פורנוגרפיה מקוונת בעולם הערבי

פורנוגרפיה היא כידוע אחד מהמנועים החזקים והרווחיים ביותר של האינטרנט, אבל כיצד הדבר בא לידי ביטוי במזרח התיכון ? אזור בו מהווה האינטרנט אתגר שלטוני פוליטי ובעיקר חברתי, בראש ובראשונה בשל התכנים המיניים הקיימים באינטרנט והחשיפה למידע מגוון.

הצורך

כביתר התרבויות והחברות, קיימת דרישה מצד משתמשי אינטרנט בחברה הערבית לסיפוק צרכים מיניים. דווקא בשל אופיה השמרני, מסורתי, דתי וסגור של חברה זו, המציב חסמים חברתיים ודתיים על כל סוג של תקשורת בין המינים, מאפשר האינטרנט זמינות רבה מבעבר למידע באשר הוא ובכלל זה גם חשיפה רבה לתכנים מיניים. זאת החל מתקשורת בינאישית לצרכים חברתיים ולשם הכרות בין המינים, עבור בצפיה פאסיבית בתכנים פורנוגרפיים וכאלה בהשתתפות פעילה בסקס מקוון.

צורך זה של המשתמשים מוצא ביטויו באינטרנט ונראה שבשיעורים ניכרים;

כבר בשנת 2001 קבע בעל פורטל בשפה הערבית כי 80 אחוזים מתעבורת האינטרנט בעולם הערבי מופנית לאתרי סקס. כתבת אשר ביקרה באחד מהאינטרנט קפה בדמשק בשנת 2004, העידה כי 90 אחוזים מהמשתמשים היו צעירים ולדברי בעל המקום, לולא צעירים אלו העושים שימוש במקום לשם צפיה באתרים פורנוגרפיים, הוא לא היה מוצא את פרנסתו.

כל זאת לא בהכרח בשל מיניות יתר, אלא בשל האיסורים הקיימים, הסייגים התרבותיים הקיימים בחברה הערבית, האכיפה ההדוקה בחיי היום-יום, הדיכוי המיני והריגוש שבחשיפה ל'דבר האסור'.

לפיכך, מהווים הפורנוגרפיה והמין המקוון דאגה מתמדת עבור ממשלים במזרח התיכון. בין אם לאור ארועים שהתרחשו בפועל ובין אם לאור חששות עקרוניים מפגיעה בערכי החברה, התרבות והדת.

המענה

צורך זה של משתמשי האינטרנט במזרח התיכון בגישה לתכנים פורנוגרפיים ממומש ככלל בשני סוגים; אתרים ואמצעים מקוונים כלליים ומערביים ואלו היחודיים לחברה הערבית ולמזרח התיכון. האחרונים ללא ספק המסקרנים יותר והבלתי צפויים לכאורה.

במסגרת זו ניתן למצוא אתר ובו סרטוני מין אשר יחודו שהוא פעיל גם בערבית. האתר מתיימר שכל הסרטוניים בשפה ערבית וצולמו בהשתתפות מאות נשים מרחבי העולם הערבי. אתר אחר פעיל בשפה הצרפתית ובמתכונת של YouTube ובו לכאורה סרטוני מין בהשתתפות נשים ערביות ואחר במתכונת דומה ועוד. אתר נוסף ובו תמונות וסרטי מין של נשים מרחבי העולם הערבי, אחר דומה ואתר, באיכות גבוהה יותר, ובו "יפיפיות אוריינטליות מהמזרח התיכון", למרות שמרביתן נראות דווקא מאסיה (אולי לטובת האוכלוסיה הרבה מאזור זה המצויה במדינות המפרץ הפרסי). אתר שהעלו לדבריהם מספר צעירים ערבים בצורה עצמאית וחובבנית ובו סרטונים ותמונות של נשים ערביות, וכן אתר ובו סרטונים דווקא של נשים ממצרים.

בלוג המרכז לדבריו את כל התמונות וסרטוני הוידאו של נשים ערביות באינטרנט ואחר של מצריה בשם שרה החותמת כ-Your Egyptian Slut.

מעניין כי במקרים רבים מצולמות הנשים באקטים מיניים כשהן עוטות לבוש מסורתי ובכלל זה כיסוי ראש. לדעתי לדבר שתי מטרות; להציג לכאורה את אותנטיות הסרטים ולהדגיש את מימד 'הפרי האסור'. כלומר שסרטים אלו משקפים לכאורה את חיי המין הקיימים בעולם הערבי.

בנוסף קיימים אתרים, פורומים וכלים שונים ובכלל זה אף בתחום העולמות הוירטואליים; במסגרת זו קיים עולם וירטואלי כללי בשם Red Light Center, המשמש לצרכי מין וירטואלי ובו ניתן למצוא משתמשים רבים אשר מקורם, לפי הפרטים שציינו בעת ההרשמה, בעולם הערבי.

יחס השלטונות – מענה טכני, חוקי

חלק ממדינות האזור חוסמות אתרי אינטרנט משיקולים פוליטיים (מצרים, סוריה) ואחרות מטעמים חברתיים (מדינות המפרץ, ערב הסעודית), אך כמעט כולן מגבילות, לפחות להלכה, את אזרחיהן מגישה לאתרים פורנוגרפיים.

מבדיקות שנערכו לאורך השנים עולה כי קיימות מספר מדינות במזרח התיכון אשר כמעט ולא חוסמות אתרי אינטרנט בתחומן; אלג'יריה, ירדן, לבנון. במצרים נחסמים מעט אתרים, אך קיימת בה משטרת האינטרנט אשר עיקר עניינה הם אותם אלו המבקרים באתרים פורנוגרפיים. ניסויים שבוצעו בעראק לא העלו חסימה של אתרי אינטרנט, אך דווח כי מפעיל רשת סלולרית בעיר בצרה החל לצנזר תכנים אלימים ופורנוגרפיים על דעת עצמו ולא בהוראת השלטונות. לצד אלו קיימות מדינות החוסמות בעיקר אתרי אופוזיציה וחדשות דוגמת לוב ומרוקו.

אולם מרבית מדינות המזרח התיכון מונעות גישה למגוון אתרי אינטרנט ובדגש על תכנים פורנוגרפיים; באיחוד האמירויות האינטרנט מצוזנר רשמית רק מפני תכנים פורנוגרפיים. כבר בסוף שנת 2002 ציין שר התקשורת המקומי כי מנויים רבים מבקשים את התערבות משרדו למען חסימת אתרים אלו. לדבריו, לעיתים נדירות נמנעת כניסה לאתרים מסיבות שאינן קשורות בפורנוגרפיה.

כווית, עומאן וקטר חוסמת בעיקר אתרי פורנוגרפיה, לצד אתרים של הקהילה ההומו-סקסואלית ואלו הקשורים בדתות ובזרמים אחרים.

תוניסיה חוסמת מגוון רחב של אתרים (זכויות אדם, אופוזיציה, חדשות) ובכלל זה אתרים פורנוגרפיים רבים. בדיקה שנערכה בשנת 2005 העלתה כי 95% מהאתרים הפורנוגרפיים שנבדקו, נמצאו חסומים.

ברצועת עזה נמסר במאי 2008 כי החמאס הורה לספק אינטרנט מקומי לחסום את הגישה לאתרים פורנוגרפיים ברצועה.

בין שלל אתרי האינטרנט הנחסמים באיראן ניתן למצוא אתרים רבים הקשורים במין ובפורנוגרפיה. כבר בשנת איראן 1995 נסגרה רשת מקומית במדינה בשל דיווחים כי צעירים עשו בה שימוש לצרכי סקס צ'ט. לאורך השנים הגנו בכירי המשטר על צעדים אלו בטענה כי נחסמים אתרים בעלי תכנים "פורנוגרפיים ולא מוסריים".

בסוריה נחסמים אתרים משני סוגים; אלו העויינים את החברה והמוסר (בעיקר בעלי תכנים מיניים) ואלו העויינים את המדינה והשלטון (אופוזיציה, זכויות אדם, חדשות). החשיפה לאתרים פורנוגרפיים, הביאה הורים לכדי ביטול המנוי ולהגברת הפיקוח על ילדיהם ואת משרד התקשורת לפרסם (יתכן ובשל לחץ ההורים) הודעות בדבר הצורך בערנות וזהירות בעת השימוש באינטרנט.

ערב הסעודית חוסמת מגוון רחב של אתרי אינטרנט, אולם אלו הקשורים במוסר – בדגש על פורנוגרפיה – מהווים יעד עיקרי לצנזורה בממלכה. זאת על ידי גוף בשם Internet Service Unit (ISU) אשר הוסמך לחסום אתרים פורנוגרפיים. יתר האתרים נחסמים בהתאם להוראות ישירות מאת גופי הבטחון. גוף זה חוסם כמעט את כל האתרים הפורנוגרפיים שנבדקו בניסויים שונים בממלכה וזאת בצורה הדוקה יותר מאשר אתרים אחרים. החסימה מבוצעת הן על פי פעילות מכוונת של גוף זה והן על סמך דיווח של הציבור אודות אתרים הראויים לחסימה נקודתית. אולם הרגישות הרבה הקיימת בממלכה לסוגיית המין והמוסר, מביאה לכדי חסימת יתר (Overblocking) בה נחסמים לעיתים אתרים אשר לא אמורים להיות חסומים לאור תוכנם.

באוקטובר 2002 הפכה הממלכה למדינה היחידה בה טלפונים סלולריים אשר בהם מצלמה היו לא חוקיים. האיסור הוטל קודם לכן בשל החשש כי גברים יעשו בו שימוש לשם צילומן של נשים בחשאי ופרסום תמונותיהן באינטרנט ללא קבלת רשותן. למרות האיסור, מכשירים אלה זכו ליחס סלחני מצד השלטונות. המפנה הגיע בעקבות מעצרם של שני סעודים וניגרי אחד באשמת אונס צעירה בת 19 ביוני אותה השנה, כאשר האירוע צולם והועבר ברשת הסלולרית. עקב כך החלה המדינה להחרים מכשירים אלו (לדוגמא, בעת כניסה למדינה בנמלי תעופה) ולאסור את השימוש בהם (לדוגמא, בבתי חולים). אולם מכשירים אלו עדיין היו מצויים בחנויות והיקף רכישתם באותה העת אף צמח מחשש שמכירתם תאסר.

כמו כן, יצא המופתי הראשי של הממלכה בקריאה נגד החלפת מסרים בטלפונים סלולריים בין בנים לבנות, ככל הנראה בשל האירוע האמור לעיל. הוא הבהיר כי יש להתרחק מכך על פי ההלכה האסלאמית הואיל והדבר עלול להביא לכדי לדברים אסורים ולבעיות. לדבריו, מספר נערות צולמו באמצעות כך והדבר הוביל ל"פגיעה מוסרית חמורה בענווה ובצניעות של הנערות המעורבות". בשל כך הזהיר את הנערות מפני נפילה לתהום שכזו וקרא להמנעות מוחלטת מהחלפת תקשורת שכזו המהווה לדבריו הדרך הבטוחה ביותר "להשפלה מוסרית", שהינה מטרתם של גברים צעירים רבים בחברה. כעבור שנתיים, בנובמבר 2004 קראו ארבעה שרים בממשלה לבטל את האיסור על שימוש בטלפונים מסוג זה.

מבדיקה שנערכה לפני מספר שנים בבחרין עלה כי נחסם בה שיעור זעום של אתרים ואלו מסיבות של מוסר, דת ופוליטיקה. אף בה החשש מפני חשיפה לפורנוגרפיה מקוונת מעוגן, בין השאר, בארועים קיימים. לאחר כניסת תלמידים לאתרים אלו ממעבדת המחשבים בבית ספר, מתח גורם בבית הספר ביקורת על משרד החינוך בשל העדר פיקוח, וקרא למשרד למצוא דרכים למנוע מהתלמידים שימוש לא נאות במחשבי המעבדה, בין השאר באמצעות התקנת תוכנת חסימה.

יחס המערכת הדתית – מענה דתי, הלכתי

הן המשתמשים והן אנשי ההלכה נותנים דעתם לנושא היחסים בין המינים, פורנוגרפיה ומין מקוון, בהקשר הדתי. בין אם בפסקי הלכה ובין אם בשאלות ותשובות בנושא;

גורמים דתיים מפרסמים פסקי הלכה היוצאים נגד הפורנוגרפיה המקוונת, תוך קריאה להתנתק כליל מהאינטרנט במידת האפשר, עד שתחזור ותתחזק האמונה ויוכל המשתמש לעמוד בפני הפיתויים המצויים באינטרנט. לצד איסור על נשים לעשות שימוש באינטרנט ללא מלווה "אשר מודע לפריצותה של האישה ולערמומיותה". או אף איומים דתיים על הגולשים באתרים פורנוגרפיים; דוגמת מכתבו של אדם שהיה נוהג להכנס לאתרים אלו, עד אשר נתקל באתר דתי ובו האזהרה מפני העובדה שצפיה בתמונות אלה תזקף לחובתו ביום הדין, לצד אזהרה כי אם ימות בזמן היותו באתר כאשר תמונות אלה על מסך מחשבו, תהיה זה בושה גדולה. לפי מכתבו, דברים אלו גרמו לכותב להמנע מלעשות שימוש באתרים אלה.

באתרים דתיים שונים מציבים המשתמשים שאלות הלכתיות מגוונות בהקשר של שימוש באינטרנט; מה העצה לאותם צעירים המשתמשים באתרי פורנוגרפיה ? האם מותר לנהל אינטרנט קפה, לאור העובדה שלדברי השואל "הוא משמש יותר לצרכים שליליים מאשר למטרות טובות" ? האם ניתן לנהל חברת שרותי אינטרנט (ISP) מבלי לצנזר תכנים למשתמשים, בטענה כי האשמה על כניסה לאתרים לא מוסריים צריכה להיות על המשתמש ולא על ספק שרות האינטרנט ? האם מותר לפרסם כתבי עת המציגים נשים בדרכים לא מוסריות ? מה ניתן לעשות כשהבעל אוהב לנהל צ'טים ולצפות בסרטים פורנוגרפיים ? מה היחס למין מקוון, ולאינטרנט בכלל, האם אינטרנט הוא חופש או בית כלא ?

שאלות הקשורות במגוון היבטים של תקשורת בין המינים; האם מותר לנהל צ'ט באינטרנט בין גברים ונשים ? עצות למוסלמים בעת תקשורת בחדרי צ'ט. האם מותר לאישה להרשם לאתר הכרויות ולרשום את מאפייני הבעל אותו היא מחפשת ? מה ההגבלות בעת חיפוש בעל באמצעות האינטרנט ? האם גבר יכול לנהל עם אישתו המצויה מעבר ים שיחת סקס באמצעות מצלמת אינטרנט ?

שאלות בנושא חינוך הילדים והגנה עליהם מפני המצוי באינטרנט; כיצד ניתן מצד אחד להתעדכן במצוי באמצעי התקשורת השונים ובאינטרנט ועדיין להשמר ולשמור על הילדים מפני התכנים השליליים המצויים בהם ? כיצד ניתן להגן על הילדים מפני ניצול לאור אתרי הפורנוגרפיה הרבים הצצים באינטרנט ? ועוד.

סיכום ומסקנות

האינטרנט מהווה אתגר רב חשיבות לחברה ולמדינה במזרח התיכון הן מטעמים של פגיעה במוסר, בתרבות, במסורת ובדת והן מטעמים של פגיעה במבנה השלטוני הקיים וערעור על מידת הלגיטימיות שלו. כלומר החשש הוא כי השימוש באינטרנט יביא לפגיעה במרקם החברתי והפוליטי הקיים, יקרא עליהם תיגר ואף יביא לשינויים.

בשל אופיה היחודי של החברה הערבית, מהווים המין והפורנוגרפיה נושאים בעלי חשיבות עליונה וכאלו הזוכים לתשומת לב מרובה מצד גורמי שלטון והלכה במרבית ממדינות האזור אשר מרביתן נוטות לחסום אתרים המכילים תכנים מיניים וכמובן פורנוגרפיים. זאת כמענה לצורך הרב הקיים לכל האסור, חברתית ותרבותית, בחברה הערבית; החל בתקשורת בינאישית בין צעירים וכל בהשתתפות פעילה במין מקוון.

ניתן לראות שככל שחודר האינטרנט למזרח התיכון, כך הולכת ורבה השפעתו על מרקם החברתי והפוליטי באזור, אף לכדי הקמת אתרים פורנוגרפיים יעודיים לחברה הערבית. ניתן לפיכך לצפות כי המשך מגמה זו של חדירת האינטרנט לשכבות רחבות יותר באוכלוסיה, תעמיק את הדרישה לשינוי חברתי ובכלל זה לחופש פרט, ביטוי ואף לחופש מיני רבים יותר. דרישה אשר תהווה אתגר חברתי הולך ומעמיק לשלטונות הערביים בד בבד עם השינויים הפוליטים הכרוכים במגמה זו של התפשטות האינטרנט באזור.

העשור השני של האינטרנט במזרח התיכון

בשל אופיו הדיקטטורי של האזור וההגבלות החמורות הקיימות במרבית מהמדינותבו על חופש הפרט והביטוי, היווה האינטרנט במהלך העשור אתגר שלטוני הולךוגדל עבור ממשלים במזרח התיכון ● זאת, באמצעות יצירת קבוצות לחץ לשינויחברתי ופוליטי בפייסבוק, דיווחים על אירועים באופן מיידי באמצעות טוויטרויו-טיוב ואף יצירת מסעות תמיכה מקוונים לטובת בלוגרים עצורים.

האינטרנט חדר למזרח התיכון בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים, אולם תפוצתו גדלה באופן משמעותי במהלך העשור הנוכחי. בתקופה זו גדל השימוש באינטרנט במזרח התיכון (כולל ישראל) בשיעור מדהים של 1,648%, לעומת ממוצע עולמי של 380% בלבד, והגיע לשיעור חדירה של כ-28% (אף גבוה מהשיעור העולמי, העומד על כ-26%). זאת, למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 3.3% מסך משתמשי העולם. כאשר דווקא במדינות דוגמת איראן וסוריה חל שיעור הגידול הרב ביותר בתקופה (12,780% ו-11,783%, בהתאמה).

אולם המזרח התיכון אינו אחיד אף בנושא זה; לעומת מדינות המפרץ הפרסי, שבהן שיעור חדירת האינטרנט עומד על יותר מ-50%, בעיראק ובתימן הוא מהווה אחוז אחד בלבד. האינטרנט, והרשתות החברתיות שבו, היו ללא ספק אחד מהתחומים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על עיצוב המזרח התיכון בעשור הנוכחי. אין הכוונה בהכרח לפוטנציאל הכלכלי והעסקי, אשר חלק מהממשלים באזור זיהו באינטרנט. עוצמתו של האינטרנט במזרח התיכון היא דווקא באופיו – אמצעי מיידי, רחב תפוצה, הנגיש כמעט לכל אדם מכמעט כל מכשיר נייד. בדיוק מה שתושבי מדינות בעלות הגבלות חמורות על חופש הביטוי צריכים כדי לקבל מידע ולהעבירו הלאה.

בשל אופיו הדיקטטורי של האזור וההגבלות החמורות הקיימות בקרב מרבית מהמדינות בו על חופש הפרט והביטוי, היווה האינטרנט במהלך העשור אתגר שלטוני הולך וגדל עבור ממשלים במזרח התיכון. זאת באמצעות יצירת קבוצות לחץ לשינוי חברתי ופוליטי בפייסבוק, דיווחים על ארועים באופן מיידי באמצעות טוויטר ויו-טיוב ואף יצירת מסעות תמיכה מקוונים לטובת בלוגרים עצורים.

העשור האחרון היה עד לארועים רבים במזרח התיכון, אשר לאינטרנט היה בהם משקל מכריע ביצירתם ובדיווח עליהם לרחבי העולם; במצרים שימש פייסבוק לא רק מוקד מחאה נגד יוקר המחיה במדינה, אלא אף יוזמה לארגון הפגנה רחבה בעניין זה ולהקמת קבוצה מקוונת בשם שישה באפריל, ולמועד קיום ההפגנה, הידועה כ-"מהומות הפייסבוק". בירדן נעשה ניסיון חודש לאחר מכן ליזום הפגנה שכזו מטעמים דומים. לקבוצה נרשמו אלפי צעירים.

גולת הכותרת של השנים האחרונות בהקשר זה באזורנו היו הבחירות לנשיאות איראן ביוני 2009; במדינה זו, הנחשבת מזה שנים רבות כבעלת אוכלוסייה תאבת מידע ותקשורת (החל מימי ח'מיני, שהעביר דרשותיו למדינה בקלטות אודיו ועבור בעידן צלחות הלוויינים על גגות הבירה), עשו כל ארבעת המתמודדים לנשיאות שימוש רב באינטרנט וביכולותיו. זאת בדגש על שימוש מגוון ברשתות החברתיות השונות.

אולם עוצמתו הרבה של האינטרנט באיראן והאתגר הרב שהוא מהווה לממשלי האזור התבררו דווקא עם פרסום תוצאות הבחירות. אז יצאו המונים לרחובות הבירה וערים אחרות להפגנות, אשר זכו לתמיכה מקוונת של בלוגרים ומשתמשי אינטרנט איראנים, שדיווחו לרחבי העולם על האירועים. זאת באמצעות דיווחים מהשטח לטוויטר, מאות סרטונים מרחובות הערים שהועלו כמעט בזמן אמת ליו-טיוב ותמונות שהועלו לפליקר. אלו הוכיחו את עוצמת האינטרנט במדינות חסרות חופש ביטוי ואת שאיפות הציבור האיראני.

לפיכך, גיבור העשור שלי באינטרנט המזרח תיכוני הוא משתמש האינטרנט הממוצע. זה הנאלץ להתמודד עם הגבלות שלטוניות מחמירות, עם חקיקה מגבילה, עם פיקוח הדוק, עם משטרות אינטרנט (באיראן ובסוריה), עם העדר תשתית טכנולוגית ותקשורתית מתאימה לעתים, ועם עלויות שימוש יקרות, לעתים במתכוון. אותם משתמשים אלמונים, בלוגרים פעילים, המוכנים לסכן נפשם ולעתים אף להיאסר ולשלם בחייהם על פעילותם זו, והשמות רבים.

העמקת חדירת האינטרנט לאזורנו תעמיק גם את חדירת המידע, הביקורת, הקריאה לשינוי, ובשל כך תעמיק את היותו אתגר שלטוני ותעצב בכך מחדש את יחסי הממשל עם אזרחיו באזור. האינטרנט יהווה ביתר שאת במה לקבוצות השוליים ולשלל הקולות המודחקים באזורנו, ובכך יהווה חיל חלוץ לתהליכים של דמוקרטיזציה באזור.

עולמות וירטואליים בעולם הערבי

העולמות הוירטואלים הופכים למורכבים, בעלי קשרים מפותחים עם העולם הממשי ומתוקף כך לבעלי השלכות הולכות וגדלות על עולמנו זה. הכוונה לאותן תוכנות ומשחקים בהם יכולים המשתמשים ליצור עולמות תלת מימדיים ובהם דמויות המייצגות אותם, כמו גם כל רכיב אחר הכלול בעולם הפיזי.

אחד הכלים המרכזיים הינו (Second Life (SL אשר פעיל משנת 2003 ובו זכויות היוצרים נשארות בידי המשתמשים על כל אשר יצרו בעולם הוירטואלי. כך ביכולתם למכור את אשר יצרו תמורת כסף ממשי לכדי יצירת כלכלה וירטואלית בה נעשה שימוש בכסף אמיתי לרכישת מוצרים וירטואלים שונים, עד לכדי יצירת זיקה בין שתי כלכלות אלו. למשתמשים הפרטיים מצטרפות חברות שונות אשר להן נציגויות בעולמות אלו ובהן מרכזי גיוס, מכללות, שגרירויות ואף מרכז ידיעות של סוכנות רויטרס.[1] לצד קיום פגישות וראיונות עבודה.

על חדירת העולמות הוירטואליים לחיינו תעיד העובדה כי עד כה השתמשו ב-SL במשך למעלה ממיליארד שעות ובצעו עסקאות וירטואליות בסכום העולה על מיליארד דולר. זאת תוך גידול של 33% בשעות השימוש ברבעון השני של שנת 2009 לעומת הרבעון המקביל אשתקד, ו-94% בצמיחת הכלכלה הוירטואלית באותה התקופה. המשתמשים יוצרים למעלה מרבע מיליון מוצרים חדשים מידי יום, תוך עליה של עשרות אחוזים בסך כל שטח האדמה הנוצר ובתעבורת הטקסט והצ'ט. כל אלו במהלך שהות ממוצעת של 100 דקות לביקור.[2]

העולם הערבי

עולמות אלו הגיעו גם לעולם הערבי ובאים לידי ביטוי בכל תחומי החיים בו. בראש ובראשונה מדובר ב-Muxlim Pal המהווה "העולם הוירטואלי המוסלמי הראשון המספק סביבה חברתית מקוונת הידידותית למשפחה".[3] בעולם זה אסורים הסמים, האלכוהול, התנהגות מינית, רצח ופשעים אחרים. מטרתו הינה הגברת התקשורת וההבנה בין המערב למזרח כמו גם קרוב קהילות מוסלמים, בעיקר במערב, זו אל זו. לפיכך הוא מיועד עבור מוסלמים ושאינם כאלו.

בנוסף קיימת פעילות נרחבת ומגוונת ב-SL לדוגמא באמצעות איים יעודיים עבור ערב הסעודית והמזרח התיכון אשר בכל אחד מהם ביקרו כ-25 אלף משתמשים לצד 34 איים ערביים אחרים. אלו כוללים פגישות וארועים חברתיים, תרבותיים ועסקיים, אשר כמו מסגרות מקוונות אחרות, מהוות מוקד למפגשים ולתקשורת אשר לעיתים אינם אפשרים בעולם המעשה המוסלמי.[4]

כמו כן קיימת פעילות דתית וירטואלית (עליה לרגל לעיר מכה,[5] סיורים במסגדים מרחבי העולם הערבי,[6] דרשות של אישי דת,[7] דיונים בנושאי דת[8]), מגוון הפגנות כחלק מהסכסוך הישראלי פלסטיני,[9] גיוס תמיכה כספית עבור תושבי עזה[10] ואף הפגנות איראניות לאור לתוצאות הבחירות לנשיאות במדינה.[11]

זאת לצד נושאים מגוונים כגון פעילות אתר של חברת תעופה סעודית וירטואלית,[12] פעילויות תרבות שונות[13] וכן שיתופי פעולה עסקיים לשם העמקת השימוש בעולמות וירטואליים באזור.[14] בנוסף, נמצאו משתמשים משלל מדינות ערב גם באתר 'רובע החלונות האדומים' המהווה מרכז וירטואלי לפעילות מינית מגוונת.[15]

תשתית תקשורתית כגורם מעכב

בסקר שנערך לפני שנתיים[16] ניצבו תורכיה וישראל בראש רשימת מדינות האזור מבחינת נוכחות ב-SL. לאחריהן מצרים, איחוד האמירויות וערב הסעודית (בסדר זה). מפתיע היה לגלות כי מקומה של איראן הינו רק שמיני מתוך 12 מדינות למרות היותה מעצמת אינטרנט אזורית בכל האמור בשיעור תפוצתו במדינה. הדבר נובע ללא כל ספק מההגבלות החמורות שמטיל הממשל המקומי על השימוש באינטרנט, בין השאר בהגבלת רוחב הפס למהירויות נמוכות. אולם שיעור השימוש תלוי גם בתשתית התקשורת במדינה.

השימוש בעולמות הוירטואליים, אינו דבר של מה בכך; התקנת תוכנת SL והפעלתה מצריכים דרישות טכנולוגיות מיוחדות מבחינת מערכת הפעלה (XP ומעלה), גרפיקה, כוח עיבוד ומהירות החיבור לאינטרנט (פס רחב בלבד).[17]

על סמך סקר זה, היווה המזרח התיכון אחוז אחד בלבד מסך משתמשי העולם ב-SL (כמחצית משיעור משתמשי האינטרנט באזור לאותה התקופה), כאשר שיעור השימוש בפועל (שעות שימוש) אף קטן מכך. זאת הואיל ושיעור תפוצת הפס הרחב לאותה התקופה עמד במזרח התיכון ובאפריקה רק על 2.55%.[18] בעיקר בשל תשתית תקשורת לקויה ובחלק מהמקרים בשל החלטה מודעת של השלטונות. דבר המסביר את השיעור הנמוך היחסית של חדירת העולמות הוירטואליים למזרח התיכון ושל מידת השימוש בהם.

טרור וירטואלי

לטרור האסלאמי עדיין אין ייצוג בעולמות הוירטואליים, אולם ההנחה היא כי הוא ימצא ביטויו גם בזירה זו בעיקר בשל היכולת לתקשר, להפיץ תעמולה, להעביר כספים ואף להלבינם וכל זאת בכמה שפות. כמו גם בשל נטייתו של הטרור האסלאמי לאמץ טכנולוגיות חדשניות לצרכיו. אולם סביר להניח כי עד אשר תתרחב תשתית התקשורת במזרח התיכון, יעשו גורמי הטרור שימוש בעולמות וירטואליים אשר מקורם במערב, שם רוחב הפס מאפשר נגישות רבה יותר. מתוקף כך, אזורים אלו עשויים להיות שמישים ביותר עבור הטרור האסלאמי הוירטואלי. אולם לא לפעילויות טרור ממשיות לעת עתה.

עם זאת, קיימת קבוצה מקוונת בשם צבא השחרור של  SL – SLLA הפועלת היוצאת נגד 'שלטון' החברה מפתחת התוכנה בין השאר באמצעות פיגועים (פיצוצים ויריות) וירטואליים. כמו גם משתמשים בודדים (Griefers) הפועלים להפריע לפעילות השוטפת של שאר המשתמשים, בעיקר לשם השעשוע שבדבר. ההנחה היא כי מאחורי פעילויות אלו לא עומד ארגון כזה או אחר. אולם הועלתה הטענה כי באותה המידה שמבצעי הפיגועים במגדלי התאומים התאמנו על מדמי טיסה, כך מתאמנים גורמים אסלאמיים קיצוניים בסביבה וירטואלית זו כהכנה להתקפות פיזיות אמיתיות.[19]

הואיל והעולמות הוירטואליים משמשים מסגרת מקבילה לעולם הממשי בתחומים רבים דוגמת תקשורת, עסקים, ממשל וחברה, ולאור הכסף האמיתי הרב המצוי בהם, צפוי כי ככל שתתפתח תשתית האינטרנט רחבת הפס באזור ויתאפשר שימוש נרחב בעולמות אלו, כך תגדל מעורבותם של גורמי פשיעה וטרור מאזורנו ונהיה עדים לפעילויות טרור מצד גורמים אסלאמיים קיצוניים בעולמות וירטואליים אלו.


[1] http://secondlife.reuters.com/

[2] http://www.vg247.com/2009/09/22/second-life-users-log-over-one-billion-hours-spend-over-1-billion-in-game/

[3] http://pal.muxlim.com

[4] http://www.alarabiya.net/articles/2009/04/20/71059.html

[5] http://www.youtube.com/watch?v=u0fugTBGuSk&feature=related

[6] http://secondter.wikispaces.com/Second+Life–+Current+Use-+Mosque+Situational+Report

[7] http://latimesblogs.latimes.com/babylonbeyond/2009/03/saudi-arabia-cl.html

[8] http://www.youtube.com/watch?v=dkaE8U8JQIQ&feature=related

[9] http://www.youtube.com/watch?v=_5OuWqyv8wI, http://www.youtube.com/watch?v=n-n8TEYryP4&feature=related, http://www.youtube.com/watch?v=tQcOlbBW66w, http://www.youtube.com/watch?v=qQAA9c3d1pQ&feature=related

[10] http://www.youtube.com/watch?v=zctOeO2D7jc

[11] http://www.fpif.org/fpiftxt/6388

[12] http://www.saudia-va.aero/indexen.asp

[13] http://www.youtube.com/watch?v=n7FqayH6OLo&feature=related

[14] http://www.virtualworldsnews.com/2008/10/stardoll-partners-with-maktoob-to-enter-arab-market.html

[15] http://www.redlightcenter.com

[16] http://secondter.wikispaces.com/Second+Life–Middle+East+User+Statistics

[17] http://secondlife.com/support/system-requirements/

[18] http://secondter.wikispaces.com/Second+Life–Location+and+User–Middle+East+Broadband+Requirements+Estimate+

[19] http://secondter.wikispaces.com/Second+Life–+Current+Use-+Terror+Attacks+Estimate

אמצעים לעקיפת צנזורת האינטרנט במזרח התיכון

האינטרנט במזרח התיכון מהווה כלי מרכזי להבעת דעות והחלפת מידע, בעיקר בשל הפיקוח הרב שקיים על אמצעי התקשורת וחופש הביטוי בקרב מרבית ממדינות האזור. כפי שחזר והוכח במחקר שהתפרסם לאחרונה,  מחד גיסא מדינות המזרח התיכון מקדמות את האינטרנט ותשתיתו בקרבן ברבות השנים ומאידך גיסא הן ממשיכות להכביד ידן, וביתר שאת, על חופש הביטוי המקוון ולהגביל גישה לאתרים שונים, על פי רוב אלו הקשורים בפוליטיקה, זכויות אדם, מוסר ודת.

בכל אתר שבו אנו מבקרים, נרשמים פרטינו ובכלל זה, כתובת IP, סוג מערכת ההפעלה והדפדפן וכן האתר שממנו הגענו לעמוד הנבחר, דבר העלול להוות סכנה לפרטיותם ואף לשלומם של משתמשים במדינות מסויימות. לפיכך, משתמשים החפצים בגישה למידע, ובשמירה על פרטיותם בעת השימוש באינטרנט, פועלים בצורה נמרצת לעקוף הגבלות שלטוניות אלו באמצעים שונים, בהם מעורבים הן משתמשים בעלי כישורים טכניים והן ארגונים, חברות וממשלות.

לאורך השנים נעשה שימוש בדרכים מגוונות לעקיפת צנזורת האינטרנט באזורנו;

אתרי עקיפה – אתרי אינטרנט המאפשרים גלישה אנונימית אשר אינה שולחת כזיהוי את כתובת המשתמש אלא את זו של האתר העוקף. כך מוסתרת זהותו של המשתמש והוא יכול להגיע לאתר המבוקש באמצעות כתובת בדויה, זו של האתר מספק השרות. רשימות ובהן כתובות של אתרים רבים שכאלו מופצות תדיר בקרב גורמים רלבנטיים.

השרות המפורסם ביותר הינו של Anonymizer (http://www.anonymizer.com). באוגוסט 2003 התאגדו חברה זו והגוף הממשלתי האמריקאי International Broadcasting Bureau (IBB) (http://www.ibb.gov) לשם מתן אפשרות לאזרחי איראן לעקוף את מרבית אמצעי הפילטור הקיימים במדינה ע"י הממשל – שרות זה ידוע בשם IBB Anonymizer. קיימת אפשרות שמדינות מסוימות יחסמו את השימוש באמצעות תוכנות הסינון  ולא ניתן יהיה להשתמש בשרות זה.

בנוסף קיימים אתרים ושרותים נוספים המעניקים אנונימיות באינטרנט ושומרים על פרטיות המשתמש באופנים שונים, בין השאר ע"י שרות של חשבונות דואר אלקטרוני פרטיים ומאובטחים באמצעות הצפנת הקשר לשרתים, הצפנת כתובות ה-IP של המשתמשים ועוד.

תוכנות עקיפה – תוכנות המותקנות על מחשב המשתמש ומבצעות פעולה של עקיפת הצנזורה. תוכנות אלו הן על פי רוב תוצר של ארגונים הדוגלים בחופש ביטוי ובמניעת צנזורת האינטרנט.

קיימים פרויקטים שונים ומגוונים אשר מטרתם מתן גישה חופשית, אנונימית ומאובטחת לאינטרנט אשר תשמור על פרטיותו ובטחונו של המשתמש בעיקר במדינות בהן מצויה התקשורת תחת פיקוח וצנזורה. מבין פרויקטים אלו ניתן למנות את; CiviSec, Tor, Six/Four System, Peacfire, Psiphon.

בחלק מהפרויקטים מתבצעת התקנת התוכנה לא במחשב החסום, אלא במחשב אשר ידוע כי אין חסימת גישה ממנו. גישה לאתר האינטרנט המבוקש באמצעות תוכנה זו, תיצור כתובת חדשה, אשר בה ניתן להשתמש במחשב החסום וכך להגיע לאתר הרצוי.

דואר רשת – באמצעות אתרים המספקים שרות דואר אלקטרוני מבוסס רשת, יכולים המשתמשים להעביר מידע ממקומות שונים, גם אם חשבונם הביתי חסום לדוגמא. בכלל אלו ניתן למנות באזורנו לדוגמא את http://mail.arabchat.org וכמובן Gmail של Google ורבים אחרים.

מדריכים טכניים – משתמשים מנוסים מפרסמים באינטרנט כתבות מקצועיות, מדריכים טכניים ואף אתרים יעודיים ובהם הסברים אודות הדרכים לעקוף את צנזורת האינטרנט.

שימוש ב-Cache – חיפוש האתר המבוקש ב-Google וכניסה לדפי אתר היעד השמורים בזכרון של מנוע החיפוש (Cache) ואשר להבדיל מאתר היעד עצמו, אין הם נחסמים ובכלל זה הקישורים לעמודים אחרים.

שרותי מומחים – משתמשים בעלי ידע טכני נרחב בתחום המחשבים והתקשורת יכולים לעקוף חסימות אלו של השלטונות במדינותיהם. בזמנו נטען כי מערכת הפילטור בערב הסעודית קלה יחסית לעקיפה וכי היה קיים בממלכה מעין שוק שהתפתח, בו ניתן תמורת תשלום להשיג שרותיו של מומחה מחשבים לשם הגעה לאתר חסום.

ספקיות אינטרנט זרות – בסוריה ובערב הסעודית, בטרם הותר השימוש החופשי באינטרנט, נהגו משתמשים להתקשר בחיוג בינלאומי עם ספקיות אינטרנט מחוץ למדינה (בעיקר למדינות שכנות) דבר אשר עלותו גבוהה ביותר. כמו כן חברות זרות גדולות הממוקמות בערב הסעודית אפשרו לעסקים סעודיים גישה חופשית לאינטרנט.

כתובות אוטומטיות לאתרים – ארגון אופוזיציה סעודי העניק בזמנו, באמצעות דואר אלקטרוני אוטומטי, כתובת שאיננה חסומה, ממנה ניתן להכנס לאתר הארגון. נמסר כי באותה העת התקין הארגון מנגנון המאפשר לו ליצור כמות בלתי מוגבלת של כתובות אותן ניתן לשלוח למשתמשים ומהן פרסומיו יכולים להיות נגישים.

מדינות רבות במזרח התיכון, כנוספות בעולם, פועלות להצר את צעדי אזרחיהן בעת שימוש חופשי באינטרנט, לנטר פעילות זו, לזהות משתמשים ואף לעוצרם וזאת מטעמים שונים. אלו מנגד פועלים בעקביות לשמור על גישה חופשית למידע המצוי באינטרנט, על חופש הביטוי ועל פרטיותם מפני עין השלטונות.

הארועים האחרונים באיראן, בעקבות הבחירות לנשיאות, ומעל לכל הדיווחים שהתקבלו בצורה מיידית מהרחובות ובכלל זה באמצעות עשרות סרטוני וידאו מההפגנות, ממחישים יותר מכל את עוצמתו של האינטרנט כמקור מידע ישיר ומיידי, בעיקר במדינות בהן נתונה התקשורת לפיקוח.

שומא עלינו לזכור השכם והערב אותם אלו אשר נאלצים להשתמש באמצעים שונים על מנת לשמור על חופש הביטוי המקוון ועל פרטיותם וביטחונם באזורנו. זאת למען לא נמצא עצמנו יום אחד במצבם.

קים ז'ונג-איל ומלחמתו במערב

בימים האחרונים היה העולם המערבי עד לארוע מקוון בעל השלכות חמורות, מרחיקות לכת וחובקות כל, שנראה כי אינו זכה לתהודה מספקת. הכוונה להתקפה המקוונת שהתבצעה לאחרונה על רשתות מחשבים בארה"ב ודרום קוריאה.

האינטרנט הפך מזמן לחלק בלתי נפרד מחיינו ועל פי רוב לרכיב מרכזי, בו שלובים תחומים רבים ובכלל זה לוחמה מקוונת המהווה אמצעי נוסף, יעיל, מיידי והרסני מאי פעם ללוחמה בין יחידים ומדינות. התקפות אלה מבוצעות מעת לעת, על פי רוב למטרת איסוף מידע צבאי או מסחרי.

במסגרת זו בוצעו במהלך השנים האחרונות מספר התקפות מקוונות המיוחסות לשלטונות רוסיה, סין וצפון קוריאה (לא בהכרח קיימת הוכחה חד משמעית לזהות התוקף) נגד רשתות מחשבים ואתרי אינטרנט, בדגש על אלו בעלי חשיבות רבה ובכלל זה אתרי ממשל, בטחון, פיננסים ותקשורת.

צפון קוריאה פעילה בשנים האחרונות בלוחמה מקוונת מטעמים צבאיים (איסוף מודיעין) ומסחריים (גניבת סודות מסחריים). באוקטובר 2005 פורסם בתקשורת דו"ח לפיו צבא דרום קוריאה מאשר כי בשנת 2004 צותתה צפון קוריאה ל-33 מתוך 80 הרשתות התקשורת האלחוטיות הצבאיות בהן נעשה שימוש ע"י 14 יחידות שונות במהלך תרגיל צבאי משותף עם ארה"ב.

כעבור שנתיים ביצעה צפון קוריאה ניסוי בקוד זדוני אשר אמור להיות מופעל כמעין 'פצצה חכמה' בארועים או מועדים מסויימים. עקב כך, אסרה מועצת הבטחון של האו"ם על מכירת מחשבי MF וכן מחשבים ניידים למדינה.

בספטמבר 2008 נמסר על נסיון, ככל הנראה של צפון קוריאה, לחדור לרשת המחשבים הצבאית של דרום קוריאה באמצעות משלוח דוא"ל נגוע בוירוס מסוג סוס טרויאני לפקיד בכיר במשרד ההגנה של המדינה. הארוע התרחש בעת מתיחות שחלה בין המדינות עקב האשמת דרום קוריאה אזרחית מהצפון בריגול.

בחודש מאי השנה דיווחה סוכנות הידיעות של הדרום כי שכנתה מפעילה יחידה אשר מטרתה לחימה מקוונת ופריצה לרשתות במדינה ובארה"ב לשם איסוף מידע. נמסר כי צפון קוריאה הקימה יחידה ללוחמת מחשב כבר בסוף שנות השמונים, 'יחידה 121' הכפופה למשרד ההגנה. בעבר דווח כי היחידה מנתה בין 500 ל–1,000 פורצים, אולם לאחרונה נמסר פעילותה הורחבה. על מנת להתמודד עם התקפות מקוונות אלו, חתם משרד ההגנה של הדרום על הסכם עם הפנטגון לחיזוק שיתוף הפעולה בין הצדדים בהתמודדות עם לוחמה מקוונת.

שיאה של פעילות זו הינה ההתקפה האחרונה שכוונה נגד ארה"ב ודרום קוריאה. הגל הראשון החל ב-4 ביולי 2009 נגד ארה"ב והשני כעבור שלושה ימים נגד דרום קוריאה. מתקפה מקוונת זו היתה מסוג DDoS נגד אתרי ממשל, פיננסים ותקשורת בשתי המדינות, באמצעות וירוס (גרסה מעודכת של הוירוס הרוסי MyDoom) שהושתל במחשבים רבים בחמש מדינות שונות. מומחים טוענים כי קוד הוירוס כולל 13 רשתות מחשבים בדרום קוריאה ו-23 בארה"ב תוך יכולת כותביו להוסיף מטרות נוספות כרצונם.

בין האתרים שהותקפו והושבתו היו הבית הלבן, הפנטגון, השירות החשאי, משרד האוצר, נציבות המסחר, משרד התחבורה, הבורסה בניו יורק (בארה"ב) וכן בית הנשיא, משרד ההגנה, האספה הלאומית ובנקים (בדרום קוריאה). אתרים שהותקפו היו גם אתרי סוכנות הבטחון הלאומית של ארה"ב, מחלקת בטחון הפנים, הוושינגטון פוסט, בורסת הנאסד"ק ומחלקת המדינה, אולם חלק מהיעדים הצליחו לבלום את ההתקפה ולמנוע את הפלת אתריהם.

דרום קוריאה הפנתה את האשמה כלפי שכנתה מצפון וטענה כי ההתקפות הוכנו בקפידה וכי רק ארגון או מדינה מסוגלים לבצע זאת, בין השאר בשל הכרזת הצפון בתקשורת המקומית בחודש החולף כי היא מוכנה לכל סוג של 'מלחמת הי-טק', כמו גם העובדה שהאתרים שהותקפו קשורים בממשל הדרומי המגלה קו נוקשה כלפי הצפון. אולם לא התגלו עדויות הקושרות את פיונגיאנג במישרין לארוע. לאחרונה נמסר כי צפון קוריאה הורתה בתחילת חודש יוני ליחידה (בדיווח זה היא מכונה 'מעבדה 110'), להשמיד את רשתות התקשורת של שכנתה מדרום.

התקפה זו נחלה הצלחה גורפת ותהווה ציון דרך בכל האמור בהתקפות מקוונות ואף תשמש דוגמה למדינות אחרות, זאת בשל השלכותיה החמורות להלכה ולמעשה. עצם היכולת להתקיף מגוון רחב של יעדים בעלי חשיבות קריטית במספר מדינות ולהביא להשבתתם. לצד הנזק המעשי הרב, כלכלית ותדמיתית, לארה"ב עם השבתת השרותים המגוונים שסיפקו המטרות שהותקפו. מתקפה זו נועדה ללא ספק נועדה להוות אזהרה חמורה למערב ולארה"ב, זאת לאור מספר נתונים;

  1. מועד ההתקפה האחרונה נבחר בקפידה; באותו היום שיגרה צפון קוריאה 7 טילי סקאד במפגן של עוצמה נגד הקהילה הבינלאומית וכן חל בו יום העצמאות של ארה"ב.
  2. ההתקפה בוצעה נגד מטרות איכות בעלות חשיבות עליונה ובולטות גבוהה ובכלל זה אתרי ממשל שונים, אתרי זרועות הבטחון ומוסדות פיננסיים.
  3. ההתקפה היתה מתואמת ובוצעה נגד שתי מדינות.
  4. ההתקפה הצליחה להשבית מספר לא מבוטל של מערכות מחשב בקרב היעדים שהותקפו וזאת למשך מספר ימים. דיווחים מוסרים כי שתי המדינות נתונות מידי יום להתקפות מצד אלפי מחשבים, אולם נדיר כי אלו מבוצעות בסדר גודל שכזה.

לסיכום, התקפה האחרונה הינה שיאה של מלחמה מקוונת המנהלות מדינות שונות בימינו. זאת הן מבחינת איכות האתרים והרשתות שהותקפו והן מבחינת עוצמת הפגיעה ומשך ההשבתה שנכפתה.

לא מן הנמנע כי שיא חדש זה והשלכותיו החמורות ישמשו דוגמא ועידוד למדינות אחרות המצויות במצב דומה; להערכתי, בשל הצלחת המתקפה האחרונה, ניתן לצפות כי איראן תנסה ליישם מודל זה של התקפות מקוונות במידה ותרגיש מאויימת יותר מאי פעם מצד המערב, הן לעתיד תוכנית הגרעין שלה והן ליציבות שלטונה. יצויין כי לאיראן נסיון רב שנים בהגבלות שלטוניות על האינטרנט, בכלל זה חסימת אתרים וניטור תכנים, אף במהלך הארועים האחרונים שלאחר הבחירות לנשיאות במדינה. יתכן בהחלט שצפון קוריאה, סין ורוסיה יעבירו לאיראן, לצד יכולותיהן הגרעיניות, גם את אלו בתחום הלוחמה המקוונת.

כל שנותר הוא הזרז אשר יתעל יכולותיה אלו של איראן אל מחוץ לגבולותיה.

שמרנות למול מודרניות – האינטרנט בעולם הערבי

אינטרנט ומזרח תיכון נראים על פניו כשני תחומים רחוקים מיני ים שלא לומר סותרים זה את זה; האינטרנט הינו סמל מהפיכת המידע, חופש הביטוי והמידע, חדשנות, מודרניות, פתיחות, שוויון הזדמנויות, שקיפות, מיידיות. מנגד, המזרח התיכון מצטייר כאזור המאופיין במסורתיות, שמרנות, בירוקרטיה, הגבלות חמורות על זכויות האדם וחופש הביטוי, סגירות, סיאוב.

לפיכך, מפליא לגלות כי שיעור גידול השימוש באינטרנט במזרח התיכון בין השנים 2000-2008 עומד על 1,296% לעומת 97% בשאר העולם וכי שיעור החדירה זהה (23%). זאת למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 2.9% מכלל משתמשי העולם.

נתונים מפתיעים אלו מלמדים על החדירה הגבוהה של האינטרנט בקרב רבות ממדינות האזור וכי, להבדיל מהמערב, המזרח התיכון ככלל, טרם מיצה את מלוא פוטנציאל חדירת האינטרנט וטרם נרשמה בו רוויה. זאת בדומה לאפריקה ודרום אמריקה ולהבדיל מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה שם שיעור החדירה גבוה למדי ולפיכך שיעור הגידול נמוך משמעותית.

אף במזרח התיכון ישנן מדינות אשר נראה כי הגיעו לרוויה מבחינת חדירת האינטרנט ולכן שיעור הגידול בהן נמוך משמעותית יחסית לאזור. לדוגמא, איחוד האמירויות בה שיעור החדירה עומד על כ-50% ולכן שיעור הגידול בין השנים 2000-2008 עומד רק על 207% (הנמוך מכל מדינות האזור).

אולם קיימות מדינות אשר לא רק שהן רחוקות ממיצוי הפוטנציאל האינטרנטי שלהן, אלא חלקן מסתמנות כמעצמות אזוריות בתחום. בסוריה שיעור חדירת האינטרנט עומד על 17.6% (שיעור לא גבוה במיוחד יחסית לאזור), אולם לאורך השנים הגידול בה הוא הגבוה ביותר לאזור – כ-11,500% (מ-30 אלף לכדי 3.5 מיליון משתמשים בשמונה שנים).

איראן מהווה ללא ספק מעצמה אזורית בתחום ובה שיעור חדירה של כ-35% ושיעור גידול של 9,100% במשך שמונה שנים. זאת בשל ההון האנושי האיכותי המצוי בה, הרצון הרב בחשיפה למידע ובהחלפתו וכן בנגישות למערב, גם אם באמצעים מקוונים. הארועים האחרונים רק מוכיחים זאת הלכה למעשה.

האינטרנט חדר למזרח התיכון בראשית שנות ה-90: בשנת 1991 היתה תוניסיה למדינה הראשונה באזור שהתחברה לאינטרנט, לאחריה כווית (1992), מצרים, תורכיה ואיחוד האמירויות (1993) וירדן (1994). סוריה וערב הסעודית היו האחרונות להתחבר והתירו שימוש באינטרנט במדינותיהן רק לאחר שהסדירו באופן מלא, טכנית וחוקית, את יכולתן לצנזר את האינטרנט בתחומן ולנטר את השימוש בו.

כניסתו המאוחרת של האינטרנט למזרח התיכון תלויה במספר גורמי יסוד המאפיינים את האזור ועומדים לו לרועץ בהקשר זה:
• השפה השלטת באינטרנט הינה האנגלית, בוודאי בשנים הראשונות של האינטרנט בעולם הערבי.
• שיעורם הגבוה של האנאלפאבתים וכח האדם הלא מיומן במזרח התיכון.
• שיעור נמוך של התפתחות כלכלית, אשר מוביל לכדי עלויות גבוהות של רכישת מחשב, והשימוש באינטרנט.
• תשתית תקשורת חלשה ולא יציבה בחלק מהמדינות, דבר המוביל לשיעור שימוש נמוך ולעלויות גבוהות בעת השימוש באינטרנט.
• חששות הממשלים המקומיים מאמצעי תקשורת זה אשר ישמש דרך נוחה להפצת דעות ולהתקשרות עם אזרחים אחרים ללא פיקוח השלטונות.
• ההמנעות מנכונות להפיץ טכנולוגיות חדשות אשר מקורן במערב.
• אי חדירת מערכות המידע לחיי היום יום בחלק ממדינות העולם הערבי.
• אי חדירת אמצעי 'תקשורת ישנה' למדינות אלה – קיימת התאמה בין מידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת ישנה' למידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת חדשה' באזור.

במהלך השנים ניתן להבחין בשלושה שלבים במחזור חיים זה של קליטת האינטרנט במדינות המזרח התיכון:
1. עידוד השימוש – בתחילה, מעודדת המדינה גופי ממשל שונים לעשות שימוש באינטרנט ומסייעת לתושבים לרכוש מחשבים.
2. התפכחות – בשלב זה מבין הממשל כי האינטרנט מאפשר גישה חופשית לא רק לאלו שהממשל חפץ ביקרם, אלא גם לגורמים שונים ובכלל זה ארגוני אופוזיציה, זכויות אדם וקבוצות שוליים שונות.
3. הגבלת השימוש – במטרה להגן על הערכים הדתיים, תרבותיים והפוליטיים הקיימים במדינה.

כיום מדינות המזרח התיכון נחלקות בין אלו אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו ומיהרו להטמיע אותו בקרבן ולהנות מפרותיו אלו, דוגמת מדינות המפרץ. לבין מדינות דוגמת סוריה, מצרים, תוניסיה וערב הסעודית בהן הפיקוח על האינטרנט הדוק במיוחד. על פי רוב מטעמים פוליטיים.

סוריה וערב הסעודית מייצגות נאמנה את שתי התפיסות הקיימות באזור להגבלת השימוש באינטרנט; סוריה מייצגת אותן מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט מסיבות פוליטיות על מנת שאלו לא יערערו את הלגיטימציה השלטונית השברירית לעיתים. בבחינת לשמור על הממשל מפני האזרחים באמצעות הגבלות על אתרי ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם, מיעוטים דתיים ומקורות מידע שונים. מדינות נוספות הפועלות ממניעים אלו הינן מצרים ותוניסיה.
ערב הסעודית מייצגת אותן אלו באזורנו החוששות לפגיעה במוסריותם וערכיהם הדתיים והתרבותיים של המשתמשים בשל התכנים המצויים באינטרנט. בבחינת לשמור על המשתמש מפני עצמו באמצעות חסימת אתרים ובהם אלימות, הימורים, פורנוגרפיה, אלכוהול, המרת דת ועוד. הגבלות שכאלו ניתן למצוא בעיקר במדינות המפרץ.

לשם כך עושות שימוש מדינות האזור מגוון אמצעים;
• חוקתיים – המדינה יכולה באמצעות רישוי וחקיקה למנוע את גישת אזרחיה לאינטרנט ואת השימוש בו וליישם זאת באמצעות מעצר משתמשים ואמצעים שונים של הטרדתם והצרת צעדיהם.
• טכנולוגיים – הצבת חסמים טכנולוגיים שונים אשר מונעים גישה לאינטרנט ואינם מאפשרים כלל שימוש בו.
• כלכליים – שליטה כלכלית על הגישה לאינטרנט ובכלל זה קביעת רף מחירים גבוה לכל האמור בשימוש באינטרנט (רכישת מחשבים, דמי מנוי, עלויות תקשורת ועוד).

לצד הפעילות המאסיבית של השלטונות במדינות אלו לצנזר ולחסום אתרים אשר אינם לרוחם, קיים ניסיון עקבי ומוצלח מצד המשתמשים, בעיקר המנוסים שבהם, לעקוף הגבלות אלו על שימוש חופשי באינטרנט במדינותיהם וזאת בדרכים שונות ומגוונות.

האינטרנט משמש במדינות האזור כלי תקשורת עיקרי ולעיתים בלבדי עבור ארגונים ואוכלוסיות אשר על פי רוב לא זוכות לבמה ראויה, אם בכלל, באמצעי 'התקשורת הישנה'.

במסגרת זו עושים שימוש באינטרנט ובכליו השונים ארגוני זכויות אדם ואופוזיציה, מיעוטים דתיים, נשים ואף קבוצות משולי החברה הערבית זאת הן על מנת לקבל מידע אודות הקורה במדינה ומחוצה לה כללית וכן בתחומי עניינם והן על מנת ליצור מידע ולהעבירו לצרכנים אחרים. במסגרת זו קיימת פעילות ענפה של התגייסות מקוונת למען בלוגרים העצורים ברחבי המזרח התיכון כמו גם מספר ארועים בהם דיווח בעת ההתרחשות, הציף את דבר מעצרם של עיתונאים ובלוגרים והביא לשחרורם המיידי. תפקיד מרכזי בפעילות זו ממלאים השרותים החדשים במסגרת הרשתות החברתיות ובכלל זה פייסבוק, טוויטק, יוטיוב, פליקר ודומיהם.

אולם ללא ספק עוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות שבו, בעיקר במדינות בעלות הגבלות על התקשורת כמו במזרח התיכון, באה לידי ביטוי באופן מוחשי, מיידי וחד במסע הבחירות לנשיאות באיראן ובדגש על ההפגנות והארועים האלימים שבעקבותיהם.

אלו מדווחים תדיר ברחבי האינטרנט, תוך העלאת סרטונים ותמונות מהרחובות ליו-טיוב ולפליקר וגיוס תומכים מבית ומחוץ באמצעות טוויטר ופייסבוק. ארועים אלו המחישו לא רק את רמת הדרישה למידע ולטכנולוגיה באיראן, אלא גם את מידת חדירתו למדינה ומעל לכל – את עוצמת האינטרנט בהעברת מידע בין הצרכנים לרחבי העולם.

האינטרנט מצוי בשלבים של מימוש הפוטנציאל במזרח התיכון. דווקא בשל מאפייניו המידיים והגלויים, הוא משמש כזרז מוכח באזורנו להגברת חופש האזרח והביטוי ובשל כך אתגר ממשי לממשלים אלו בבואם לשמור על לגיטימיות שלטונם מחד גיסא וערכי המסורת והמוסר של אזרחיהם, מאידך גיסא.

חלקו הפעיל של האינטרנט בארועים האלימים ברחובות איראן, יוכל לשמש מקרה מבחן ברור ורב תפוצה למידת יכולתו לא רק להגביר את חופש המידע והאזרח באופן נקודתי, אלא למידת יכולתו לחולל שינויים מערכתיים וחברתיים כוללים ואף מהפיכות.