האינטרנט בעראק שלאחר צדאם חסין

מעטים המקרים בהם ניתן לראות שינוי בולט כה חד בבחינת 'לפני ואחרי', בעיקר בתחום תשתיתי דוגמת האינטרנט ועל אחת כמה וכמה במדינות המזרח התיכון. הנוכחות האמריקאית בעראק משמשת דוגמה מוחשית לכך.

כיום ניתן לחלק את האינטרנט בעראק לשניים; האינטרנט של העראקים והאינטרנט של הכוחות הזרים המוצבים במדינה. זאת תוך התתמשקות מסויימת בין השניים.

ההשקעה בתשתית תקשורת היא עבור חיילי ארה"ב, האם גם תושבי המדינה נהנים בשל כך מתקשורת אינטרנט משופרת ?

שימוש באינטרנט

בימיו של צדאם חסיין, היתה הגבלה חמורה על החופש האישי וחופש הביטוי וגם על השימוש באינטרנט. כל התעבורה היתה מנוטרת ע"י השלטונות.[1]

מעטים השתמשו באינטרנט, עיקרם פקידי ממשל. גישה לאינטרנט לאזרחים התאפשרה רק באמצעות חיוג.

לאחר כניסת כוחות ארה"ב למדינה החלו אלו לפעול לחדירת האינטרנט. משרד ההגנה של ארה"ב השקיע 165 מיליון דולר להקמת אינטרנט קפה, דבר שהעלה את מספרם מ-36 בשנת 2004 ל-170 במחצית 2006.[2]

אכן, דיווח של בלוגר עראקי ממחצית 2005 מסר כי באינטרנט קפה בבירה המחשבים מצויידים באינטרנט מהיר, בתוכנות יעודיות שונות לשימוש באינטרנט ואף במצלמת אינטרנט. זאת תוך הצבת מחיצות לצידי המסכים לשם שמירה על פרטיות יחסית של המשתמשים. הדיווח מפרט כי מרבית צעיריה של עראק יודעים כיצד להשתמש באינטרנט וכי ברשותם חשבון דואר אלקטרוני מבוסס רשת. כאשר מרבית השימוש עובר בצ'ט למטרות שונות.

כיום ניתן למצוא פעילות ערה של משתמשי אינטרנט עראקים; קיימים בלוגרים עראקיים רבים,[3] חלקם תושבי המדינה[4] וחלק גרו בה עד לאחרונה.[5] גברים ונשים, בני גילאים שונים הכותבים בערבית ואנגלית אודות קורותיהם, הנוכחות האמריקאית ומארועים במדינה. חלקם בעלי עדכניות וגבוהה[6] וחלקם לא עודכנו במשך זמן רב.[7] כאשר ישנם הפעילים מזה מספר שנים בעקביות.[8]

האינטרנט מאפשר למשתמשים עראקיים להעלות סרטונים שונים לאתר Youtube ובהם תאור ארועים שונים מחיי המדינה ובכלל זה הנוכחות האמריקאית בעראק. סרטונים אלו מתעדים את הפעילות הכוחות הזרים,[9] פיגועים נגדם[10] וירי צלפים.[11] מנגד, סרטונים רבים של גורמים אסלאמיים המתעדים את פעילותם בפיגועים, מארבים, ירי צלפים ומרגמות נגד כוחות אלו.[12] זאת לצד אתרים אחרים באינטרנט בהם ניתנים להוריד ולצפות בסרטים ארוכים בהרבה מפעילות זו.[13] אלו מלווים לרוב בשירה דתית.

עוד ניתן למצוא סרטונים המתארים את זוועות היום יום במדינה ובכלל זה מעשי רצח,[14] ואלימות כוחות הבטחון המקומיים.[15]

תשתית

בתחילת שנת 2009 דווח על התקנת רשתות תקשורת לוויניות באפגניסטן ובעראק לטובת החיילים המוצבים בהן. הדבר מאפשר שימוש העברת נתונים רבים בו זמנית, שימוש ב-VoIP, ועידות הנערכות בוידאו וכמובן אינטרנט בפס רחב.[16]

ספק האינטרנט uruklink.

האינטרנט ככלי במאבקים פנימיים

לאחרונה דווח כי האינטרנט משמש כלי בידם של גורמי אסאלמיים במדינה לצוד משתמשים הומוסקסואליים בצ'טים יעודיים במטרה לענות אותם באופן מחריד ולהורגם. בנוסף אלו נרדפים וניצודים בדרכים נוספות ע"י קבוצות אלימות שכאלו האחראיות למותם של למעלה מ-130 גברים מתחילת השנה.[17]

הגבלות  על האינטרנט

בשנים האחרונות לא תועדה פעילות שלטונית להגבלת השימוש החופשי באינטרנט במדינה ואין בה מדיניות מוצהרת בעניין זה. בבדיקה שנערכה בשנת 2006 בספק האינטרנט uruklink, לא נמצאו עדויות לפילטור האינטרנט.[18]

http://garybaumgarten.blogspot.com/2009/08/iraqi-version-of-democracy-censorship.html

http://media-awards.everyhumanhasrights.org/en/content/mnsg-navigating-space-between-home-exile-0

http://opennet.net/research/profiles/iraq

http://www.al-bab.com/media/internet.htm

[1] http://aviraqi.blogspot.com/2005/07/internet-in-iraq.html

[2] http://opennet.net/studies/iraq2007

[3] מבדיקה אישית שערכתי עולה כי רבים מהבלוגים מבוססי הפלטפורמה Blogger של Google. כמו כן בעת ניתוח הבלוגים באתר http://iraqblogcountexp.blogspot.com (Iraq Blog Count) הממפה בלוגים עראקיים, עולה כי מתוך 149 בלוגים הרשומים באתר, 110 מהם מבוססי פלטפורמה זו.

[4] http://www.rosebaghdad.blogspot.com, http://moslawi.blogspot.com, http://www.astarfrommosul.blogspot.com, http://iraqi-translator.blogspot.com, http://baghdadentist.blogspot.com, http://confusediraqi.blogspot.com, http://saminkie.blogspot.com

[5] http://aviraqi.blogspot.com, http://www.baghdadgirl.blogspot.com, http://baghdadtreasure.blogspot.com, http://iraqimojo.blogspot.com

[6] http://abutamam.blogspot.com,

[7] http://riverbendblog.blogspot.com, http://bethnahrain.blogspot.com, http://www.theiraqiroulette.blogspot.com

[8] http://www.astarfrommosul.blogspot.com – פעיל מיוני 2004

http://secretsinbaghdad.blogspot.com – פעיל מדצמבר 2003

http://neurotic-iraqi-wife.blogspot.com – פעיל מאוגוסט 2004

[9] http://www.youtube.com/watch?v=AlFvqCnHRwA, http://www.youtube.com/watch?v=4gHR2XNZcqk&NR=1, http://www.youtube.com/watch?v=8T7l8L4yoHM

[10] http://www.youtube.com/watch?v=cR8wV6Pyy8A, http://www.youtube.com/watch?v=HloyO68zuyU&NR=1http://www.youtube.com/watch?v=Vd1nFQ19MeA&NR=1, http://www.youtube.com/watch?v=KD851mPtHog

[11] http://www.youtube.com/watch?v=lAswSJn8ou4, http://www.youtube.com/watch?v=yU6xFSfMvFs

[12] http://www.youtube.com/watch?v=fs-OIJxDEEQ, http://www.youtube.com/watch?v=qORfqCZ3dLc, http://www.youtube.com/watch?v=cSv6aOBocMY,   http://www.youtube.com/watch?v=HY5z5r2UjYo, http://www.youtube.com/watch?v=O0kETEhxIis, http://www.youtube.com/watch?v=MgAH9SdwK6s

[13] http://www.archive.org/details/Homaat-Aldaar

[14] http://www.youtube.com/watch?v=wPUWXN3dn2o

[15] http://www.youtube.com/watch?v=rwbuFLLG71A, http://www.youtube.com/watch?v=gNIpnIGMb9o, http://www.youtube.com/watch?v=kBztD75sOuQ, http://www.youtube.com/watch?v=2yLVyJBIt5c

[16] http://www.reuters.com/article/pressRelease/idUS152237+22-Jan-2009+PRN20090122

[17] http://www.care2.com/causes/human-rights/blog/making-a-career-out-of-killing-gay-iraqis-using-internet-lgbt-genocide

[18] http://opennet.net/studies/iraq2007

רשתות חברתיות מקוונות בסוריה

האינטרנט בסוריה אינו דבר מובן מאליו. סוריה היתה מבין האחרונות מקרב מדינות המזרח התיכון לאמץ את האינטרנט.

ב-24 בפברואר 1996 קיבל ה-STE (Syrian Telecommunications Establishment – http://www.ste.gov.sy) את אישור משרד ראש הממשלה לחיבור המדינה לאינטרנט ולשמש כאחראי על ה-Top-Level Domain  Country Code(.sy). ב-11 במרץ אותה שנה נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ה-STE וה-SCS (Syrian Computer Society – http://www.scs-net.org אשר בראש האחרון עמד בשאר אל-אסד עצמו), לשם עריכת ניסוי לחיבור מוסדות הממשלה לאינטרנט לצורך הערכה ראשונית של כל ההיבטים ובכלל זה יעילות, מידת ההתאמה לתרבות ולבעיות הבטחון של המדינה. מסקנות הניסוי קבעו כי על סוריה להתחבר לאינטרנט במהירות האפשרית. בין הסיבות לכך, מונה הדו"ח את הטעמים הבאים:

  1. עושר המידע והשרותים המצויים בפני סטודנטים וחוקרים, לאור היותו עמוד תווך במחקר ברחבי העולם בשל הכמות העצומה של המידע המקוון ומאגרי המידע המצויים בו.
  2. חשיבות האינטרנט ככלי לפרסומות מסחריות  וסחר אלקטרוני.
  3. האפשרות לניצול האינטרנט ע"י מוסדות סוריים לשם קידום מוצריהם ופרסום המורשת התרבותית, ההיסטורית, הארכיאולוגית והתיירותית של סוריה.
  4. הצגת העמדה הסורית, לשם תמיכה בעמדותיה וזכויותיה לשם "גישור על הפער הגדול ואיזון התפיסות השגויות, השקרים והתמונות המעוותות של סוריה המוצגות באתרים הנתמכים ע"י הציונות הבינלאומית. בנוסף לאפשרות לחשיפת פשעי ישראל ותוקפנותה נגד הערבים באמצעות האינטרנט, אשר הופך לערוץ התקשורת הפופולארי והיעיל ביותר".[1]

ב-17 בנובמבר 1997 החל בסוריה פרויקט ניסיוני במטרה להתיר לגופים נבחרים במדינה גישה לאינטרנט. פרויקט הניסוי כלל 150 מנויים מקרב גופי השלטון במדינה. בתום פרויקט זה ובהמלצת ה-SCS, STE, בוצעה הרחבה של הפרויקט למתן גישה לאינטרנט לציבור הרחב. פרויקט זה החל בתחילת 1999 במתן שרותי דואר אלקטרוני ושרותי אינטרנט אחרים דוגמת גלישה והעברת קבצים באמצעות FTP בתוך סוריה עצמה.

ביחסו לאינטרנט, נע המשטר הסורי – כאחרים – על שני צירים שונים: מחד גיסא, שימוש באינטרנט כמשקל נגד מתוך הנחה שהאינטרנט מוצף בתעמולה אנטי סורית. מאידך גיסא, כל כניסת טכנולוגיה חדשה למדינה מיושמת בהדרגה ובאיטיות רבה, נבחנת ומבוקרת בקפידה בין השאר בשל חשש מחדירה תרבותית למדינה. אשר הרשתות החברתיות שבו משמשות אתגר חדש ורב עוצמה לממשל זה.

אולם לא רק הפיקוח הטכני שימש ביד השלטונות אמצעי להצרת צעדי משתמשי האינטרנט; עלויות גבוהות של רכישת מחשב, חיבור לאינטרנט ושימוש בו לצד תשתית תקשורת לקויה, הקשו אף הם על חדירת האינטרנט למדינה בתחילה. עם זאת שיעור הגידול מתחילת העשור עומד על קרוב ל-12 אלף אחוז (…) בין השאר בשל הפחתות שבוצעו לאורך השנים בעלויות שימוש אלו ובשל האיכות הגבוהה יחסית של ההון האנושי הקיים בה.

אולם, כבר בשנת 2002, בראשית ימי האינטרנט במדינה, קבע שר התקשורת הסורי מחמד אל-מנג'ד בראיון לעיתון אל-חיאת, כי למרות הכוונה להפחית את העלויות בכל האמור ברכישת מחשבים והתחברות לאינטרנט, לצד הפיכתו למהיר יותר, הרי שהפיקוח עליו לא יוסר והכניסה למספר אתרים תמשיך להאסר בשל "המסורת ומנהגים של המדינה". [2]

למרות הגידול הרב בשיעור חדירתו למדינה, האינטרנט עדיין מצוי ברשותם של 16.4% בלבד מתושבי סוריה אשר היתה האחרונה לקלוט את האינטרנט מקרב מדינות המזרח התיכון. זאת רק לאחר שהשלטונות וידאו את יכולתם הטכנית לשלוט ולפקח על תעבורת האינטרנט במדינה. ההגבלות השלטוניות על החופש במדינה, בדגש על הגבלת האינטרנט והמשתמשים, מציבים את סוריה תדיר כאחת מ'אויבות האינטרנט' בעולם' על פי הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'.[3] שלטונות סוריה נוטים לחסום בעיקר אתרים הקשורים בחופש ביטוי, זכויות אדם, ארגוני אופוזיציה והמיעוט הכורדי. לצד אתרים פורנוגרפיים, אתרים ישראליים, אתרי חדשות מקומיים וזרים. בשנים האחרונות, החלו אלו לחסום גם אתרים בינלאומיים של רשתות חברתיות, לאור הפופולאריות הגדולה שלהם במדינה.

בשנת 2007 סוריה אף הוגדרה כ'בית הכלא הגדול במזרח התיכון' ע"י אותו ארגון[4] עבור משתמשי אינטרנט ובלוגרים (כמו גם אחד מעשרת המדינות הגרועות בעולם עבור בלוגרים בשנת 2009).[5] זאת בשל מספרם הרב של העצורים, אשר נידונים לעיתים למספר שנות מאסר ואלו המוטרדים על ידי השלטונות, בשל פעילותם המקוונת.

מנגד קיימות חברות במערב החוסמות חלק משרותיהן בפני תושבי סוריה. הרשת החברתית העסקית LinkedIn חסמה לזמן מה את שרותיה למדינה באפריל 2009. אולם בשל מחאת משתמשים, אשר באה לידי ביטוי גם באמצעות ה-Twitter, בוטל האיסור  כעבור זמן קצר. לטענת החברה הדבר בוצע בשל טעות אנוש. אולם חברות כמו Google, Sun ואחרות חוסמות בשגרה חלק משרותיהן בפני משתמשים אלו בשל האיסור על אספקת מוצרים ושרותים מארה"ב לסוריה.

חדירת האינטרנט למדינה ותפוצת הרשתות החברתיות בה לא רק שממלאים תפקיד מפתח בקבלת מידע והעברתו על הקורה במדינה ומחוצה לה. הם מאפשרים למשתמשים לעקוף את ההגבלות השלטוניות הקיימות על חופש הביטוי ועל התארגנויות ממשיות שונות. זאת תוך יצירת קבוצות לחץ מקוונות לשם מימוש שינויים חברתיים וכלכליים במדינה. הדגש הינו על הרשת החברתית Facebook הפעילה בעשרות שפות ובכלל זה בערבית ואשר זוכה לפופולאריות רבה במדינה, תוך מחיר אישי כבד אותו נאלצים משתמשי האינטרנט והבלוגרים בסוריה לשלם לעיתים.

לאחרונה עלתה בתקשורת סוגיית הרשתות החברתיות במדינה לאור המסע שפתח הממשל הסורי נגד Facebook והקריאה להחרימו. זאת בשל החלטת הנהלת החברה  לראות ברמת הגולן חלק מישראל ולרשום משתמשים מישובים אלה כתושבי ישראל ולא כתושבי סוריה כפי שהיה עד כה. בנוסף, נמסר כי סוריה תחסום את האתר ברחבי המדינה. אולם בפועל אתר זה חסום מזה כשנתיים, לצד הגבלות על אתרי רשתות חברתיות אחרות וכן אתרים המאפשרים עקיפת חסימות הממשל ובכלל זה אתרים יעודיים המאפשרים שימוש אנונימי ב-Facebook.[6] הגבלות אלו על הרשתות החברתיות במדינה נועדו לחסום ערוצים של יצירת קשרים בין אנשים הן בתוך המדינה והן מחוצה לה. בהקשר זה יצויין כי נוצרו בעבר קשרים מקוונים שכאלה בין ישראלים לבין תושבים סורים, בין השאר באמצעות ה-Facebook.

הפייסבוק כולל מאות קבוצות העוסקות בסוריה בעלות מספר משתנה של חברים; ממספר חברים בודדים ועד למספר אלפים. בכלל זה, קבוצות לעידוד התיירות במדינה, קבוצות של סטודנטים, עסקים, טכנולוגיה, אומנות, מוזיקה, רכב וספורט. קבוצות המיועדות לסורים בתוך המדינה ומחוצה ומספר רב של קבוצות כלליות.

קבוצות יעודיות ב-Facebook משמשות כמסעות מחאה מקוונים המצליחים לעיתים להביא לשינוי במדינה; אונס של נערה הביא לדיון ציבורי אודות ניצול מיני של ילדים תודות למסע מקוון של אלפים. מאבק מקוון בטיוטת חוק העוסק בדיני אישות אשר יש הסוברים כי הוא שהביא את השלטונות לבטלו. מסע להסרת ההגבלות על האתר במדינה ואף פניה אישית של אחת הקבוצות לנשיא בעניין זה. כמו גם קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השרות. בנוסף קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות אודות צעדים אלו של השלטונות.

ה-Youtube משמש אף הוא כלי בידי גורמים מקומיים אלו. במסגרת זו הועלו לאתר סרטונים המתעדים את המיעוט הכורדי ודיכויו במדינה. מנגד דווח באוגוסט 2007 על חסימת האתר במדינה בשל סרטון שהוצב ובו נראית אשת הנשיא כששמלתה מתנפנפת בעת ארוע רשמי. כמו כן במאי 2008 דווח על חסימת הגרסה הערבית של האנציקלופדיה החופשית Wikipedia במדינה[7] על ידי כל ספקי האינטרנט במדינה מסיבה שלא נמסרה. במחצית פברואר 2009 דווח כי חסימת האתר הוסרה,[8] צעד יוצא דופן במדינה.

הרשתות החברתיות מהוות בסוריה בסיס ליצירת התארגנויות וקבוצות לחץ אשר אינן אפשריות בחיי היום יום בשל הפיקוח ההדוק על חופש הפרט והביטוי במדינה. זוהי עדות מוחשית נוספת לעוצמת האינטרנט לא רק ככלי להעברת מידע במדינות דיקטטוריות, אלא אף ליצירת בסיס לשינויים חברתיים במדינות אלו. דבר המהווה קריאת תיגר חמורה במדינה ריכוזית ומחמירה כסוריה ומתוקף כך לאתגר הולך וגדל עבור הממשל. לאור כל זאת, סביר להניח כי ככל שתעמיק חדירת האינטרנט למדינה, כך ילכו ויעמיקו הביטויים המקוונים של לחץ עממי לשינוי פניה ואופיה של המדינה והחברה בה.


[1] Dr. Hasna Askhita, "The Internet in Syria,", Assad National Library, Damascus. Translation of "L’internet en Syrie," delivered at IFLA. New Media and Information Technology Working Papers, Georgetown University, Center for Contemporary Arab Studies, 24 March 2000.

http://nmit.georgetown.edu/papers/askhita2.htm

[2] SyriaLive.net, "Syrian Internet Installation and Subscription Rates to be Scrapped,", Computer and Internet – 2002, 5 March 2002.

http://www.syrialive.net/computer/archive/computer_2002.htm

[3] http://www.rsf.org

[4] http://www.rsf.org/Syria,20777.html

[5] http://cpj.org/reports/2009/04/10-worst-countries-to-be-a-blogger.php

[6] http://www.gotofacebook.co.za, http://facebookoxy.com

[7] http://anasonline.net/2008/05/%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A-%D8%A3%D8%AD%D8%AF%D8%AB-%D8%B6%D8%AD%D8%A7%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%AD%D8%AC%D8%A8-%D9%81%D9%8A/

[8]http://anasonline.net/2009/02/%D8%A7%D9%84%D8%A5%D9%81%D8%B1%D8%A7%D8%AC-%D8%B9%D9%86-%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A%D8%A9/

'הקול האחר' – נשים בשיח המקוון במזרח התיכון ובעולם האסלאמי

האינטרנט הפך בשנים האחרונות לאמצעי תקשורת מהיר, זמין וחובק כל, בין השאר באמצעות בלוגים אישיים וכיום גם באמצעות מיקרו בלוגים (Twitter) בהם יכולים המשתמשים להעלות הודעות קצרות מכל מקום, אף באמצעות טלפונים ניידים בעלי חיבור לאינטרנט. האינטרנט משמש כלי לקבלת מידע וידע ומקור ביטוי עבור גורמים וקבוצות בחברות השונות אשר אינם זוכים לכך באמצעי התקשורת הרגילים ובעיקר בחברות שמרניות ומסורתיות.

הדבר נכון במיוחד עבור הנשים. ברחבי המזרח התיכון נשים פעילות באינטרנט באמצעות כתיבה בערבית, פרסית, תורכית ואנגלית בהן הן כותבות את סיפוריהן האישיים ודנות בנושאים חברתיים, תוך ניצול האנונימיות היחסית אשר מציע האינטרנט.

לחלק מהנשים אין בעיה לאפשר לכל המעוניין לקרוא את הודעותיהן. [1] אחרות, בעיקר, אלו המודאגות מהגנה על אלמוניותן, לדוגמא בערב הסעודית, מוודאות  שרק מבקר שקיבל את אישורן מראש יכול לקרוא הודעות אלו. [2]

השימוש באינטרנט הינו הן לנושאים ציבוריים והן לאלו האישיים וזאת לפעמים בצורה ישירה וחריפה, אשר לא היתה מתאפשרת באמצעי תקשורת אחרים בחברותיהן. במיוחד הדבר בערב הסעודית שם נושאות קולן מספר נשים בקידום מעמד האישה באמצעות האינטרנט.

העיתונאית הסעודית רים אל-סאלח העוסקת במעמדה של האישה בממלכה, כחלק מקריאתה לשיפור כללי במצב האזרחים. היא קובלת על הקלות בה גברים יכולים לגרש נשותיהם, אפילו באמצעות הפקס' וזאת לעיתים ללא ידיעתן. היא שואלת האם אנו צפויים אף לגירושין באמצעות ה-SMS או הדואר האלקטרוני ? [3]

כתיבתה של העיתונאית הסעודית היפאא’ ח’אלד ראויה אף היא לציון. למען קידום נושא גירושין הוגנים בממלכה, היא יצרה אתר יעודי בשפה הערבית בשם 'הגירושין הסעודיים' המציג את פעילות הארגון לצד כתבות, ראיונות ומידע רב בנושא. [4]

אמאן אל-נפג'אן אם לשלושה ומרצה לאנגלית באוניברסיטה בעיר ריאד, מפעילה מזה שנה וחצי בלוג הפעיל בשפה האנגלית ועוסק בעניינן של הנשים בממלכה ובו פרסומיה השונים בנושא. [5]

זינב גסאב, כותבת על קליטת החשיבה הטרוריסטית בקרב נשים בעולם הערבי ובעיקר בערב הסעודית, דבר הנובע לשיטתה מבורותן של נשים אלו. [6]

אשת הרוח הסעודית התון אג’ואד אל-פאסי קובלת על העדר שוויון לנשים בזמן התפילה במסגד שבמכה. [7]עוד אודות בעיותיה העכשוויות של החברה הערבית כותבת גם הסופרת הליברלית הסעודית וג’יהה אל-חוידר הרואה בחילוניות את הפתרון למרבית בעיותיה של חברה זו. [8]

ברחבי האזור, נשים כותבות אודות נושאים שונים. העיתונאית הפלסטינית מרים אל-דאהר תוקפת את הגישה הסלחנית הקיימת בתחנות הטלוויזיה בלווין כלפי התופעה וקוראת לציבור הערבי לקום ולגנות טרור זה. [9]

האינטלקטואלית ואשת האופוזיציה הסורית הגולה מרח אל-בקאע יוצאת נגד הסגירות והבערות הקיימות בחברה הערבית למול הפתיחות האינטלקטואלית הקיימת בקרב עמי המערב. [10]כמו גם הראיון המפורסם של הפסיכיאטרית הסורית-אמריקאית וופא סולטאן בערוץ אל ג'זירה אודות הקריקטורות של הנביא מחמד. בראיון זה היא מותחת ביקורת חריפה על העדר חופש ביטוי בעולם הערבי. [11]

בכווית גינתה אשת הרוח אבתהאל עבד אל עזיז אל ח'טיב את העדר 'ועדת וינוגרד' ערבית, תוך קריאה לתבוע דין וחשבון מהפוליטיקאים המקומיים ומההנהגה הערבית בעיקר בכל האמור במלחמת לבנון השניה, בהדגישה את החוסר שבנטילת אחריות מצד מנהיגי ערב. [12]

נשים במצרים עושות אף הן שימוש רב באינטרנט במאבקן לשוויון, דוגמת האתר 'כולנו לילה' הפועל מזה שלוש שנים במדינה נגד אי הצדק שנשים חוות בחיי היום יום במצרים בפרט ובעולם הערבי בכלל (בחשבון ה-Twitter של הארגון ניתן למצוא הפניות לכתבות אודות מצב הנשים וזכויותיהן ברחבי העולם הערבי). [13]

כמו כן, נושאות קולן, באמצעות האינטרנט, נשים מצריות דוגמת הרופאה והפעילה הבולטת ביותר נגד מנהג 'מילת הנשים' ד"ר נואל אל-סעדאוי, זאת לעיתים תוך השמעת תוכחות נוקבות. [14]המשוררת והפובליציסטית פאטמה נאעות יוצאת נגד העדר הסובלנות הדתית הקיימת במדינתה כלפי המיעוט הקופטי[15] וכן פעילותיה של אשת זכויות האדם והבלוגרית Dalia Zaida.[16]

באיראן האינטרנט מאפשר לנשים לבטא עצמן בצורה נחרצת ונרחבת מבעבר למען יצירת שינוי במעמדן במדינה, בין השאר באמצעות הבלוג 'שינוי לשוויון'[17] (אשר זכה לפרס מטעם הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'). מטרת היוזמה להחתים מיליון אנשים ומוסדות על עצומה התומכת במאבקן של הנשים באיראן במאמציהן לשנות את החוקים הקיימים ולקבלת מעמד שווה במערכת המשפט במדינה. אולם עשרות מהפעילות והכותבות באינטרנט (באתרים אשר נסגרים לעיתים) למען זכויות הנשים, נאלצות לשלם מחיר עבור פעילותן בדמות מעצרים והצרת צעדיהן. [18]

בדומה לכך, הארגונים האינטרנט מהווה במה ומקור מידע על פעילותם של עשרות ארגונים הפועלים בעולם הערבי והאסלאמי לקידום מעמדה של האישה בחברה המקומית ולשוויונה. דוגמת ארגון הצדקה שנוסד בשנת 2002[19] – "Iranian and Kurdish Women's Rights Organisation' וכן הארגון האפגאני 'Revolutionary Association of the Women of Afghanistan (RAWA)'[20].

מלבד במה להבעת דעות ולקריאה לשיפור מעמדן, מאפשר האינטרנט חשיפה רחבה של יוזמות מקומיות של נשים אשר בדרך אחרת לא היו זוכות לביטוי ואולי אף לא היו מתקיימות כלל; לדוגמא החרם של נשים סעודיות על חנויות לממכר לבנים בשל העדר נשים מוכרות אלא גברים בלבד.[21] פרסום הקריאה של אנשי דת סעודים להרחקת הנשים מאמצעי התקשורת.[22] הקמת תחנת רדיו 'רק בנות' במצרים המנוהלת ע"י נשים בלבד ועוסקת בענייני נשים ולה הצלחה רבה בעולם הערבי. [23]אתר של בית אופנה בפקיסטאן ובו מבחר כתבות בנושא[24] וכן אתר ובו, בין השאר, כתבות רבות אודות מצב הנשים באפגניסטאן.[25] כמו כן האינטרנט מאפשר להן להכיר בני זוג, [26]לפרסם אודות חייהן מתחת לרעלה בחברה מערבית[27] ומשמש במה למגזרים שונים דוגמת לסביות בעולם הערבי להשמיע קולן, לצבור תמיכה וקוראים רבים. [28]

האינטרנט משמש במה לקולות שונים של נשים המביעות עמדות שונות, כל אחת על פי השקפת עולמה ולא ניתן לקבוע האם קולן של הנשים שונה מזה של הגברים, אך ורק בגלל היותה של הכותבת אישה. כמו כן לא לכל הנשים ולא לכל המעמדות קיימת נגישות לאינטרנט. אולם תפוצת 'המרחב הנשי' ו'הקול הנשי' באינטרנט, הרחיב ללא ספק את גבולות השיח בנוגע לצורך בשינויים חברתיים באזור, תוך רצון לשבור את תקרת הזכוכית הניצבת מעל ראשן, במטרה להבטיח להן את זכויותיהן הבסיסיות. [29]


המחבר מבקש להודות לאתר 'זווית אחרת על העולם הערבי' ולבעליו אשר חומרים ממנו שימשו בסקירה זו.

[1] http://twitter.com/thefah; http://twitter.com/walaa; http://twitter.com/Lastoadri; http://twitter.com/frozentears; http://twitter.com/amrkhaled; http://twitter.com/sarahtotya.

[2] http://twitter.com/ghaidaahttp://twitter.com/nawal_saad; http://twitter.com/Sa4a; http://twitter.com/YasmeenAbuamer; http://twitter.com/rose1990; http://twitter.com/amany86; http://twitter.com/emanabdelmonem; http://twitter.com/sara_dds.

[3] ريم الصالح, "طلاق الفاكس,", إيلاف, 15.09.2008.

http://www.elaph.com/Web/AsdaElaph/2008/9/365790.htm

[4] هيفـاء خالـد, "مرحبا بكم في موقع مبادرة الطلاق السعودي,", الطلاق السعودي.

http://saudidivorce.org/DIV

[5] Eman Al Nafjan, "Saudiwoman's Weblog,".

http://saudiwoman.wordpress.com

[6] زينب غاصب, "النساء والإرهاب…,", الحياة, 05.07.2008.

http://zavita.co.il/archives/301

[7] هتون أجواد الفاسي, "هل بيت الله الحرام للرجال فقط؟,".

http://www.alriyadh.com/2008/04/06/article332214.html

[8] وجيهة الحويدر, "اعلموا …2,", الحوار المتمدن, 23.02.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?aid=125832

[9] مريم الضاهر, "الإعلام العربي و”ما يسمى بالإرهاب,", الشرق الأوسط, 16.06.2007.

http://zavita.co.il/archives/92

[10] مرح البقاعي, " شرق الغيب وغرب المعرفة,", إيلاف, 24.10.2007.

http://www.elaph.com/ElaphWeb/AsdaElaph/2007/10/273736.htm

[11] http://www.youtube.com/watch?v=mAXoDHy3_Ek

[12] د . ابتهال عبد العزيز الخطيب, " أين «فينوغرادنا»؟,", أوان, 04.02.2008.

http://www.awan.com/pages/oped/31332

[13] http://kolenalaila.com

[14] http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=66523

[15] فاطمة ناعوت, " الدينُ لله، فهل الوطنُ للجميع؟,", الحوار المتمدن, 05.01.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?t=0&userID=191&aid=120706

[16] http://daliaziada.blogspot.com

[17] http://www.forequality.info/english

[18] Reportes Without Bborders, "Iran,", 7 February 2008.

http://www.rsf.org/Iran,25431.html

[19] http://www.ikwro.org.uk

[20] http://www.rawa.org/index.php

"RAWA is the oldest political/social organization of Afghan women struggling for peace, freedom, democracy and women's rights in fundamentalism-blighted Afghanistan since 1977."

http://www.rawa.org/index.php

[21] http://www.baltimoresun.com/news/nation/bal-te.lingerie05apr05,0,1914497.story

[22] Middle East Online, "Saudi clerics call for women ban from media, TV,", 24 Match 2009.

http://www.middle-east-online.com/english/?id=31157

[23] Ahmad Ghashmary, "“Girls only”: Arab women live and on-air,", Mideast Youth, 31 March 2009.

http://www.mideastyouth.com/2009/03/31/%E2%80%9Cgirls-only%E2%80%9D-arab-women-live-and-on-air

[24] http://www.fashno.com

[25] http://twitter.com/afghanistannews

[26] http://arablounge.com

[27] http://www.loveinaheadscarf.com

[28] http://alwaandykes.blogspot.com

[29] Diane Tucker, "Arab Women Beginning To Crack The Glass Ceiling,", Huffington Post, 18 March 2009.

http://www.huffingtonpost.com/diane-tucker/arab-women-beginning-to-c_b_176137.html

כוחם של 140 תווים: הטוויטר במזרח התיכון

המידע אודות ההפגנות ההמוניות באיראן בחודש שעבר נגד הזיוף הגלוי של המשטר את תוצאות הבחירות לנשיאות, התאפשר בשל שימוש נרחב בטכנולוגיות תקשורת חדשות. בכלל  זה ניתן למנות את הTwitter-, מיקרו-בלוג המאפשר למשתמשיו להפיץ הודעות קצרות בנות 140 תווים כל אחת (Tweets) באינטרנט, אפילו באמצעות טלפונים סלולריים. המשתמש יכול לעקוב אחר ה-Tweets, 'ציוצים', המועדפים עליו בין אם אלו הודעות של אנשים פרטיים או של קבוצות.

מלבד היותו אמצעי נוסף לתקשורת אישית, משמש ה-Twitter מגוון רחב של קבוצות ופרטים במזרח התיכון במכלול נושאים. כלי זה משמש תנועות ואישים פוליטיים, אתרים דתיים ומרכזים אסלאמיים כמו גם לקידום סרטים, אופנה ומסחר.

גופי תקשורת דוגמת ה-CNN, ה-BBC (במיוחד השרות בשפה הפרסית), Al-Jazeera, Voice of America ואחרים, מפעילים שרותי Twitter, זאת בשל יחודו – העברת חדשות במהירות ובתמצות בשל המגבלה על המבנה הקצר של כל הודעה. עד כי לעיתים קרובות הוא נבחר ע"י המשתמשים כמקור מידע ראשון. כמקור מידע עצמאי, מאפשר ה-Twitter הפצה של מידע, גיוס דעת קהל ועקיפת הצנזורה הממשלתית.

בסוריה, לדוגמא, נוצר ב-Twitter גל מחאה נגד ההחלטה של האתר LinkedIn – רשת חברתית בעיקר ליצירת קשרים עסקיים – לחסום את שרותיו במדינה. ההחלטה אכן בוטלה מיידית.

בתחילת השנה, נרשמו כמה יוזמות שכאלה באיראן; 'תנועת ה-18 במרץ' השתמשה ב-Twitter לזכר הבלוגר האיראני אומיד רזה אשר מת בכלאו בתאריך זה וכן זו למען שחרורם של שבעה ממנהיגי הבהאים אשר נעצרו בחודש מאי במדינה.

דוגמא מוחשית לעוצמת הפוטנציאל הקיים ב-Twitter היתה בעקבות מעצרו של סטודנט אמריקאי לעיתונאות במצרים, אשר צילם הפגנה. הוא שלח מיידית הודעה על דבר מעצרו באמצעות הטלפון הנייד שברשותו ל-48 ה-Followers שלו (אלו הקוראים את פרסומיו בשרות) והמידע עבר ישירות לרחבי העולם, דבר אשר הביא לשחרורו המיידי.

באופן דומה, הבלוגר המצרי הנודע ואא'ל עבאס, פרסם מיידית את דבר מעצרו וקורותיו בתחנת המשטרה באפריל השנה.

השימוש ב-Twitter ע"י נשים בעולם הערבי מגוון, באופן לא מפתיע, בשל האנונימיות היחסית שהוא מעניק למשתמשים בו. שרות זה מאפשר להן לחפש בני זוג, לתאר את חייהן ומעמדן כאישה מוסלמית בחברה המקומית, כמו גם לתקשר ולהביע תמיכה בנשים בעלות מכנה משותף, לדוגמא לסביות.

משתמשות מערב הסעודית נוטות יותר מאחרות להסתיר את דיווחיהם ב- Twitterכך שרק אלו אשר קיבלו את אישורן המוקדם, יוכלו לקרוא הודעותיהן. נשים ממרבית החברות הערביות, אשר פתוחות יותר חברתית ופחות הררכיות מזו הסעודית, פתוחות יותר לשתף אחרים בדיווחיהן אלו.

ארגוני זכויות נשים עושים שימוש רב ב-Twitter; לדוגמא, היוזמה המצרית, 'כולנו לילה' הלוחמת מזה כשלוש שנים נגד אי השוויון בחייה היומיומיים של האישה במצרים ובעולם הערבי. כך עושה גם מלכת ירדן אשר כותבת אודות נושאים שונים, כמעט על בסיס יומי, לקהל של מאות אלפי קוראים.

מנגד, יש הממעיטים מערכו של ה-Twitter כמקור אמין למידע, בהתייחסם למגבלת 140 התווים על כל הודעה המוצבת בו, כמו גם בשל התפוצה המיידית של ההודעות לרחבי העולם, ללא כל בדיקה של המידע ואישושו.

אולם נתוני יסוד אלו הנם גם בסיס כוחו של ה-Twitter. הוא משמש כבמה מהירה וישירה המאפשרת לעקוף את הפיקוח וההגבלות על חופש הביטוי במשטרים ריכוזיים.

במזרח התיכון במיוחד, זהו כמעט האמצעי היחיד לקבוצות שונות בחברה להשמיע קולן ללא התערבות הממשל.

עוצמתו של ה-Twitter ככלי לדיווח מיידי באה לכדי ביטוי בחודשים שקדמו לבחירות לנשיאות באיראן ובארועים שלאחר מכן עם הוודע תוצאות הבחירות. לצד רשתות חברתיות מקוונות אחרות, משמש ה-Twitter כמקור כמעט בלעדי למתרחש ברחובות טהראן.

אולם ממשלים במזרח התיכון לא נותרו אדישים למול ההתפשטות המהירה של אמצעי תקשורת חדשים ובדגש על רשתות חברתיות מקוונות אשר מגדילות את אפשרויות היחיד לפעולה ולקריאת תיגר על הממשל.

ממשלים ברחבי האזור משקיעים מאמצים רבים בהסדרת והגבלת אמצעי תקשורת אלו. לדוגמא, באבו ד'בי אסרה הממשלה חלקית את השימוש ב-Facebook ובתוכנת Skype  בטענה ל"תוכן אשר אינו תואם את הערכים הדתיים, תרבותיים, פוליטיים ומוסריים של איחוד האמירויות".

איראן פעלה בנחרצות נגד ה-Twitter ואתרי רשתות חברתיות אחרות. לא רק שאסרה כניסה לאתרים מסויימים, אלא אף התקינה אמצעים לניטור תכנים ותעבורה, באמצעות כלים של Nokia Siemens Networks (NSN) במסגרת פרויקט תקשורת של החברה באיראן. היכולת לנטר את תקשורת האינטרנט והסלולר במדינה באה לידי ביטוי במעצרים של מספר אנשים אשר דיווחו על הארועים במדינה. דבר אשר הביא לחרם צרכני של מוצרי Nokia במדינה במחאה.

זמנים יאמדו את מידת השפעת ה-Twitter על היחסים בין המשטרים הריכוזיים במזרח התיכון לאזרחיהם. בינתיים, מציג השרות את יכולתו לשמש כאמצעי להפצה מהירה ומתמשכת של מידע בקרב קהלים נרחבים באוכלוסיה. זה לבדו לא יוכל להביא לשינוי חברתי מרחיק לכת או לתפוצה נרחבת של חופש פוליטי וחברתי, אולם לבטח הוא טומן בחובו סיכוי גדול ואף מעניק תקווה לציבורים משוללי זכויות במזרח התיכון.