המודלים לרשות האינטרנט החדשה נמצאים כבר סביבנו, והם לא מבשרים טובות.
המאמצים להסדיר בחקיקה את האינטרנט בישראל ואת השימוש בו, מתנהלים מזה כעשור, אולם בשבועות האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה בעניין זה. הנסיונות האחרונים, הן זה של ח"כ דנון בתחום הרגולציה והן של שר התקשורת כחלון ויו"ר ועדת המדע שטרית בתחומי התשתיות, מעידים כי כעת הנסיון הוא להכפיף את האינטרנט בכללותו למדינה ולמחוקק.
רבות נכתב לאחרונה אודות הצעת החוק להקמת הרשות לאינטרנט והמועצה שתעמוד בראשה וזאת מהיבטים משפטיים וטכנולוגיים. אולם יש כמה תקדימים לרשות זו שיכולים להאיר סוגיה זו בהיבטים אזוריים.
בהצעת החוק המפורטת קיימת התייחסות רבה לכל נושא האבטחה המקוונת והצורך להגן מפני "פגיעה משמעותית בפעילותם של גורמי הביטחון, שירותי ממשלה, בשירותים עסקיים וכן באזרחים מן השורה" תוך קביעה כי "כיום, התשתיות הדיגיטליות של המדינה, המבוססות בעיקרן על האינטרנט, אינן מאובטחות דיין". קביעה מפתיעה לאור פעילות תהיל"ה וקיומם של גופים יעודיים לכך במסגרות ביטחוניות שונות.
חשוב להפריד בין הצורך לאבטח את תשתית האינטרנט במדינה בה שיעור חדירת האינטרנט הינו 73% והקמת גוף "שיהיה אחראי על פיתוח מדיניות, תהליכים, בחינת טכנולוגיות מתאימות להתמודדות עם הבעיות והסכנות במרחב המקוון". לבין סינון תכנים וחסימת אתרים, ע"י "גורם ממשלתי בעל סמכות" אשר "יוכל לסווג אתרי אינטרנט המציגים חומר פדופילי ולאכוף את חסימתם באמצעות ספקי האינטרנט".
נראה כי זהו עוד נסיון לאגד את ניהול פעילות האינטרנט במדינה תחת ידי הממשל ולהוציאו מרשות אותם גופים פרטיים וציבוריים ומתחום שיפוטו של האזרח, ההורה והמחנך. אולם זאת יש לדעת, הגבלת הגישה לתכנים באינטרנט באמצעות חקיקה, היא מדרון חלקלק ביותר;
בעת הקמת רשות שכזו, ניתן לקחת דוגמה מגופים דומים הפעילים באופן כמעט זהה. לדוגמא, גוף בשם Internet Service Unit (ISU) אשר מטרתו לנהל את פעילות האינטרנט. בדומה להצעת החוק של ח"כ דנון, גוף זה מתווך בין הספקים ובין שדרת האינטרנט במדינה, עוסק בהסדרת ומכירת שמות המתחם, אבטחת מידע ועוד. אולם תפקידו לא רק לנהל את האינטרנט, אלא אף לעסוק בחסימת אתרים. בדומה לסעיף 48 בהצעת החוק, ניתן להגיש באמצעות טופס מקוון באתר הארגון הצעה לחסימת אתר או בקשה להסרת חסימה קיימת.
בממלכה נחסמים כמעט אך ורק אתרים הפוגעים במוסר ובמסורת במדינה. אולם בכלל זה גם אתרי בריאות המציגים איברים חשופים ללא הקשר מיני וכן אתרים של זרמים דתיים אחרים באסלאם.
דוגמה נוספת, לפני כארבע וחצי שנים נוסחה טיוטת חוק הקובעת כי ספקיות האינטרנט לא יחשבו עוד כסמכות הבלבדית לחסימת תכנים באינטרנט. במהלך השנים נוסחו חוקים שונים הדורשים מספקי האינטרנט להבטיח כי לא יוצגו תכנים 'אסורים' בשרתיהם. חברה שלא תפעל לפי חוק זה, תושהה פעילותה. לפני כחצי שנה נדרשו באותה המדינה אתרי אינטרנט להשיג רשיון בטרם פרסום ? בדומה לעיתונים. המדובר באיראן.
הצעת החוק של ח"כ דנון קובעת כי פעילות חסימת האתרים תנוהל ע"י 'ועדת משנה לסיווג אתרים לחסימה' (סעיף 32) אשר תכלול את יו"ר המועצה ושישה חברים נוספים מהמועצה סעיף (33 ב'). תפקידה יהיה "בחירת טכנולוגיות לסיווג אתרים כאתרים לחסימה, ניהול הרשימה של האתרים לחסימה" וכן "הוספה לרשימה או גריעה מהרשימה של אתרים שסווגו כאתרים לחסימה" (סעיף 34).
ועדה שכזו כבר קיימת באיראן; כבר בראשית שנת 2006 הוקמה בה ועדה הכוללת נציגים מגופי ממשל שונים האחראית על גיבוש רשימות אתרים לחסימה. אלו הועברו לספקי האינטרנט לשם ביצוע. לאחרונה נמסר כי כ-10 מיליון אתרי אינטרנט חסומים בה, מרביתם בשל תכנים לא מוסריים.
אין כוונת הדברים לשלול את הצורך לדאוג לאבטחת תשתית האינטרנט באחת המדינות המרושתות ביותר, בעיקר לאור התגברות פעילויות של לוחמה מקוונת בעולם. אלא להוות תמרור אזהרה מפני גוף שכזה האמון על הכנת רשימות אתרי אינטרנט לחסימה והסדרת האכיפה למול ספקי האינטרנט. לכשיוקם גוף שכזה, אנו עלולים למצוא עצמנו נעדרי גישה לאתרים של זרמים דתיים אחרים, אתרי ביקורת ואופוזיציה, זכויות אדם, בריאות, קבוצות שוליים ועוד. כל זאת בהתאם למדיניות חברי ועדת המשנה והאקלים החברתי והפוליטי שישרור באותה עת במדינה.
תסתכלו סביב, הכתובת לא נמצאת על מסכי המחשב באותן מדינות סביבנו ? הרשויות בחלקן, דאגו להסיר אותה מעיני המשתמשים. למרות ההבטחות המרגיעות של המחוקק הישראלי, לשם אנו עלולים להגיע.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2019/05/cropped-logo-tal-1.png468881Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-12-09 19:05:532023-02-23 23:37:31המדרון החלקלק של הרשות לאינטרנט
האינטרנט בסוריה אינו דבר מובן מאליו. סוריה היתה מבין האחרונות מקרב מדינות המזרח התיכון לאמץ את האינטרנט.
ב-24 בפברואר 1996 קיבל ה-STE (Syrian Telecommunications Establishment – http://www.ste.gov.sy) את אישור משרד ראש הממשלה לחיבור המדינה לאינטרנט ולשמש כאחראי על ה-Top-Level Domain Country Code(.sy). ב-11 במרץ אותה שנה נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ה-STE וה-SCS (Syrian Computer Society – http://www.scs-net.org אשר בראש האחרון עמד בשאר אל-אסד עצמו), לשם עריכת ניסוי לחיבור מוסדות הממשלה לאינטרנט לצורך הערכה ראשונית של כל ההיבטים ובכלל זה יעילות, מידת ההתאמה לתרבות ולבעיות הבטחון של המדינה. מסקנות הניסוי קבעו כי על סוריה להתחבר לאינטרנט במהירות האפשרית. בין הסיבות לכך, מונה הדו"ח את הטעמים הבאים:
עושר המידע והשרותים המצויים בפני סטודנטים וחוקרים, לאור היותו עמוד תווך במחקר ברחבי העולם בשל הכמות העצומה של המידע המקוון ומאגרי המידע המצויים בו.
חשיבות האינטרנט ככלי לפרסומות מסחריות וסחר אלקטרוני.
האפשרות לניצול האינטרנט ע"י מוסדות סוריים לשם קידום מוצריהם ופרסום המורשת התרבותית, ההיסטורית, הארכיאולוגית והתיירותית של סוריה.
הצגת העמדה הסורית, לשם תמיכה בעמדותיה וזכויותיה לשם "גישור על הפער הגדול ואיזון התפיסות השגויות, השקרים והתמונות המעוותות של סוריה המוצגות באתרים הנתמכים ע"י הציונות הבינלאומית. בנוסף לאפשרות לחשיפת פשעי ישראל ותוקפנותה נגד הערבים באמצעות האינטרנט, אשר הופך לערוץ התקשורת הפופולארי והיעיל ביותר".[1]
ב-17 בנובמבר 1997 החל בסוריה פרויקט ניסיוני במטרה להתיר לגופים נבחרים במדינה גישה לאינטרנט. פרויקט הניסוי כלל 150 מנויים מקרב גופי השלטון במדינה. בתום פרויקט זה ובהמלצת ה-SCS, STE, בוצעה הרחבה של הפרויקט למתן גישה לאינטרנט לציבור הרחב. פרויקט זה החל בתחילת 1999 במתן שרותי דואר אלקטרוני ושרותי אינטרנט אחרים דוגמת גלישה והעברת קבצים באמצעות FTP בתוך סוריה עצמה.
ביחסו לאינטרנט, נע המשטר הסורי – כאחרים – על שני צירים שונים: מחד גיסא, שימוש באינטרנט כמשקל נגד מתוך הנחה שהאינטרנט מוצף בתעמולה אנטי סורית. מאידך גיסא, כל כניסת טכנולוגיה חדשה למדינה מיושמת בהדרגה ובאיטיות רבה, נבחנת ומבוקרת בקפידה בין השאר בשל חשש מחדירה תרבותית למדינה. אשר הרשתות החברתיות שבו משמשות אתגר חדש ורב עוצמה לממשל זה.
אולם לא רק הפיקוח הטכני שימש ביד השלטונות אמצעי להצרת צעדי משתמשי האינטרנט; עלויות גבוהות של רכישת מחשב, חיבור לאינטרנט ושימוש בו לצד תשתית תקשורת לקויה, הקשו אף הם על חדירת האינטרנט למדינה בתחילה. עם זאת שיעור הגידול מתחילת העשור עומד על קרוב ל-12 אלף אחוז (…) בין השאר בשל הפחתות שבוצעו לאורך השנים בעלויות שימוש אלו ובשל האיכות הגבוהה יחסית של ההון האנושי הקיים בה.
אולם, כבר בשנת 2002, בראשית ימי האינטרנט במדינה, קבע שר התקשורת הסורי מחמד אל-מנג'ד בראיון לעיתון אל-חיאת, כי למרות הכוונה להפחית את העלויות בכל האמור ברכישת מחשבים והתחברות לאינטרנט, לצד הפיכתו למהיר יותר, הרי שהפיקוח עליו לא יוסר והכניסה למספר אתרים תמשיך להאסר בשל "המסורת ומנהגים של המדינה". [2]
למרות הגידול הרב בשיעור חדירתו למדינה, האינטרנט עדיין מצוי ברשותם של 16.4% בלבד מתושבי סוריה אשר היתה האחרונה לקלוט את האינטרנט מקרב מדינות המזרח התיכון. זאת רק לאחר שהשלטונות וידאו את יכולתם הטכנית לשלוט ולפקח על תעבורת האינטרנט במדינה. ההגבלות השלטוניות על החופש במדינה, בדגש על הגבלת האינטרנט והמשתמשים, מציבים את סוריה תדיר כאחת מ'אויבות האינטרנט' בעולם' על פי הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'.[3] שלטונות סוריה נוטים לחסום בעיקר אתרים הקשורים בחופש ביטוי, זכויות אדם, ארגוני אופוזיציה והמיעוט הכורדי. לצד אתרים פורנוגרפיים, אתרים ישראליים, אתרי חדשות מקומיים וזרים. בשנים האחרונות, החלו אלו לחסום גם אתרים בינלאומיים של רשתות חברתיות, לאור הפופולאריות הגדולה שלהם במדינה.
בשנת 2007 סוריה אף הוגדרה כ'בית הכלא הגדול במזרח התיכון' ע"י אותו ארגון[4] עבור משתמשי אינטרנט ובלוגרים (כמו גם אחד מעשרת המדינות הגרועות בעולם עבור בלוגרים בשנת 2009).[5] זאת בשל מספרם הרב של העצורים, אשר נידונים לעיתים למספר שנות מאסר ואלו המוטרדים על ידי השלטונות, בשל פעילותם המקוונת.
מנגד קיימות חברות במערב החוסמות חלק משרותיהן בפני תושבי סוריה. הרשת החברתית העסקית LinkedIn חסמה לזמן מה את שרותיה למדינה באפריל 2009. אולם בשל מחאת משתמשים, אשר באה לידי ביטוי גם באמצעות ה-Twitter, בוטל האיסור כעבור זמן קצר. לטענת החברה הדבר בוצע בשל טעות אנוש. אולם חברות כמו Google, Sun ואחרות חוסמות בשגרה חלק משרותיהן בפני משתמשים אלו בשל האיסור על אספקת מוצרים ושרותים מארה"ב לסוריה.
חדירת האינטרנט למדינה ותפוצת הרשתות החברתיות בה לא רק שממלאים תפקיד מפתח בקבלת מידע והעברתו על הקורה במדינה ומחוצה לה. הם מאפשרים למשתמשים לעקוף את ההגבלות השלטוניות הקיימות על חופש הביטוי ועל התארגנויות ממשיות שונות. זאת תוך יצירת קבוצות לחץ מקוונות לשם מימוש שינויים חברתיים וכלכליים במדינה. הדגש הינו על הרשת החברתית Facebook הפעילה בעשרות שפות ובכלל זה בערבית ואשר זוכה לפופולאריות רבה במדינה, תוך מחיר אישי כבד אותו נאלצים משתמשי האינטרנט והבלוגרים בסוריה לשלם לעיתים.
לאחרונה עלתה בתקשורת סוגיית הרשתות החברתיות במדינה לאור המסע שפתח הממשל הסורי נגד Facebook והקריאה להחרימו. זאת בשל החלטת הנהלת החברה לראות ברמת הגולן חלק מישראל ולרשום משתמשים מישובים אלה כתושבי ישראל ולא כתושבי סוריה כפי שהיה עד כה. בנוסף, נמסר כי סוריה תחסום את האתר ברחבי המדינה. אולם בפועל אתר זה חסום מזה כשנתיים, לצד הגבלות על אתרי רשתות חברתיות אחרות וכן אתרים המאפשרים עקיפת חסימות הממשל ובכלל זה אתרים יעודיים המאפשרים שימוש אנונימי ב-Facebook.[6] הגבלות אלו על הרשתות החברתיות במדינה נועדו לחסום ערוצים של יצירת קשרים בין אנשים הן בתוך המדינה והן מחוצה לה. בהקשר זה יצויין כי נוצרו בעבר קשרים מקוונים שכאלה בין ישראלים לבין תושבים סורים, בין השאר באמצעות ה-Facebook.
הפייסבוק כולל מאות קבוצות העוסקות בסוריה בעלות מספר משתנה של חברים; ממספר חברים בודדים ועד למספר אלפים. בכלל זה, קבוצות לעידוד התיירות במדינה, קבוצות של סטודנטים, עסקים, טכנולוגיה, אומנות, מוזיקה, רכב וספורט. קבוצות המיועדות לסורים בתוך המדינה ומחוצה ומספר רב של קבוצות כלליות.
קבוצות יעודיות ב-Facebook משמשות כמסעות מחאה מקוונים המצליחים לעיתים להביא לשינוי במדינה; אונס של נערה הביא לדיון ציבורי אודות ניצול מיני של ילדים תודות למסע מקוון של אלפים. מאבק מקוון בטיוטת חוק העוסק בדיני אישות אשר יש הסוברים כי הוא שהביא את השלטונות לבטלו. מסע להסרת ההגבלות על האתר במדינה ואף פניה אישית של אחת הקבוצות לנשיא בעניין זה. כמו גם קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השרות. בנוסף קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות אודות צעדים אלו של השלטונות.
ה-Youtube משמש אף הוא כלי בידי גורמים מקומיים אלו. במסגרת זו הועלו לאתר סרטונים המתעדים את המיעוט הכורדי ודיכויו במדינה. מנגד דווח באוגוסט 2007 על חסימת האתר במדינה בשל סרטון שהוצב ובו נראית אשת הנשיא כששמלתה מתנפנפת בעת ארוע רשמי. כמו כן במאי 2008 דווח על חסימת הגרסה הערבית של האנציקלופדיה החופשית Wikipedia במדינה[7] על ידי כל ספקי האינטרנט במדינה מסיבה שלא נמסרה. במחצית פברואר 2009 דווח כי חסימת האתר הוסרה,[8] צעד יוצא דופן במדינה.
הרשתות החברתיות מהוות בסוריה בסיס ליצירת התארגנויות וקבוצות לחץ אשר אינן אפשריות בחיי היום יום בשל הפיקוח ההדוק על חופש הפרט והביטוי במדינה. זוהי עדות מוחשית נוספת לעוצמת האינטרנט לא רק ככלי להעברת מידע במדינות דיקטטוריות, אלא אף ליצירת בסיס לשינויים חברתיים במדינות אלו. דבר המהווה קריאת תיגר חמורה במדינה ריכוזית ומחמירה כסוריה ומתוקף כך לאתגר הולך וגדל עבור הממשל. לאור כל זאת, סביר להניח כי ככל שתעמיק חדירת האינטרנט למדינה, כך ילכו ויעמיקו הביטויים המקוונים של לחץ עממי לשינוי פניה ואופיה של המדינה והחברה בה.
[1] Dr. Hasna Askhita, "The Internet in Syria,", Assad National Library, Damascus. Translation of "L’internet en Syrie," delivered at IFLA. New Media and Information Technology Working Papers, Georgetown University, Center for Contemporary Arab Studies, 24 March 2000.
האינטרנט במזרח התיכון מהווה כלי מרכזי להבעת דעות והחלפת מידע, בעיקר בשל הפיקוח הרב שקיים על אמצעי התקשורת וחופש הביטוי בקרב מרבית ממדינות האזור. כפי שחזר והוכח במחקר שהתפרסם לאחרונה, מחד גיסא מדינות המזרח התיכון מקדמות את האינטרנט ותשתיתו בקרבן ברבות השנים ומאידך גיסא הן ממשיכות להכביד ידן, וביתר שאת, על חופש הביטוי המקוון ולהגביל גישה לאתרים שונים, על פי רוב אלו הקשורים בפוליטיקה, זכויות אדם, מוסר ודת.
בכל אתר שבו אנו מבקרים, נרשמים פרטינו ובכלל זה, כתובת IP, סוג מערכת ההפעלה והדפדפן וכן האתר שממנו הגענו לעמוד הנבחר, דבר העלול להוות סכנה לפרטיותם ואף לשלומם של משתמשים במדינות מסויימות. לפיכך, משתמשים החפצים בגישה למידע, ובשמירה על פרטיותם בעת השימוש באינטרנט, פועלים בצורה נמרצת לעקוף הגבלות שלטוניות אלו באמצעים שונים, בהם מעורבים הן משתמשים בעלי כישורים טכניים והן ארגונים, חברות וממשלות.
לאורך השנים נעשה שימוש בדרכים מגוונות לעקיפת צנזורת האינטרנט באזורנו;
אתרי עקיפה – אתרי אינטרנט המאפשרים גלישה אנונימית אשר אינה שולחת כזיהוי את כתובת המשתמש אלא את זו של האתר העוקף. כך מוסתרת זהותו של המשתמש והוא יכול להגיע לאתר המבוקש באמצעות כתובת בדויה, זו של האתר מספק השרות. רשימות ובהן כתובות של אתרים רבים שכאלו מופצות תדיר בקרב גורמים רלבנטיים.
השרות המפורסם ביותר הינו של Anonymizer (http://www.anonymizer.com). באוגוסט 2003 התאגדו חברה זו והגוף הממשלתי האמריקאי International Broadcasting Bureau (IBB) (http://www.ibb.gov) לשם מתן אפשרות לאזרחי איראן לעקוף את מרבית אמצעי הפילטור הקיימים במדינה ע"י הממשל – שרות זה ידוע בשם IBB Anonymizer. קיימת אפשרות שמדינות מסוימות יחסמו את השימוש באמצעות תוכנות הסינון ולא ניתן יהיה להשתמש בשרות זה.
בנוסף קיימים אתרים ושרותים נוספים המעניקים אנונימיות באינטרנט ושומרים על פרטיות המשתמש באופנים שונים, בין השאר ע"י שרות של חשבונות דואר אלקטרוני פרטיים ומאובטחים באמצעות הצפנת הקשר לשרתים, הצפנת כתובות ה-IP של המשתמשים ועוד.
תוכנות עקיפה – תוכנות המותקנות על מחשב המשתמש ומבצעות פעולה של עקיפת הצנזורה. תוכנות אלו הן על פי רוב תוצר של ארגונים הדוגלים בחופש ביטוי ובמניעת צנזורת האינטרנט.
קיימים פרויקטים שונים ומגוונים אשר מטרתם מתן גישה חופשית, אנונימית ומאובטחת לאינטרנט אשר תשמור על פרטיותו ובטחונו של המשתמש בעיקר במדינות בהן מצויה התקשורת תחת פיקוח וצנזורה. מבין פרויקטים אלו ניתן למנות את; CiviSec, Tor, Six/Four System, Peacfire, Psiphon.
בחלק מהפרויקטים מתבצעת התקנת התוכנה לא במחשב החסום, אלא במחשב אשר ידוע כי אין חסימת גישה ממנו. גישה לאתר האינטרנט המבוקש באמצעות תוכנה זו, תיצור כתובת חדשה, אשר בה ניתן להשתמש במחשב החסום וכך להגיע לאתר הרצוי.
דואר רשת – באמצעות אתרים המספקים שרות דואר אלקטרוני מבוסס רשת, יכולים המשתמשים להעביר מידע ממקומות שונים, גם אם חשבונם הביתי חסום לדוגמא. בכלל אלו ניתן למנות באזורנו לדוגמא את http://mail.arabchat.org וכמובן Gmail של Google ורבים אחרים.
מדריכים טכניים – משתמשים מנוסים מפרסמים באינטרנט כתבות מקצועיות, מדריכים טכניים ואף אתרים יעודיים ובהם הסברים אודות הדרכים לעקוף את צנזורת האינטרנט.
שימוש ב-Cache – חיפוש האתר המבוקש ב-Google וכניסה לדפי אתר היעד השמורים בזכרון של מנוע החיפוש (Cache) ואשר להבדיל מאתר היעד עצמו, אין הם נחסמים ובכלל זה הקישורים לעמודים אחרים.
שרותי מומחים – משתמשים בעלי ידע טכני נרחב בתחום המחשבים והתקשורת יכולים לעקוף חסימות אלו של השלטונות במדינותיהם. בזמנו נטען כי מערכת הפילטור בערב הסעודית קלה יחסית לעקיפה וכי היה קיים בממלכה מעין שוק שהתפתח, בו ניתן תמורת תשלום להשיג שרותיו של מומחה מחשבים לשם הגעה לאתר חסום.
ספקיות אינטרנט זרות – בסוריה ובערב הסעודית, בטרם הותר השימוש החופשי באינטרנט, נהגו משתמשים להתקשר בחיוג בינלאומי עם ספקיות אינטרנט מחוץ למדינה (בעיקר למדינות שכנות) דבר אשר עלותו גבוהה ביותר. כמו כן חברות זרות גדולות הממוקמות בערב הסעודית אפשרו לעסקים סעודיים גישה חופשית לאינטרנט.
כתובות אוטומטיות לאתרים – ארגון אופוזיציה סעודי העניק בזמנו, באמצעות דואר אלקטרוני אוטומטי, כתובת שאיננה חסומה, ממנה ניתן להכנס לאתר הארגון. נמסר כי באותה העת התקין הארגון מנגנון המאפשר לו ליצור כמות בלתי מוגבלת של כתובות אותן ניתן לשלוח למשתמשים ומהן פרסומיו יכולים להיות נגישים.
מדינות רבות במזרח התיכון, כנוספות בעולם, פועלות להצר את צעדי אזרחיהן בעת שימוש חופשי באינטרנט, לנטר פעילות זו, לזהות משתמשים ואף לעוצרם וזאת מטעמים שונים. אלו מנגד פועלים בעקביות לשמור על גישה חופשית למידע המצוי באינטרנט, על חופש הביטוי ועל פרטיותם מפני עין השלטונות.
הארועים האחרונים באיראן, בעקבות הבחירות לנשיאות, ומעל לכל הדיווחים שהתקבלו בצורה מיידית מהרחובות ובכלל זה באמצעות עשרות סרטוני וידאו מההפגנות, ממחישים יותר מכל את עוצמתו של האינטרנט כמקור מידע ישיר ומיידי, בעיקר במדינות בהן נתונה התקשורת לפיקוח.
שומא עלינו לזכור השכם והערב אותם אלו אשר נאלצים להשתמש באמצעים שונים על מנת לשמור על חופש הביטוי המקוון ועל פרטיותם וביטחונם באזורנו. זאת למען לא נמצא עצמנו יום אחד במצבם.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2015/02/Twitter_censored-large.png282532Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-09-07 14:12:382023-02-23 23:27:46אמצעים לעקיפת צנזורת האינטרנט במזרח התיכון
האינטרנט הפך בשנים האחרונות לאמצעי תקשורת מהיר, זמין וחובק כל, בין השאר באמצעות בלוגים אישיים וכיום גם באמצעות מיקרו בלוגים (Twitter) בהם יכולים המשתמשים להעלות הודעות קצרות מכל מקום, אף באמצעות טלפונים ניידים בעלי חיבור לאינטרנט. האינטרנט משמש כלי לקבלת מידע וידע ומקור ביטוי עבור גורמים וקבוצות בחברות השונות אשר אינם זוכים לכך באמצעי התקשורת הרגילים ובעיקר בחברות שמרניות ומסורתיות.
הדבר נכון במיוחד עבור הנשים. ברחבי המזרח התיכון נשים פעילות באינטרנט באמצעות כתיבה בערבית, פרסית, תורכית ואנגלית בהן הן כותבות את סיפוריהן האישיים ודנות בנושאים חברתיים, תוך ניצול האנונימיות היחסית אשר מציע האינטרנט.
לחלק מהנשים אין בעיה לאפשר לכל המעוניין לקרוא את הודעותיהן. [1] אחרות, בעיקר, אלו המודאגות מהגנה על אלמוניותן, לדוגמא בערב הסעודית, מוודאות שרק מבקר שקיבל את אישורן מראש יכול לקרוא הודעות אלו. [2]
השימוש באינטרנט הינו הן לנושאים ציבוריים והן לאלו האישיים וזאת לפעמים בצורה ישירה וחריפה, אשר לא היתה מתאפשרת באמצעי תקשורת אחרים בחברותיהן. במיוחד הדבר בערב הסעודית שם נושאות קולן מספר נשים בקידום מעמד האישה באמצעות האינטרנט.
העיתונאית הסעודית רים אל-סאלח העוסקת במעמדה של האישה בממלכה, כחלק מקריאתה לשיפור כללי במצב האזרחים. היא קובלת על הקלות בה גברים יכולים לגרש נשותיהם, אפילו באמצעות הפקס' וזאת לעיתים ללא ידיעתן. היא שואלת האם אנו צפויים אף לגירושין באמצעות ה-SMS או הדואר האלקטרוני ? [3]
כתיבתה של העיתונאית הסעודית היפאא’ ח’אלד ראויה אף היא לציון. למען קידום נושא גירושין הוגנים בממלכה, היא יצרה אתר יעודי בשפה הערבית בשם 'הגירושין הסעודיים' המציג את פעילות הארגון לצד כתבות, ראיונות ומידע רב בנושא. [4]
אמאן אל-נפג'אן אם לשלושה ומרצה לאנגלית באוניברסיטה בעיר ריאד, מפעילה מזה שנה וחצי בלוג הפעיל בשפה האנגלית ועוסק בעניינן של הנשים בממלכה ובו פרסומיה השונים בנושא. [5]
זינב גסאב, כותבת על קליטת החשיבה הטרוריסטית בקרב נשים בעולם הערבי ובעיקר בערב הסעודית, דבר הנובע לשיטתה מבורותן של נשים אלו. [6]
אשת הרוח הסעודית התון אג’ואד אל-פאסי קובלת על העדר שוויון לנשים בזמן התפילה במסגד שבמכה. [7]עוד אודות בעיותיה העכשוויות של החברה הערבית כותבת גם הסופרת הליברלית הסעודית וג’יהה אל-חוידר הרואה בחילוניות את הפתרון למרבית בעיותיה של חברה זו. [8]
ברחבי האזור, נשים כותבות אודות נושאים שונים. העיתונאית הפלסטינית מרים אל-דאהר תוקפת את הגישה הסלחנית הקיימת בתחנות הטלוויזיה בלווין כלפי התופעה וקוראת לציבור הערבי לקום ולגנות טרור זה. [9]
האינטלקטואלית ואשת האופוזיציה הסורית הגולה מרח אל-בקאע יוצאת נגד הסגירות והבערות הקיימות בחברה הערבית למול הפתיחות האינטלקטואלית הקיימת בקרב עמי המערב. [10]כמו גם הראיון המפורסם של הפסיכיאטרית הסורית-אמריקאית וופא סולטאן בערוץ אל ג'זירה אודות הקריקטורות של הנביא מחמד. בראיון זה היא מותחת ביקורת חריפה על העדר חופש ביטוי בעולם הערבי. [11]
בכווית גינתה אשת הרוח אבתהאל עבד אל עזיז אל ח'טיב את העדר 'ועדת וינוגרד' ערבית, תוך קריאה לתבוע דין וחשבון מהפוליטיקאים המקומיים ומההנהגה הערבית בעיקר בכל האמור במלחמת לבנון השניה, בהדגישה את החוסר שבנטילת אחריות מצד מנהיגי ערב. [12]
נשים במצרים עושות אף הן שימוש רב באינטרנט במאבקן לשוויון, דוגמת האתר 'כולנו לילה' הפועל מזה שלוש שנים במדינה נגד אי הצדק שנשים חוות בחיי היום יום במצרים בפרט ובעולם הערבי בכלל (בחשבון ה-Twitter של הארגון ניתן למצוא הפניות לכתבות אודות מצב הנשים וזכויותיהן ברחבי העולם הערבי). [13]
כמו כן, נושאות קולן, באמצעות האינטרנט, נשים מצריות דוגמת הרופאה והפעילה הבולטת ביותר נגד מנהג 'מילת הנשים' ד"ר נואל אל-סעדאוי, זאת לעיתים תוך השמעת תוכחות נוקבות. [14]המשוררת והפובליציסטית פאטמה נאעות יוצאת נגד העדר הסובלנות הדתית הקיימת במדינתה כלפי המיעוט הקופטי[15] וכן פעילותיה של אשת זכויות האדם והבלוגרית Dalia Zaida.[16]
באיראן האינטרנט מאפשר לנשים לבטא עצמן בצורה נחרצת ונרחבת מבעבר למען יצירת שינוי במעמדן במדינה, בין השאר באמצעות הבלוג 'שינוי לשוויון'[17] (אשר זכה לפרס מטעם הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'). מטרת היוזמה להחתים מיליון אנשים ומוסדות על עצומה התומכת במאבקן של הנשים באיראן במאמציהן לשנות את החוקים הקיימים ולקבלת מעמד שווה במערכת המשפט במדינה. אולם עשרות מהפעילות והכותבות באינטרנט (באתרים אשר נסגרים לעיתים) למען זכויות הנשים, נאלצות לשלם מחיר עבור פעילותן בדמות מעצרים והצרת צעדיהן. [18]
בדומה לכך, הארגונים האינטרנט מהווה במה ומקור מידע על פעילותם של עשרות ארגונים הפועלים בעולם הערבי והאסלאמי לקידום מעמדה של האישה בחברה המקומית ולשוויונה. דוגמת ארגון הצדקה שנוסד בשנת 2002[19] – "Iranian and Kurdish Women's Rights Organisation' וכן הארגון האפגאני 'Revolutionary Association of the Women of Afghanistan (RAWA)'[20].
מלבד במה להבעת דעות ולקריאה לשיפור מעמדן, מאפשר האינטרנט חשיפה רחבה של יוזמות מקומיות של נשים אשר בדרך אחרת לא היו זוכות לביטוי ואולי אף לא היו מתקיימות כלל; לדוגמא החרם של נשים סעודיות על חנויות לממכר לבנים בשל העדר נשים מוכרות אלא גברים בלבד.[21] פרסום הקריאה של אנשי דת סעודים להרחקת הנשים מאמצעי התקשורת.[22] הקמת תחנת רדיו 'רק בנות' במצרים המנוהלת ע"י נשים בלבד ועוסקת בענייני נשים ולה הצלחה רבה בעולם הערבי. [23]אתר של בית אופנה בפקיסטאן ובו מבחר כתבות בנושא[24] וכן אתר ובו, בין השאר, כתבות רבות אודות מצב הנשים באפגניסטאן.[25] כמו כן האינטרנט מאפשר להן להכיר בני זוג, [26]לפרסם אודות חייהן מתחת לרעלה בחברה מערבית[27] ומשמש במה למגזרים שונים דוגמת לסביות בעולם הערבי להשמיע קולן, לצבור תמיכה וקוראים רבים. [28]
האינטרנט משמש במה לקולות שונים של נשים המביעות עמדות שונות, כל אחת על פי השקפת עולמה ולא ניתן לקבוע האם קולן של הנשים שונה מזה של הגברים, אך ורק בגלל היותה של הכותבת אישה. כמו כן לא לכל הנשים ולא לכל המעמדות קיימת נגישות לאינטרנט. אולם תפוצת 'המרחב הנשי' ו'הקול הנשי' באינטרנט, הרחיב ללא ספק את גבולות השיח בנוגע לצורך בשינויים חברתיים באזור, תוך רצון לשבור את תקרת הזכוכית הניצבת מעל ראשן, במטרה להבטיח להן את זכויותיהן הבסיסיות. [29]
"RAWA is the oldest political/social organization of Afghan women struggling for peace, freedom, democracy and women's rights in fundamentalism-blighted Afghanistan since 1977."
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2009/02/Middle-East-map.gif512738Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-08-31 21:40:382023-02-23 23:26:46'הקול האחר' – נשים בשיח המקוון במזרח התיכון ובעולם האסלאמי
המידע אודות ההפגנות ההמוניות באיראן בחודש שעבר נגד הזיוף הגלוי של המשטר את תוצאות הבחירות לנשיאות, התאפשר בשל שימוש נרחב בטכנולוגיות תקשורת חדשות. בכלל זה ניתן למנות את הTwitter-, מיקרו-בלוג המאפשר למשתמשיו להפיץ הודעות קצרות בנות 140 תווים כל אחת (Tweets) באינטרנט, אפילו באמצעות טלפונים סלולריים. המשתמש יכול לעקוב אחר ה-Tweets, 'ציוצים', המועדפים עליו בין אם אלו הודעות של אנשים פרטיים או של קבוצות.
מלבד היותו אמצעי נוסף לתקשורת אישית, משמש ה-Twitter מגוון רחב של קבוצות ופרטים במזרח התיכון במכלול נושאים. כלי זה משמש תנועות ואישים פוליטיים, אתרים דתיים ומרכזים אסלאמיים כמו גם לקידום סרטים, אופנה ומסחר.
גופי תקשורת דוגמת ה-CNN, ה-BBC (במיוחד השרות בשפה הפרסית), Al-Jazeera, Voice of America ואחרים, מפעילים שרותי Twitter, זאת בשל יחודו – העברת חדשות במהירות ובתמצות בשל המגבלה על המבנה הקצר של כל הודעה. עד כי לעיתים קרובות הוא נבחר ע"י המשתמשים כמקור מידע ראשון. כמקור מידע עצמאי, מאפשר ה-Twitter הפצה של מידע, גיוס דעת קהל ועקיפת הצנזורה הממשלתית.
בסוריה, לדוגמא, נוצר ב-Twitter גל מחאה נגד ההחלטה של האתר LinkedIn – רשת חברתית בעיקר ליצירת קשרים עסקיים – לחסום את שרותיו במדינה. ההחלטה אכן בוטלה מיידית.
בתחילת השנה, נרשמו כמה יוזמות שכאלה באיראן; 'תנועת ה-18 במרץ' השתמשה ב-Twitter לזכר הבלוגר האיראני אומיד רזה אשר מת בכלאו בתאריך זה וכן זו למען שחרורם של שבעה ממנהיגי הבהאים אשר נעצרו בחודש מאי במדינה.
דוגמא מוחשית לעוצמת הפוטנציאל הקיים ב-Twitter היתה בעקבות מעצרו של סטודנט אמריקאי לעיתונאות במצרים, אשר צילם הפגנה. הוא שלח מיידית הודעה על דבר מעצרו באמצעות הטלפון הנייד שברשותו ל-48 ה-Followers שלו (אלו הקוראים את פרסומיו בשרות) והמידע עבר ישירות לרחבי העולם, דבר אשר הביא לשחרורו המיידי.
באופן דומה, הבלוגר המצרי הנודע ואא'ל עבאס, פרסם מיידית את דבר מעצרו וקורותיו בתחנת המשטרה באפריל השנה.
השימוש ב-Twitter ע"י נשים בעולם הערבי מגוון, באופן לא מפתיע, בשל האנונימיות היחסית שהוא מעניק למשתמשים בו. שרות זה מאפשר להן לחפש בני זוג, לתאר את חייהן ומעמדן כאישה מוסלמית בחברה המקומית, כמו גם לתקשר ולהביע תמיכה בנשים בעלות מכנה משותף, לדוגמא לסביות.
משתמשות מערב הסעודית נוטות יותר מאחרות להסתיר את דיווחיהם ב- Twitterכך שרק אלו אשר קיבלו את אישורן המוקדם, יוכלו לקרוא הודעותיהן. נשים ממרבית החברות הערביות, אשר פתוחות יותר חברתית ופחות הררכיות מזו הסעודית, פתוחות יותר לשתף אחרים בדיווחיהן אלו.
ארגוני זכויות נשים עושים שימוש רב ב-Twitter; לדוגמא, היוזמה המצרית, 'כולנו לילה' הלוחמת מזה כשלוש שנים נגד אי השוויון בחייה היומיומיים של האישה במצרים ובעולם הערבי. כך עושה גם מלכת ירדן אשר כותבת אודות נושאים שונים, כמעט על בסיס יומי, לקהל של מאות אלפי קוראים.
מנגד, יש הממעיטים מערכו של ה-Twitter כמקור אמין למידע, בהתייחסם למגבלת 140 התווים על כל הודעה המוצבת בו, כמו גם בשל התפוצה המיידית של ההודעות לרחבי העולם, ללא כל בדיקה של המידע ואישושו.
אולם נתוני יסוד אלו הנם גם בסיס כוחו של ה-Twitter. הוא משמש כבמה מהירה וישירה המאפשרת לעקוף את הפיקוח וההגבלות על חופש הביטוי במשטרים ריכוזיים.
במזרח התיכון במיוחד, זהו כמעט האמצעי היחיד לקבוצות שונות בחברה להשמיע קולן ללא התערבות הממשל.
עוצמתו של ה-Twitter ככלי לדיווח מיידי באה לכדי ביטוי בחודשים שקדמו לבחירות לנשיאות באיראן ובארועים שלאחר מכן עם הוודע תוצאות הבחירות. לצד רשתות חברתיות מקוונות אחרות, משמש ה-Twitter כמקור כמעט בלעדי למתרחש ברחובות טהראן.
אולם ממשלים במזרח התיכון לא נותרו אדישים למול ההתפשטות המהירה של אמצעי תקשורת חדשים ובדגש על רשתות חברתיות מקוונות אשר מגדילות את אפשרויות היחיד לפעולה ולקריאת תיגר על הממשל.
ממשלים ברחבי האזור משקיעים מאמצים רבים בהסדרת והגבלת אמצעי תקשורת אלו. לדוגמא, באבו ד'בי אסרה הממשלה חלקית את השימוש ב-Facebook ובתוכנת Skype בטענה ל"תוכן אשר אינו תואם את הערכים הדתיים, תרבותיים, פוליטיים ומוסריים של איחוד האמירויות".
איראן פעלה בנחרצות נגד ה-Twitter ואתרי רשתות חברתיות אחרות. לא רק שאסרה כניסה לאתרים מסויימים, אלא אף התקינה אמצעים לניטור תכנים ותעבורה, באמצעות כלים של Nokia Siemens Networks (NSN) במסגרת פרויקט תקשורת של החברה באיראן. היכולת לנטר את תקשורת האינטרנט והסלולר במדינה באה לידי ביטוי במעצרים של מספר אנשים אשר דיווחו על הארועים במדינה. דבר אשר הביא לחרם צרכני של מוצרי Nokia במדינה במחאה.
זמנים יאמדו את מידת השפעת ה-Twitter על היחסים בין המשטרים הריכוזיים במזרח התיכון לאזרחיהם. בינתיים, מציג השרות את יכולתו לשמש כאמצעי להפצה מהירה ומתמשכת של מידע בקרב קהלים נרחבים באוכלוסיה. זה לבדו לא יוכל להביא לשינוי חברתי מרחיק לכת או לתפוצה נרחבת של חופש פוליטי וחברתי, אולם לבטח הוא טומן בחובו סיכוי גדול ואף מעניק תקווה לציבורים משוללי זכויות במזרח התיכון.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2015/02/Twitter-logo1.jpg372620Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-07-31 08:33:022023-02-25 00:15:17כוחם של 140 תווים: הטוויטר במזרח התיכון
בימים אלו שבים הנסיונות לקבוע בחקיקה את גבולות השימוש באינטרנט בישראל. צעד זה מסוכן לחברה בישראל בהיבטים שונים – ובראשם שלילת זכותנו הבסיסית, הזכות לבחור. הדבר יהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט הואיל ואלו המבקשים גישה חופשית לכל התכנים באינטרנט, יתוייגו במעין "רשימה שחורה"
חקיקת האינטרנט, נושא אשר נראה כשייך למחוזות רחוקים ולמדינות מסוג אחר, שב ועולה ומרים את ראשו המסוכן בישראל. בימים אלו אנו רואים שוב את הנסיונות לקבוע בחקיקה את גבולות השימוש באינטרנט בישראל.
בפברואר 2008 אושרה בקריאה ראשונה (46 למול 20 ח"כים) הצעת חוק לפיה בעת קבלת שרותי אינטרנט ייחסמו אתרי סקס, אלימות והימורים כברירת מחדל ע"י ספקיות האינטרנט. כלומר, אדם המעוניין לקבל גישה לאתרים אלו, יצטרך לבקש זאת מפורשות מספק האינטרנט שלו.
צעד זה מסוכן לחברה בישראל בהיבטים שונים: ראשית, במקום לקבוע כי ברירת המחדל היא גישה חופשית לאינטרנט לכל, ורק למבקש מפורשות תוגבל הגישה לאתרים מסויימים, הרי שברירת המחדל תהיה הפוכה. הדבר יהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט הואיל ואלו המבקשים גישה חופשית לכל התכנים באינטרנט, יתוייגו במעין "רשימה שחורה".
גם אוסטרליה ברשימה
הסמכות לקביעת האתרים שיסוננו תהיה נתונה בידי שר התקשורת, אולם ברי לכל כי יתכן והחלטותיו ייצגו סקטוריאליות, השקפות עולם שלא בהכרח ממן העניין ולא יתאמו בהכרח את צרכי כלל החברה בארץ.
צעדים אלו טומנים בחובם עלויות כלכליות מצד ספקיות האינטרנט שמן הסתם יגלגלו אותן על הצרכן הסופי שלא רק שיוגבל שימושו החופשי באינטרנט, אלא גם יאלץ לממן זאת.
קיימות כיום כ-40 מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט, רבות מהן מוגדרות כ"אויבות האינטרנט" או ככאלו ה"ראויות למעקב" ע"י הארגון "עיתונאים ללא גבולות". גם אוסטרליה, אשר מנסה ליישם הגבלות טכניות על האינטרנט בחקיקה זוכה לקיטונות של רותחין מבית עד כדי השוואתה לסין ואירן ואף גרוע מכך.
מסירים את האחריות מההורים
אחת הבעיות העיקריות הטמונות בנסיונות להגביל את השימוש החופשי באינטרנט הינה שמדובר בדיוק מאותם המקרים בהם אנו "יודעים היכן זה מתחיל, אך לא היכן זה מסתיים". מי יערוב לנו כי בעוד זמן לא יחוקקו חוקים אשר יגבילו את מהירות השימוש באינטרנט, יחסמו אתרי תקשורת ערבית בארץ, יגבילו אתרים של היהדות הרפורמית או פורומים של קבוצות שוליים?
אין ספק כי באינטרנט טמונות סכנות רבות ויש למנוע גישה חופשית מקהלים שונים לחומרים מסויימים, אולם הדבר צריך להתבצע ע"י ההורים ולא ע"י גורם חיצוני ובעל אינטרס. חוק זה מסיר את האחריות מהם ומניחה לפיתחו של המחוקק. לכן אסור להצעת חוק זאת להיות מאושרת ולו כדי שיאלצו ההורים לעסוק יתר שאת במלאכת חינוך ילדיהם, להיות מעורים בחייהם, לדעת היכן הם מבלים ובאילו אתרים הם משתמשים.
כפי שנאמר "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב – לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד' 7); זהו תמצית רעיון הבחירה החופשית הקיימת לאדם להבדיל בין טוב ורע. הניחו להורים לבצע את מלאכתם ולהיות אחראים לתוצאותיה, אל תיטלו מהם חובה זו. חסד זה עם ההורים עוד יתנקם בכולנו.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2014/12/24854_flags_israel_flag.jpg10801920Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-07-13 09:11:392023-02-23 23:25:53חוק הצנזורה באינטרנט – מסוכן לחברה בישראל
אינטרנט ומזרח תיכון נראים על פניו כשני תחומים רחוקים מיני ים שלא לומר סותרים זה את זה; האינטרנט הינו סמל מהפיכת המידע, חופש הביטוי והמידע, חדשנות, מודרניות, פתיחות, שוויון הזדמנויות, שקיפות, מיידיות. מנגד, המזרח התיכון מצטייר כאזור המאופיין במסורתיות, שמרנות, בירוקרטיה, הגבלות חמורות על זכויות האדם וחופש הביטוי, סגירות, סיאוב.
לפיכך, מפליא לגלות כי שיעור גידול השימוש באינטרנט במזרח התיכון בין השנים 2000-2008 עומד על 1,296% לעומת 97% בשאר העולם וכי שיעור החדירה זהה (23%). זאת למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 2.9% מכלל משתמשי העולם.
נתונים מפתיעים אלו מלמדים על החדירה הגבוהה של האינטרנט בקרב רבות ממדינות האזור וכי, להבדיל מהמערב, המזרח התיכון ככלל, טרם מיצה את מלוא פוטנציאל חדירת האינטרנט וטרם נרשמה בו רוויה. זאת בדומה לאפריקה ודרום אמריקה ולהבדיל מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה שם שיעור החדירה גבוה למדי ולפיכך שיעור הגידול נמוך משמעותית.
אף במזרח התיכון ישנן מדינות אשר נראה כי הגיעו לרוויה מבחינת חדירת האינטרנט ולכן שיעור הגידול בהן נמוך משמעותית יחסית לאזור. לדוגמא, איחוד האמירויות בה שיעור החדירה עומד על כ-50% ולכן שיעור הגידול בין השנים 2000-2008 עומד רק על 207% (הנמוך מכל מדינות האזור).
אולם קיימות מדינות אשר לא רק שהן רחוקות ממיצוי הפוטנציאל האינטרנטי שלהן, אלא חלקן מסתמנות כמעצמות אזוריות בתחום. בסוריה שיעור חדירת האינטרנט עומד על 17.6% (שיעור לא גבוה במיוחד יחסית לאזור), אולם לאורך השנים הגידול בה הוא הגבוה ביותר לאזור – כ-11,500% (מ-30 אלף לכדי 3.5 מיליון משתמשים בשמונה שנים).
איראן מהווה ללא ספק מעצמה אזורית בתחום ובה שיעור חדירה של כ-35% ושיעור גידול של 9,100% במשך שמונה שנים. זאת בשל ההון האנושי האיכותי המצוי בה, הרצון הרב בחשיפה למידע ובהחלפתו וכן בנגישות למערב, גם אם באמצעים מקוונים. הארועים האחרונים רק מוכיחים זאת הלכה למעשה.
האינטרנט חדר למזרח התיכון בראשית שנות ה-90: בשנת 1991 היתה תוניסיה למדינה הראשונה באזור שהתחברה לאינטרנט, לאחריה כווית (1992), מצרים, תורכיה ואיחוד האמירויות (1993) וירדן (1994). סוריה וערב הסעודית היו האחרונות להתחבר והתירו שימוש באינטרנט במדינותיהן רק לאחר שהסדירו באופן מלא, טכנית וחוקית, את יכולתן לצנזר את האינטרנט בתחומן ולנטר את השימוש בו.
כניסתו המאוחרת של האינטרנט למזרח התיכון תלויה במספר גורמי יסוד המאפיינים את האזור ועומדים לו לרועץ בהקשר זה:
• השפה השלטת באינטרנט הינה האנגלית, בוודאי בשנים הראשונות של האינטרנט בעולם הערבי.
• שיעורם הגבוה של האנאלפאבתים וכח האדם הלא מיומן במזרח התיכון.
• שיעור נמוך של התפתחות כלכלית, אשר מוביל לכדי עלויות גבוהות של רכישת מחשב, והשימוש באינטרנט.
• תשתית תקשורת חלשה ולא יציבה בחלק מהמדינות, דבר המוביל לשיעור שימוש נמוך ולעלויות גבוהות בעת השימוש באינטרנט.
• חששות הממשלים המקומיים מאמצעי תקשורת זה אשר ישמש דרך נוחה להפצת דעות ולהתקשרות עם אזרחים אחרים ללא פיקוח השלטונות.
• ההמנעות מנכונות להפיץ טכנולוגיות חדשות אשר מקורן במערב.
• אי חדירת מערכות המידע לחיי היום יום בחלק ממדינות העולם הערבי.
• אי חדירת אמצעי 'תקשורת ישנה' למדינות אלה – קיימת התאמה בין מידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת ישנה' למידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת חדשה' באזור.
במהלך השנים ניתן להבחין בשלושה שלבים במחזור חיים זה של קליטת האינטרנט במדינות המזרח התיכון:
1. עידוד השימוש – בתחילה, מעודדת המדינה גופי ממשל שונים לעשות שימוש באינטרנט ומסייעת לתושבים לרכוש מחשבים.
2. התפכחות – בשלב זה מבין הממשל כי האינטרנט מאפשר גישה חופשית לא רק לאלו שהממשל חפץ ביקרם, אלא גם לגורמים שונים ובכלל זה ארגוני אופוזיציה, זכויות אדם וקבוצות שוליים שונות.
3. הגבלת השימוש – במטרה להגן על הערכים הדתיים, תרבותיים והפוליטיים הקיימים במדינה.
כיום מדינות המזרח התיכון נחלקות בין אלו אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו ומיהרו להטמיע אותו בקרבן ולהנות מפרותיו אלו, דוגמת מדינות המפרץ. לבין מדינות דוגמת סוריה, מצרים, תוניסיה וערב הסעודית בהן הפיקוח על האינטרנט הדוק במיוחד. על פי רוב מטעמים פוליטיים.
סוריה וערב הסעודית מייצגות נאמנה את שתי התפיסות הקיימות באזור להגבלת השימוש באינטרנט; סוריה מייצגת אותן מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט מסיבות פוליטיות על מנת שאלו לא יערערו את הלגיטימציה השלטונית השברירית לעיתים. בבחינת לשמור על הממשל מפני האזרחים באמצעות הגבלות על אתרי ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם, מיעוטים דתיים ומקורות מידע שונים. מדינות נוספות הפועלות ממניעים אלו הינן מצרים ותוניסיה.
ערב הסעודית מייצגת אותן אלו באזורנו החוששות לפגיעה במוסריותם וערכיהם הדתיים והתרבותיים של המשתמשים בשל התכנים המצויים באינטרנט. בבחינת לשמור על המשתמש מפני עצמו באמצעות חסימת אתרים ובהם אלימות, הימורים, פורנוגרפיה, אלכוהול, המרת דת ועוד. הגבלות שכאלו ניתן למצוא בעיקר במדינות המפרץ.
לשם כך עושות שימוש מדינות האזור מגוון אמצעים;
• חוקתיים – המדינה יכולה באמצעות רישוי וחקיקה למנוע את גישת אזרחיה לאינטרנט ואת השימוש בו וליישם זאת באמצעות מעצר משתמשים ואמצעים שונים של הטרדתם והצרת צעדיהם.
• טכנולוגיים – הצבת חסמים טכנולוגיים שונים אשר מונעים גישה לאינטרנט ואינם מאפשרים כלל שימוש בו.
• כלכליים – שליטה כלכלית על הגישה לאינטרנט ובכלל זה קביעת רף מחירים גבוה לכל האמור בשימוש באינטרנט (רכישת מחשבים, דמי מנוי, עלויות תקשורת ועוד).
לצד הפעילות המאסיבית של השלטונות במדינות אלו לצנזר ולחסום אתרים אשר אינם לרוחם, קיים ניסיון עקבי ומוצלח מצד המשתמשים, בעיקר המנוסים שבהם, לעקוף הגבלות אלו על שימוש חופשי באינטרנט במדינותיהם וזאת בדרכים שונות ומגוונות.
האינטרנט משמש במדינות האזור כלי תקשורת עיקרי ולעיתים בלבדי עבור ארגונים ואוכלוסיות אשר על פי רוב לא זוכות לבמה ראויה, אם בכלל, באמצעי 'התקשורת הישנה'.
במסגרת זו עושים שימוש באינטרנט ובכליו השונים ארגוני זכויות אדם ואופוזיציה, מיעוטים דתיים, נשים ואף קבוצות משולי החברה הערבית זאת הן על מנת לקבל מידע אודות הקורה במדינה ומחוצה לה כללית וכן בתחומי עניינם והן על מנת ליצור מידע ולהעבירו לצרכנים אחרים. במסגרת זו קיימת פעילות ענפה של התגייסות מקוונת למען בלוגרים העצורים ברחבי המזרח התיכון כמו גם מספר ארועים בהם דיווח בעת ההתרחשות, הציף את דבר מעצרם של עיתונאים ובלוגרים והביא לשחרורם המיידי. תפקיד מרכזי בפעילות זו ממלאים השרותים החדשים במסגרת הרשתות החברתיות ובכלל זה פייסבוק, טוויטק, יוטיוב, פליקר ודומיהם.
אולם ללא ספק עוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות שבו, בעיקר במדינות בעלות הגבלות על התקשורת כמו במזרח התיכון, באה לידי ביטוי באופן מוחשי, מיידי וחד במסע הבחירות לנשיאות באיראן ובדגש על ההפגנות והארועים האלימים שבעקבותיהם.
אלו מדווחים תדיר ברחבי האינטרנט, תוך העלאת סרטונים ותמונות מהרחובות ליו-טיוב ולפליקר וגיוס תומכים מבית ומחוץ באמצעות טוויטר ופייסבוק. ארועים אלו המחישו לא רק את רמת הדרישה למידע ולטכנולוגיה באיראן, אלא גם את מידת חדירתו למדינה ומעל לכל – את עוצמת האינטרנט בהעברת מידע בין הצרכנים לרחבי העולם.
האינטרנט מצוי בשלבים של מימוש הפוטנציאל במזרח התיכון. דווקא בשל מאפייניו המידיים והגלויים, הוא משמש כזרז מוכח באזורנו להגברת חופש האזרח והביטוי ובשל כך אתגר ממשי לממשלים אלו בבואם לשמור על לגיטימיות שלטונם מחד גיסא וערכי המסורת והמוסר של אזרחיהם, מאידך גיסא.
חלקו הפעיל של האינטרנט בארועים האלימים ברחובות איראן, יוכל לשמש מקרה מבחן ברור ורב תפוצה למידת יכולתו לא רק להגביר את חופש המידע והאזרח באופן נקודתי, אלא למידת יכולתו לחולל שינויים מערכתיים וחברתיים כוללים ואף מהפיכות.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2014/03/middle-east7.jpg440960Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-06-25 17:48:382023-02-23 23:20:50שמרנות למול מודרניות – האינטרנט בעולם הערבי
האינטרנט מהווה כלי רב עוצמה ובעל זמינות ונגישות לגורמים שונים המאפשר החלפת מידע, גיוס דעת קהל, במה לקולות שונים ועוד. אולם, בשל אופיו זה, מאפשר האינטרנט קשת שלמה של מעשים חתרניים ובכלל זה גיוס פעילי טרור, הענקת בסיס אידאולוגי למעשים אלו, הנחיית פעילים, הפצת חומרים לימודיים בנושא ואף יצירת תשתית לגיוס כספים עבור ארגוני הטרור השונים.
ברבות השנים התפתחו דרכים שונות לגיוס כספים מאת משתמשי האינטרנט לטובת ארגוני הטרור, זאת בהתאם למידת המודעות של המשתמש לכך שבמעשיו שהוא מממן ארגון טרור;
בתחילת דרכם, כללו אתרים שונים של החזבאללה קריאה מפורשת להרמת תרומה לטובת הארגון או לטובת 'ההתנגדות האסלאמית' זאת אף תוך ציון פרטי חשבונות בנק לשם כך. בכלל זה אתר מרכזי דוגמת זה של תחנת הטלויזיה אל מנאר, אך גם רבים מאתרי לוויין דוגמת אלו העוסקים ברווחה וחברה ומזוהים עם הארגון. אולם כיום כמעט ולא ניתן למצוא באתרים השונים קריאה מפורשת לתרומה לארגון או פרטים לתורמים.
כך גם באתרי ארגונים אחרים, אולם ניתן למצוא פעילות שכזו באתרי הלוויין – באתר המהווה יוזמה לשחרור מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין אחמד סעדאת ניתן לתרום לטובת הקמפיין, כתב עת של החמאס אשר ניתן להתמנות עליו בתשלום וכן ארגון 'אלשהיד' המזוהה עם החזבאללה אשר מזמין את המבקרים באתר להרים תרומה לטובת הארגון תוך ציון פרטי התקשרות.
אמצעי נוסף וישיר פחות הינו באמצעות תרומה לארגוני רווחה וסעד אשר לכאורה אין בינם ובין טרור ולו דבר, אך אלו מעבירים בפועל את הכסף שגויס לרשתות הטרור אשר לטובתם ובמסווה להם פועלים אותם ארגוני צדקה. במסגרת זו הקימו ארגוני טרור אסלאמיים שונים הקימו ברבות השנים ארגוני צדקה שונים ולהם אתרי אינטרנט המשמשים לגיוס כספים והעברתם ליעדם החתרני במקום למטרה הסוציאלית שלשמה נועדו ארגונים ואתרים שלו.
כבר בשנת 1994 נטען בכתבה של ה-CBS (ושוב ב-1997) כי שני ארגוני הצדקה האסלאמיים – Holy Land Foundation (HLF) וה- Islamic Association for Palestine (IAP)- שמקום מושבם בעיר דאלאס, מסייעים משמעותית במימון החמאס. פעילות שזכתה לחשיבות רבה יותר לאחר שבשנת 1995 הוכרז החמאס בארה"ב כארגון טרור ופעילות המימון שלו עברה לסתר.
ה-HLF, אשר נחשב בזמנו לארגון הצדקה האסלאמי הגדול ביותר בארה"ב, פעל בצוותא עם ה-IAP בין השאר באמצעות האינטרנט לגיוס כספים בטענה כי אלו מופנים למטרות סעד ורווחה ולטובת פלסטינים נזקקים. אולם הממשל טען כי ה-HLF שלח יותר מ-12 מיליון דולר לארגונים חברתיים הנשלטים ע"י החמאס והמסייעים לו בפעילותו בכך שהם מפיצים את האידאולוגיה שלו ומגייסים תומכים.
שני ארגונים אלו, אשר קיימו קשרים הדוקים ביניהם, היו סמוכים זה לזה ולחברת האינטרנט INFOCOM אשר איחסנה אתריהם ועוד כ-500 אחרים, מרביתם ערבים או מוסלמים. אולם הקשר בין שלושת הארגונים לא היה גאוגרפי בלבד;
בכיר החמאס מוסא אבו מרזוק היה דמות מפתח בהקמת שני הארגונים ובחברת INFOCOM. אשתו של אבו מרזוק הינה קרובתם של האחים אלעשי (Elashi) אשר אחד מהם, ע'סאן אלעשי, היה סגן נשיא חברת INFOCOM ויו"ר ארגון ה-Holy Land Foundation …
בספטמבר 2001 פשט כוח משימה משולב על חברת האינטרנט, בעוד גורמים מוסלמיים מאשימים כי הפשיטה הגיעה לאחר כתבה שפורסמה ב-Wall street אשר קראה לסגירת אתרי האינטרנט של שני ארגונים אלו.
נכסיו של ה-HLF וכן של (Global Relief Foundation (GRF (ארגון אשר נטען כי הוא משמש חזית של אל קעאדה), הוקפאו והארגונים נסגרו בדצמבר 2001 בטענה כי החמאס "השיג את מרבית כספו, כאן, בארה"ב".
אולם חודש לאחר מכן הוקם בארה"ב ארגון הצדקה KindHearts לשם אותה מטרה של תמיכה כספית בחמאס. הארגון הזמין את המבקרים באתר האינטרנט שלו להרים תרומה לטובת הקמת מרפאות ועזרה לנזקקים בגדה המערבית וברצועת עזה, אולם מסמכים שונים הצביעו על קשר קרוב בין הארגון והחמאס ועל תמיכתו בחזבאללה. נכסיו של הארגון הוקפאו בפברואר 2006 ע"י הממשל בארה"ב בשל קשריו אלו עם החמאס.
בדצמבר 2002 הואשמו אבו מרזוק וחמשת האחים אלעשי ע"י משרד המשפטים האמריקאי בקשירות קשר להפרת חוקי המדינה בדבר איסור מימון טרור.
באוגוסט 2007 פרסם ממשל בוש רשימה ובה 22 ארגוני צדקה, מרביתם אסלאמיים, המואשמים בקשרים עם ארגוני ומעשי טרור. מבין אלו הואשמו מספר ארגונים בקשר עם החמאס; ה-HLF, ה-IAP וכן Interpal (אשר גייס כספים לחמאס בעיקר מבריטניה) וה-Human Relief Foundation. לאורך השנים התגלו קשרים מסועפים בין ארגונים אלו לארגונים אסלאמיים אחרים בארה"ב.
בנובמבר 2008 נמצא ה-HLF והעומדים מאחוריו אשמים. ע'סאן אלעשי צפוי להשתחרר בינואר 2013.
לבסוף, לאחרונה נטען שאנשים הרוכשים מוצרים מזוייפים דוגמת תרופות ופריטים ארכיאולוגיים דרך האינטרנט, לא רק שהם מסכנים את חייהם (במקרה של תרופות), אלא שבכך הם מממנים רשתות פשע וטרור במזרח התיכון.
תפקידו של האינטרנט, ככלי מהיר וזמין להפצת מידע, הופך משמעותי יותר ויותר לגיוס תמיכה ומשאבים לטרור והפצת רעיונותיו בקרב קהלים שונים ולאורך השנים חלה התפתחות ברורה בכל האמור בשימוש בו לשם גיוס משאבים לארגוני טרור אלו; אם בתחילה עשו הארגונים שימוש גלוי וישיר לשם גיוס משאבים באתריהם, הרי שברבות הימים עברו הם לשימוש בכסות של ארגוני צדקה לשם מטרה זו.
כיום, עם חשיפת פעילותם של ארגונים שכאלה והצרת צעדיהם במערב, ניתן לראות מעבר לדפוס פעילות חשאי יותר בו מתבצע גיוס המשאבים מאת אנשים שאינם מודעים כלל כי זה היעד הסופי לכספיהם.
כך שאם בתחילה ידע המשתמש כי סביר להניח שכספו יגיע לארגון שכזה או לארגון התומך בפעילות טרור, הרי שכיום הגבול טושטש עד לכדי מצב בו מסייעים אנשים תמימים לארגונים אלו שלא מדעת.
לאור התפתחות זו בגיוס משאבים באמצעות האינטרנט וכן לאור ההתפתחות שחלה בו והכלים החדשים המתווספים לשורותיו, צפוי כי מלאכת גיוס הכספים תהפוך לחשאית, פתלתלה, מורכבת יותר ויותר ועם זאת מזוהה פחות ופחות עם גורם היעד. דבר זה יצריך מגורמי המעקב והפיקוח השקעה, תחכום ומאמץ רבים מבעבר.
לצד זאת, ניתן להסיק כי יש בכוחם של מעקב ופיקוח אלו כדי להקשות במידה מסויימת על תופעת גיוס הכספים באמצעות האינטרנט ולהסיתה לאמצעים מורכבים ומזוהים פחות עם המטרה.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2009/05/shutterstock_535480576.jpg6671000Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-05-14 17:54:122023-02-23 23:15:41ג'האד כלכלי – האינטרנט ככלי למימון ארגוני טרור אסלאמיים
אתר ה-Youtube, הנחשב לאתר השני בפופולריות שלו באינטרנט, מהווה יעד לחסימות מצד מדינות רבות ברחבי העולם מאז הקמתו בפברואר 2005. אתר זה משמש במה להצגת סרטוני וידאו המועלים ע"י המשתמשים וזאת בנושאים שונים ומגוונים, החל בסרטונים מוזיקליים וכלה בסרטונים בעלי אופי פוליטי.
בשל אופיו זה של האתר והמדיה הויזואלית המוצגת בו, הוא מהווה כר להצבת תכנים העלולים להחשב כפוגעים במדינות ובתרבויות מסוימות מבחינה דתית, מוסרית, תרבותית ופוליטית. בשל כך נחסם האתר, בצורה זו או אחרת, במדינות ערביות ואסלאמיות רבות;
איחוד האמירויות – האתר נחסם במחצית 2006 בשל הצגת סרט דוקומנטרי בן שבעה חלקים על הבאת נשים ארמניות לתעשיית הזנות בדובאי.
אינדונזיה – האתר נחסם למשך מספר ימים במהלך מאי 2008 בשל פרסום קדימון לסרט 'פיתנה', אותו יצר גרט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי לשעבר, היוצא נגד הקוראן ומציג את האסלאם באור שלילי.
איראן – בדצמבר 2006 בוצעה חסימה גורפת של האתר ואתרי שיתוף אחרים בטענה כי אלו אינם מוסריים.[1]
מצרים – בנובמבר 2007 דווח על חסימת חשבונו של משתמש מקומי באתר.[2]
מרוקו – במאי 2007 נחסם האתר למשך חמישה ימים בשל סרטונים המציגים את יחס הממשל לתושבי סהרה המערבית.[3]
סודאן – ביולי 2008 דיווח בלוגר סודאני על חסימת האתר במדינה.[4]
סוריה – במחצית השניה של שנת 2007 ארעו מספר ארועים של חסימת האתר;
בסוף יולי 2007 דווח על כך שהאתר חסום מכל ספקיות האינטרנט במדינה וכי בעת נסיון להכנס לאתר מתקבל עמוד ריק.[5]
בסוף אוגוסט 2007 דווח על חסימת האתר ככל הנראה בשל סרטון המציג את אשת הנשיא כמרלין מונרו על עקבים גבוהים ושמלה מתנפנפת בעת קבלת פנים בשדה התעופה לצד בעלה.[6]
בסוף נובמבר 2007 דווח על חסימת 109 אתרים שונים וביניהם Youtube בעיקר בשל ביקורת המובעת בהם נגד השלטונות, תוך ציון כי מספר האתרים החסומים הוכפל בשבועיים הקודמים לארוע.[7] כמו כן הועלתה הטענה כי יותר ויותר אתרים נחסמו בשנתיים האחרונות לעומת המצב הקודם בו הותרה גישה לאתרים שנחסמו בעבר.
פקיסטאן –
חסימת האתר החלה בתחילת 2006 עת הנחתה רשות התקשורת את 70 ספקיות האינטרנט במדינה לחסום אתר זה ו-11 נוספים שהציגו את הקריקטוריות מעוררות המחלוקת של הנביא מחמד.
ב-22 בפברואר 2008 נחסם האתר שוב בשל קדימון לסרט 'פיתנה'.[8] החסימה הוסרה כעבור ארבעה ימים עם הסרת הסרטון משרתי האתר.
תוניסה – בתחילת נובמבר 2007 דווח כי האתר נחסם בלא מתן סיבה. חסימה נוספת בוצעה במאי 2008 בשל סרט שהועלה לאתר ובו עדויות של אסירים פוליטיים לשעבר ופעילי זכויות אדם.[9]
תורכיה – מדינה זו יחודית בכך שלהבדיל מארועי חסימה חד פעמיים, כמצוי בחלק מהמדינות או חסימה גורפת כבאחרות, הרי שבה ניתן למצוא ארועים חוזרים ונשנים של חסימת האתר. יחוד נוסף מצוי בעובדה שההנחיה לחסימה מגיעה מאת המערכת המשפטית לחברת התקשורת הממשלתית. זאת, על פי רוב, בשל סרטונים המועלים לאתר הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-טורק ובאחדות המדינה ואופיה;
במרץ 2007 נחסם למספר ימים האתר בגלל סרטון אשר העליב את אבי האומה וכלל רמיזות הומוסקסואליות לגביו. הסרטון הועלה לרשת ככל הנראה בידי גולשים יוונים על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות בקפריסין. בית המשפט החליט על ביטול הצו לאחר שהסרטון הפוגע הוסר מהאתר.[10]
בספטמבר 2007 דווח על חסימת האתר, הפעם בשל סרטון לאומני שהוצב בו המהלל רצח של עיתונאי ארמני.[11]
בינואר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט ככל הנראה בשל סרטים שהתפרסמו בו ומעליבים את אבי האומה.[12]
במהלך מאי 2008 נחסם האתר לשבוע בהוראת בית משפט בטענה כי הוא נעדר אישור מהרשויות במדינה.
במהלך נובמבר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט באנקרה בשל תכנים הפוגעים באבי האומה והתומכים במפלגה הכורדית ה-PKK.[13]
ניתן לראות כמה קווים מאפיינים בפעילות מדינות ערביות ואסלאמיות נגד האתר YouTube;
האתר נחסם בצורה זו או אחרת גם בברזיל, אוסטרליה, בורמה, סין ותאילנד, אולם מרבית החסימות מבוצעות בעולם הערבי והאסלאמי.
כמו לגבי חסימת אתרים אחרים, מתחלקות גם כאן המדינות בין אלו החוסמות אתר זה משיקולים מוסריים-ערכיים-תרבותיים לבין אלו המונעות משיקולים של חשש לפגיעה בלגיטימציה השלטונית ולפיכך חוסמות תכנים ובהם ביקורת על שליטים קודמים או עכשוויים או המתייחסים לסוגיית זכויות האדם במדינה.
אף לגבי משך החסימה קיימת חלוקה ברורה; בין אלו החוסמות נקודתית את האתר למספר מועט של ימים וע"פ רוב בשל סרטונים ספציפיים, לבין אלו החוסמות באופן קבוע את האתר או לפרקי זמן ארוכים.
מלבד תורכיה בה ארועי החסימה הינם ע"פ צווי בית משפט, הרי שביתר המדינות החסימה הינה תוצר של החלטת ממשלה או של רשות התקשורת.
הנהלת האתר נעתרת לעיתים ומסירה סרטונים רלבנטיים לבקשת הממשלות.
לאור אופיו של האתר, המאפשר למשתמשים להציב סרטונים בנושאים שונים, הוא יוצר אתגר ממשי למדינות ברחבי העולם ובעיקר לאלו הערביות והאסלאמיות. כל אחת חוסמת את האתר משיקוליה ולפרקי זמן אחרים בהתאם לאופיה של החברה ותרבותה, מידת הריכוזיות הקיימת בה ואופיו של הממשל.
[1] YNET, "איראן חוסמת את YouTube.com,", 06.12.2006.
https://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2017/10/maxresdefault.jpg7201280Tal Pavelhttps://www.cybureau.org/wp-content/uploads/2020/12/newlogo-option9-LOGO-1.pngTal Pavel2009-01-17 02:11:112023-02-23 22:44:05חסימת YouTube בעולם הערבי והאסלאמי
הליברליזציה בתחום התקשורת החלה בסודאן בשנת 1991, אולם רק לאחר ליבליזציה פוליטית החל האינטרנט לפעול בסודאן ב-25 מאי 1997 עם משלוח ה-Ping הראשון[1] תוך ההתפתחות מהירה יחסית בבירה חרטום ואיטית (אם בכלל) ביתר אזורי המדינה[2].
האחריות על הסיומת .SD נמסרה בשנת 1996 לחברה פרטית בשם Sudan On-Line אשר הופעלה ע"י אזרח סודאני שהתגורר בארה"ב. הסיומת לא הופעלה הן בשל העדר שרות אינטרנט במדינה והן בשל היות המפעיל במדינה המרוחקת מקהילת האינטרנט המקומית[8].
עם התגברות העניין באינטרנט בסודאן, החלו גופים שונים במדינה להביע עניינם בקבלת האחריות להפעלת סיומת זו.
חברת Sudan Internet Society – SIS נוסדה בדצמ' 2001 כמלכ"ר ונועדה לקדם את האינטרנט במדינה ובכלל זה האחריות על הסיומת .SD[9]
בינואר 2002 היא נרשמה רשמית אצל השלטונות המקומיים ובסופה של אותה שנה (20 דצמ' 2002) היא הוסמכה[10] ע"י Internet Assigned Numbers Authority (IANA) כאחראית על הסיומת .SD עבור סודאן (.sd top-level domain)
רישום ה-Domains בפועל מבוצע ע"י חברת SUDANIC המהווה חלק מSudan Internet Society-[11]. כיום זמינים לרכישה ה-Domains המקומיים הבאים;
"Dedicated only for entities that provide commercial services with valid Commercial Registrations from Ministry of Commerce (MOC) or any equivalent documents. Also, registered trade names and marks with MOC can be registered as domain names under com.sd."
.org.sd
"Dedicated only for non-profit organizations including societies, charities, clubs and public organizations."
.net.sd
"Dedicated only for entities that provide Internet-related services, e.g., ISPs, web hosting, portal sites, etc."
gov.sd
"Dedicated only for Governmental entities including ministries, authorities and government organizations."
.info.sd
NA
.biz.sd
NA
.name.sd
NA
.med.sd
"Dedicated only for entities that provides health services such as hospitals, medical clinics, pharmacies, etc., with valid licenses from Ministry of Health."
.sch.sd
"Dedicated only for Kindergartens, elementary schools, secondary schools, and high schools with valid licenses from Ministry of Education or from General Presidency for Girls Education."
edu.sd
"Dedicated only for educational and training institutions, e.g., universities, training institutes, etc., with valid licenses from official government offices."
Top Level .sd
NA
סך כל ה-Domains בסודאן עומד כיום על 336 לפי החלוקה הבאה[14];
Rank
TLD
Total
Market Share
Net Gain/Loss
1
COM
195
58.0357%
(1)
2
NET
99
29.4643%
4
3
ORG
35
10.4167%
1
4
INFO
4
1.1905%
(0)
נכון לרבעון הראשון של שנת 2003 טרם החל שירות הרישום של ה-Domains המקומיים למרות בקשות שהופנו.
ISP
מקורות שונים[15] מציינים עד למחצית שנת 2000 את The Sudanese Company for Internet services SUDANET – כ-ISP היחיד במדינה תוך אזכור שלוש בקשות הממתינות לרישוי.
Sudanet היא אמנם חברה פרטית אולם מרבית מניותיה בבעלות חברות ממשלתיות כך שזהו למעשה מונופול ממשלתי בתחום מתן גישה לאינטרנט[16].
ZinaNet הוקמה באוק' 2000 ונכון לשנת 2002 ידוע על קיומן של שתי חברות בלבד[17].
Internet Hosting
כיום קיימות שתי חברות אירוח (Hosting Companies) החולקות ביניהן כ-60% מהשוק המקומי בסודאן[18];
Sudanmail.net – המארחת 71 Domains בנתח של 21.13% מהשוק המקומי.
עם זאת נמצאו מחיפוש אקראי עוד מספר חברות המספקות שרותי Hosting ואשר להן נוכחות בסודאן;
Sudan Web Hosting המעידה על עצמה כמתאימה לאירוח אתריהם של עסקים קטנים או של אתרים פרטיים[19].
Sudan Hosting אשר מקום מושבה בארה"ב אך לה סניף בסודאן.
כמו גם אירוח חינם המתאפשר בתנאים מסויימים למלכ"רים ע"י אתר Sudan.Net[20].
Internet Café
ככלל, ניתן לבצע חלוקה ברורה למדי בין הבירה לבין יתר חלקי המדינה בכל האמור באינטרנט בכלל ובInternet Café- בפרט, בעיקר מבחינת פריסה וקצב חדירה.
קיימות עדויות על המצאותם של Internet Cafes רבים[21] בעיר חרטום בעלות של1-2 USD/Hour[22]. אולם נראה כי קצב התחלופה של מוסדות אלה גבוה למדי בשל תחרות והעדר יכולת טכנולוגית מספקת[23].
עם זאת, מבדיקה מקיפה נמצאו עדויות ברשת האינטרנט לשלושה בלבד ואף אלו מצויים רק בעיר חרטום.
לעומת הבירה, החדירה ליתר המדינה איטית[27] ולפיכך הנגישות לאינטרנט באזורים רבים איטית, מסורבלת ולעיתים אף בלתי אפשרית. בהתאם לכך, מחיר לשעת גלישה גבוה פי כמה והמצאותם של Internet Cafes נדירה למדי באזורים אלה.
יתר חלקי המדינה נחלקים מבחינת נגישותם לאינטרנט באופן הבא;
מקומות בהם קיימים 1-2 Internet Cafés ובם מספר מצומצם של עמדות מחשב -דוגמת Wad Medani[28].
מקומות בהם אין למעשהInternet Café במובן המקובל, אלא משרדים בעלי גישה לרשת האינטרנט, מאפשרים שימוש לציבור תמורת תשלום בהעדר עומס עבודה – כפי שמצוי בעיר Gedaref[29] למרות שקיימת התייחסות אליו כאל Internet Cafe[30] (היחיד בעיר).
מקומות בהם אין שרתים עצמאיים, אלא קיימת תלות בשרתים המצויים בערים אחרות, דבר המאט את קצב ההתקשרות, מייקר את השימוש ומפחית את כמות המשתמשים- דוגמת Kassala העושה שימוש בשרת המצוי ב-Gedaref[31].
מקומות חסרי גישה לאינטרנט – דוגמת Dongola, El Obeid, Kadugli[32].
על כל פנים, נראה כי העדר יציבות ברשתות החשמל והתקשורת מונעת שימוש סביר ורציף ברשת האינטרנט[33].
Internet Users
למרות צעדי הממשל בתחום הפחתת המיסים, הרי שסודאן נחשבה (נכון למחצית הראשונה של שנת 2000[34]) לבין העניות ביותר בצפון אפריקה ביחס של מחשבים אישיים לאדם בשל מחירו הרב המאפשר רכישתו ע"י מעטים.
בשל העלות הגבוהה יחסית של שימוש ב-Internet Cafe, ניתן להניח כי תבנית המשתמש באינטרנט בכלל זהה לזו של המשתמש ב-Internet Café;
לקהל אשר מחד צמא לכל דבר מערבי בכלל ואמריקאי בפרט ומאידך בעל אפיקים מועטים ביותר לתעל את הצורך בבידור, האינטרנט נתפס – לפחות בבירה – כאמצעי בידור פופולרי והשימוש ברשת הוא לפיכך בהתאם; קבצי אודיו ווידאו של מוזיקה מערבית, דוא"ל וחדי צ'ט.
מרבית המשתמשים בשרותי אינטרנט קפה הם גברים, לעיתים משפחות הסובבות סביב מחשב אחד בקוראן דוא"ל מקרוב משפחה בחו"ל. ע"פ רוב נתפס ה-Internet Café כמקום אשר לא יאה לאישה להמצא בו לבדה. הדבר משתנה ממקום למקום ובהתאם לשעות היום; כניסתה של אישה בודדה ל-Internet Cafés מסויימים הומי גברים בשעות הלילה יעיד על טיבה של זו[35].
השימוש ברשת האינטרנט ובאינטרנט קפה בפרט הינו בעיקר בקרב הצעירים (גילאי 15-35) ובעלי השכלה והכנסה גבוהות מהממוצע ושוב, בעיקר בבירה עצמה (מחוץ לבירה, חיבור לאינטרנט הינו מותרות אשר מעטים יכולים להרשותו לעצמם).
עם זאת, האוניברסיטאות עצמן אינן מספקות גישה לאינטרנט עבור הלומדים בהן ובשתיים בלבד (Khartoum University, Ahfad University) קיימת גישה לרשת, אך זו לצרכי מנהלה בלבד. ניכר כי גם מצד הסטודנטים והסגל האקדמי אין עניין רב ודרישה לשימוש תדיר ותכוף ברשת האינטרנט. בעיקר לאור מצב בו נאלצים לעתים מספר עשרות חברי סגל חסרי הכשרה לחלוק מחשב אחד בעל גישה לאינטרנט המוגבל לשעתיים חיבור ליום.
יוצאת דופן היא University of Sudan אשר כבר בסוף שנת 2000 היו כל הפקולטות בה מחוברות לרשת האינטרנט 24 שעות ביממה באמצעות חיבור LAN[36].
Web Usability
תקשורת בין אישית
השימוש העיקרי הוא לשם תקשורת עם קרובי משפחה בחו"ל (דוא"ל, צ'ט).
אמצעי לתקשורת עם צעירים אחרים במדינה (צ'ט) בעיקר לשם הכרות חברתית, ככלי להתגבר על מחסומים תרבותיים-דתיים קיימים.
מולטימדיה – כלי בלבדי אל קבצי מולטימדיה מערביים (בעיקר מארה"ב) הואיל ומוזיקה וסרטים אלו אינם זוכים לביטוי באמצעי התקשורת המקומיים.
סחר אלקטרוני
סודאן אשר מרבית הסחר מתבצע בה באמצעות תשלום מזומן, איננה בשלה לשימוש ולפיכך איננה מיישמת סחר אלקטרוני זאת לצד ההגבלות המוטלות עליה מצד ארה"ב[37].
אקדמיה ומחקר
השימוש באינטרנט לצרכים אקדמיים נמוך יחסית בשל פריסה נמוכה של מחשבים מחד וחיבורם לרשת האינטרנט מאידך כמו גם מחסור בהכשרת הגורמים המתאימים (חברי סגל וסטודנטים).
הממשל והאיטנרנט
במשך מספר שנים אסרה סודאן את השימוש באינטרנט הן כחלק מההגבלות הכלליות על התקשורת במדינה והן על מנת להמנע מחשיפה לתכנים הנוגדים את רוח האסלאם, או שמא אף מחוסר עניין. יחס זה השתנה בעקבות 'לחץ מלמטה' מצד הקהילה המקומית[38], אולם נראה כי הגורם המעכב התפשטות רחבה של האינטרנט במדינה הינו שליטתה הבלבדית, באמצעות חברת התקשורת היחידה Sudatel, על גישה לתקשורת ולאינטרנט[39].
למרות היותה מדינה מסורתית בה מונהגת ההלכה האסלאמית, התקבלה מדיניות של 'אינטרנט חופשי'[40] בסוף שנת 2002. בנוסף, נראה על פניו כי כיום כי לא מתקיימת צנזורה כלשהי ביחס לאינטרנט במדינה בדמות מניעת גישה לרשת זו או חסימת אתרים מסויימים ובכלל זה אתרי פורנו אליהם קיימת גישה חופשית אף מ-Internet Cafes[41].
לסיכום – נראה כי למרות הליברליזציה בתחום התקשורת במדינה, ניתן לומר כי לאחר שבע שנים האינטרנט בסודאן עדיין מהווה נחלתם של בודדים ומוגדרים היטב גאוגרפית (לבירה כמעט בלבדית), מגדרית (ע"פ רוב גברים) סוציו-אקונומית (בעלי ההכנסה הגבוהה היכולים להרשות לעצמם עלות מחשב וחיבורו לרשת האינטרנט או עלות גלישה ב-Internet Café).
בהנחה כי קצב הגידול במשתמשי האינטרנט בסודאן בין שנת 2002 לשנת 2003 היה זהה לזה שבשנה הקודמת (כמעט פי 4; מ-15 אלף בשנת 2001 ל-56 אלף בשנת 2002) הרי עדיין מדובר על כ-209 אלף משתמשי אינטרנט בסודאן לשנת 2003. במדינה בת למעלה מ-38 מיליון תושבים[42], נתון זה בטל בשישים ומעיד יותר מכל כי האינטרנט טרם נקלט ועדיין אינו מהווה חלק מחיי תושבי המדינה.
בהתחשב בעובדה כי למגזרים רבים באוכלוסיה האינטרנט הינו דבר זר ובלתי ידוע וכי תשתיות החשמל והתקשורת (המהוות מונופול ממשלתי) אינן מסוגלות לספק נגישות רציפה, אמינה ואיכותית לאינטרנט, ניתן לומר כי עוד ארוכה הדרך עד להפיכתו של האינטרנט בסודאן לכלי נגיש לכל (מבחינת עלויות תחנות קצה וחיבור לרשת, הגעת התשתיות המתאימות לכל קצוות המדינה, כמו גם מבחינת צורך בהדרכה והכשרה מתאימות) ובעל אמינות וזמינות גבוהים (מבחינת יציבות רשתות החשמל והתקשורת) המספק שרות זמין, רציף, זול ואיכותי לכל קצוות המדינה ולפלחיה השונים של האוכלוסיה.
כך שנראה כי מילת המפתח לתפוצה רחבה יותר של האינטרנט בסודאן היא תשתית;
רשת חשמל יציבה יותר
רשת תקשורת אמינה ואיכותית הפרוסה ברחבי המדינה
הדרכה והכשרה למגזרים השונים באוכלוסיה אשר למרביתם האינטרנט הינו עולם זר בתכלית.
[1] Steve Huter, Network Startup Resource Center (NSRC), "First Ping SD – Sudan with Full Internet (97.05.25)", 25-May-1997.
[3] Mohamed Omar (Secretary General), National Telecom Council, "Overview of the Internet in Sudan", The African Internet & Telecom Summit, Banjul, The Gambia, 5-9 June 2000
יצויין בעניין זה כי מקור רשמי סודאני ברבעון הראשון של שנת 2003 לא מסוגל היה לנקוב, במצגת רשמית, במספר משתמשי האינטרנט במדינה;
"The number of current Internet users in Sudan is ????"
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience". Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience". Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience". Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
[9] כדברי שר המדע והטכנולוגיה הסודאני במכתבו לנשיא הארגון בתאריך 23 מרץ 2002;
"The Republic of the Sudan government recognizes Sudan Internet Society as a non-profit organization dedicated to lead and support the Sudanese community in making best use of the Internet contributing to Sudan's socio-economic development and growth. The Republic of the Sudan acknowledges and recognizes Sudan Internet Society as the organization dedicated to provide the public with the rights to use the official Country Code Top Level Domain (ccTLD) of .sd."
El-Zubeir Besher Taha, "Letter from E-Zubeir Besher Taha to Yassir Elamin", 23-March-2002.
[10] " IANA Report on Redelegation of the .sd Top-Level Domain, Request of Sudan Internet Society for Redelegation of .sd Top-Level Domain, 20-December-2002",
[13]Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience", Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
[15]Mohamed Omar (Secretary General), National Telecom Council, "Overview of the Internet in Sudan", The African Internet & Telecom Summit, Banjul, The Gambia, 5-9 June 2000
[19] "Sudan Web Hosting offers domain names, and email address services. Our affordable hosting makes Sudan Web Hosting the best place to host your small business website or personal web site"
[20] "Sudan.Net is very pleased to announce that it will sponsor and donate webspace to the various registered Sudanese related educational, charity, non-profit, humane, goodwill organizations that are non-political in nature to host and assist in creating their presence in Cyberspace"
[25] "Africa: Internet and Technology Services: ISPs, Internet Service Providers, Web Designers, Hosting Services, Domain Registration, Cyber Cafes", ClickAfrique.com
נכון לתחילת שנת 2003 היתה נגישות לרשת האינטרנט ב-14 מעריה של סודאן תוך תכנון לחיבורן של 13 ערים נוספות במהלך שנת 2003, זאת במדינה הגדולה ביותר ביבשת אפריקה.
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience", Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
על מידת החדירה האיטית יחסית של אינטרנט למדינה תעיד גם העובדה כי במשך שנה וחצי שמעלת אתר חברת Sudanet (http://www.sudanet.net) ועד לסוף דצמ' 2003, ביקרו באתר זה פחות מ-48 אלף איש בלבד.
סיור מחקרי שנערך בסודאן בסוף אוק' 2000 העלה כי מרבית מכוני המחקר והאקדמיה במדינה חסרי נגישות לרשת האינטרנט, לדוא"ל ובמקרים רבים נעדרי מחשב. כמו כן קיימים מקרים בהם קיימת גישה ממחשב אחד בלבד או הגבלת שעות הגלישה לשעתיים ביום, כך שהמשתמשים חייבים לכלכל צעדיהם בתבונה, או הגבלת השימוש לשליחת דוא"ל בלבד בשל אילוצי עלויות הטלפון.
[37]"The registration service will be available for all registrants inside the country for the ease of the payment process. Another solution will need to be found for oversees registrants because of the lack of e-payment facilities due to the US restrictions imposed on Sudan."
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience", Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
[38] "Initially the government was not very much aware of the importance, of the .SD ccTLD.
As the Internet awareness started growing within the local community, the government started realizing it's role towards the technology revolution that is taking place in the country in particular and the region in general."
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience", Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
[39] "Unlike many African countries, the main thing limiting growth is governance not tecnology. The continuing dominance of the government through its monopoly by proxy is the main constraint… The absence of other international services providers is the main factor behind the prohibitive prices for communication".
[40] "To play a role in the development and awareness development process, Sudan adopted free internet policy since late 2002".
Mohamed El Fatih El Tigani, Networking Section Manager (Sudatel), "Sudan and .sd Internet Experience", Workshop on Member States' experiences with ccTLD, International Telecommunication Unit, Geneva, 3-4 March 2003
