האקדח המעשן
ב-20 במרץ 2003 פלשו חיילות הקואליציה בראשות ארה"ב ובריטניה לעיראק, שהייתה בשליטתו של סדאם חוסיין. היה זה חלקה השני של מלחמת המפרץ אשר החלה ב-1991 בהנהגת ארה"ב וקואליציה של מדינות רבות, ביניהן מדינות ערב, לאחר פלישתו של סדאם חוסיין לכוויית. מלחמה זו בראשות ג'ורג' בוש האב, הסתיימה בפינוייה המוחלט של כוויית מכוחות הצבא העיראקי.
מלחמת המפרץ השניה פרצה בעקבות הטענה כי בידי משטרו של סדאם חוסיין היה נשק להשמדה המונית, שעלול לסכן את מדינות האזור ואת שלום העולם. בעקבות המלחמה, בה השתתפו 37 מדינות, נכבשה עיראק , הופל משטרו של סדאם חוסיין ובמשך 7 שנים נסרקו על ידי כרבע מליון חיילים אזורי המדינה השונים, ולא נמצא "האקדח המעשן", המוכיח כי לעיראק נשק להשמדה המונית.
בחיפושיה אחר "האקדח המעשן", הופיע שר החוץ האמריקאי ערב הפלישה במועצת הביטחון של האו"ם והציג שרטוטי הדמיה של קרונות, אשר שימשו לכאורה כמעבדות מוסוות לייצור חומרי לחימה ביולוגיים. כלומר, הנשק להשמדה המונית אשר לטענת ארה"ב היה העילה לפרוץ המלחמה, לא היה בהכרח נשק גרעיני, אלא נשק ביולוגי – אך לבושתו של המשטר האמריקאי, גם נשק זה, שהוצג ע"י נציגה הבכיר של ארה"ב, נתגלה כתרמית שהוצגה לאמריקאים ומעולם לא נמצא "האקדח המעשן".
חרף זאת, עד שנת 2011 נמשכה המלחמה בעיראק ורק ב-15.12.2011 הכריזה ארה"ב רשמית, על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק, אשר בה נמנו כ-4500 הרוגים אמריקאים וכ-100,000 הרוגים עיראקים.
כל העולם, אשר נחרד מהאפשרות כי שלטון חסר אחריות יחזיק ברשותו נשק לא קונבנציונאלי להשמדה המונית, היה שותף לקואליציה הרחבה שיצאה למלחמה נגד עיראק.
והנה היום, בחודש יולי 2012, ניצבת מדינה נוספת במזרח התיכון ובידה אקדח מעשן, המפיץ את עשנו על פני ארבע רוחות השמים, נוכח עם ועולם, ומציג את העובדה כי בידיו נשק להשמדה המונית, לא קונבנציונאלית, עם איומים סמויים, אלה ואחרים, לשימוש בנשק זה בנסיבות אלה ואחרות – והעולם מתעלם לחלוטין מהסכנה הזאת, ונאחז במעין הבטחות של מנהיג המואשם ברצח המונים בארצו, כי הוא יגלה אחריות בשימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי זה, ולכן ראוי שלא להתערב בדרך כלשהי בארץ המוכה הזאת אשר מאות מאזרחיה נטבחים מדי יום ביומו – והעולם רואה, ואולי אינו שותק, אך פרט לכך לא עושה דבר.
מה הביא את העולם לצאת למלחמה נוראית בשל איום מעורפל של נשק בלתי קונבנציונאלי, שנמשכה שנים רבות ללא הוכחות חד משמעיות להימצאותו של נשק זה, אל מול ההתעלמות המוחלטת של ארסנל המוות שבידיו של נשיא סוריה, אשר אינו מנסה כלל להסתירו – והעולם משפיל את עיניו ואינו עושה דבר?
יתכן, שמאז מלחמת המפרץ השניה ואי היכולת למנוע התפשטות נשק להשמדה המונית, גילה העולם סובלנות כלפי משטרים תומכי טרור בחברה של ימינו, בהם עלול להימצא נשק בלתי קונבנציונאלי ללא בקרה – והמדיניות העכשווית של העולם היא לא להתערב.
צפון קוריאה של היום מעיזה להתגרות בשכנותיה ובעולם כולו, כאשר מחד, היא מפתחת נשק גרעיני, ומאידך, היא מפתחת כלים לשינועו של נשק זה על ידי פיתוח מואץ של טילים לטווחים שונים, המאיימים ברדיוסים גדלים והולכים על מדינות שונות ברחבי העולם.
אבל צפון קוריאה, כבר מזמן לא רק מאיימת בעצמה על סביבותיה, אלא שהיא הפכה לספק המרכזי של כל מדינה השואפת לפתח נשק בלתי קונבנציונאלי וטילים לשיגורו. היא הפכה לספק המרכזי של הידע, התכנון והביצוע של כלי משחית אלה ברחבי העולם. אבל, עיקר עוצמתה של צפון קוריאה היא ביכולתה ללמד את שותפותיה השונות את יכולת ההתרסה נגד העולם כולו, אשר לא מעיז יותר לאיים ולפגוע במדינה זו, על כל המשתמע מאיומים של נשק להשמדה המונית. בידי מנהיגות זו, שאינה חוששת מאף אחד, כולל מעמה שלה, המצוי בדיכוי וברעב שאין דומה להם בעולם, והעולם עומד ומחריש.
תופעת הנשק להשמדה המונית, המצוי כיום בסוריה, אינה מזעזעת את העולם ואינה גורמת לו להגיב כפי שנהג לעשות בעבר, אל מול איומים פחות נחרצים. ולכן, המסקנה המתבקשת היא, כי העולם של המאה ה-21, איננו מסוגל להתמודד עם איומים, איננו מוכן לקחת על עצמו סיכונים ואחריות , ואיננו מוכן להיערך למעשים אשר יאפשרו לו להתמודד בנחרצות עם איום קונבנציונאלי ובלתי קונבנציונאלי. אין זה פלא, שהעולם של המאה ה-21, על כל ההמצאות והעוצמה הטכנולוגית ופיתוחי אמצעי הלחימה האדירים שנבנו על ידו, אינו מעניק יתר ביטחון לתושביו. תופעות שנדמה היה כי נעלמו כבר מזמן, מטרידות את חיינו – כמו טרור אווירי, כמו טרור נגד אזרחים, כמו פגיעה בתיירות בינלאומית ועוד. אפילו תופעה כמו פיראטיות, אשר לפני שנים אפשר היה לראות או לשמוע עליה במסגרת סרטי הרפתקאות לילדים, חזרו להיות חלק מסדר היום של חיינו ואוניות גדולות וקטנות מותקפות ונחטפות בידי פיראטים שונים ברחבי תבל, והעולם עומד חסר אונים ואולי גם מבוייש מול חוסר יכולתו להילחם בתופעה, שדומה, שחזרה להטריד את חיינו בתקופה זו של העולם המודרני.
המסקנה המתבקשת היא, כי עולם הסוגר עיניו אל מול איומים של נשק בלתי קונבנציונאלי בידי מנהיגים חסרי אחריות, לא יגיב בנחישות הראויה גם נגד נשק גרעיני בידיה של מדינה כמו איראן, המתיימרת להיות מעצמה גרעינית המאיימת על העולם ובונה את מקומה בסדר היום העולמי באמצעות כוחות בלתי קונבנציונאליים, שהעולם מעדיף להתעלם מהם.
העולם נמצא היום בעידן הבריחה מאחריות והחיפוש אחר תירוץ להימנע ממעשה, מתוך אמונה כי עדיף היעדר המעשה על מעשה שגוי. אין ספק שרגע ההחלטה על עתיד העולם מתקרב והולך, ומקבלי ההחלטות לא יוכלו לדחות זמן רב יותר את החלטותיהם, גם אם הם מתקשים לקבלן בנסיבות הנוכחיות.
