איראן ואינטרנט, מה באמת ידוע לנו אודות האינטרנט באחת המדינות המחמירות ביותר בהגבלות השלטוניות על האינטרנט ? על פניו נראים השניים כסותרים האחד את השני: איראן היא אחת המדינות הדתיות ושמרניות ביותר בעולם. כזו המגבילה את האינטרנט והמשתמשים בו בכל דרך אפשרית משחר ימיו במדינה. מדינה המצויה תדיר ברשימת "אויבות האינטרנט" בעולם מידי שנה.
מנגד, שיעור חדירת האינטרנט לתחומה עומד על כ-47% וגידול מרבע מיליון משתמשי אינטרנט בדצמבר 2000 לכדי 36.5 מיליון כעבור עשור. גם אם אלו נתונים כלליים וממוצעים הכוללים את הכפרים וישובי הספר בהם כמעט אין אמצעי תקשורת, עדיין זהו נתון רב חשיבות ואף מדהים בהתחשב באופיה זה של איראן. לשם השוואה, למרות השוני הרב בין המדינות, שיעור חדירת האינטרנט לישראל – לפי אותו המקור – עומד "רק" על 70%.
נתון זה מעיד על היותה של איראן מדינה אשר בה אוכלוסיה הצמאה למידע ולקשר עם העולם החיצון לה. עוד בימי צלחות הלוויין, אשר כיסו את גגות הערים באיראן, נלחמו שלטונות המדינה בתופעה זו אשר אפשרה קבלת מידע רב מהמערב.
בשבועות האחרונים קיימות עדויות רבות אודות הגבלות על האינטרנט באיראן: בתחילת חודש ינואר פורסם על דרישת השלטונות מבעלי האינטרנט קפה במדינה כי אלו ינהלו זיהוי ורישום של המשתמשים, בין השאר כדי להביאם לכדי צנזורה עצמית. התקנה אמורה להיות מיושמת במהלך הימים הקרובים.
דיווח נוסף מסר כי בכיר במערכת המשפט במדינה הודיע על הגבלות חדשות על האינטרנט והתכנים אשר ניתן לפרסם בו. לדבריו, כל האתרים מחוייבים להמנע מפרסום "תוכן פלילי" המוגדר ברשימה בעלת 20 סעיפים, הקובעת שלל איסורים על השימוש באינטרנט וכן באינטרנט קפה במדינה. זאת תוך קישור ישיר של הדובר לבחירות הצפויות להערך בקרוב.
ב-2 במרץ 2012 צפויות להערך במדינה הבחירות לפרלמנט. ארוע אשר יהווה סבב נוסף בין הרפורמיסטים לשמרנים על השלטון בה. כזכור, הבחירות לנשיאות, אשר התקיימו ביוני 2009 היוו סבב קודם, בו זכה הנשיא המכהן אחמדי-נז'אד בכהונה נוספת. ארוע אשר גרר בעקבותיו את המהומות הנרחבות והאלימות ברחובות איראן בתקווה לשינוי וליתר חופש במדינה.
פעילות זו של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן אינה חריגה כלל ועיקר. במעקב בן עשור אותו אני מבצע אחר האינטרנט במדינה, עולה תופעה מרתקת: כל ארוע של בחירות באיראן, החל בבחירות לעיריות וכלה בבחירות לנשיאות בה, גורר גל של הכבדת יד השלטון על האינטרנט והמשתמשים בו. גל זה מתחיל מספר חודשים בטרם מועד הבחירות ומוצא ביטויו בגלי מעצרים (משתמשי אינטרנט, בעלי אתרים, בלוגרים), סגירת אתרי אינטרנט ואינטרנט קפה, הטלת חוקים ותקנות המגבילים את השימוש, התבטאויות תקיפות מצד ראשי הממשל ועוד.
לאורך השנים התבטאו בכירים בדבר הצורך להכפיף את האינטרנט לחוקים הקיימים במדינה ואף ליצור חוקי אינטרנט מיוחדים אשר יעסקו בהיבטים השונים ובכלל זאת פשיעה מקוונת ופרסום "מידע שקרי". המטרה של חלק מהחוקים היתה להוציא את הסמכות לפילטור אתרים (מניעת גישה אליהם) מידי ספקיות האינטרנט ולהעביר זאת לידי הממשל.
כבר בשנת 2003 הוקמה ועדה בין משרדית אשר מטרתה הכנת רשימת אתרים אותם יש לפלטר והעברתה למשרד התקשורת לשם חסימתם.
שלטונות איראן מפקחים לאורך השנים על האינטרנט. בעבר נחסמו אתרי פורנוגרפיה, אתרים של גורמים רפורמיסטיים, אתרי חדשות ודת וכן אתרים העוסקים בזכויות נשים. במסגרת צעדים אלו נסגרו גם אתרי אינטרנט זרים ואף רשתות חברתיות פופולאריות. תקנות מחמירות ומפורטות למדי קבעו תנאים נוקשים לקבלת רשיון לאספקת שרותי אינטרנט במדינה, כמו גם את אופיים של התכנים האסורים בהמצאות באינטרנט או פעילות האסורה בו.
בנוסף, סוגרים השלטונות לאורך השנים אינטרנט קפה בהתקרב מועדי בחירות. כבר בשנת 2001 סגרו השלטונות 400 אינטרנט קפה בטהראן לבדה מתוך 1,500 שפעלו בה. דבר המעיד על הפופולאריות הרבה שלהם כבר לפני עשור.
כחלק מצעדי הפיקוח על האינטרנט, נמסר לאחרונה כי איראן פועלת להקים "אינטרנט לאומי" אשר יהווה רשת אינטרנט פנימית, אשר בהדרגה יתנתק מזו העולמית ויחליף אותה עבור תושבי איראן. רשת זו תאפשר שליטה מירבית על התכנים וכן על מהירויות השימוש עבור המשתמשים. לדברי הגורמים האחראים תושק הרשת בעוד כחודש, אולם אין זו הפעם הראשונה בה נדונה רשת זו בתקשורת האיראנית. כבר במאי 2011 דווח על כוונה איראנית זו. כל שנותר לראות הוא האם אכן תממש איראן את כוונתה במועד אשר אמור לחפוף את הבחירות האמורות. צעד פיקוחי נוסף היה בינואר 2011, עם הקמת "משטרת אינטרנט" במטרה לחזק את אחיזת המדינה עוד יותר באינטרנט ובמשתמשים בו.
אמצעי נוסף בידי שלטונות איראן לאורך השנים הינו מעצר משתמשי אינטרנט ובלוגרים. אכן, החודש פורסם דבר מעצרם של בלוגרית ובלוגר איראניים, ובלוגרים נוספים. אחר הכלוא פתח בשביתת רעב, בלוגר נוסף אשר צפוי לעונש מוות. זאת רק מהחודש האחרון.
צעדיה אלו של איראן משקפים מדיניות ארוכת שנים אשר דוגלת ב"סור מרע ועשה טוב" לגבי השימוש באינטרנט (מדיניות המשקפת את יחס האסלאם בכללותו לאינטרנט). במסגרת זו הושמעו הצהרות שונות מפי מנהיגי המדינה בדבר הצורך בשימוש מושכל באינטרנט לקידום ערכי המדינה ומורשתה. אלו באים לידי ביטוי באתרים הנפתחים על ידי הממשל ובתכנים המצויים בהם, ומנגד באופי האתרים האסורים ובתכנים המצונזרים. במסגרת זו עושה איראן, כמדינות נוספות במזרח התיכון, שימוש בטכנולוגיה מערבית משחר ימי האינטרנט בה לשם מימוש ההגבלות השונות על האינטרנט בתחומה.
לפיכך, כאשר אנו בוחנים ארועים אלה של השבועות האחרונים בהיבט רחב בן עשור שנים, ניתן ללמוד מהם כי אין הם חריגים כלל ועיקר בנוף האיראני בכל האמור ביחסו של המשטר לאינטרנט. מדובר במעין טקס קבוע החוזר על עצמו בהתקרב מועד בחירות במדינה.
האם הדבר מהווה סיבה לאופטימיות לגבי עתיד חופש המידע והביטוי במדינה ? כנראה שלא. אולם בחינת ארועים אלו בפרספקטיבה היסטורית מלמדת כי אין כאן חריגה מתבנית אשר לצערנו מוכרת וחוזרת על עצמה.
לאור ארועי העבר סביר להניח כי הגל הנוכחי ישכח בהדרגה לאחר מועד הבחירות. זאת עד למועד הבא של בחירות במדינה. וחוזר חלילה …
