים, כאשר כל אחד משני המועמדים הכריז על זכייתו, נראה כי המצב המקוון של השניים השתנה במידה מסויימת: אמנם פרופיל הפייסבוק של אחמד שפיק – אשר הוגדר כעמוד הרשמי שלו – נעלם, אך בשניים אחרים הוא מוגדר כנשיא מצרים ובהם עליה משמעותית במספר הלייקים. גם בפרופיל של מחמד מרסי חלה עליה משמעותית לכדי 173 אלף לייקים, אולם מספרים אלו של השניים עדיין נמוכים משמעותית מאלו של יריביהם אשר כלל לא עלו לסבב השני.

אם נביט בשיעור חדירת האינטרנט במצרים נגלה כי הוא עומד על 26.4% בלבד, זאת לעומת מדינות הנחשבות בעינינו כארכי שמרניות דוגמת איראן וערב הסעודית, שם שיעור חדירת האינטרנט עומד על 46.9% ו-43.6% בהתאמה.

מה שעולה מכך הוא שהאינטרנט במצרים לא יכול היה לחזות את עלייתם של שפיק ומרסי לסבב השני בבחירות אלה וגם כיום הוא לא משקף את העוצמה האמיתית של השניים. למעשה זו לא באמת "מהפכת פייסבוק", הואיל ועוצמתם של השניים – ובעיקר זו של מרסי איש "האחים המוסלמים" –  הינה בקרב אלו אשר נעדרים כל גישה לאינטרנט, לא עושים בו לייק למנהיגם ולא מושפעים מהנעשה זו.

תמונת מצב מקוונת זו של המתמודדים במצרים, משקפת אם כן את המצב האמיתי של האינטרנט במדינה, בה בממוצע כרבע בלבד מהאוכלוסיה נגיש לאינטרנט. בחירות אלו והפער בין הפעילות המקוונת לתוצאות הפיזיות מלמדים אותנו שעוד רבה הדרך להיות האינטרנט חלק אמיתי בהוויה המצרית בפרט והמזרח תיכונית בכלל.

"מהפכת הפייסבוק" האמיתית אינה הפלת המשטר בידי אלו אשר קולם לא נשמע לאחר מכן בבחירות ובשלטון הנשלט לעת עלתה בידי הגורמים הצבאיים ואנשי המשטר הישן. המהפכה האמיתית תהיה עם עליית שיעור חדירת האינטרנט למדינה, עם היותו אמצעי ביטוי רב יותר עבור אוכלוסיות מודחקות בחברה הערבת וכלי מרכזי לצמצום הבערות והפער הדיגיטלי, לפיתוח ההון האנושי ויכולותיה הכלכליות והחברתיות של מצרים ולרווחת תושביה.