Tal Pavel

מעתה כיתבו מקדונלדס.مصر

/ב , , /על ידי

היסטוריה בעולם האינטרנט, מהפכה בזירה המקוונת הערבית; לראשונה קיימות סיומות מדינה שאינן באותיות לטיניות ((IDN. מתאריך 5 במאי פעילות שלוש סיומות מדינה חדשות וזאת בשפה הערבית עבור ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות. הודעה על כך פורסמה מטעםICANN  (Internet Corporation for Assigned Names and Numbers) באתר הרשמי ובבלוג של הארגון. ההודעה הוסיפה כי נותרו עוד מספר סידורים טכניים ופורמליים בלבד.

משמעות הדבר היא כי מעתה ניתן יהיה להזין כתובת בערבית עם הסיומת مصر (מצרים) עבור אתרים מצריים, السعودية (סעודיה) עבור אתרים סעודיים ו-امارات (אמירויות) עבור אתרי איחוד האמירויות. האתר הראשון הפעיל כיום הינו זה של משרד התקשורת המצרי אשר כתובתו מעתה תהא –

http://وزارة-الأتصالات.مصر

כתובת זו פעילה גם בעת הגעה אליה באמצעות טלפונים סלולריים.

סביר להניח כי מבין שלל השיקולים בבחירת שלוש מדינות ערביות אלו, עמדה לנגד הנהלת הארגון בין השאר העובדה כי כל אחת מהשלוש מובילה את המזרח התיכון בתחומה; איחוד האמירויות מצויה בחזית בתחום קליטת טכנולוגיות חדשות ובניצול הפוטנציאל הכלכלי שבהטמעתן. ערב הסעודית מהווה מוקד דתי בשל היותה ערש האסלאם ובה שני האתרים הקדושים ביותר לאסלאם אותם פוקדים מיליוני עולים לרגל מידי שנה מכל קצוות העולם האסלאמי. מצרים הינה מעצמה אזורית בעלת משקל גאו-פוליטי רב לאורך שנים.

בנוסף, מצרים מהווה המדינה המאוכלסת ביותר במזרח התיכון, אך בעלת הון אנושי נמוך יחסית למדינות אחרות באזור. כך שהדבר יהיה לעזר רב עבור אוכלוסיה אשר אינה בהכרח שולטת בשפה האנגלית. אוכלוסייתה של ערב הסעודית שלישית לאלו של איראן ועראק. אולם באחת השפה השלטת היא הפרסית ובשניה שיעור חדירת האינטרנט עומד על אחוז אחד בלבד.

כמו כן, לכל אחת ממדינות אלו ייחוד משלה בתחום חדירת האינטרנט לתחומה ומידת השימוש בו. איחוד האמירויות, מובילה את האזור בתחום חדירת האינטרנט עם שיעור של 74% הגבוה אף מזה שבישראל. בערב הסעודית שיעור הגידול בחדירת האינטרנט בעשור האחרון עומד על כ-3,800% (פי עשר מבאיחוד האמירויות) וכמות משתמשים שלישית לאחר איראן ומצרים. במצרים שיעור חדירת האינטרנט הינו הנמוך מבין השלוש (יתכן בשל ההון האנושי הנמוך יחסית במדינה זו), אך כאמור מצויה בה אוכלוסיה רבה ומספר משתמשי אינטרנט שני רק לאיראן.

לאור תפוצת האינטרנט הקיימת בקרב מדינות האזור, איני צופה כי מדינות ערביות נוספות יקבלו סיומת יעודית שכזו בקרוב. יהיה מרתק לבחון האם צעד זה יביא להעמקת חדירת האינטרנט במדינות אלו ובקרב יתר מדינות האזור.

Tal Pavel

הבחירות לנשיאות באיראן – הזירה המקוונת

/ב , , /על ידי

בבחירות האחרונות לנשיאות באיראן, שהתקיימו ב-12 ביוני השנה, התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האיראני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן מחמוד אחמדי-נג'אד, התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסוי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי. כל הארבעה עשו שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות שבו, הן אישית, באמצעות אתרים ובלוגים השייכים להם, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.
תומכי אחמדי-נג'אד הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו. האתר אפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים, בדגש על כלים מגוונים של רשתות חברתיות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed.
מיר חסין מוסוי היה מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על השימוש באתר Facebook, שם היו לו עשרות אלפי תומכים, נחסם שרות זה באיראן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם. מוסוי נתמך ע"י נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ראיון אינטרנטי שאורגן ע"י בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הראיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, e-mails וכן תוכנות למסרים מידיים (IM).
מהדי כרובי היה פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות, מפלגת החוסן הלאומי (אעתמאד מלא). בדומה לאחמדי-נג'אד ולמוסוי, גם כרובי ותומכיו היו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. מספר בלוגרים הביעו תמיכה במועמדותו אולם אלו מעטים בהשוואה למספר אלו שתמכו במוסוי.
מחסין רצ'אאי ותומכיו עשו שימוש מועט באינטרנט וברשתות החברתיות. אף מספר הבלוגרים התומכים בו היה קטן יחסית. לרצ'אאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו.
אולם, לצד פעילות מקוונת זו של המתמודדים, נוקט הממשל האיראני לאורך השנים בדרכים מגוונות למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. זאת באמצעות חקיקה, פיקוח, מעצרים ואף הגבלות בתחום תשתית האינטרנט במדינה. מדיניות זו מציבה את איראן כאחת מ-13 המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' בעולם. כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב אירועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים בדצמבר 2006 ואף ולקראת אלו לנשיאות המדינה שנערכו ב-12 יוני השנה.
בחודשים שקדמו לבחירות, היינו עדים לגל נוסף של הגבלות על האינטרנט אשר החל עוד קודם לכן. במסגרת זו נאסרו מספר בלוגרים (בכלל זה הבלוגר חסין דרחשאן). שיאו של הגל היה ללא ספק מותו בכלא ב-18 מרץ השנה של אומיד-רזה מיר ציאפי בלוגר מקומי, אשר נשפט לשנתיים ב-15 דצמבר 2008 באשמת "פגיעה במנהיגי הרפובליקה האסלאמית".
במקביל למעצרים, סגרו השלטונות ופתחו חליפות אתרי אינטרנט מקומיים וזרים ובכלל זה אתרי רשתות חברתיות שונות דוגמת Facebook ו-Twitter (אשר שימשו את המועמד מיר חסין מוסוי), בלוגים וכן תוכנה המאפשרת עקיפת הצנזורה המבוצעת על האינטרנט. לצד זאת, בוצעה השקעה מאסיבית בסוף שנת 2008 בתשתית אשר המאפשרת הגבלה טובה יותר על האינטרנט במדינה ובכלל זה פילטור תכנים וניטור פעילות המשתמשים.
אולם הסיפור האמיתי של הבחירות, אשר הסתיימו בניצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד, החל דווקא לאחריהן. עם היוודע התוצאות, החלו גלי ההדף של ההלם והאכזבה הציבורית להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה בה טען כי תוצאות הבחירות זויפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. תומכו של מוסוי, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר במחאה מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום ניצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.
תחושות אכזבה, חוסר צדק ואף של זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. המפגינים חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999. ההפגנות הפכו לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. במקביל שטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל של דיווחים ותיעוד מהשטח אודות האירועים, לצד קריאה לתמיכה מבית ומחוץ. משתמשים רבים מרחבי העולם הביעו הזדהותם, הן באמצעות העברת הדיווחים הלאה והן באמצעות שימוש רב בצבע הירוק – צבעו של מיר חסין מוסוי במערכת הבחירות. מנגד, החלו השלטונות לפעול להגבלת התקשורת המקומית והזרה. במסגרת זו נמשכו ההגבלות על משלוח SMS בתוך המדינה, הגבלות אשר החלו ביום הבחירות. כמו כן נחסמו האתר Facebook וכן מספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי.
כל מהפכה, או ניסיון למהפכה, צריכה סמל. באירועים אלו הפכו האינטרנט והמפגינה ההרוגה נדא סלטאן, לסמלי המהפכה. סלטאן תועדה ככל הנראה על ידי אחד מהמפגינים שניות לאחר שנורתה מאש כוחות הביטחון. הסרטון שצולם והועלה עד מהרה לאינטרנט מתעד בפחות מדקה, בצורה מצמררת את רגעיה האחרונים של הנערה, כשאביה רוכן מעליה ומנסה לשווא להחיותה. דמותה הפכה במהרה לסמל ההפגנות ברחבי האינטרנט ולרחבי העולם.
אולם, למרות השימוש הרב שנעשה באינטרנט, המחישו האירועים באיראן את החולשה של כלי זה. מחד גיסא, עוצמתו הרבה ככלי המאפשר גישה למידע כמעט מכל מקום (ובכלל זה באמצעות מכשירי טלפון סלולריים). מאידך גיסא, חוסר היכולת לממש זאת להישגים ממשיים בעולם המעשה וברחובות טהראן, בלא התגייסות שכבות רחבות בעם וקהלים נוספים מבית ומחוץ. האינטרנט אמנם היווה מרכיב מרכזי בהפגנות אלו, אך אלו נשארו נחלת אותו הציבור שממילא היה פעיל בזירה המקוונת, תעד את האירועים ברשתות החברתיות השונות וקרא בהם להמשך הפעילות. בארועים אלו לא לקחו חלק בני שכבות, מגזרים וערים נוספות באיראן אשר ממילא קולם כמעט שאינו נשמע באינטרנט. אכן, האינטרנט חדר לאיראן ושיעור התפוצה בו רב, אך הוא טרם חדר לשולי המדינה ולכפריה, כך גם הפגנות אלו אשר נשארו נחלת המרכז והבירה.
אולם לא רק מבית, נשארו ההפגנות כמעט וירטואליות. אלו לא זכו לתמיכה גורפת בעולם הרחב. על כן נשארו המפגינים ללא תמיכה רחבה לא מבית ולא מחוץ. לפיכך לא היה משקל נגד, פנימי או חיצוני, אשר ערער בצורה משמעותית, במהלך אירועים אלו, על הלגיטימציה של השלטון הקיים.
בהסתמך על ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות, ניתן לקבוע כי הגל הנוכחי של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן ידעך בהדרגה ככל שנתרחק ממועד הבחירות לנשיאות וככל שההפגנות ברחובות ישכחו. לאור חשיבותו ועוצמתו של האינטרנט באירועים אלו כמקור בלבדי של דיווחים מהשטח ויצירת סמלים באופן בלתי אמצעי, ניתן להניח כי ככל שילך האינטרנט ויחדור לשכבות ואזורים נוספים במדינה, כך ילך ויגדל הסיכוי לשינוי במדינה ולהצלחת הפגנות שכאלו בעתיד. כל שנותר לקבוע הוא כי הגל הנוכחי של ההפגנות נדם לפי שעה בקול 'ציוץ' דק.

ד"ר טל פבל

http://sahaamma.ning.com/group/orientexpress/forum/topics/oryynt-qsprs-gylyon-8-mnhm-b

Tal Pavel

דמותו של מנהיג – סקירת אתרי האינטרנט של ראשי מדינות במזרח התיכון

/ב , /על ידי

האינטרנט מהווה מקור לסיכויים ולסיכונים, הן לממשלים והן למשתמשים במזרח התיכון. מחד גיסא, אזורנו הינו בעל שיעור גידול עצום בחדירת האינטרנט וזאת בהתאם לאופייה של כל מדינה, השלטון בה ומטרותיו. מאידך גיסא, מדינות האזור הינן בין המחמירות ביותר בהגבלת האינטרנט והצרת צעדי המשתמשים וזאת באמצעות חקיקה, הגבלות כלכליות, מעצרים ועוד. במקביל, משמש האינטרנט עבור ממשלים אלו כלי תעמולה להעצמת דמותה של המדינה והעומד בראשה.

ניתן לומר כי אתרי האינטרנט של ראשי מדינות באזורנו מהווים כר לבחינת דמותם של המנהיגים השונים ולליבון ההבדלים הקיימים בין מדינות ריכוזיות, מלוכניות ורב מפלגתיות, בעיקר לאור קיום שוני בשיעור החופש וחדירת האינטרנט בכל מדינה. זאת בהתבסס על בחינת אתריהם של מנהיגי המזרח התיכון מ-15 מדינות שונות.[1] מרבית מנהיגי המזרח התיכון פעילים באינטרנט באמצעות אתרים, בין אם אלו מוקדשים לאיש ובין אם למשרה – אתרי מוסד הנשיאות הכוללים בין השאר התייחסות לאיש הממלא את התפקיד.

אולם, ניתן למצוא מספר יוצאי דופן מעניינים: למרות חיפוש באמצעים שונים ברחבי האינטרנט, לא נמצאו עדויות לקיום אתרים רשמיים ופעילים למספר מנהיגי מדינות מהגדולות וחשובות באזורנו – סוריה, מצרים וערב הסעודית. יצוין, כי הן מבין המדינות המחמירות ביותר בהגבלות השלטוניות על האינטרנט במזרח התיכון. שלושתן אף נכללו על-ידי הארגון "עיתונאים ללא גבולות" ברשימת 15 המדינות המוגדרות כ"אויבות האינטרנט".

עם זאת, קיימים אזכורים באתרי האינטרנט, לנשיאים במדינות אלו. בסוריה מצוי אזור יעודי במסגרת אתר סוכנות הידיעות הסורית, במצרים אתר הנשיאות לא פעיל כלל ומצוי בבניה מזה זמן ובערב הסעודית מצוי אזור המוקדש למלך הנוכחי כחלק מאתר קיים. כמו כן, לא אותרו אתרים רשמיים לראשי הממשלות הפלסטיניות הן זו של הרשות בגדה המערבית והן זו של החמאס ברצועת עזה (לאסמאעיל הניה אותרו שלושה כרטיסים אישיים שונים ב-Facebook אולם לא ניתן לזהות בוודאות את העומד מאחוריהם וממילא אין הם מהווים אתרים רשמיים).

ככלל, ככל שהמדינה ריכוזית, כך מוּשׂם דגש רב יותר באתר על דמותו של המנהיג ופעילותו על חשבון המוסד והתפקיד. במדינות הללו ניתן למצוא עיסוק נרחב במנהיג עצמו, במשנתו, נאומיו, ביקוריו השונים, תמונותיו וכד'. אתרים שכאלה מהווים במה לפעילות המנהיג וכוללים ראיונות ומסיבות עיתונאים שערך. באתרים של שליטים מלוכניים מוּשׂם דגש על ההיבטים המשפחתיים והשושלתיים של מורשת האבות, ובכלל זה פירוט שושלת המלוכה, קישורים לאתרים של בני המשפחה ושל הרעיות (ירדן, קטר ודובאי), אשר יופיעו על-פי רוב באנגלית כשפת ברירת המחדל.

אתריהם של מנהיגי איראן ולוב, משטרים אידיאולוגיים, משמשים במה כמעט בלעדית להבעת רעיונותיהם. זאת, תוך שימוש במגוון רחב של שפות (אתר מנהיג לוב מתורגם לשמונה שפות ואתר מנהיגה הרוחני של איראן פעיל בעשר שפות), או אף שימוש בשפה האנגלית כברירת מחדל (הבלוג של נשיא איראן). יצוין כי מרבית האתרים פעילים בעיקר בשפה הערבית תוך מתן אפשרות לעבור לגרסאות בשפות אחרות. עם זאת קיימים אתרים (דוגמת זה של שליט בחריין) הפעילים רק בשפה הערבית.

במדינות רב מפלגתיות דוגמת לבנון ואלג'יריה קיימת חלוקה ברורה בין הנשיא ובין מוסד הנשיאות. ניתן למצוא באתרים במדינות אלו תמונה קטנה למדי של הנשיא ובה ניבטת דמותו של נושא משרה לבוש חליפה. לעומת זאת, במדינות הריכוזיות יותר ניתן למצוא את תמונתו של נשיא איראן מברך על רקע שמיים ועננים משמע הייתה ברכתו ברכת אל. בתוניסיה מצויות תמונות בהן מחייך הנשיא באתר מערכת הבחירות שלו, אך באתר הנשיאות הוא כבר מצולם בראש ישיבת ממשלה ובה הנוכחים מרכינים ראשם כמעט בהכנעה. הגדיל לעשות שליט לוב הניבט בפרופיל קשוח על פני כל האוקיינוס האטלנטי ובין שני חלקי מפת העולם (הצבועה ירוק, כמובן) ואף גדול ממנה.

עם זאת, במרבית אתרי השליטים המלוכניים ניבטות דמויות מחויכות על פי רוב, לעתים כשל סב חביב (כך נראה גם נשיא עיראק באתרו). נראה כי הגדיל לעשות המלך עבדאללה אשר בפרופיל אודותיו מצויות שתי תמונות ובהן פניו המחייכות; באחת הוא ספק מחייך בטוב לב בעוד השנייה מתמקדת בעיקר בעיניו. אמיר דובאי, גם אם נראה בתמונותיו חמור סבר, מזוהה ברוב המקרים בשמו הפרטי מחמד או כשיח' מחמד.

מרבית האתרים של שליטים מלוכניים (במדינות המפרץ ובירדן) מושקעים ומרשימים ויזואלית. על פי רוב נעשה בהם שימוש בגווני כחול (הצבע הרב גוני ביותר בקשת הצבעים) המייצג יוקרה, אצילות, חוכמה, אמונה, רוחניות, אומץ, רוגע ושלווה (האתרים של מלך ירדן ואמירי דובאי, כווית וקטר). מעניין כי אף באתריהם של נשיא איראן ושל מנהיגה הרוחני נעשה שימוש בגווני הכחול (כאשר בראשון הגוון בהיר מיתר האתרים ובאחרון כהה ונעדר הגוון המלכותי הקיים בהם).

בנוסף קיימים אתרים אשר נראה כי הרחיקו לכת והוסיפו את גווני החום לצד הכחול, בבחינת המים-שמיים והארץ באתר אחד ובמנהיג אחד. הדבר בולט במיוחד באתרו של אמיר כווית ומצוי גם באלו של המלך עבדאללה (גווני זהב) ושל אמיר דובאי. כמו כן, באתריהם של המלך חֻסין, רעית אמיר קטר. בשני אתריו של נשיא תוניסיה שולטים גוונים שונים של הצבע הסגול הנחשב לרוחני ביותר והמשלב בין הפיזי (האדום) והמחשבתי (הכחול). צבע זה נתפס כמעניק יציבות ועקביות וכצבע החזון והמטרות הנעלות.

מנגד, בין אתרי נשיאי ממשלים רב-מפלגתיים (אלג'יריה ולבנון) וריכוזיים פחות מאחרים, קיימת זהות מפתיעה; לצד ההתייחסות הנפרדת למוסד הנשיאות ולעומד בראשו, קיים צילום קטן של נשיא המדינה וגדול ממנו של ארמון הנשיאות. כמו כן נעשה שימוש כמעט זהה בגווני הקרם (צבע החום מקושר עם טבעיות, חריצות, רצינות, ארגון וביצוע).

לסיכום, לא נמצא קשר ישיר בין קיום אתרים למנהיגים במזרח התיכון לבין שיעור חדירת האינטרנט או מידת החופש במדינות אלו. קיומם של אתרים לרוב מנהיגי האזור מעיד על החשיבות המיוחסת לאינטרנט בעיקר ככלי תעמולה להעצמת דמותו של המנהיג, פועלו, המסורת והשושלת. זאת אף בקרב מדינות דיקטטוריות ובעלות שיעורי חדירה נמוכים של האינטרנט וכאלה המונעות מאזרחיהן שימוש חופשי בו. בנוסף, ככל שהמשטר מבוסס יותר על אידיאולוגיה, כך ישמש אתר המנהיג במה פעילה יותר למשנתו, כתביו ונאומיו ובשפות רבות יותר. כמו כן, נמצאו קווים משותפים בולטים בין אתרי מנהיגי מדינות רב-מפלגתיות ומנגד בין אתרי שליטים מלוכניים במבנה האתר ותכולתו. מכלל ההן ניתן ללמוד על הלאו ולבחון בהמשך, לאור ריבוי אתרים הקיימים, את עובדת העדר אתרים למספר ממנהיגי האזור.

[1] החיפוש אחר האתרים הנדונים בוצע באמצעות אתרים שונים ובכלל זה אתר האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה וכן אינדקס ערבי. כמו כן בוצעו חיפושים במנוע החיפוש גוגל באמצעות מילות מפתח שונות, כל זאת במטרה לנסות ולהקיף את הקיים ככל האפשר ולאתר את האוכלוסייה הרלוונטית באמצעים מגוונים. המדינות והאתרים שנבדקו הם: איראן – האתר של נשיא איראן, אתר נוסף המוקדש לנאומיו, הבלוג של הנשיא וכן האתר של המנהיג הרוחני עלי ח'אמנאי. אלג'יריה – אתר הנשיאות, בחרין – האתר של המלך בו סלמאן, דובאי – האתר של שליט דובאי שיח' מחמד אבן ראשד אל מכתום וכן זה של בת זוגו הנסיכה היא בנת חסין, ירדן –  האתר של המלך עבדאללה ושל אשתו ראניא וכן זה של אביו המלך חֻסין, כווית – האתר של האמיר שיח' צבאח אל אחמד אל ג'אבר אל צבאח, לבנון – האתר של נשיא לבנון, לוב – האתר של מעמר אל-קד'אפי, מצרים – אתר הנשיאות (לא פעיל), סוריה – לנשיא בשאר אל-אסד לא נמצא אתר רשמי מטעם המדינה; באתר סוכנות הידיעות הסורית מצוי אזור המוקדש לנשיא. כמו כן קיים אתר פרטי לכבודו של הנשיא ושל אביו, בשתי כתובות שונות, כמו גם מספר כתובות רשמיות בלתי פעילות – basharassad.org, basharassad.com, assad.org, עיראק – אתר הנשיאות, ערב הסעודית – האתר של המלך עבדאללה אבן עבד אל-עזיז אל סעוד, זה של המלך המנוח פאהד בן עבד אל-עזיז וכן האתר של הנסיך פיצל אבן סלטאן אבן מחמד אבן עבד אל-עזיז, קטר – האתר של האמיר שיח' חמד בן ח'ליפה אל ת'אני וכן זה של בת זוגו שיח'ה מוזה בנת נאצר אל-מסנד, תוניסיה –  אתר הבחירות של הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי וכן אתר הנשיאות, תימן – האתר של הנשיא עלי עבדאללה צאלח.

Tal Pavel

הגבלות על האינטרנט באיראן כפונקציה של מערכות בחירות

/ב , /על ידי

"זה הקשר היחיד שלי למערב, קליק אחד ואני בלוס אנג'לס. זה גם מאפשר לי קשר חופשי יותר עם צעירים אחרים בתוך איראן", כך צוטטה צעירה איראנית במחצית 2003 בהתייחסה לחשיבות האינטרנט קפה לצעירי המדינה.      לאור המגבלות החמורות הקיימות באיראן על חופש התקשורת והחופש האישי, הפך האינטרנט לכלי חשוב במדינה בה העיתונות המודפסת, כיתר אמצעי התקשורת, זוכה לפיקוח הדוק ביותר של השלטונות, פיקוח אשר מתהדק בעיתות של בחירות במדינה דוגמת אלו הצפויים בחודש יוני השנה לנשיאות.

האינטרנט החל להיות נפוץ באיראן בשנת 1987 ובתחילת דרכה היוותה איראן פוטנציאל אדיר בתחום. כיום ניתן לומר כי בכל האמור במספר המשתמשים באינטרנט, הפוטנציאל מומש ללא ספק ואיראן כיום הינה מעצמת אינטרנט אזורית אשר גידול השימוש בין השנים 2000-2008 עומד על 9,100% (!!) מרבע מיליון ל-23 מיליון משתמשים. השיעור הגדול ביותר מבין מדינות האזור ולאין ערוך יותר מהממוצע האזורי (2,606%). כמו כן, שיעור חדירת האינטרנט עומד על 34.9% והוא שלישי לתורכיה ולאיחוד האמירויות. זאת בשל ההון האנושי הקיים במדינה וכן היות האינטרנט אמצעי התקשורת כמעט היחיד בין גורמים שונים בתוך המדינה ומחוצה לה.

אולם, הממשל האיראני נוקט במספר דרכים למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. מדיניות זו מציבה את איראן כאחת מ-13 המדינות המוגדרות כאויבות האינטרנט בעולם. כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב אירועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים ב-15 דצמבר 2006  ולקראת אלו הצפויות לנשיאות המדינה ב-12 יוני 2009.

חקיקה – זמן קצר לאחר הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 הוקמה ועדה במטרה להתמודד עם עבירות אינטרנט בהעדר חוק מתאים. כשנה לאחר מכן ומספר חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט, הודיע דובר משרד המשפטים על ניסוח טיוטת חוק עונשין לפשעי אינטרנט הקובע עונשי מאסר בגין פרסום מידע הפוגע בביטחון המדינה או מידע שגוי אודות פקידי ממשל. בנוסף, לא נחשבו עוד ספקי הגישה לאינטרנט כסמכות הבלעדית לסינון אתרים.
בד בבד עם גל המעצרים של משתמשי אינטרנט, לקראת סופה של שנת 2004 בתקופה שבין הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות, נשמעו טענות בדבר הצורך בהתמודדות משפטית עם עברות חדשות בדגש על פריצות למחשבים (Hacking)  וכן הצורך לחוקק חוק מיוחד להסדרת הבלוגים.

ממשלת איראן פרסמה תקנות ב-27 נובמבר 2006 (בטרם הבחירות למועצות המקומיות בדצמבר אותה שנה) לפיהן על בעלי האתרים לרשום אתריהם אצל השלטונות. בהקשר זה קבע שר התרבות וההכוונה האסלאמית ב-17 נובמבר 2008 כי כל אתר מקומי אשר לא ירשם במשרדו יסגר.      

פיקוח – למרות הטענה הרשמית כי מטרת הצנזורה היא להגן על הציבור מפני חוסר מוסר, הרי שהיא פנתה במהירות גם לאפיקים הפוליטיים וכיום קיימת באיראן מדיניות מכוונת להגבלת השימוש באינטרנט. בעבר נחסמו אתרי פורנוגרפיה, אתרים של גורמים רפורמיסטיים, אתרי חדשות ודת, אולם לפני מספר שנים התקיים מסע נגד אתרים העוסקים בזכויות נשים. בחודש ינואר 2003, לפני הבחירות למועצות המקומיות בפברואר אותה שנה, הוקמה  ועדה ובה נציגים ממשרדי התרבות והמודיעין, מהרדיו והטלביזיה אשר הכינה רשימת אתרים אותם יש לחסום. ביולי אותה שנה פורסמה רשימה של עשרות אתרים פוליטיים, אתרי עקיפה וכן בלוגים, אשר הועברה למשרד התקשורת ולספקי האינטרנט לשם ביצוע החסימה.

אתרי גורמים רפורמיסטיים – המאבק בין השמרנים לרפורמיסטיים מוצא ביטויו גם באינטרנט כאשר לכל מחנה אתרים משלו; בעת הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 נחסם אתר המזוהה עם הרפורמיסטים ולקראת הבחירות לפרלמנט בפברואר 2004 נסגרו אתרים נוספים המזוהים עימם.     אף לקראת הבחירות של דצמבר 2006 נחסמו מספר אתרים עצמאיים אשר מתחו ביקורת על הנשיא ועל היחס לנשים וכן אתר חדשות אשר שימש גורמים רפורמיסטיים.

אתרים זרים -לפני הבחירות למועצות המקומיות בדצמבר 2006  דווח על חסימת מספר אתרים מערביים ובכלל זה Amazon, YouTube, Wikipedia, IMDB, New York Times, כאשר בעת ניסיון להעלאת האתר מתקבלת הודעה כי העמוד המבוקש אסור. עם זאת, הועלתה סברה על ידי בלוגר איראני לפיה אין מדיניות איראנית מכוונת לחסימת אתרים בשפה האנגלית. הטעמים לכך הם העובדה שהחסימה הוסרה כעבור מספר ימים מעל חלקם, כמו גם כי גרסאות אתרים בשפה האנגלית נגישות בעוד שדווקא גרסאות בשפה הפרסית חסומות. בנוסף לכך, על פי אותו בלוגר, העובדה כי בהעדר מערכת סינון מרכזית, מתבצעת המלאכה ע"י ספקי האינטרנט עצמם, דבר אשר גורם להאטת זמני התגובה עד לכדי העדר אפשרות גישה לאינטרנט.

תשתית – זמן קצר לפני הבחירות למועצות המקומיות בדצמבר 2006 נמסר שבסוף אוקטובר הוגבלה מהירות השימוש באינטרנט כך שלא תעבור את סף 128Kbps . זאת על מנת שמחד גיסא לא יוכלו הצעירים להוריד קבצי אודיו ווידאו מערביים ומאידך גיסא יקשה הדבר על גורמים רפורמיסטיים להפיץ פרסומיהם באינטרנט.

מעצרים – ככלל, הנעצרים נחלקים לאלו הכותבים באתרים רפורמיסטיים ולבלוגרים.
הממשל נוהג לעצור את הכותבים והגורמים הטכניים, אך נמנע מלפעול נגד המנהיגים הפוליטיים אשר בשמם פועלים לעיתים אותם אתרים. מעצרים אלו מגיעים לשיאם בסמיכות למועדי בחירות.

הגל הראשון של מעצר משתמשי אינטרנט החל בשבועות שקדמו לבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 עת נעצרו בלוגר ועורך אתר חדשות, לאחר שמתחו ביקורת על המשטר. כמו כן,  בוצעו מספר מעצרים בשבועות שלאחר בחירות אלה. הגל השני החל במאי 2004 (לאחר הבחירות לפרלמנט בפברואר) עם מעצרו של בלוגר אשר כתב עבור עיתון רפורמיסטי שנסגר ע"י השלטונות. גל זה נמשך עד מספר חודשים לפני הבחירות לנשיאות ביוני 2005.

למרות מעצרים נוספים ביוני ואוגוסט 2004 הרי שמרביתם בוצעו במהלך ספטמבר-נובמבר 2004 – כשמונה חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט וכשמונה חודשים בטרם הבחירות לנשיאות. מלבד מעצר שני בלוגרים בינואר ופברואר 2005 לא אותרו מקרי מעצר נוספים. מרבית העצורים סבלו מעינויים בכלאם אך עם זאת הם שוחררו כעבור זמן קצר. בינואר 2007 נעצרו שלוש עיתונאיות אינטרנט ושוחררו באותו היום. בדיווח אודות ההגבלות על האינטרנט באיראן לשנת 2008 לא דווח על בלוגרים עצורים.

אולם בחודשים האחרונים אנו עדים לגל נוסף של הגבלה שלטונית על האינטרנט העולה לנגד עינינו, אשר החל כשנה לפני מועד הבחירות הקרבות לנשיאות. במסגרת זו נאסרו החל מ-1 נובמבר 2008 ארבעה בלוגרים ועיתונאי אינטרנט (אחד מהם הינו הבלוגר המפורסם חסין דרחשאן והאחר הינו מג'תבא לוטפי אשר נעצר רבות בעבר ונידון כעת לארבע שנות מאסר), כאשר הארוע האחרון היה מאסרו של בלוגר מקומי ב-7 פברואר 2009 לאחר שנידון למאסר בעוון פגיעה בממשלה ובמנהיגי המדינה.  שיאו של גל זה הינו לעת עתה מותו בכלא של בלוגר מקומי ב-18 מרץ השנה, לאחר שנאסר ב-15 דצמבר 2008 לשנתיים באשמת "פגיעה במנהיגי הרפובליקה האסלאמית".

כמו כן בוצעה בינואר 2009 סגירת אתרים מקומיים אשר בהם ביקורת על הנשיא הנוכחי וכן אתרי תקשורת זרים.

על מנת להיטיב אחיזתו ברסן השלטון ולהפחית ככל שניתן את יכולת הביטוי, המענה, המחאה והפעולה של גורמים אופוזיציוניים, דואג השלטון באיראן להגביל את יכולת הביטוי המקוונת, הגבלות המתגברות בעיתות בחירות. מועדים אלו מהווים עבורו אירועי מבחן להמשך הרצף השלטוני במתכונתו הנוכחית. לפיכך הוא עושה כל אשר לאל ידו על מנת לנטר ולנהל סיכונים אלו מבעוד מועד אף בזירה המקוונת.

נשיאה הנוכחי של איראן עלה לשלטון בהבטיחו לשפר את כלכלת המדינה, אולם לאור מצבה הרעוע של הכלכלה והיות סוגיה זו טרדתם העיקרית של תושבי המדינה, נראה כי הדבר מעיד על כשלון הנשיא להבריא את הכלכלה המקומית. לפיכך, לאור ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות ובדגש על כשלון המשטר הקיים לעמוד בהתחייבויותיו לשפר את מצבו הכלכלי של האזרח, צפוי כי בחודשים הקרובים נהיה עדים לאירועים הולכים ותכופים, הולכים ומחריפים של הגבלת השימוש באינטרנט. אנו צפויים לראות שוב הצרת צעדי גורמים רפורמיסטיים באינטרנט, סגירת אתריהם ובלוגים שונים, מעצר משתמשים ובלוגרים וכן חסימת אתרי תקשורת מקומית וזרה. זאת על מנת להשתיק ביקורת מבית ולהחניק כל ניסיון להביא להחלפתו של הממשל הנוכחי אשר לדעת רבים נכשל במשימתו הראשונה במעלה בעיני בוחריו.

Tal Pavel

חסימת יוטיוב בעולם הערבי

/ב , , /על ידי

אתר האינטרנט Youtube, הנחשב לאתר השני בפופולאריות שלו באינטרנט, מהווה יעד לחסימות מצד מדינות רבות ברחבי העולם מאז הקמתו בפברואר 2005. אתר זה משמש במה להצגת סרטוני וידאו המועלים על ידי המשתמשים. הסרטונים המועלים על ידי הגולשים הינם בנושאים שונים ומגוונים, החל בסרטונים מוזיקליים וכלה בסרטונים בעלי אופי פוליטי.

בשל אופיו של האתר והמדיה הויזואלית המוצגת בו, הוא מהווה כר להצבת תכנים העלולים להיחשב כפוגעים במדינות ובתרבויות מסוימות. כך למשל עלולים הסרטונים לפגוע ברגשות הציבור (וברגשות המשטר) מבחינה דתית, מוסרית, תרבותית ופוליטית. בשל כך נחסם האתר, בצורה זו או אחרת, במדינות העולם בכלל ובמדינות ערב והאסלאם בפרט[1].

בין השנים 2008-2006 נחסם האתר במדינות ערב והאסלאם כדלקמן:

איחוד האמירויות – האתר נחסם במחצית 2006 בשל הצגת סרט דוקומנטארי בן שבעה חלקים על הבאת נשים ארמניות לתעשיית הזנות בדובאי.

אינדונזיה – האתר נחסם למשך מספר ימים במהלך מאי 2008 בשל פרסום קדימון לסרט 'פִתנה', אותו יצר גרט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי לשעבר. הסרט היוצא נגד הקראן ומציג את האסלאם באור שלילי.

איראן – בדצמבר 2006 בוצעה חסימה גורפת של האתר ואתרי שיתוף אחרים בטענה כי אלו אינם מוסריים.[2]

מצרים – בנובמבר 2007 דווח על חסימת חשבונו של משתמש מקומי באתר.[3]

מרוקו – במאי 2007 נחסם האתר למשך חמישה ימים בשל סרטונים המציגים את יחס הממשל לתושבי סהרה המערבית.[4]

סודאן – ביולי 2008 דיווח בלוגר סודאני על חסימת האתר במדינה.[5]

סוריה –  במחצית השנייה של  שנת 2007 נחסם האתר מספר פעמים;

בסוף יולי 2007 דוּוח על כך שהאתר חסום לגלישה מכל ספקיות האינטרנט במדינה וכי בעת ניסיון להיכנס אל האתר מתקבל עמוד ריק.[6]

בסוף אוגוסט 2007 דוּוח על חסימת האתר. האתר נחסם ככל הנראה בגללל סרטון המציג את אשת הנשיא כמרילין מונרו על עקבים גבוהים ושמלה מתנפנפת בעת קבלת פנים בשדה התעופה לצד בעלה.[7]

בסוף נובמבר 2007 דוּוח על חסימת 109 אתרים שונים וביניהם Youtube בעיקר בשל ביקורת המובעת בהם נגד השלטונות, תוך ציון כי מספר האתרים החסומים הוכפל בשבועיים הקודמים לדיווח.[8] כמו כן הועלתה הטענה כי יותר ויותר אתרים נחסמו בשנתיים האחרונות לעומת זמנים קודמים בהם הותרה גישה לאתרים שנחסמו בעבר.

פקיסטאן – חסימת האתר החלה בתחילת 2006 עת הנחתה רשות התקשורת את 70 ספקיות האינטרנט במדינה לחסום אתר זה ועוד 11 אתרים נוספים שהציגו את הקריקטורות מעוררות המחלוקת של הנביא מחמד.

ב-22 בפברואר 2008 נחסם האתר שוב בשל קדימון לסרט 'פִתנה'.[9] החסימה הוסרה כעבור ארבעה ימים עם הסרת הסרטון משרתי האתר.

תוניסיה – בתחילת נובמבר 2007 דוּוח כי האתר נחסם מבלי לפרט את הסיבה לכך. חסימה נוספת בוצעה במאי 2008 בשל סרט שהועלה לאתר ובו עדויות של אסירים פוליטיים לשעבר ופעילי זכויות אדם.[10]

תורכיה – מדינה זו ייחודית בכך שלהבדיל מאירועי חסימה חד פעמיים, כמצוי בחלק מהמדינות או חסימה גורפת כבאחרות, הרי שבה ניתן למצוא אירועים חוזרים ונשנים של חסימת האתר. ייחוד נוסף מצוי בעובדה שההנחיה לחסימה מגיעה מן המערכת המשפטית אל חברת התקשורת הממשלתית. זאת, על פי רוב, בשל סרטונים המועלים לאתר הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-טורק ובאחדות המדינה ואופייה;

במרץ 2007 נחסם האתר למספר ימים בגלל סרטון אשר העליב את אבי האומה וכלל רמיזות הומוסקסואליות לגביו. הסרטון הועלה לרשת ככל הנראה בידי גולשים יוונים על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות בנוגע לקפריסין. בית המשפט החליט על ביטול הצו לאחר שהסרטון הפוגע הוסר מהאתר.[11]

בספטמבר 2007 דוּוח על חסימת האתר, הפעם בשל סרטון לאומני שהוצג בו, סרטון המהלל רצח של עיתונאי ארמני.[12]

בינואר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט ככל הנראה בשל סרטים שהתפרסמו בו ומעליבים את אבי האומה.[13]

במהלך מאי 2008 נחסם האתר לשבוע בהוראת בית משפט בטענה כי אין לו  אישור מהרשויות במדינה.

במהלך נובמבר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט באנקרה בשל  תכנים הפוגעים באבי האומה והתומכים במפלגה הכורדית ה-PKK.[14]

ניתן לראות מספר קווים מאפיינים בפעילות מדינות ערביות ואסלאמיות נגד האתר YouTube:

האתר נחסם בצורה זו או אחרת גם בברזיל, אוסטרליה, בורמה, סין ותאילנד, אולם מרבית החסימות מבוצעות בעולם הערבי והאסלאמי.

כמו לגבי חסימת אתרים אחרים, נחלקות המדינות בין אלו החוסמות אתר זה משיקולים מוסריים-ערכיים-תרבותיים לבין אלו החוסמות אותו משיקולים של פגיעה במשטר. כן נחסמים תכנים בהם מובעת ביקורת על שליטים קודמים או עכשוויים או תכנים המתייחסים לסוגיית זכויות האדם במדינה.

אף לגבי משך החסימה קיימת חלוקה ברורה. בין אלו החוסמות  את האתר למספר מועט של ימים ועל פי רוב בשל סרטונים ספציפיים, לבין אלו החוסמות את האתר באופן קבוע או לפרקי זמן ארוכים.

מלבד תורכיה בה אירועי החסימה הינם על פי צווי בית משפט, הרי שביתר המדינות החסימה הינה תוצר של החלטת ממשלה או של רשות התקשורת.

הנהלת האתר נעתרת לעיתים לבקשת הממשלות ומסירה את הסרטונים הבעיתיים.

לאור אופיו של האתר, המאפשר למשתמשים להציג סרטונים בנושאים שונים, הרי שהוא יוצר אתגר ממשי למדינות ברחבי העולם ובעיקר לאלו הערביות והאסלאמיות בכל האמור ביכולת הממשל לחסום אתר בעל פופולאריות ותפוצה כה נרחבים לפרקי זמן ארוכים. כל אחת ממדינות אלו חוסמת את האתר משיקוליה ולפרקי זמן משתנים. החסימה מתבצעת בהתאם לאופייה של החברה ותרבותה, מידת הריכוזיות הקיימת בה ואופיו של הממשל.

האתר YouTube מהווה דוגמה מוחשית ומקרה מבחן לכוחו של האינטרנט ולאתגרים החדשים שהוא מציב בפני משטרים, בעיקר אוטוריטאריים, בכל הנוגע להליכה על החבל הדק שבין רצון לחסום תכנים פוגעים מסוגים שונים ובין היכולת לחסום תכנים ואתרים רבים ולאורך זמן. לפיכך, בשל תפוצתו הרבה והרגישות הקיימת לתכניו, ניתן לראות בחסימתו ובהתייחסות אליו מעין 'נייר לקמוס' למצב חופש האינטרנט בכל מדינה ומדינה.

[1] אודות תפוצת האינטרנט בעולם הערבי והאסלאמי ושיעור חדירתו ראה;

Internet World Stats, "Internet Usage Statistics,".

http://internetworldstats.com/stats.htm

[2] YNET, "איראן חוסמת את YouTube.com,", 06.12.2006.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3336683,00.html

[3] Amira Al Hussaini, "YouTube Disables Activist's Account,", Global Voices Online, 28.11.2007.

http://www.globalvoicesonline.org/2007/11/28/egypt-youtube-disables-activists-account

Reporters Without Borders, "YouTube restores human rights blogger's account,", 04.12.2007.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24584

[4] MoTIC, "YouTube censuré par Maroc Telecom!!!,", 25.05.2007.

http://motic.blogspot.com/2007/05/youtube-censur-par-maroc-telecom.html

John Thorne, "Moroccans cut off from YouTube,".

http://www.usatoday.com/tech/products/2007-05-29-4240815103_x.htm

[5] Too Huge World, "youtube blocked,", 27.07.2008.

http://toohugeworld.wordpress.com/2008/07/27/youtube-blocked

[6] Moey, "Youtube is blocked in Syria,", revealed'08, 28.07.2007

http://moeys.net/2007/07/28/youtube-is-blocked-in-syria

[7] Curt, "YouTube Blocked in Syria,", Committee to Protect Bloggers, 30.08.2007

http://committeetoprotectbloggers.org/2007/08/30/youtube-blocked-in-syria

[8] Reporters Without Borders, "More than 100 websites blocked in growing wave of online censorship,".

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24671

[9] redOrbit.com, "World Governments Target YouTube,", 11.03.2008

http://www.redorbit.com/news/technology/1290882/world_governments_target_youtube/index.html

הארץ, "פקיסטאן מחרימה את יו-טיוב בעקבות "סרטון נגד הקוראן",", 25.02.2008.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957435.html

[10] Sami Ben Gharbia, "Human rights videos besiege the Tunisian Presidential palace,", Global Voices Advocacy, 27.05.2008.

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2008/05/27/human-rights-videos-besiege-the-tunisian-presidential-palace

[11] YNET, "טורקיה: הוסרה החסימה של אתר YouTube,", 11.03.2007.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3374877,00.html

Alex Zaharov-Reutt, "Shock: Is YouTube cooked in Turkey?,", iTWire, 08.03.2007.

http://www.itwire.com/content/view/10258/53

[12] Sami Ben Gharbia, "Turkey Blocks YouTube. Again,", Global Voices Advocacy, 19.09.2007

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2007/09/19/turkey-blocks-youtube-again

[13] YNET, "טורקיה חוסמת שוב את YouTube,", 20.01.2008.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496610,00.html

[14] Reporters Without Borders, "YouTube censored yet again by another court order blocking access,", 25.11.2008.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=29421

<!– /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Arial Unicode MS"; panose-1:2 11 6 4 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:128; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1 -369098753 63 0 4129279 0;} @font-face {font-family:"@Arial Unicode MS"; panose-1:2 11 6 4 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:128; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1 -369098753 63 0 4129279 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:Arial;} a:link, span.MsoHyperlink {font-family:"Times New Roman"; mso-ascii-font-family:"Times New Roman"; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:"Times New Roman"; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {color:purple; text-decoration:underline; text-underline:single;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:36.0pt; mso-footer-margin:36.0pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} –>

"חסימת YouTube בעולם הערבי והאסלאמי,", אוריינט אקספרס, בטאון לעניינים מזרח תיכוניים מטעם תלמידי המחלקה ללימודי המזרח התיכון – אוניברסיטת בר-אילן,

(גיליון 5, ינואר 2009).