תפקיד האינטרנט והטכנולוגיה ב"אביב העמים הערבי"

ארועי "אביב העמים הערבי" היו ללא ספק, שעתם הגדולה של האינטרנט והטכנולוגיה. לא רק שחשיבותם הוכחה ביצירת ארועים ובדיווח אודותם, אלא הם סייעו בפועל לשינוי, חברתי ופוליטי, של המציאות הקיימת בסביבה המזרח תיכונית.

במסגרת ארועים אלו שימשו האינטרנט, ובעיקר הרשתות החברתיות שבו, אמצעי מרכזי בכל מחזור החיים של פעילות המחאה מלבד ההפגנות והעימותים עצמם ברחובות הערים. פעולות מקוונות אלו כללו תחילה יצירת הארועים ברשתות החברתיות; הפצת המסר וגיוס התומכים; קריאה להשתתף בהפגנות השונות; תיעוד ההפגנות הפיזיות והעימותים והפצתם חזרה מהעולם הפיזי אל זה המקוון באופן מיידי ורחב תפוצה. זאת באופן אשר פעמים רבות שינה את פני המציאות בצורה מיידית.

יצירת הארועים המקוונים

המחאה אשר שטפה את המזרח התיכון בשנת 2011 וכונתה "אביב העמים הערבי", הינה תוצר של כשלונות וחוסר שביעות רצון בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החברה, הממשל, ותחומים נוספים אשר להם השלכה רחבה על כל היבט מחיי היום יום של תושבי האזור. לפיכך למחאה זו שורשים עמוקים והיא לא צצה יש מאין בפייסבוק. אף בהיבט המקוון קדמו לארועים אלו מחאה דומה במצרים שהתרחשה באפריל 2008 ואף היא תחילתה בפייסבוק וכן הפעילות המקוונת הרבה במהלך המהומות באיראן ביוני 2009.

תחילתם המקוונת של ארועים אלו ביוזמה שהחלה בפייסבוק למחאה ולהפגנות במצרים בתאריך 25 בינואר 2011. זמן מה בטרם המועד, נוצרו לפחות שני ארועים
בפייסבוק שקראו להפגנות ביום זה אשר כונה "יום האנתפאדה המצרית".

בהמשך נוצר ארוע נוסף אשר קרא להפגנה ביום שישי ה-28 ינואר ('יום הזעם'). דבר הארוע הגיע בפייסבוק לכ-1.3 מיליון משתמשים.

בנסיון 'לייצא את המהפכה' מחוץ לגבולות מצרים ועל מנת לשמר את תנופת הארועים ולמנוע את דעיכתם, נוצרו בפייסבוק ארועי מחאה שונים ובכלל זה ארוע אשר קרא להפגנות למול שגרירויות מצרים ברחבי העולם במהלך השבוע שבין 28 בינואר ל-5 בפברואר 2011.

במקביל, משתמשי אינטרנט רבים החליפו את תמונות הפרופיל שלהם כצעד של הזדהות עם המפגינים בתוניסיה, מצרים ובהמשך –  עם יתר מדינות העולם הערבי;

הרשתות החברתיות שימשו במה להבעת דעות ופרסום מנשרים מטעם ארגוני המחאה השונים, לצד יוזמות שונות הקשורות בפניה העתידיים של מצרים; לדוגמא הארוע שנוצר פייסבוק בקריאה לגיוס 5.9 מיליון תיירים נוספים למדינה לשיפור מצבה של מצרים החדשה.

מודל זה של יצירת ארועים מקוונים ברשתות החברתיות השונות, אומץ בהמשך על ידי מפגינים ביתר מדינות האזור: נפתחו קבוצות בפייסבוק, עמודים וארועים; בכל מדינה ומדינה נקבעו תאריכים עתידיים להפגנות אשר להם קיצורים לתגיות בטוויטר – לדוגמא #Feb17 המציין את כל הקשור בהתקוממות בלוב.

גורמי אופוזיציה סוריים ניסו לנצל את המודל המצרי של יצירת ארועים מקוונים ויצרו ארוע בפייסבוק אשר קרא להפגנות בתוך סוריה ומחוצה לה בין התאריכים 5-28 בפברואר 2011 ושימש זרז למחאה הפיזית במדינה.

באיראן נקבעו תחילת ההפגנות ל-14 בפברואר (25 בבהמן). ההתארגנויות המקוונות החלו לכל הפחות שבוע קודם לכן; ב-6 בפברואר החלו להפתח שלל דפים וקבוצות, וארועים וכן תמונות ופרופילים עבור מועדים שונים;

בתימן תוכננו ההפגנות ל-3 בפברואר2011, לשם כך נפתח ארוע בפייסבוק לתאריך זה וכן עמוד הקורא למהפכה של העם התימני ב-21 במרץ.

כך גם "מהפכת ה-14 בפברואר בבחרין" אשר זכתה לשלל עמודים בפייסבוק.

בנוסף, נרשמה פעילות מחאה מקוונת ערה ברבות ממדינות האזור בהתאם לתאריכי ההפגנות: לוב, ארועים אשר תוכננו ל-17 בפברואר, עראק ועומאן במספר תאריכים בפברואר ובתחילת מרץ, קטר ב-16 במרץ, איחוד האמירויות ב-25 בחודש, ועוד.

לצד פעילות המחאה המקומית עבור כל מדינה ומדינה, ניתן למצוא שלל עדויות לפעילויות הקוראות לחיסול העריצות במזרח התיכון. חשבון הפייסבוק World Without Dictators מרכז הודעות מצד משתמשים משלל מדינות ערב.

יוזמות מקוונות נוספות עבור מחאה כלל ערבית הינו האתר ArabRevolution המגדיר עצמו;

אף הפתח ניסה ליצור מהפכה מקוונת שכזו נגד שלטון החמאס והעניק לה את השם "מהפכת כראמה בעזה" בעמוד מיוחד שנפתח לשם כך בפייסבוק ואשר קושר לאתר הפורום של הארגון. לטובת מהלך זה הוקם בתחילת חודש פברואר אתר המכונה "האתר הרשמי למהפכת כראמה בעזה". מעיון בעמוד 'אודות' ניתן ללמוד על האתר ומטרותיו; "אנו קבוצה של צעירים פלסטינים, המנסה באומץ לסיים את חלוקת פלסטין וזאת באמצעות אילוץ ממשלת רצועת עזה ללכת לבחירות לנשיאות ולמערכת המחוקקת ברחבי המולדת, מתוקף זכותנו כצעירים פלסטיניים חופשיים … לקבוע את גורלנו … כיצד לא, הרי כל העולם מסכים על חופש"[1].

תיעוד הארועים

תעוד אישי

אם הפייסבוק היה לזירת ארגון ההפגנות מבעוד מועד וזימון מקוון של משתתפים בהן, הרי שרשת חברתית זו ואחרות שימשו גם לתעוד הארועים ההסטוריים והחווית האישיות בצילם, זאת בשלל כלים מקוונים;

הערוץ הראשון הינו זה הויזואלי בו תועדו הארועים בתמונות והוצבו בשלל אתרים יעודיים: ביוטיוב הועלו סרטונים רבים מארועים ברחובות מצרים, אלו פורסמו מיידית ברשתות החברתיות השונות בדגש על הפייסבוק והטוויטר. סרטונים אלו מתעדים זוויות וארועים שונים מההפגנות ובכלל זה: הפגנות ברחובות קהיר; עימותים עם כוחות הבטחון; מותם של

מפגינים; תפילה המונית; שירים וסיסמאות הקוראים להפלתו של הנשיא מבארכ, ואף תעוד ארוע של דריסת מפגין על ידי רכב משטרה.

ערוץ נוסף לתעוד ויזאולי הוא באמצעות תמונות אשר הועלו באתרים יעודיים: בפליקר העלו משתמשי אינטרנט מצריים תמונות מחיי היום יום של המפגינים וכן בעמודים שונים בפייסבוק, ואף בשרות התמונות של טוויטר. בין התמונות ניתן למצוא את זו של חתן וכלה אשר צולמו בחזית נגמ"ש שעל גגו חייל מצרי משועמם;

הטוויטר היה למוקד בו דווחו ארועים מהשטח הן באמצעות חשבונות יעודיים והן באמצעות אלו של מצרים אשר תעדו את המתרחש ברחובות המדינה. מבין אלו אשר נפתחו לטובת הארוע במצרים ניתן למצוא את Jan25voices, Jan25live הכוללים דיווחים המתעדכנים בצורה מיידית ושוטפת.

לטובת הארועים נפתחו HashTags שונים כאשר המוביל שבהם היה #jan25, (אשר זכה לחיקוי עבור הפגנות ומחאות במדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון), אך גם תגיות נוספות כאשר השימושיות ביותר מביניהן היו; #Egypt, #Tahrir, #Mubarak.

הטוויטר שימש להעברת מידע, שמועות וקריאה לפעולה בכל ימי ההפגנות החל ב-25 בינואר, עבור בהתפטרות מבראכ ב-11 בפברואר וכלה בארועים שלאחריהם. במקביל, ולפעמים אף כתחליף, לערוצי מידע ותקשורת אחרים.

בהודעות לאחר התפטרותו של מבארכ באו לידי ביטוי הסיפוק מההצלחה;

תחושות של גאווה ערבית לאור הצלחות ההמונים בתוניסיה ובמצרים;

דמותה של מצרים החדשה שלאחר המהפכה ובכלל זה בתחומי החינוך;

 

התקשורת;

מעמדן של הנשים;

חזרת הבורסה לפעילותה;

היחס למדינות לארה"ב;

ולמדינות המערב (במקרה זה בהודעה מאת ואא'ל ע'נים. אחד מגיבורי המהומות);

וכן קריאתו לעם המצרי לשוב במהרה למהלך חיים רגיל;

וכן ערעור אפשרי על הסכם השלום עם ישראל;

ערוץ התיעוד הרביעי היה זירת הבלוגים המצרית בה כתבו בלוגרים מקומיים, גברים ונשים, בערבית ובאנגלית על חוויותיהם, מחשבותיהם וקורותיהם במהלך ההפגנות לצד תיעוד הארועים. בין אלו ניתן למצוא את הבלוג של  Sandmonkey(אשר פעיל גם בטוויטר); אחר המוקדש ל"הרוגי מהפכת 25 בינואר" אשר הציע, בסקר פנימי שערך, את העם המצרי כמועמד לפרס נובל לשלום; בבלוג אחר המגדיר עצמו כ" Commentary on Egyptian politics and culture by an Egyptian citizen with a room of her own" הוצבו, לצד הערכות וסיקור הארועים, גם תמונות מחיי היום יום בהפגנות ברחובות מצרים. ואא'ל עבאס, הבלוגר ופעיל האופוזיציה הנודע, כתב בבלוג שלו Misr Digit@l והביא בו תמונות וסרטונים דוגמת הרג האסירים בכלא אלקטא, גילויים ומסמכים אודות רכושו של הנשיא מבארכ ועוד. בבלוג אחר הופנתה הקריאה לנשיא כי יעזוב את המדינה לאלתר. בבלוגים נוספים תועדו באופן יומיומי ארועי 18 ימי ההפגנות בליווי תמונות של הרס ועסקים סגורים מחשש לביזה, כמו גם סרטונים ובהם חיילים ומפגינים מתפללים יחדיו, קישורים לכתבות אודות 'מצרים החדשה', ועוד.

שימושים טכנולוגיים

 תעוד כללי

אתרים רבים פעלו למיפוי גרפי של ארועי "אביב העמים הערבי". זאת, במטרה להציג לקורא את שטף המידע והארועים בצורה מוחשית וקלה לעיבוד. חלקם עשו זאת על צירי זמן שונים וחלקם עשו שימוש בשרות Google maps.

ה-Guardian הציג את מכלול הארועים בחתך מדינות וציר הזמן תוך חלוקה לסוגי ארועים ומתן יכולת למשתמש לנווט קדימה ואחורה בציר הזמן.

תעוד על ציר הזמן בוצע גם במקרה של הארועים בתימן;

מיפוי ארועים

יוזמה המבוססת על שרות Google Maps המפרטת את מוקדי ההתרחשויות של המהומות ברחבי מצרים לצד דיווחים שוטפים על הנעשה בה.שימוש שכזה במפות גוגל למיפוי מוקדי המהומות נעשה גם עבור תימן, תוניסיה ועוד.

מיפוי מקורות המידע

במטרה לרכז את שלל המידע המגיע ממקורות שונים על המהומות והעימותים המתרחשים ברחבי המזרח התיכון ובתדירות יומית, יצרו אתרים שונים שלל פתרונות ויזואליים וטכנולוגיים לריכוז כלל המידע לנוחות רבה יותר עבור המשתמש. מרביתם נועדו לרכז את הכמות הרבה של דיווחי הטוויטר ממדינות האזור השונות.

לדוגמא, היוזמה Sociable Media אשר מאפשרת לעקוב אחר ציוצי הטוויטר מ-18 מדינות שונות במזרח התיכון, בחתך מדינה או בצורה מרוכזת. כמו גם לפלח ציוצים אלו בחתך מקורות המידע: עיתונים, כתבי עת, תחנות טלויזיה ורדיו, רשתות מידע וסוכנויות ידיעות.

כל זאת מאפשר קבלת תמונה מקיפה, עדכנית ומיידית אודות המתרחש במזרח התיכון ובכל מדינה ומדינה בו, באמצעות כלי חשוב זה – הטוויטר.

אל-ג'זירה פעלה אף היא לרכז את שטף הציוצים באזורנו בהקשר של "אביב העמים הערבי" וזאת בצורה מצומצמת יותר מבחינת מספר המדינות (5 בלבד) והעדר יכולת לפלח את מקורות ציוצי הטוויטר. אך כאן ניתן לקבל סטטיסטיקה אודות מספר הציוצים לכל מדינה והממוצע לדקה ואף לראות את החלק היחסי של כל אחת מהמדינות מהסך השלם בחלוקה לריבועים אשר גודלם משתנה בקביעות בהתאם למספר ציוצי הטוויטר. זאת כמובן לצד צפיה בציוצים המתעדכנים בזמן אמת.

התמודדות הממשלים 

סגירת האינטרנט

על מנת להתמודד עם הדיווחים של המפגינים ברחבי האינטרנט והרשתות החברתיות, סגרו שלטונות מצרים ב-28 בינואר את האינטרנט בתחומי המדינה הן לתקשורת פנימית והן לזו החיצונית. זאת לצד השבתת התקשורת הסלולרית במדינה. כעבור מספר ימים שבו אלו לפעול בצורה סדירה. עדות מוחשית להיקף הארוע, ניתן ללמוד מגרף של Google הבודק את השימוש שנעשה במנוע חיפוש זה בכל מדינה ומדינה ועל ציר הזמן.

עיון בנתונים מגלה כי האינטרנט היה מושבת במצרים החל בחצות הליל של ה-28 בינואר ועד ל-2 בפברואר בשעה 11:00. חמישה וחצי ימים ברציפות כפי שמעיד התרשים שלהלן;

בלוב נסגר האינטרנט, כמעט הרמטית, מתאריך 3 מרץ 2011, כשבועיים לאחר תחילת ההפגנות במדינה.

באיראן ניתן לראות חסימה עקבית של אתר יוטיוב החל ב-30 בינואר 2011;

שלטונות סוריה חסמו את האינטרנט במדינה למשך 24 שעות בתאריך 3 ביוני וכן כעבור יומיים נרשמה הנחתה משמעותית בתעבורת האינטרנט למשך שעה.

מנגד, במדינות דוגמת בחרין, עראק, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, ערב הסעודית, תוניסיה, איחוד האמירויות לא נרשמה כל סגירה של האינטרנט.

מעצרים

לצד סגירת האינטרנט ברחבי מצרים, ביצעו השלטונות מעצרים המוניים של מפגינים, פעילי זכויות אדם, ואף מארגני הארועים הללו בפייסבוק: ואא'ל ע'נים, מנהל השיווק של גוגל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, נעלם ב-28 בינואר – בימים הראשונים של ההפגנות בקהיר, בהמשך התברר כי נעצר. מיד עם העלמו נפתחו דפים וקבוצות רבות בפייסבוק: עמוד המספר את סיפורו; אחרים הקוראים לאיתורו; ראיון מצולם ראשון שלו עם שחרורו מהמעצר; וכן ראיון בו הוא מבכה את המפגינים שנהרגו בעימותים אלו. ואא'ל הפך מיידית לכוכב תקשורתי ולמנהיג בלתי מוכרז של המפגינים עד כדי פתיחת עמוד פייסבוק הקורא להציבו בראש המפגינים בעת דיוניהם עם הממשל המצרי.

שלטונות סוריה הואשמו כי הם עוצרים פעילי מחאה ומענים אותם על מנת להשיג את פרטי הגישה לחשבונות הפייסבוק שלהם ובכך לאתר פעילים מרכזיים, לשבש את פעולת המחאה באמצעים מקוונים דוגמת שתילת מידע כוזב ואף להביא לסגירת חשבונות משתמשים.

התקפות מקוונות

ממשלים במזרח התיכון עשו שימוש לאורך השנים בפריצה לאתרים אופוזיציוניים ובהשבתתם כחלק מנסיונם להשתיק את קולות המחאה בארצותיהם. גם ב"אביב העמים הערבי" היינו עדים להתקפות מקוונות שכאלה נגד פעילות מחאה מקוונת. זאת בדגש על רשת פייסבוק, אשר בשל אופיה הסגור המצריך הרשמה מראש לצפיה בחברים ובפרטיהם, אין המידע בה נגיש במקרים רבים למבקרים אשר אינם חברים רשומים בה.

במענה למעבר של פייסבוק לשימוש בפרוטוקול HTTPS בו תעבורת המשתמשים מוצפנת ולפיכך מאובטחת יותר, נרשמה בתחילת מאי 2011 עדות לכך כי שלטונות סוריה ככל הנראה ניסו לזייף את התעודות הדיגיטליות של פייסבוק וזאת על מנת שניתן יהיה ליירט את תעבורת המשתמשים, לרגל אחריהם לגנוב את סיסמאותיהם ולעקוב אחר פעילותם ברשת חברתית זו. הטענה היא כי התקפה זו בוצעה על ידי משרד התקשורת וכי היא היתה מתמשכת וככל הנראה כללה מספר ספקי אינטרנט בסוריה. לדברי המומחים, היתה זו התקפה חובבנית, אך עדיין היא מעידה על היכולת הסורית הקיימת לפיקוח על האינטרנט במדינה.

שלטונות תוניסיה פעלו בראשית שנת 2011 לביצוע מתקפה מקוונת על משתמשי הרשתות החברתיות ודואר הרשת במדינה במטרה לגנוב את הרשאות הגישה שלהם. דיווחים הראשונים התקבלו בהנהלת פייסבוק מאת משתמשים במדינה אשר דיווחו כי חשבונם נמחק. בתום בדיקה התגלה כי הוכנס ככל הנראה קוד זדוני בדף הכניסה של האתר אשר מטרתו לגנוב את שמות המשתמש והסיסמאות. הפעולה בוצעה על ידי רשות האינטרנט של תוניסיה (Agence Tunisienne d'Internet – ATI), אשר הינה גוף המנוהל על ידי משרד התקשורת המקומי ומהווה ספק האינטרנט המרכזי לצרכנים הפרטיים.

פתרונות טכנולוגיים

ארועי "אביב העמים הערבי" וההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינות השונות ברחבי המזרח התיכון, הציבו אתגרים והצריכו פתרונות טכנולוגיים שונים מצד גורמים הפעילים בתחום ההגנה על חופש הפרט, הביטוי והאינטרנט.

אחד מהיישומים הראשונים היה Speak to Tweet מבית גוגל וטוויטר המאפשר למפגינים במצרים להתקשר למספר טלפון בינלאומי ולהקליט את הודעותיהם אשר מומרות לאחר מכן לציוצי טוויטר. אמנם מרבית ההודעות הינן בשפה הערבית, אולם מתנדבים החלו לתרגם אותן לאנגלית. שרות זה הינו מענה טכנולוגי נקודתי לסגירת האינטרנט במצרים, ומתוקף כך ההגבלות שהוטלו על חופש הביטוי והמידע במדינה.

פעילות "אנונימוס"

"אנונימוס" אינו ארגון או תנועה, לא ניתן להצטרף אליו, אין לו אמנה או דמי חברות, אין לו הנהגה ואפילו לו אידאולוגיה קבועה, אלא צבר של אנשים החולקים מטרה משותפת והמתאגדים לשם כך לפרק זמן קצר וזאת בנושאים בעלי דגש על חופש הפרט, חופש ביטוי פיזי ומקוון ומניעת צנזורה על האינטרנט והגבלות שלטוניות על מדיום זה.

בפעילותם "אנונימוס" אינם מעודדים אלימות או פגיעה פיזית, אלא תומכים בשינויים המתחוללים במזרח התיכון ומסייעים למפגינים ומנגד, תוקפים אתרי אינטרנט של גורמי ממשל. "אנונימוס" פעל בתקופה זו בעיקר בשני תחומים;

מתן אפשרויות לתושבי האזור ליצור תקשורת חופשית ולהגיע למידע אשר נאסר על ידי השלטונות בין השאר באמצעות יצירת מנגנונים העוקפים הגבלות שלטוניות שונות על האינטרנט. בהודעות השונות בטוויטר לדוגמא, הועלו קריאות של הפעילים להתקפות

מקוונות על מדינות שונות במזרח התיכון, עצות למשתמשי האינטרנט בלוב בדבר תקשורת מאובטחת, תיעוד של התקפות הפעילים ועוד.

זאת לצד פעילותם להענשת השלטונות באזור על ההגבלות אשר הם מטילים על חופש המידע (בדגש על זה המקוון) במדינותיהם. במסגרת זאת בוצעו פריצות למגוון אתרי ממשל והשבתתם וכן למערכות מידע שונות וגניבת נתונים, כפעולת נגד. כל פעולה שכזו מכונה מבצע (Operation) והיא כוללת פעילות מקדימה, במרבית המקרים תוך אזהרה מוקדמת ברשתות החברתיות השונות לגבי העונש הצפוי לממשלים אלו, וכן הכנת כרזה מתאימה למבצע. פעילות מקוונת ערה זו מצאה ביטוייה במספר רב של עמודי פייסבוק, חשבונות טוויטר וסרטונים יעודיים ביוטיוב עבור כל מבצע ומבצע נגד כל אחת מהמדינות, גם באלו אשר בהן לא היתה כל התקוממות, דוגמת ירדן וחבל כורדיסטאן.

במענה לדיכוי החריף של ההתקוממות העממית בסוריה ולהגבלות השלטוניות החמורות של המשטר הסורי על חופש הביטוי, המידע והאינטרנט במדינה, יצא הארגון בהודעה בתאריך 8 ביוני 2011 ובה איום על אתרי ממשל סוריים באינטרנט. אכן, בהמשך הותקפו ונפרצו אתריהן של מספר שגרירויות סוריה ברחבי העולם, אתרי ערים במדינה וכן זה של הבנק המרכזי.

לסיכום,

האם האינטרנט והרשתות החברתיות יוצרים מהפכות ? בהחלט שלא, אולם מדיום זה אפשר לנו המשתמשים והצופים מהצד, לא רק להיות עדים להסטוריה בעת התרחשותה, אלא אף להתכונן אליה ולדעת מראש את מועדי הארועים וההפגנות הפיזיות.

מהפכת המידע אפשרה לנו לא רק לתעד את ההסטוריה בזמן אמת, אלא אף לעקוב ולנתח את הארועים בטרם התרחשותם, את היווצרות תנועות המחאה המקוונות במדינות השונות, את עלייתן של הקבוצות והארגונים השונים, לצפות בפריחתם של מנהיגי מחאה. כל זאת עוד בטרם החלו ההפגנות עצמן ברחובות ערי המזרח התיכון.

בנוסף, האינטרנט היווה ערוץ תקשורת זמין, על פי רוב, מיידי ורחב תפוצה להעברת מסרים ומידע מרחובות הערים לקצוות עולם.

עוצמתו של האינטרנט זכתה בארועים אלו לביטוי נוסף כמדיום להבעת מחאה – בעיקר במשטרים ריכוזיים; יצירת ארועים ודיווח עליהם.

נמתין ונראה האם פני המזרח התיכון ישתנו לעבר משטרים דמוקרטיים יותר ומה חלקו של האינטרנט יהיה בכך ?

[1] http://karamainfo.com/about/

חופשיים ברשת?

האינטרנט ויחסי ממשל-אזרח במזרח התיכון

יוטיוב נחשב לאחד האתרים הנחסמים ביותר במזרח התיכון. האתר נחסם בלי הסבר במרוקו ובסודן, ובתוניסיה נחסם בגלל סרטונים שבהם נראו עדויות על הפרת זכויות אדם במדינה

בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בשלהי ימיו של השאה פהלאווי באיראן, הוברחו דרשותיו של חומייני ממקום גלותו בפריז לאיראן על גבי קלטות אודיו, המילה האחרונה של הטכנולוגיה באותם ימים. עובדה זו מגלה טפח על יחסם של מדינות ומשטרים באזורנו לטכנולוגיות המתקדמות כמקור לקבלת ידע ולהעברתו.

טכנולוגיה בכלל וטכנולוגיית המידע בפרט הן סוגיות כבדות משקל ואתגר במדינות ריכוזיות ונעדרות חופש פרט וביטוי, כמו ברבות ממדינות המזרח התיכון. זמינותו הרבה של המידע, היכולת להעבירו ואף לייצרו, קוראות תיגר על הסדר החברתי והפוליטי הקיים ומעצבות מחדש את יחסי הממשל-אזרח במזרח התיכון.

חדירת האינטרנט למזרח התיכון

האינטרנט נוכח במזרח התיכון מראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר האחרונות לקלוט אותו היו סוריה וערב הסעודית; אלה עשו זאת רק לאחר שהבטיחו את יכולתן הטכנית למנוע גישה חופשית של אזרחיהן לאינטרנט ולנטר פעילות מקוונת זו.

במהלך השנים התפשט האינטרנט ברבות ממדינות האזור, אשר מקצתן הפכו למעצמות של ממש בכל האמור בשימוש באינטרנט; באיחוד האמירויות, בחריין וקטאר שיעור החדירה חצה את גבול ה-50% (וראו קישור). באיראן שיעור זה עומד על כ-49% ובה שיעור הגידול בעשור האחרון הוא הגבוה באזור – 12,780% ולאחריה דווקא סוריה (11,783%). הנתונים מעידים לא רק על אוכלוסייה תאבת מידע ותקשורת מבית ומחוץ, אלא גם כי במדינות אלו עדיין אין רוויה בשיעור החדירה. לשם השוואה, שיעור הגידול בחדירת האינטרנט למדינות המפרץ באותה תקופה נמוך במרבית המקרים מ-500%.

מנגד, קיימות מדינות שטרם מיצו את פוטנציאל חדירת האינטרנט לתחומן, ככל הנראה בשל הון אנושי (הקשור בעיקר לרמת ההשכלה, אך יש משקל רב גם לרמת ההכנסה) נמוך יחסית; למרות היותה של סוריה מדינה דיקטטורית יותר ממצרים, הרי שיעור החדירה בה גבוה בחצי אחוז ושיעור הגידול גבוה כמעט פי ארבעה.

האינטרנט ככלי ליצירת מידע

ייחודו של האינטרנט בהשוואה לאמצעי תקשורת דוגמת רדיו, טלוויזיה ועיתונות הוא בהיותו משפך דו סטרי של מידע, כלומר ערוץ שבו יכול הצרכן לקבל מידע ולשתף אותו. באמצעי התקשורת ה"ישנים" קיבל הצרכן מידע מעובד בצינורות רשמיים, אשר במקרים רבים סונן ועובד על-ידי גורמי ביניים.

מנגד, באינטרנט הצרכן הוא סופי. הוא הבוחר את המידע שברצונו לקבל מכל מקור תקשורת ופינה ברחבי העולם. באמצעותו מקבל המשתמש את המידע הגולמי ישירות מהמקור (אמצעי תקשורת, בלוג, פורום, אתר תדמית ועוד), ללא כל מעורבות של גורם מתערב או מעבד.

ואולם עוצמתו של האינטרנט גדולה מכך. השוני המהותי בינו ובין אמצעי התקשורת ה"ישנים" הוא דווקא בשל הכיוון ההפוך של משפך המידע; האינטרנט מעניק לראשונה יכולת למשתמש הקָצֶה ליצור מידע מכל מקום וכמעט מכל אמצעי ולהעבירו מידית לקצוות עולם. עובדה זו מציבה אתגר ממשי לממשלים בכלל ובעיקר לאלו שאינם מצטיינים בחופש ביטוי ובחופש הפרט.

דוגמה להתמודדות שכזו עם האתגר אשר מציב האינטרנט באזורנו היא משטרת האינטרנט במצרים. בספטמבר 2002 הקימה ממשלת מצרים את "היחידה ללחימה בפשעי מחשב ואינטרנט" שמטרתה לחקור פשעי אינטרנט ולנטר לשם כך פעילות באינטרנט בזמן אמת. עיקר עניינה הם אותם משתמשים המבקרים באתרים פורנוגרפיים. ביכולת יחידה זו לאתר את המשתמשים בקלות בשל העובדה כי כל ספקי האינטרנט במדינה מקבלים את שירותיהם באמצעות חברת התקשורת הממשלתית. פרסומה הפומבי הראשון של היחידה התרחש ב-5 במרס 2004 בעיתון אל-אהראם שם נכתב על אודות אדם שעצרה היחידה לאחר שתקף באתר אינטרנט שהקים, את אחד מפקידי הממשל ומשפחתו (וראו קישור).

האינטרנט וגורמי שוליים במזרח התיכון

קבוצות רבות במדינות האזור נעזרות באינטרנט כדי להשמיע קולן ובכך לערער את הסדר החברתי, התרבותי, הדתי והפוליטי הקיים, שבו קולות אלו מושתקים כדבר שבשגרה. לדוגמה, האינטרנט מאפשר לנשים במדינות האזור לתאר את חייהן, המתנהלים לעתים מאחורי הרעלה, לזעוק על קיפוחן בחברה ולפעול ליתר שוויון. פעילות ענפה זו מוצאת ביטויה בשלל יוזמות, וביניהן עשרות ארגונים הפעילים במזרח התיכון לקידום מעמד האישה שלהם נוכחות באינטרנט. התבטאויות שונות של נשים במגוון נושאים הקשורים במצבן בחברה הערבית ובכלל זה חוליי החברה. אתרי אינטרנט יעודיים דוגמת זה העוסק בסוגיית הגירושין בערב הסעודית, תחנת רדיו במצרים שהקימו נשים ושיש לה נוכחות מקוונת (וראו קישורים) ועוד.

האינטרנט משמש גם גורמים רפורמיסטיים וחילוניים היוצאים נגד השלטון הקיים, ולעומתם גורמים דתיים קיצוניים, הנעדרים לעתים ביטוי חוקי אחר וזוכים ליחס סובלני יותר בזירה המקוונת.

ארגוני זכויות אדם מתעדים ומדווחים באמצעות האינטרנט בצורה מהירה, רחבה וחופשית יותר על אירועים של הפרת זכויות אדם במזרח התיכון ומנהלים מסעות מקוונים לשחרור עצורים. בלוגרים ומתנגדי משטר לא רק משתמשים באינטרנט כדי לכתוב נגד השלטון ועוולותיו, אלא גם מדווחים על תנועותיהם כמעין תעודת ביטוח רחבת תפוצה במקרה שהשלטונות יעצרו אותם או שעקבותיהם ייעלמו.

ביום 11 אפריל בשנת 2009 נעצר פעיל זכויות האדם והבלוגר המצרי ואאל עבאס (عباس) על-ידי שוטרים. עם מעצרו דיווח עבאס מידית על השתלשלות האירועים מתחנת המשטרה באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותו ל-2,500 משתמשי טוויטר, שעקבו אחר פרסומיו עד לשחרורו למחרת היום. בהודעותיו ציין כי בשל המקרה נוספו עוד 300 עוקבים על פרסומיו בטוויטר. בדומה לו, הסטודנט האמריקני ג'יימס באק (Buck) מברקלי שבקליפורניה, שתיעד הפגנה במצרים ב-10 אפריל 2008, הצליח לשלוח כשנעצר את המילה "נעצרתי" דרך הטלפון הנייד שברשותו לרחבי העולם באמצעות חשבונו בטוויטר. דבר מעצרו הופץ במהירות והגיע גם לאוניברסיטה שבה למד. למחרת שוחרר הצעיר.

האינטרנט מאפשר שיח בין זרמים דתיים ובין דתות, אך גם מאבק; במסגרת המאבק בין שיעים וסונים נפרצו והושחתו אתרים של שני הזרמים, וכן נחסמו אתרים נוצריים הקוראים להמרת מוסלמים את דתם (בעיקר בערב הסעודית). מנגד, מיעוטים דתיים דוגמת הקופטים במצרים פעילים באינטרנט במטרה להגן על אמונתם וחופש הדת שלהם מול חוסר הסובלנות הדתית במדינות שונות באזור.

עוד דוגמה מובהקת לפעילות היא זו של הקהילה ההומו-לסבית, הפעילה באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות בפרט. תיעוד הטרדת חברי הקהילה ומעצרם במדינות השונות, פרסום הנחיות של זהירות מקוונת ופיזית, מסעות מקוונים ומעל לכול – מקום מפגש והעלאת המודעוּת לעניינם באזורנו − כל אלה קיימים בקרב המשתמשים מהקהילה.

בהקשר זה נציין כי "משטרת האינטרנט" במצרים הפנתה משאביה גם לקהילה זו. המשטרה ערכה כמה פשיטות שבהן נקבעו פגישות לכאורה עם חברי הקהילה, וכשאלו הגיעו לנקודות המפגש שנקבעו, עצרו אותם השוטרים.

הרשתות החברתיות ככלי לשינוי במזרח התיכון

הרשתות החברתיות הביאו בלי ספק לשינוי מעמיק במזרח התיכון; סרטונים המתעדים הפגנות ועדויות על הפרות זכויות אדם מועלים ליוּטיוב. בפייסבוק מוקמות קבוצות לחץ חברתיות ופוליטיות אשר חלק מפעילותן אף מגיע לרחובות. הטוויטר משמש כלי להעברה מהירה בתפוצה עולמית של דיווחים מהרחובות על מאורעות בעת התרחשותם.

הרשתות החברתיות הן כלי תקשורת אולטימטיבי בעבור מחאה אזרחית הן בהתהוותה, מתוקף היכולת להפיץ את המסר במהירות ולכנס רבבות, והן כדיווחים על ההפגנות, תיאום, משלוח הודעות בין פעילים ועוד. בכך הופך האינטרנט לרשת תקשורת חשאית, לעתים ממודרת, נבדלת ובמידה רבה חלופית לזו שבה שולט הממשל מבחינת טכנולוגיה ותוכן.

רשתות אלו משנות את פני המזרח התיכון ואת יחסי הכוחות בין האזרחים לממשל במגוון תחומים ודרכים. לראשונה יכולים משתמשים ליצור קשרים בין אישיים אשר אינם בהכרח אפשריים בחברה השמרנית והמסורתית המוסלמית. רווקים ורווקות יכולים לחפש לעצמם בני זוג, ומשתמשים מדווחים על חיי היום-יום שלהם. צעירים נחשפים לתכנים שעדיין נחשבים לאסורים; החל בקליפים של מוזיקה, עבור באתרים הקוראים להמרת דת וכלה בפורנוגרפיה.

בסוריה, אשר בשנת 2007 הוגדרה כ"בית הכלא הגדול במזרח התיכון" משמשות הרשתות החברתיות במה לקולות שאינם אפשריים באמצעי תקשורת אחרים במדינה. קבוצות סוריות שונות בפייסבוק מצליחות לעתים להביא לשינוי במדינה; הודות למסע מקוון של אלפים, הביא אונס של נערה לדיון ציבורי אודות ניצול מיני של ילדים. עוד דוגמה היתה קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השירות. נוסף על אלה קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות אודות צעדים אלו של השלטונות. כמו כן הועלו ליוטיוב סרטונים המתעדים את דיכוי המיעוט הכורדי.

זירת הבלוגים במזרח התיכון פעילה מאוד ומוערכת בכ-600 אלף בלוגים בשפה הערבית. כרבע מהם פעילים וכשליש מקורם במצרים, המהווה מעצמת הרשתות החברתיות. זירה זו משמשת בעיקר במה ליצירת מידע ולקבלתו על פי רוב בנושאים מקומיים (הנושא האזורי היחיד המאחד את כלל הערבים הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני). בלוגים אלו משמשים כיומנים אישיים בעלי היבטים חברתיים ובהם למשל נשים מכוויית ומערב הסעודית, מתארות את חייהן בחברה הערבית השמרנית והמסורתית. במצרים מצוי השיעור הגבוה ביותר של בלוגריות במזרח התיכון. ואולם הבלוגים משמשים כלי ביטוי מרכזי גם בהיבטי תרבות, דת ופוליטיקה. לצד הבלוגים, זוכות רשתות חברתיות דוגמת פייסבוק, טוויטר ויוטיוב לפופולריות עצומה במזרח התיכון.

המימוש החברתי החשוב ביותר של הפייסבוק במזרח התיכון היה ב"מהומות הפייסבוק" שאירעו באפריל 2008 במצרים. כמה צעירים הודיעו באתר על תמיכתם בשביתת פועלים שתוכננה ל-6 באפריל והקימו באתר קבוצות שקראו לשביתה כללית במדינה. לקבוצות אלו נרשמו עשרות אלפי צעירים. לאור הצלחת קבוצות אלה הביעו מגזרים נרחבים באופוזיציה המצרית תמיכה בשביתה ודבר השביתה נפוץ ברחבי המדינה. מנגד, קבוצות שהוקמו לתמיכה בממשל נחלו כישלון חרוץ ואך מעטים הצטרפו אליהן. פעילות מקוונת זו תורגמה לשפת המעשה בהפגנות ובעימותים עם כוחות הביטחון שזכו לדיווחים נרחבים בשלל הרשתות החברתיות וברשתות התקשורת. דיווחים אלו הוכיחו שוב את עוצמתו של האינטרנט לא רק ככלי לגיוס וליצירת שינוי, אלא כמקור חשוב ולעתים בלעדי לדיווח על מאורעות בעת התרחשותם. נוסף על כך היה זה מהמאורעות הראשונים שבהם נוצרה זיקה ישירה בין מאורעות מקוונים לפיזיים ושמחאה מקוונת נגד הממשל תורגמה להפגנות בפועל ברחובות ערי מצרים.

איראן היא עוד דוגמה מאלפת לעוצמתו של האינטרנט ביצירת מאורעות ובדיווח עליהם. במהלך מסע הבחירות לנשיאות של יוני 2009 השתמשו כל ארבעת המתמודדים ותומכיהם באינטרנט ובייחוד במגוון רשתות חברתיות, בלי ספק בשל היכרותם לא רק עם חשיבות הרשתות החברתיות, אלא גם עם השיעור הגבוה של חדירת האינטרנט למדינה. למתמודדים היו עמודים בפייסבוק, ערוצים ביוטיוב ובהם סרטונים מאירועים שונים, תמונות מעצרות תומכים שהועלו לפְליקֶר ועוד.

ואולם עוצמתו של האינטרנט באיראן נגלתה לעין כול דווקא עם היוודע תוצאות הבחירות, ולא בכדי הפכו הרשתות החברתיות לגיבורות מאבק זה: תומכי מוסאווי שיצאו לרחובות להפגין ולמחות, קראו באמצעות האינטרנט לרבים אחרים להצטרף אליהם ותיעדו את העימותים ברחובות עם כוחות הביטחון. משם דיווחו ישירות באמצעות הטלפונים הסלולריים שברשותם לחשבונות הטוויטר שלהם, ולכל רחבי תבל. מעל לכל זכור הסרטון המתעד את רגעי גסיסתה של הנערה נדא סלטאן, שנפגעה מאש כוחות הביטחון (וראו קישור). מאורע שהפך אותה, בעל כורחה, לגיבורת המאבק גם מחוץ לגבולות ארצה וסיפק למפגינים ולתומכיהם סמל. אם לא היה מועלה סרטון זה ליוטיוב, לא היה מותה מתוקשר כל כך והירואי.

בנוסף קיימים אתרים דוגמת פיקאסה ופליקר, שבהם מעלים המשתמשים תמונות שצילמו ובכלל זה החל בחיי שגרה במזרח התיכון וכלה בתיעוד הפגנות, הפרות זכויות אדם, מעצרים ועוד.

פעילות נגד של הממשלים

השימוש הרב ברשתות החברתיות כאמצעי תקשורת חלופי ולעתים בלעדי וקריאת התיגר שהן מהוות על ערכי יסוד במדינות מזרח תיכוניות, מערערים את אחיזתם של הממשלים ברסן המידע.  האינטרנט מחייב את הממשלים לפעול באמצעים טכנולוגיים שונים ולקבוע תקנות נוספות כדי לאסור, לאכוף ולנטר את הפעילות המקוונת ואף את זו המתבצעת מהטלפונים הניידים.

משטרים במזרח התיכון הם מהמדכאים ביותר בעולם כלפי חופש האינטרנט, ופועלים בנוקשות רבה נגד משתמשי אינטרנט, בלוגרים וכותבים תוך כדי שימוש במעצרים, בהטרדה, בחסימת אתרים ובסגירת בלוגים. ואכן, הארגון "עיתונאים בלי גבולות" הגדיר 17 מדינות כ"אויבות האינטרנט" או "כנמצאות תחת פיקוח", מתוכן שבע הן מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. חמש מעשר המדינות המוגדרות כ"מסוכנות לבלוגרים" שוכנות באזור ודווקא אלו המסוכנות ביותר: מצרים, סוריה, איראן, ערב הסעודית ותוניסיה. במדינות אלה נעצרו עשרות, אם לא מאות, בלוגרים.

יוטיוב נחשב לאחד האתרים הנחסמים ביותר במזרח התיכון וזאת בשל שלל הסרטונים שהמשתמשים מציבים בו בחופשיות ובמגוון רחב של נושאים. אלו כוללים תכנים אשר במקרים רבים נוגדים את ערכי החברה, התרבות והדת במדינות רבות באזור וכן מערערים את הבסיס הלגיטימי של השלטון הקיים. האתר נחסם בלי הסבר במרוקו ובסודן, בסוריה חסמו אותו השלטונות בשל סרטון שבו שמלת אשת הנשיא מתנופפת ברוח באירוע רשמי, בתוניסיה בשל סרטונים שבהם נראו עדויות על הפרת זכויות אדם במדינה. ואולם מעל כולן ניצבת תורכיה אשר חסמה את האתר יותר פעמים מכל מדינה אחרת באזור וזאת בשל סרטונים של לאומנים יוונים הפוגעים בדמותו של "אבי האומה התורכית", אטאטורק. נוסף על אלה פונות מדינות באזור מדי פעם להנהלת האתר יוטיוב בבקשה להסיר סרטונים מסוימים.

אתר הפייסבוק נחסם בסוריה בטענה כי הוא מאפשר קשר חופשי מדי בין סורים לישראלים. בפועל האתר חסום במדינה זה כשלוש שנים. באיחוד האמירויות נחסם באתר יישום המאפשר היכרות בין בני זוג. יש מהממשלים שהלכו צעד אחד רחוק יותר, כמו כמה בצפון אפריקה שחדרו לאתרי האופוזיציה והשביתו אותם.

מנגד, בשל ההכרה בכוחן של הרשתות החברתיות וכדי להיאבק בקולות המחאה שבהן, נפתחו חשבונות במגוון רשתות חברתיות בעבור גורמי ממשל ואישים בכירים ברחבי המזרח התיכון נוסף על קיום אתרים אישיים עבורם. זאת ועוד, גורמים מטעם השלטונות פותחים חשבונות, עמודים וקבוצות בפייסבוק, פליקר, יוטיוב וטוויטר שמטרתם הבעת תמיכה בשלטון הקיים, דוגמת אלפי הבלוגים שפתח הממשל האיראני ליחידות מיליציית הבסיג'.

ואולם מאחר שההשתתפות ברשתות אלו חופשית ותלויה ברצונו הטוב של המשתמש הרי השימוש המועט, הנוכחות הדלה והתגובות השוליות על יוזמות אלו של הממשל מוכיחות את כישלונם לרתום את הרשתות החברתיות לטובתם. משתמשי האינטרנט במזרח התיכון זכו בו ככלי מחאה ותקשורת חלופי בעבור גורמים חוץ ממסדיים.

האינטרנט, ובייחוד הרשתות החברתיות, משרתים אותם גורמים במזרח התיכון הקוראים לשינוי המצב הקיים – חברתית ופוליטית; בין אם אלו גורמים חילוניים ליברליים ובין אם אלו ארגוני טרור אסלאמיים. משתמשי האינטרנט מותחים את גבולות חופש הביטוי במדינותיהם ומעצבים בכך מחדש את יחסי הממשלים עם אזרחיהם במזרח התיכון.

המידע הרב הזמין למשתמשים, והמידע שהם יוצרים, מחייבים את ממשלי האזור בשינוי דפוסי פעולה קיימים בכמה תחומים:

זכויות אדם: הממשלים מחויבים ליתר שקיפות בנושא זכויות אדם. כיום קשה יותר "להעלים" מתנגדי משטר. מהלכים אלו יצרו לא אחת הד תקשורתי רב והיו, במצרים לדוגמה, נקודת מפנה ביחס לעינויים.

חברה: האינטרנט הוא מדיה חדשה שבה אפשר ליצור קבוצות לחץ למען שינוי חברתי במדינה; מחאה על יוקר מחיה, הבעת קובלנות על יחס פקידי הממשל לאזרחים, על הבורות הקיימת בקרב קהלים גדולים ועוד. וזאת לעתים תוך קריאה לחשבון נפש חברתי ולאומי.

פוליטיקה: ממשלי האזור מודעים לעוצמת האינטרנט ויש מהם שרותמים אותו לצורכיהם. המשתמשים, מצדם, מנסים להפעיל את האינטרנט ככלי אידאלי לא רק למחאה פוליטית, אלא גם ליצירת קבוצות לחץ, מחאות ואף פעילות למען שינויים פוליטיים כאלה ואחרים.

מבט לעתיד

כאשר אמצעי תקשורת מוגבלים באופן הדוק, האינטרנט הוא אמצעי כמעט יחיד לקבלת מידע בלתי מצונזר ובעיקר – להעברתו, ומהווה רשת תקשורת חלופית לזו הממלכתית.

הגבולות ביחסי ממשל-אזרח במזרח התיכון נמתחים לא רק מפני שהאינטרנט יוצר הזדמנויות חדשות לידע ומידע בעבור המשתמשים, אלא בשל המחיר שאותו נאלצים הממשלים עצמם לשלם. האם ממשל יכול להתעלם מפניות וממסעות מקוונים, הזוכים לא רק לתהודה מקומית ובין-לאומית? האם ממשל יכול לשאת לאורך זמן את המחיר של חסימת אתרים בין-לאומיים מהפופולריים ביותר?

אם מידע הוא כוח, אזי האינטרנט מעביר את כובד המשקל מהממשל לצרכן. כוחם של משתמשי האינטרנט בעולם הרחב ובמזרח התיכון עולה בשל החשיפה למידע והיכולת לתרגמו לכדי קריאת תיגר על המערכות הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות, הדתיות והתרבותיות הקיימות, עד לכדי פעילות ממשית של האזרחים לשינוי המצב הקיים.

המסקנה היא שככל שתעמיק חדירת האינטרנט למזרח התיכון, כך יילכו ויתרחבו שולי החופש שיבקשו להם המשתמשים, יילכו וימתחו היחסים בין הממשלים לאזרחים. אלו יכבידו את ידם ואלו יעמיקו את קריאתם לשינוי במאורעות דוגמת אלו שחזינו בהם במצרים ובאיראן ואף חמורים מהם. בלי ספק, ברבות הימים יביא האינטרנט לשינויים חברתיים ופוליטיים במדינות המזרח התיכון וייאלץ את המשטרים לשנות את דפוסי פעילותם כלפי אזרחיהם − ואולי אף להשתנות כליל.

קישורים

נתונים לגבי אחוזי המשתמשים במזרח התיכון:

http://internetworldstats.com/stats5.htm

ארגונים לקידום מעמד האישה:

http://www.arabhumanrights.org/en/hrorgs/index.asp?oid=4

היחידה לשיטור אינטרנט במצרים:

http://www.anhri.net/en/reports/net2004/egypt.shtml

קישורים לאתרים שבהם אפשר למצוא מחאות חברתיות ומחאות נשים:

http://www.elaph.com/Web/AsdaElaph/2008/9/365790.htm

http://www.alriyadh.com/2008/04/06/article332214.html

http://ksa.daralhayat.com/perspectives/07-2008/Article-20080704-efa34cfb-c0a8-10ed-0007-ae6d175ab01e/story.html

http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=66523

http://www.elaph.com/ElaphWeb/AsdaElaph/2007/10/273736.htm

http://www.awan.com.kw/node/31332

תחנת רדיו מקוונת שהקימו נשים במצרים:

http://kolenalaila.com

דיווחו של ג'יימס באק בטוויטר על מעצרו:

http://twitter.com/jamesbuck/statuses/786571964

פעילות הקהילה ההומו-לסבית באינטרנט:

http://twitter.com/Alwaan

סרטון המתאר את הפגיעה בנדא סלטן: http://www.youtube.com/watch?v=MvPHxmXYILA

התייחסות לסוריה:

http://www.rsf.org/Syria,20777.html