Tal Pavel

אינטרנט קפה באיראן

/ב /על ידי

האינטרנט משמש עבור הצעירים באיראן כלי דו כיווני בו הם יכולים מחד לבטא עצמם בחופשיות מסויימת ומאידך לקבל מידע ולהחשף לנושאים האסורים במדינה. במדינה בה ההתנהגות מוסדרת ותחת פיקוח, משנה האינטרנט את אורחות החיים ומאפשר חופש ביטוי בד בבד עם קשיי שליטה ופיקוח. אף בסביבת האינטרנט הם מצויים בסכנה בשל פעילות הגורמים השמרניים במדינה שנועדה להגביל את השימוש באינטרנט, כשם שעשו לגבי טלביזיה בלוויין בטענה של חסימת השפעות לא מוסריות של תרבות המערב.

תפוצה

למרות שמספר המשתמשים ברשת האינטרנט באיראן עלה ב-90% במהלך השנה האחרונה, הרי שעדיין רק 3 מיליון (מחציתם מתחת לגיל 25) מתוך כלל 65 מליון תושבי המדינה הינם בעלי גישה לאינטרנט[2]. במחצית שנת 2001 היו קיימים באיראן כ-450Internet Cafes  וקצב הפתיחה היה של כ-1 ליום[3]. ידיעה מאוג' 2002[4] נוקבת במספר של 1,500 אינטרנט קפה בטהראן ונוספים המצויים בערים מרכזיות אחרות במדינה.

ההערכה היא כי האינטרנט קפה הראשונים במדינה נפתחו באוקטובר 1998, כאשר הגופים המפעילים אינטרנט קפה באיראן מתחלקים ככלל לשניים; מחד גופים אשר שימשו בעבר כמוסדות הכשרה בתחום המחשבים (אפילו גופים ציבוריים פותחים מקומות שכאלה)[5].( מאידך, בתי קפה אמיתיים אשר היקצו שטח מסויים לטובת פעילות האינטרנט. חלק ממוסדות אלה אף אינם מהווים 'אינטרנט קפה' אלא מעין כיתת אינטרנט הממוקמת בדירה כלשהי בבית דירות ובה מספר מחשבים לשימוש הבאים.

קהל יעד וסוגי פעילות

רובה המכריע של אוכלוסיית בתי קפה אלו הם צעירים אשר עושים שימוש נרחב באינטרנט לשם תקשורת עם קרובי משפחה באירופה וארה"ב. נראה כי המטרה העיקרית בבואם של צעירי איראן לאינטרנט קפה היא להפיג את הבדידות והסגירות, הן האישית-חברתית והן זו הגאוגרפית-לאומית הנובעים מסגירותה של המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ. האינטרנט ככלי המושלם עבור הצעירים באיראן לתקשר בינם לבין עצמם ומעבר לגבולות המדינה בחופשיות רבה מזו הקיימת בכל אמצעי אחר.

התקשרות חופשית עם צעירים אחרים באיראן גופא;

  1. צ'ט – מוקד הכינוס החדש של בני הנוער בו הם יכולים לא רק 'להפגש' אלא אף להביע דעותיהם בחופשיות.
  2. ממידע חדשותי על הקורה באיראן ומחוצה לה
  3. שימוש בקבוצות דיון רלבנטיות
  4. גלישה אנונימית ברחבי הרשת כמשתמש אנונימי מאינטרנט קפה מזדמן, להבדיל מגלישה מהבית או מקום העבודה שם קיימת כתובת קבועה הניתנת לזיהוי[6][
  5. עיון באתרים של גורמים רפורמיים במקום בעיתוניהם הנסגרים מעת לעת[7]
  6. משלוח דואר אלקטרוני
  7. איסוף מידע ע"י סטודנטים לצרכים מחקריים
  8. הורדת קבצי מוזיקה מערבית
  9. מידע על אומנים איראניים החיים במערב
  10. חיפוש מידע נקודתי דוגמת עדכונים אודות האופנה האחרונה
  11. בלוגים – במדינה נפתחו למעלה מ-20 אלף יומני רשת אישיים, כאשר חלקן של הנשים בתחום זה רב ביותר.

הואיל וספקי האינטרנט הפרטיים עושים שימוש בתשתית הטלפוניה המיושנת והעמוסה, על מנת לספק צרכיו של ציבור הולך וגדל הרי שרבים מאלו – על מנת להבטיח מהירות גלישה סבירה – מנויים אצל מספר ספקי גישה. במרבית המקרים מדובר על חיבור של מודם אנלוגי לקו טלפון רגיל, דבר המעניק מהירות גלישה נמוכה ביותר. מעטים הם המקומות בהם ניתן לגלוש במהירות גבוהה מזו.

מטרות המניעה

  1. חסימת השפעות לא מוסריות של תרבות המערב.
  • גורמי חוץ – הגברת המתח בין איראן וארה"ב לאחר המלחמה בעראק, הגבירה את לחצם של השמרנים לחסימת ערוצי התקשורת למערב.
  • גורמי פנים – הצרת צעדיהם של גורמים רפורמיים ואחרים מלהרחיב את השפעתם בקרב הקהל הרחב.

מניעת תחרות בשוק התקשורת – במאי 2001 נסגרו למעלה מ-400 אינטרנט קפה בטהראן ע"י המשטרה באשמה כי לא היו ברשותם הרשיונות המתאימים. ע"פ ההערכה בקרב העיתונים המקומיים[8], הדבר נועד לעצור את הפסדיה של חברת התקשורת האיראנית Telecommunications Company of Iran (TCI) לאור שיחות החוץ הזולות המתבצעות באמצעות האינטרנט מבתי קפה אלו. זאת תוך הכחשת העובדה כי חברת התקשורת עמדה מאחורי צעד זה. עם זאת ניתן היה למצוא[9] בעיתונות התייחסות לעובדה כי צעד זה יביא לפיטורי כ-5,000 איש וכי הוא נוגד את התקדמותה של איראן לעבר הפרטה ופתיחות רבה יותר לעולם הרחב.

פעילות מניעה

  1. סגירה מאסיבית של אינטרנט קפה.
  2. חסימת אתרים המועדפים על הגולשים הצעירים – בחודש מאי 2003 פורסם כי הרשויות ניסחו רשימה המונה כ-15 אלף אתרים אשר נשלחה לספקיות האינטרנט במדינה על מנת למנוע גישה לאתרים לא מוסריים ולכאלה השמים ללעג דמויות דתיות ופוליטיות במדינה. בין אלו, אתרים הקשורים בגורמים הרפורמיים במדינה, תחנות רדיו המשדרות בפרסית ועוד[10].
  3. ניסוח חוקים להגבלת גישה ושרותי אינטרנט.
  4. הכנת תוכנות וציוד לשם מניעת גישה לשרותי אינטרנט.
  5. נייטור הפעילות ברשת;
  • צ'טים – דיווח כי 70 צעירים נעצרו במהלך חודש מרץ 2003 בעקבות מפגש באמצעות אתר מפגשים בלתי חוקי. על פי הדיווח יתכן והמעצר הוא תוצאה של ניטור חדר הצ'ט בו השתמשו[11].
  • בלוגים – בחודש אפר' 2003 נעצר Sina Motallebi בעל האתר www.rooznegar.com והיה לבלוגר הראשון שנעצר במדינה[12].

דרכי התמודדות – אכיפה למול עקיפה

בכל האמור בדרכי ההתמודדות של הציבור עם מדיניות המשטר הרי זו מתחלקת לאוכפים ההולכים בתלם;

בחלק מהמקרים ספקי האינטרנט עצמם דואגים לפעולת סינון אשר ימנע מלקוחותיהם גישה לאתרים בעל תכנים לא רצויים[13]. פיקוח פיזי של בעלי ה-Internet Cafes על המסכים ועל פעילות הגלישה של לקוחותיהם[14].

לעומתם קיימים המשתמשים עצמם וגופים חוץ-איראניים הפועלים בדרכים שונות לעקוף את ההגבלות הקיימות באמצעות גלישה אנונימית זאת תוך הנחיות מפורטות ביותר המצויות רחבי הרשת[15] המציינת את היתרון שבאינטרנט קפה בו הגלישה היא אנונימית.

לסיכום, נראה כי האינטרנט בכלל ובתי קפה אלו בפרט, משמשים את הדור הצעיר באיראן וגורמים רפורמיים שונים כנתיב צר[16] דרכו ביכולתם להתנתק ולו במעט מאורח החיים המקומי ולזכות במידת מה בחיים פתוחים יותר בהם ניתן לתקשר באופן בלתי אמצעי וישיר עם גורמים שונים בתוך המדינה ומחוצה לה, כמו גם שיחות עם בני המין השני, ונגישות גבוהה למידע וקבצים שונים מתחומים מגוונים.

הערות שוליים

[1] Firouz Sedarat, "Iran Internet use at risk from conservatives", ARTicles, 18-June-2003

http://www.16beavergroup.org/mtarchive/archives/000228.php

[2] Firouz Sedarat, "Iran Internet use at risk from conservatives", ARTicles, 18-June-2003

http://www.16beavergroup.org/mtarchive/archives/000228.php

[3] Molly Moore, "Web nets teenagers in Iran", The DAWN, 06-July-2001

http://www.dawn.com/2001/07/06/int17.htm

[4] Reuters, "Iran reformers use Net to fight press ban", News.com, 05-August-2002

http://news.com.com/2102-1023-948403.html

[5] Barmak Bahremand, "Tehranis also go to Internet cafes", Payame Emrooz

http://www3.estart.com/iran/lifestyles/tehranis.html

[6] soc.culture.iranian, "Re: IRVAJ Blocked from Iran, Can Use Proxy to Access", Google, 14-May-2003

http://groups.google.co.il/groups?hl=iw&lr=&ie=UTF-8&inlang=iw&selm=3767f8c6.0305141004.570949cd%40posting.google.com&rnum=7,

[7] Reuters, "Iran reformers use Net to fight press ban", News.com, 05-August-2002

http://news.com.com/2102-1023-948403.html

[8] Reuters, "Iran Clamps Down on Net Cafes", Wired News, 15-May-2001

http://www.wired.com/news/politics/0,1283,43815,00.html

[9] AFP, "Tehran police crack down on Internet, 400 cybercafes closed: paper", soc.culture.iranian, Google, 13-May-2001

http://groups.google.com/groups?selm=cwvL6.188%24RK4.4134%40news

[10] BBC News, "Iran steps up net censorship", BBC, 12-May-2003

http://news.bbc.co.uk/2/hi/technology/3019695.stm

[11] Firouz Sedarat, "Iran Internet use at risk from conservatives", ARTicles, 18-June-2003

http://www.16beavergroup.org/mtarchive/archives/000228.php

[12] העצומה לשחרורו – http://www.petitiononline.com/sina/petition.html

[13] Molly Moore, "Web nets teenagers in Iran", The DAWN, 06-July-2001

http://www.dawn.com/2001/07/06/int17.htm

[14] Barmak Bahremand, "Tehranis also go to Internet cafes", Payame Emrooz

http://www3.estart.com/iran/lifestyles/tehranis.html

[15] soc.culture.iranian, "Re: IRVAJ Blocked from Iran, Can Use Proxy to Access", Google, 14-May-2003

http://groups.google.co.il/groups?hl=iw&lr=&ie=UTF-8&inlang=iw&selm=3767f8c6.0305141004.570949cd%40posting.google.com&rnum=7,

Sam Ghandchi, "PROXIES: OF PARTICULAR INTEREST TO THOSE SURFING THE NET FROM IRAN", IRANSCOPE, 7-March-2002

http://ghandchi.com/119-Proxy.htm

[16] פועל יוצא של פיקוח הקיים על הגלישה ותכניה, העדר הפרטיות הנובעת מגלישה במקום ציבורי, התשלום עבור שעת גלישה אשר יתכן ובשימוש ביתי וקבוע היה זול יותר למשתמש, מהירות גלישה נמוכה

יחסית הקיימת במרבית מקומות אלה וכיצו"ב.

[/s2If]