עוקבים אחר אביב העמים הערבי – ציוץ אחר ציוץ

כל מהפכה מביאה איתה חידושים טכנולוגיים והמצאות חדשות. גם 'אביב העמים הערבי' הביא למספר חידושים ומענה על צרכים קיימים. אחד מהם הוא האתר Sociable Media.

חשיבות הרשתות החברתיות, ובדגש על הטוויטר המהווה זירה לדיווחים מיידים מהשטח, התגלתה לעין כל כבר במהומות לאחר הבחירות לנשיאות באיראן ביוני 2009. ארועי 'אביב העמים הערבי' ברחבי המזרח התיכון מתחילת שנת 2011 רק מחזקים את חשיבותו של הטוויטר בדיווחים מיידים מזירת ההתרחשות לרחבי העולם.

לאור חשיבותו הרבה בארועים אלו והכמות הרבה של מצייצים באזורנו, נוצר אתר זה אשר מטרתו לרכז בפלטפורמה אחת את אשר כותבים עיתונאים ובלוגרים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה בטוויטר.

אכן, האתר מרכז טוויטים מ-18 מדינות שונות באזורנו וממקורות מידע שונים, כך שהמשתמש יכול לראות את הציוצים המגיעים לדוגמא ממקורות עיתונאיים באיראן, מסוכנויות ידיעות בירדן, מערוצי הרדיו במצרים או את מכל אמצעי התקשורת מכלל המדינות.

לאחר הבחירה, יוצגו למשתמש הציוצים הרלבנטיים בזמן  אמת עם פרסומם כמו גם חשבונות הטוויטר המובילים בכל תחום ותחום על פי מספר העוקבים אחריהם.

זהו ללא ספק כלי יחודי ובעל ערך רב לכל המתעניין בקורה באזורנו והמעוניין להתעדכן על כך בזמן אמת ומאת מקורות שונים ולעיתים אף אלו המצויים בזירת ההתרחשות.

בנוסף, בדומה לתופעה בה אינדקסים של  אתרים ופורטלים ריכזו מגוון של אתרים, מטה-מנועי חיפוש ביצעו חיפוש במספר מנועים טרום עידן הגוגל, כלי זה הינו שלב נוסף באבולוציה של המידע הקיים באינטרנט במהלכו אנו עדים משחר ימי מדיום זה לעוד ועוד אתרים ההולכים ומרכזים את המידע הרב העומד לרשותנו ומזקקים אותו לכדי תמצית מדוייקת המתאימה במיוחד לצרכינו.

מהפכת הפייסבוק, או מהפכת בועזיזי?

עוצמתו של הפייסבוק התגלתה שוב במזרח התיכון במהלך הארועים והשינויים אשר שוטפים את האזור מתחילת שנת 2011, אך מה משקלה של רשת חברתית זו בארועים אלו ?

מייסד פייסבוק אמר השבוע כי "בסופו של דבר האינטרנט מחבר את האנשים מחדש. בשלב ראשון זה בין חברים, לאחר מכן זה חיבור בין אנשים וחברות, ולבסוף תהיה לאנשים מעורבות הרבה יותר גדולה עם ממשלות" והדגיש כי בסופו של דבר מהפכות מתרחשות על ידי אנשים ולא ברשתות חברתיות, פייסבוק או כל רשת אחרת.

עדות מוחשית לכך קיבלנו בזרז לפרוץ המהומות במזרח התיכון, אשר החלו לאחר שרוכל תוניסאי שרף עצמו למוות במחאה על כך שמרכולתו הוחרמה, ארוע פיזי ולא מקוון אשר הצית את אש המרד בתוניסיה ומשם לרחבי האזור.

האם מספר החברים בקבוצות המחאה המקוונות השונות בפייסבוק יכול להעיד על מידת הצלחת המאבק הפיזי ? לעת עתה נראה כי לא בהכרח: לארועים הראשונים של המחאה המצרית, נרשמו פחות ממאה אלף משתתפים, למרות שדברם הגיע ללמעלה ממיליון משתמשים. אולם ההמונים שטפו את רחובות קהיר והתוצאה ידועה.

מנגד, לארועי האנתפאדה הפלסטינית השלישית נפתחו עשרות רבות של דפים וקבוצות כאשר למרכזי שבהם נרשמו למעלה מ-370 אלף חברים ולאחר למעלה מ-100 אלף. כל זאת לאחר שמספר קבוצות שכאלה נסגרו על ידי הנהלת פייסבוק בשל מחאה ישראלית.

בפועל, למרות ההכנה המקוונת שארכה כחודשיים, לא התממשו כוונות המארגנים, זאת למרות הפעילות המקוונת הערה ובכלל זה קבוצות תמיכה מקוונות מרחבי העולם הערבי.

הפייסבוק מהווה כלי חשוב בשינויים המתחוללים באזורנו באמצעות קריאה לאנשים לצאת לרחובות ולגרום לשינוי, דבר אשר בחלק ממדינות אלה מהווה סיבה מרכזית לעליה החדה במספר המשתמשים ברשת זו.

ברי כי המשך ההתארגנויות המקוונות באזורנו יביא לגידול במספר משתמשי הפייסבוק, אך ביכולתם להביא גם לשינויים פוליטיים וליתר חופש פרט וביטוי, אשר בתורם יביאו אף הם לגידול במספר המשתמשים עם הסרת המגבלות החוקיות והטכניות הקיימות בחלק ממדינות האזור על שימוש חופשי באינטרנט.

הארועים האחרונים באזורנו הם אמנם "מהומות פייסבוק" ו"מהפכת פייסבוק" לאור חשיבותן הרבה של הרשתות החברתיות ביצירת הארועים ובדיווח עליהם בעת ולאחר התרחשותם. אולם אין די בפעילות מקוונת, תהא רחבת תפוצה אשר תהא, כדי לחולל שינוי בפועל. לשם כך יש צורך כי תוכנית הפעולה המקוונת תצא מהכח אל הפועל ושאותם מצטרפים לקבוצות השונות יגיעו לרחובות הערים להביע מחאתם ואף לסכן נפשם למען השינוי אותו הם דורשים.

יום הנכבה: כרוניקה של נכבה ידועה מראש

ב-15 במאי, היום המוגדר כ'יום הנכבה', יום אסונם של הפלסטינים עם הקמת מדינת ישראל, החלו מהומות והפגנות כחלק מיוזמה ליצירת 'אנתפאדה פלסטינית שלישית'.

יוזמה זו היתה ידועה זה מכבר: כבר לפני כחודשיים החלה התארגנות מקוונת באמצעות הקמת דפים וקבוצות בפייסבוק הקוראת לפתיחת "אנתפאדה פלסטינית שלישית" בתאריך 15 מאי 2011. זאת מן הסתם, בין השאר, כנסיון לרכוב על הגל המקוון השוטף את המזרח התיכון מתחילת השנה בנסיון בו נרתמות הרשתות החברתיות ליצירת הפגנות ברחובות מדינות האזור. עד לכדי ערעור יציבותם ואף הפלתם של משטרים קיימים.

חלק מהקבוצות הפלסטיניות בפייסבוק זכו לפופולאריות רבה ובהן מאות אלפי משתתפים, צעד שהביא את השר יולי אדלשטיין לפנות להנהלת הפייסבוק למען הסרת עמודים אלו. אולם כצפוי, במקום העמודים שהוסרו, נפתחו אחרים. בתאריך ה-15 במאי נמנו בקבוצה המרכזית למעלה מ-360 אלף חברים.

שלל היוזמות קראו ליצירת התקוממות פלסטינית משולבת החובקת את עמי האזור: יצירת התקוממות פלסטינית בתוככי ישראל ובשטחים

ובנוסף יוזמות מקוונות לצעדות (וירטואליות ופיזיות) של מיליונים מרחבי מדינות האזור לטובת "שחרור פלסטין".

עם פרוץ המהומות עצמן ב"יום הנבכה", החלו הדיווחים לשטוף את הטוויטר בהמוניהם, זאת בקצב מדהים של עשרות ואף מאות ציוצים בדקה. הודעות אלו דיווחו על הארועים בגזרות השונות: עזה, לבנון, סוריה. חלקן ללא ספק מופרז במכוון:

 

בחלק מהמקרים ההודעות ציינו את העתיד להתרחש:

ואף קריאה לתושבי ירדן להצטרף לצעדה לעבר גבולה עם ישראל.

זאת לצד הודעות על הפגנות שנערכו מול שגרירויות ישראל וספקולציות שונות (ציוץ אחד מעלה טענה כי מרבית הפצועים בקלנדיה נפגעו דווקא ברגלם השמאלית).

לשם דיווחים אלו נפתחו תגיות מיוחדות בטוויטר דוגמת #Nakba, #RightOfReturn, #3rdintifada, #May15, #intifada ועוד. כמו גם ערוץ יעודי אשר נפתח לשם מחאה זו ביוטיוב.

באתר האינטרנט שנפתח לטובת ההתקוממות הפלסטינית, הוצב בראשו שעון המונה את הזמן שחלף מתחילת ה-15 במאי, קרי הזמן שחלף מתחילת האנתפאדה הפלסטינית השלישית. מתחילת העידן החדש.

אכן, בהודעות השונות במרחבי הרשתות החברתיות הועלתה הקריאה לשנות את שמו של יום זה מ"יום הנכבה" (אסון) ל"יום השיבה", אשר כמו שעון זה מסמל את תחילת העידן החדש עבור הפלסטינים.

עיון נוסף באתר זה מלמד כי זוהי פעילות מאורגנת היטב, לפחות במימד האינטרנטי וסביר להניח שלא רק שם. מפת ארועים מתוכננים מפרטת בשפות ערבית, תורכית וצרפתית את צעדות המחאה של הפלסטינים ברחבי העולם ב'יום הנכבה' (לעבר שגרירויות ישראל), בשטחים, במצרים, ירדן ולבנון (לעבר מעברי הגבול) ובתוככי ישראל (לעבר הכפרים שנהרסו ב-1948). זאת בצורה מפורטת ביותר ובחתך תאריכים (13-15 במאי). ביום שישי ה-13 במאי תוכננו צעדות המוניות ברחבי העולם לאחר תפילות יום השישי ולמחרת תוכננו הפגנות למול נציגויות ארה"ב באזורנו ובעולם.

אין ספק כי פעילות זו, אשר הוכנה מבעוד מועד, תוכננה היטב במישורים השונים וכי הצד הפלסטיני נערך לה היטב זמן רב קודם לתאריך זה.

התקוממות עממית שכזו, המלווה בצעדות רבתיות – מבית ומחוץ –  לעבר גבולות ישראל וגדרות ישוביה, מהוות ללא ספק סיוט בטחוני ושלטוני, אולם כבמקרים אחרים במדינות האזור הכתובת היתה על הקיר. במקרה הזה על קיר וירטואלי אך רחב תפוצה: קיר הפייסבוק. בעצם על פני קירות רבים ולא שבועיים לפני המועד, כביתר האזור. יוזמה זו היתה גלויה וידועה הרי לעין כל לפחות חודשיים לפני שהתממשה.

בארגון ארועים אלו למד הצד הפלסטיני היטב את כוחם של האינטרנט והרשתות החברתיות, נסמך על נסיון המהפכנים במדינות האזור הוא בנה תשתית מקוונת אשר שימשה כלי רב עוצמה להפצת המסר, להעמקת הרעיון, ליצירת ציפיה והעלאת מתח לקראת הארוע ואף לגיוס ההמונים לקחת חלק בצעדות ובמחאות אלו בעריה וגבולותיה של ישראל ואף מעבר לה.

האינטרנט והמזרח התיכון: תמונה מורכבת

המהפכות האחרונות בעולם הערבי הפנו את הזרקור לרשתות החברתיות באזורנו. אבל, מי יודע כמה באמת נפוץ השימוש במדינות השכנות?

הרשתות החברתיות קנו להן מקום של כבוד בשינויים הפוליטיים והחברתיים המתחוללים בחודשים האחרונים במזרח התיכון. אולם לפייסבוק, טוויטר ויוטיוב היה תפקיד רב חשיבות כבר בעימותים ובהפגנות שלאחר היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות באיראן ביוני 2009, כמו גם בסבב הקודם של 'מהומות הפייסבוק' במצרים באפריל 2008.

למרות הדימוי שיש למזרח התיכון כאזור בו תחום האינטרנט אינו מפותח, הרי ששיעור חדירת האינטרנט בו עומד על כ-30% בהשוואה לכ-29% בכלל העולם. בעת בחינת שיעור הגידול במספר משתמשי האינטרנט מתחילת שנת 2000 באזורנו, מתגלים נתונים מאלפים; גידול של 1,825% לעומת ממוצע עולמי של 445% בלבד (הנתונים נכונים ליוני 2010).

ישנן מדינות בהן שיעור חדירת האינטרנט עומד על כאחוז בלבד (תימן ועיראק) לעומת מדינות כמו איחוד האמירויות (76%) ובחריין (88) ששיעור החדירה בהן גבוה מבישראל (73%).

עם הגידול בחדירת האינטרנט למדינות האזור, גם הרשתות החברתיות תופסות נתח הולך וגדל מפעילות משתמשי האינטרנט במזרח התיכון. שלל נתונים שפורסמו לאחרונה מלמדים על שיעור החדירה וגידול השימוש ברשתות החברתיות באזור; בשנת 2010 גדל השימוש בטוויטר בערב הסעודית ב-240%.

40% מכלל משתמשי הרשתות החברתיות במזרח התיכון מצויים באיחוד האמירויות (המהווה המקום בעל הפוטנציאל בגדול ביותר באזור בתחום השיווק הדיגיטלי). נתון מפתיע נוסף מגלה כי ל-31% משתמשי האינטרנט במזרח התיכון יש חשבונות בארבע רשתות חברתיות שונות (לעשרה אחוזים נוספים יש חשבונות בעשר רשתות חברתיות שונות).

פייסבוק חווה גידול של 78% במספר המשתמשים בו במזרח התיכון במהלך שנת 2010 ורשת זו מאכלסת רבים מצעירי האזור: 75% ממשתמשי הפייסבוק במזרח התיכון הינם בגילאי 15-29 ומספר הגברים כמעט כפול מזה של הנשים.

עליית השימוש ברשתות החברתיות הינה ללא ספק פועל יוצא מחשיבותו העולה של האינטרנט באזורנו כפי שהוכח שוב באירועים השוטפים את אזורנו מתחילת השנה.

ואכן, עיון בנתונים מגלה כי בשבועיים הראשונים של חודש ינואר 2011 חלה עליה של 8% במספר משתמשי הפייסבוק בתוניסיה. זאת לאחר עלייה שולית ואף עמידה במקום בחודשים שקדמו לכך.

השימוש ברשתות החברתיות ילך וייגבר במזרח התיכון הן כפועל יוצא מהמשך חדירת האינטרנט לאזורנו, אך בעיקר כתוצאה מחשיבותם העולה ליצירת מחאה ואף שינוי חברתי ופוליטי כפי שהוכח בשלל מדינות האזור.

אולם חשוב לזכור כי רשתות חברתיות לא יוצרות מהפכות ואף לא שינוי, אלא הן הבסיס בלבד לאנשים המפרסמים בהן את מחאתם והקוראים בהן ליציאה להפגנות. כמו גם אלו אשר יהיו נכונים לסכן נפשם לעימותים פיזיים עם כוחות הבטחון ברחובות הערים.

מהפכת הפייסבוק במזרח התיכון

ארועי החודשים האחרונים במזרח התיכון הבליטו שוב, והפעם ביתר שאת, את חשיבות האינטרנט בכלל וכאמצעי תקשורת עיקרי במדינות ריכוזיות, אשר רבות מהן מצויות במזרח התיכון.

באזורנו אמנם מצויים כ-3.5% משתמשי האינטרנט בעולם, אולם ממוצע שיעור חדירת האינטרנט בה אף גבוה במעט מזה העולמי ושיעור הגידול במספר המשתמשים בעשור הראשון של שנות האלפיים עומד על כ-1,800% אשר הינו פי ארבע מהממוצע העולמי.

לצד זאת, הרשתות החברתיות הולכות וצוברות פופולאריות רבה והולכת בקרב תושבי המזרח התיכון; בשל העמקת חדירת האינטרנט לאזור, אולם ללא ספק גם לאור הארועים והשינויים החברתיים והפוליטיים הדרמטיים אותם חווה המזרח התיכון מתחילת שנת 2011, אשר לפייסבוק ולרשתות החברתיות תפקיד מפתח בהווצרותם ובתעוד שלהם.

מספר משתמשי הפייסבוק במזרח התיכון גדל בשיעור של 78% במהלך שנת 2010, כאשר מדינות המפרץ הפרסי מובילות את האזור מבחינת שיעור החדירה של רשת חברתית זו.

הפופולריות הרבה לה זוכה האתר בעולם, מוצאת את ביטויה גם במזרח התיכון: 75% ממשתמשי הפייסבוק באזורנו הינם בטווח הגילאים של 15-29[1].

לאורך השנים האחרונות שימשו האינטרנט, ובדגש על הרשתות החברתיות שבו, כלי מפתח להבעת מחאה, חברתית ופוליטית, באזורנו. הארועים המפורסמים יותר היו 'מהומות הפייסבוק' באפריל 2008 במצרים (קריאה להפגנות נגד המשטר, אשר החלה בפייסבוק ועברה לרחובותיה של מצרים), הבחירות לנשיאות באיראן ביוני 2009 (ובדגש על תעוד מקוון של עימותי הגורמים הרפורמיסטיים עם כוחות הבטחון האיראניים עם היוודע תוצאות הבחירות) ומעל לכל חלקן העצום של הרשתות החברתיות בקריאה מקוונת להפגנות אשר מתרחשות בימים אלה בשלל מדינות האזור, ותעוד הארועים ברשתות אלה לאחר מכן.

לרוב עולה השאלה האם האינטרנט יכול להביא ליתר דמוקרטיזציה במדינות ריכוזיות ? אין ספק כי הארועים אותם חווה המזרח התיכון בחודשים האחרונים מעידים, כי אכן לאינטרנט תפקיד חשוב ביצירת שינוי חברתי ופוליטי במדינות ריכוזיות בשל היותו כלי מהיר וזמין ליצירת מידע, העברתו וקבלתו. האינטרנט מהווה כלי ביטוי יחיד כמעט במשטרים ריכוזיים עבור שלל מגזרים באוכלוסיה אשר אין ברשותם דרך ביטוי באמצעות הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות הכתובה.

בנוסף, הרשתות החברתיות מאפשרות לא רק לחוות את ההיסטוריה בעת התרחשותה, אלא גם להיות עדים לה בטרם היא מתהווה. זאת לנוכח העובדה כי המידע על ההפגנות האמורות להתקיים בערי המזרח התיכון, מפורסם תחילה ברשתות החברתיות ובדגש על הפייסבוק.

האם לרשתות החברתיות תפקיד מפתח בארועים אלו ? ללא צל של ספק. מעצם היותן במה להעברת המידע, לגיוס ההמונים, לתעוד ההפגנות והעימותים ולהפצת המידע במהירות. אולם, חשוב שנזכור כי גם אם אלו הן 'מהפכות הפייסבוק' או 'מהומות הפייסבוק', לאור העובדה כי רשת חברתית זו שימשה כמקור למידע (לפני ואחרי ההפגנות), תמיד יש צורך באותם מפגינים שיצאו לרחובות בעקבות הקריאה המקוונת, ויהיו נכונים לסכן נפשם ולהתעמת עם כוחות הבטחון ואולי אף להרג בשל כך.

מהפכה איננה וירטואלית, היא מתקיימת ברחובות. אולי יום יבוא ובעתיד ניתן יהיה לקיים מהפכה שלטונית ושינוי חברתי באמצעות הפגנות וירטואליות מהכורסא בלבד. עד אז, כל  מחזור החיים של הפגנות אלו אמנם מתקיים באינטרנט, אך יש עדיין צורך באדם שיצא לרחוב ויפעל פיזית למען השינוי לו הוא מייחל.


[1] http://www.dsg.ae/LinkClick.aspx?fileticket=-WvgLGPQ9G0=

רשתות חברתיות ? המהפכה טרם החלה

הרשתות החברתיות מהוות כיום עבור רבים היישום המרכזי באינטרנט אשר בו הם מנהלים את חייהם החברתיים, עסקיים וכד'. אולם עם כל חשיבותן של רשתות אלו, עוצמתן האמיתית טרם באה לידי ביטוי. המידע הרב שאנו מציבים בהן יגרום לשלל השלכות בעתיד בתחומי משפט, כלכלה, חברה וחיים אישיים שכיום אנו עדיין לא מודעים למלוא עוצמתם.

האינטרנט ממלא כיום תפקיד מפתח בחיינו והרשתות החברתיות שבו צוברות פופולאריות רבה, קהל משתמשים הולך וגדל ושיתוף מוגבר של מידע. רשתות אלו משמשות היבטים מגוונים של חיי היום יום שלנו: אנו מעלים אלבומי תמונות שלמים ל-Picasa ול-Flickr; שומעים מוזיקה ב-Last.fm; יוצרים קשרים עסקיים ב-LinkedIn; מצייצים ב-Twitter וברשתות דוגמת Identi.ca; מקבלים מידע ברשתות ייעודיות וכמובן מנהלים רשת חברתית מסועפת ב-Facebook.

השפעתן של רשתות חברתיות אלו רק גדלה עם הזמן ובהן מנוהלים ומתועדים כעת חיינו. חישבו לרגע, האם הייתם יכולים להפרד מהרשת החברתית שארגתם ב-Twitter, מהתמונות שהעליתם בעמל רב ל-Picasa. כמה הייתם מוכנים לשלם מידי חודש כדי להמשיך ולהחזיק את החשבון שלכם ב-Facebook ולא לאבד את כל החברים, הפעילויות והמידע שצברתם ברשת זו ?

העולם הרחב הולך ומצטמצם מזה שנים. האינטרנט מאפשר לנו להגיע לקצוות עולם וזאת ממגוון מכשירי קצה, אפילו ניידים. אולם התפקיד הרב של רשתות אלו בחיינו מחד גיסא והזיקה הרבה בין הרשתות לבין עצמן, מקטינות עוד ועוד את מימדי הכפר הגלובלי לכדי כמה רחובות החוצים זה את זה.

לא רק שכיום הרשתות החברתיות מהוות מוקד מרכזי לידע, מוזיקה, קשרים חברתיים והזדמנויות עסקיות, רשתות רבות מאפשרות כיום ממשק ביניהן; ניתן להציב את פרופיל ה-LinkedIn שלנו כלשונית בפרופיל שב-Facebook וכך גם לגבי YouTube; את הבלוג האישי בתוך הפרופיל ב-LinkedIn. בנוסף, רשתות רבות מאפשרות לאתר חברים אפשריים מבין אנשי הקשר שלנו בתוכנות המייל השונות – לאחר מתן הרשאה הן מבצעות סריקה אוטומטית אחר כל אנשי הקשר ומציינת מי מנוי על אותה רשת חברתית ומי לאו, תוך אפשרות לצרפם כחברים באותה הרשת.

כל זאת לכדי יצירת מעין רשת על חברתית המאגדת למעשה את הרשתות הקיימות, החוצות זו את זו ואורגות על ידי כך אותה רשת על.

עוצמתן הרבה של רשתות אלו נובעת מהרצון הרב שלנו המשתמשים לחלוק מידע, לשתף, במהירות, עם כמה שיותר אנשים. ככל שהולך האינטרנט ומתפתח והרשתות החברתיות שבו צוברות פופולאריות, אנו הולכים ומשתתפים יותר ויותר מידע עלינו המשתמשים ועל קורותינו השגרתיים ביותר. בכך מתבטאת עוצמתן של רשתות אלו ובשל כך הפופולריות הרבה שלהן.

ה-Twitter, המאפשר העלאת הודעות בנות 140 תווים בלבד כל אחת, נועד לענות על השאלה "מה אתה עושה כעת?" ולכן גם הודעותיו הקצרות. המשתמשים אכן מציבים הודעות דוגמת "הולך לישון", "יוצא לצהריים", ושלל דיווחים פרטניים מחיי היום יום לכדי רמה רכילותית.

לא רק שברשתות אלו אנו מדווחים על מהלך חיינו, מציינים תאריכי לידה, מקומות עבודה, פרטי התקשרות, סטטוס זוגי ועם מי, פרטי בני משפחה וכדומה, ניתן כיום ב-Facebook להתקין תוסף המאפשר לקשר את אילן היוחסין המשפחתי לרשת זו. בנוסף, קיימים כיום שלל יישומים המאפשרים לדווח באמצעות טלפונים ניידים חכמים בצורה אוטומטית על מיקום המשתמש ישירות לFacebook-. אם עד עכשיו ניתן היה להעלות קישורים, תמונות, ומידע לרשת זו, הרי שכעת ניתן לדווח אוטומטית בזמן אמת על מקום המצאו של המשתמש אשר יכול לבדוק מי מחבריו לרשת נמצא כעת באותו בית קפה עימו.

מעולם לא שיתפו כה רבים, מידע כה רב ואישי בלהיטות רבה שכזו.

אמנם את כל המידע המפורט הזה אנו מנדבים מרצוננו הטוב והחופשי, אולם לא רק שמידע זה חשוף ונגיש היום לכל. הוא יהיה שם גם בעוד 20 שנה. באינטרנט דבר לא נמחק, מידע שהעלית היום יוכל לשמש לרועץ נגדך בעתיד. האינטרנט לא שוכח. לכן הכלל הבסיסי הוא לא להעלות – קובץ או מלל – דבר שיוכל להוות לך בעיה בעתיד בצורה זו או אחרת. לפני עשור קיבלתי עצת זהב מאחד העמיתים לעבודה בחברת היי-טק; לעולם אל תשלח במייל דבר שאם יגיע לשולחנו של המנכ"ל, הדבר יגרום לך לבעיה …

מישהו כתב לא מזמן ב-Facebook שהילדים של היום יצטרכו לשנות את שמותיהם בעתיד ולהחליף זהות בשל הדברים שהם כותבים ומעלים היום לרשת חברתית זו ולאחרות, דברים שלא בהכרח יציגו אותם באור חיובי כאנשים בוגרים. אנו כותבים על הכל ומשתפים בכל. אולם, לטעמי הבעיה החמורה מכל היא לא בהכרח בהמצאות המידע הרב אודותינו ובנגישותו הרבה לכל אחד, אלא בהמצאותו בידי מספר מצומצם של חברות השולטות במידע רב ערך אודות מאות מיליוני משתמשים (מספר משתמשי רשת ה-Facebook לבדה חצה לפני מספר חודשים את רף חצי המיליארד).

לא מן הנמנע כי ביום מין הימים לא רק שנאלץ לשלם עבור השימוש באותן רשתות חברתיות חינמיות, אלא שהחברות המפעילות רשתות אלו יחלו לסחור במידע הרב אשר ערכו לא יסולא בפז. יוזכר כי הסכום האסטרונומי בו נרכשה חברת ICQ הישראלית, היה בעיקר בשל בסיס הנתונים שנצבר בה. מידע מפורט הנצבר על פני שנים מאפשר יצירת פרופיל שלם ואף תמצית חייו של אדם אותו ניתן להעביר לכל דורש ומשלם.

אם האינטרנט מסמל את מהפכת המידע, הרי שהרשתות החברתיות הביאו למהפכת המידע האישי. אולם את השלכותיה של מהפכה זו אנו טרם חשים במלוא עוצמתם. השלכותיה מרחיקות הלכת של מהפכה זו יתבררו לנו בעוד שנים, כאשר מפעילות רשתות חברתיות אלו יחלו בנסיון לממש את המידע הרב והעוצמתי שברשותן וכאשר הילדים של היום יגדלו ויעומתו בפני הדברים שכתבו ותעדו בצעירותם.

שנה לבחירות לנשיאות באיראן

היום, 12 ביוני 2010, מלאה שנה לבחירות לנשיאות באיראן. יום האזכור הראשון עבר בשקט מוחלט להבדיל מהארועים לפני שנה, כאשר ההתנגשויות האלימות עם כוחות הבטחון לאחר היוודע תוצאות הבחירות, תועדו באינטרנט וברשתות החברתיות, אשר הפכו לכלי המרכזי בתעוד ארועים אלו.

נראה כי מועד זה לא עורר הפעם כל תגובה ברחובות איראן; לא נמצא לו כל איזכור בתקשורת המקומית וגם לא בזו הבינלאומית. בדקתי ב-CNN שלא טעיתי במועד. אכן ה-12 ביוני, יום השנה לבחירות לנשיאות באיראן.

המהומות שפרצו מיד לאחר היוודע התוצאות לפיהן הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נז'אד, זכה בכהונה נוספת, ביטאו פרץ של רגשות לרצון בשינוי. מהלך אותו הובילו הגורמים הרפורמיסטים. אולם ככל שעברו הימים, לא רק שהתנגשויות אלו עם כוחות הבטחון שכחו, אלא אף במהלך השנה החולפת הם לא חרגו מעימותים והפגנות בתאריכי אזכור שונים ידועים מראש בלוח השנה המקומי.

למוד ארועי העבר ובדגש על אלו שלאחר הבחירות עצמן, עת הוכחה חד משמעית עוצמת הרשתות החברתיות, פעל הממשל האיראני להצרת צעדי משתמשי האינטרנט ולהגבלת הפעילות המקוונת בסמיכות לתאריכי האזכור השונים. במקביל הפעיל הממשל יד קשה לאורך השנה ובדגש על מועדים אלו נגד פעילים רפורמיסטים ובכלל זה הוצאות להורג רבות של אותם אלו אשר השתתפו בהפגנות.

ביולי 2009 מלאו 40 יום לארועים להפגנות בעטיין נהרגו מפגינים רבים וביניהם סמל המאבק, הנערה נדא סולטאן. כבעבר, אלפים יצאו לרחובות, אך לזמן קצר בלבד. ללא המשכיות.

בפברואר השנה התרחשו הפגנות לציון יום השנה ה-31 למהפכה האסלאמית, אך גם הן גוועו תוך זמן קצר.

כל זאת עד למצב בו יום השנה לבחירות, אשר לכאורה אמור היה להוות נקודת משען ותאריך מרכזי עבור האופוזיציה לארגון ההפגנות ועימותים עם השלטונות ומפגני כוח, נותר מיותם.

הסיבה היא שליטתו המוחלטת של הממשל האיראני בכוחות הבטחון וביכולתו לדכא הפגנות אלימות ובכך לשלוט לעת עתה בגובה להבות המחאה.

מנגד, נראה כי הגורמים הרפורמיסטים לא השכילו לצרף לשורותיהם שכבות נרחבות באוכלוסיה מעבר לאותם צעירים משכילים אשר גדשו את רחובות הבירה ואת האינטרנט בדיווחיהם על המתרחש.

ולבסוף, הממשל אינו חש לעת עתה ערעור רב מידי על הלגיטימציה השלטונית שלו, לא מבית ולא מחוץ.

לפיכך, מחד גיסא אין התגייסות עממית ורחבה נגד השלטון, אשר מאידך גיסא אינו חש כי הקרקע השלטונית בוערת מתחת לרגליו.

כל עוד מצב דברים זה ימשך, לא נראה המשך להפגנות אלו ומינוף שלהן לשינוי שלטוני באיראן.

מדוע ההפגנות של צעירי אירן נכשלות?

ביום חמישי מלאו 31 שנה למהפכה האסלאמית שצויינה בהפגנות נגד המשטר הקיים, של צעירים אשר מרביתם טרם נולדו עת פרצה המהפכה. מדוע ההפגנות שלהן נכשלות ולא מצליחות להביא למהפכה חדשה?

בשבוע שעבר מלאו 31 שנה למהפכה האסלאמית שצוינה בהפגנות נגד המשטר הקיים, של צעירים שמרביתם טרם נולדו עת פרצה המהפכה. ההפגנות ביום חמישי האחרון היוו שלב נוסף בעימותים בין גורמי האופוזיציה והשלטון שהחלו עם היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות שהתקיימו ביוני 2009.

מאז, ידעו רחובות הבירה הפגנות ועימותים מול כוחות הבטחון רק בעת תאריכי אזכור שונים; יום ה-40 למותם של ההרוגים בגל ההפגנות הראשון, יום העשורא, יום הסטודנט, יום המהפכה וכדומה.

קיימות סיבות שונות לכך שהמפגינים ברחובות הבירה לא הצליחו לשחזר את הארועים שהתרחשו 31 שנים קודם לכן ואינן מצליחות לצבור תנופה מעבר לאותם תאריכי אזכור. כששאלתי בלוגר היושב באירן האם גם למחרת (יום שישי) צפויות הפגנות, תשובתו היתה שלילית. יתכן שהדבר נעוץ בכוחות הבטחון הרבים שפרס הממשל ברחובות והיד הקשה שהפעיל הפעם באמצעות פגיעה פיזית בקרובי משפחתם של מנהיגי האופוזיציה. או שמא בהגבלות החמורות על האינטרנט – אותן מימש הממשל כבעבר זמן קצר לפני הארוע, או אף בשל החופשה שנטלו לעצמם אירנים רבים במדינה ומחוצה לה בשל החגיגות.

היו אמנם מפגינים ברחובות, הושמעו קריאות בגנות המנהיגים, נקרעו שלטים והציבור אף כילה זעמו באופנוע, ככל הנראה משטרתי. אולם, כפי שנוכחנו מאז אותן בחירות לנשיאות; הפגנות אלו לא מתורגמות לכדי גל נרחב של מחאה הן מבחינת תפוצתו למחוזות נוספים ברחבי המדינה והן מבחינת משך המהומות על פני פרק זמן ארוך יותר מאותו תאריך אזכור.

אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו

כבעבר, גם הפעם נקט הממשל ביד קשה לא רק ברחובות הבירה אלא גם בזירה המקוונת. אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו ואף שרות הדואר האלקטרוני Gmail, צעד שללא ספק מהווה ארוע יוצא דופן. כמו כן, דיווח מהבירה מסר על קשיים ניכרים בתעבורת האינטרנט שהפכה לאיטית ביותר. כפי שהיה בארועים קודמים לפני ואחרי הבחירות לנשיאות.

מנגד, נמסר כי אתרי חדשות מרכזיים (ובכלל זה של סוכנות הידיעות אירנ"א ושל הטלויזיה הממלכתית) הותקפו והושבתו ואף אלו של נשיא המדינה ומנהיגה הרוחני. זאת ככל הנראה תגובת נגד מקוונת של תומכי מוסוי אשר מפנים מחאתם ותגובתם גם לזירה זו.
כשלון ההפגנות תועד גם בזירה זו. הודעות שונות בטוויטר קבעו כי התנועה רחוקה מלמות, יש עליות וירידות ועל המפגינים להיות מאורגנים לארועים הבאים. הודעות אחרות קראו לתמיכת הקהילה הבינלאומית במפגינים. ניתן ללמוד באמצעות דיווחים אלו כי גובה הלהבות היה נמוך הפעם מבעבר ובשליטה של הממשל.

הבדלים שונים קיימים בין ארועי 1979 לימינו אנו, אולם כל עוד לא יזכו המפגינים לתמיכה רחבה להתנגדותם זו הן מבית והן מצד הקהילה הבינלאומית ומנגד – כל עוד ירגיש הממשל כי אין קואליציה פנימית וחיצונית רחבה מידי המערערת את שלטונו, לא יצלחו ארועים אלו וישארו בגדר הפגנות בתאריכי אזכור ותו לא.

העשור השני של האינטרנט במזרח התיכון

בשל אופיו הדיקטטורי של האזור וההגבלות החמורות הקיימות במרבית מהמדינותבו על חופש הפרט והביטוי, היווה האינטרנט במהלך העשור אתגר שלטוני הולךוגדל עבור ממשלים במזרח התיכון ● זאת, באמצעות יצירת קבוצות לחץ לשינויחברתי ופוליטי בפייסבוק, דיווחים על אירועים באופן מיידי באמצעות טוויטרויו-טיוב ואף יצירת מסעות תמיכה מקוונים לטובת בלוגרים עצורים.

האינטרנט חדר למזרח התיכון בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים, אולם תפוצתו גדלה באופן משמעותי במהלך העשור הנוכחי. בתקופה זו גדל השימוש באינטרנט במזרח התיכון (כולל ישראל) בשיעור מדהים של 1,648%, לעומת ממוצע עולמי של 380% בלבד, והגיע לשיעור חדירה של כ-28% (אף גבוה מהשיעור העולמי, העומד על כ-26%). זאת, למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 3.3% מסך משתמשי העולם. כאשר דווקא במדינות דוגמת איראן וסוריה חל שיעור הגידול הרב ביותר בתקופה (12,780% ו-11,783%, בהתאמה).

אולם המזרח התיכון אינו אחיד אף בנושא זה; לעומת מדינות המפרץ הפרסי, שבהן שיעור חדירת האינטרנט עומד על יותר מ-50%, בעיראק ובתימן הוא מהווה אחוז אחד בלבד. האינטרנט, והרשתות החברתיות שבו, היו ללא ספק אחד מהתחומים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על עיצוב המזרח התיכון בעשור הנוכחי. אין הכוונה בהכרח לפוטנציאל הכלכלי והעסקי, אשר חלק מהממשלים באזור זיהו באינטרנט. עוצמתו של האינטרנט במזרח התיכון היא דווקא באופיו – אמצעי מיידי, רחב תפוצה, הנגיש כמעט לכל אדם מכמעט כל מכשיר נייד. בדיוק מה שתושבי מדינות בעלות הגבלות חמורות על חופש הביטוי צריכים כדי לקבל מידע ולהעבירו הלאה.

בשל אופיו הדיקטטורי של האזור וההגבלות החמורות הקיימות בקרב מרבית מהמדינות בו על חופש הפרט והביטוי, היווה האינטרנט במהלך העשור אתגר שלטוני הולך וגדל עבור ממשלים במזרח התיכון. זאת באמצעות יצירת קבוצות לחץ לשינוי חברתי ופוליטי בפייסבוק, דיווחים על ארועים באופן מיידי באמצעות טוויטר ויו-טיוב ואף יצירת מסעות תמיכה מקוונים לטובת בלוגרים עצורים.

העשור האחרון היה עד לארועים רבים במזרח התיכון, אשר לאינטרנט היה בהם משקל מכריע ביצירתם ובדיווח עליהם לרחבי העולם; במצרים שימש פייסבוק לא רק מוקד מחאה נגד יוקר המחיה במדינה, אלא אף יוזמה לארגון הפגנה רחבה בעניין זה ולהקמת קבוצה מקוונת בשם שישה באפריל, ולמועד קיום ההפגנה, הידועה כ-"מהומות הפייסבוק". בירדן נעשה ניסיון חודש לאחר מכן ליזום הפגנה שכזו מטעמים דומים. לקבוצה נרשמו אלפי צעירים.

גולת הכותרת של השנים האחרונות בהקשר זה באזורנו היו הבחירות לנשיאות איראן ביוני 2009; במדינה זו, הנחשבת מזה שנים רבות כבעלת אוכלוסייה תאבת מידע ותקשורת (החל מימי ח'מיני, שהעביר דרשותיו למדינה בקלטות אודיו ועבור בעידן צלחות הלוויינים על גגות הבירה), עשו כל ארבעת המתמודדים לנשיאות שימוש רב באינטרנט וביכולותיו. זאת בדגש על שימוש מגוון ברשתות החברתיות השונות.

אולם עוצמתו הרבה של האינטרנט באיראן והאתגר הרב שהוא מהווה לממשלי האזור התבררו דווקא עם פרסום תוצאות הבחירות. אז יצאו המונים לרחובות הבירה וערים אחרות להפגנות, אשר זכו לתמיכה מקוונת של בלוגרים ומשתמשי אינטרנט איראנים, שדיווחו לרחבי העולם על האירועים. זאת באמצעות דיווחים מהשטח לטוויטר, מאות סרטונים מרחובות הערים שהועלו כמעט בזמן אמת ליו-טיוב ותמונות שהועלו לפליקר. אלו הוכיחו את עוצמת האינטרנט במדינות חסרות חופש ביטוי ואת שאיפות הציבור האיראני.

לפיכך, גיבור העשור שלי באינטרנט המזרח תיכוני הוא משתמש האינטרנט הממוצע. זה הנאלץ להתמודד עם הגבלות שלטוניות מחמירות, עם חקיקה מגבילה, עם פיקוח הדוק, עם משטרות אינטרנט (באיראן ובסוריה), עם העדר תשתית טכנולוגית ותקשורתית מתאימה לעתים, ועם עלויות שימוש יקרות, לעתים במתכוון. אותם משתמשים אלמונים, בלוגרים פעילים, המוכנים לסכן נפשם ולעתים אף להיאסר ולשלם בחייהם על פעילותם זו, והשמות רבים.

העמקת חדירת האינטרנט לאזורנו תעמיק גם את חדירת המידע, הביקורת, הקריאה לשינוי, ובשל כך תעמיק את היותו אתגר שלטוני ותעצב בכך מחדש את יחסי הממשל עם אזרחיו באזור. האינטרנט יהווה ביתר שאת במה לקבוצות השוליים ולשלל הקולות המודחקים באזורנו, ובכך יהווה חיל חלוץ לתהליכים של דמוקרטיזציה באזור.

'הקול האחר' – נשים בשיח המקוון במזרח התיכון ובעולם האסלאמי

האינטרנט הפך בשנים האחרונות לאמצעי תקשורת מהיר, זמין וחובק כל, בין השאר באמצעות בלוגים אישיים וכיום גם באמצעות מיקרו בלוגים (Twitter) בהם יכולים המשתמשים להעלות הודעות קצרות מכל מקום, אף באמצעות טלפונים ניידים בעלי חיבור לאינטרנט. האינטרנט משמש כלי לקבלת מידע וידע ומקור ביטוי עבור גורמים וקבוצות בחברות השונות אשר אינם זוכים לכך באמצעי התקשורת הרגילים ובעיקר בחברות שמרניות ומסורתיות.

הדבר נכון במיוחד עבור הנשים. ברחבי המזרח התיכון נשים פעילות באינטרנט באמצעות כתיבה בערבית, פרסית, תורכית ואנגלית בהן הן כותבות את סיפוריהן האישיים ודנות בנושאים חברתיים, תוך ניצול האנונימיות היחסית אשר מציע האינטרנט.

לחלק מהנשים אין בעיה לאפשר לכל המעוניין לקרוא את הודעותיהן. [1] אחרות, בעיקר, אלו המודאגות מהגנה על אלמוניותן, לדוגמא בערב הסעודית, מוודאות  שרק מבקר שקיבל את אישורן מראש יכול לקרוא הודעות אלו. [2]

השימוש באינטרנט הינו הן לנושאים ציבוריים והן לאלו האישיים וזאת לפעמים בצורה ישירה וחריפה, אשר לא היתה מתאפשרת באמצעי תקשורת אחרים בחברותיהן. במיוחד הדבר בערב הסעודית שם נושאות קולן מספר נשים בקידום מעמד האישה באמצעות האינטרנט.

העיתונאית הסעודית רים אל-סאלח העוסקת במעמדה של האישה בממלכה, כחלק מקריאתה לשיפור כללי במצב האזרחים. היא קובלת על הקלות בה גברים יכולים לגרש נשותיהם, אפילו באמצעות הפקס' וזאת לעיתים ללא ידיעתן. היא שואלת האם אנו צפויים אף לגירושין באמצעות ה-SMS או הדואר האלקטרוני ? [3]

כתיבתה של העיתונאית הסעודית היפאא’ ח’אלד ראויה אף היא לציון. למען קידום נושא גירושין הוגנים בממלכה, היא יצרה אתר יעודי בשפה הערבית בשם 'הגירושין הסעודיים' המציג את פעילות הארגון לצד כתבות, ראיונות ומידע רב בנושא. [4]

אמאן אל-נפג'אן אם לשלושה ומרצה לאנגלית באוניברסיטה בעיר ריאד, מפעילה מזה שנה וחצי בלוג הפעיל בשפה האנגלית ועוסק בעניינן של הנשים בממלכה ובו פרסומיה השונים בנושא. [5]

זינב גסאב, כותבת על קליטת החשיבה הטרוריסטית בקרב נשים בעולם הערבי ובעיקר בערב הסעודית, דבר הנובע לשיטתה מבורותן של נשים אלו. [6]

אשת הרוח הסעודית התון אג’ואד אל-פאסי קובלת על העדר שוויון לנשים בזמן התפילה במסגד שבמכה. [7]עוד אודות בעיותיה העכשוויות של החברה הערבית כותבת גם הסופרת הליברלית הסעודית וג’יהה אל-חוידר הרואה בחילוניות את הפתרון למרבית בעיותיה של חברה זו. [8]

ברחבי האזור, נשים כותבות אודות נושאים שונים. העיתונאית הפלסטינית מרים אל-דאהר תוקפת את הגישה הסלחנית הקיימת בתחנות הטלוויזיה בלווין כלפי התופעה וקוראת לציבור הערבי לקום ולגנות טרור זה. [9]

האינטלקטואלית ואשת האופוזיציה הסורית הגולה מרח אל-בקאע יוצאת נגד הסגירות והבערות הקיימות בחברה הערבית למול הפתיחות האינטלקטואלית הקיימת בקרב עמי המערב. [10]כמו גם הראיון המפורסם של הפסיכיאטרית הסורית-אמריקאית וופא סולטאן בערוץ אל ג'זירה אודות הקריקטורות של הנביא מחמד. בראיון זה היא מותחת ביקורת חריפה על העדר חופש ביטוי בעולם הערבי. [11]

בכווית גינתה אשת הרוח אבתהאל עבד אל עזיז אל ח'טיב את העדר 'ועדת וינוגרד' ערבית, תוך קריאה לתבוע דין וחשבון מהפוליטיקאים המקומיים ומההנהגה הערבית בעיקר בכל האמור במלחמת לבנון השניה, בהדגישה את החוסר שבנטילת אחריות מצד מנהיגי ערב. [12]

נשים במצרים עושות אף הן שימוש רב באינטרנט במאבקן לשוויון, דוגמת האתר 'כולנו לילה' הפועל מזה שלוש שנים במדינה נגד אי הצדק שנשים חוות בחיי היום יום במצרים בפרט ובעולם הערבי בכלל (בחשבון ה-Twitter של הארגון ניתן למצוא הפניות לכתבות אודות מצב הנשים וזכויותיהן ברחבי העולם הערבי). [13]

כמו כן, נושאות קולן, באמצעות האינטרנט, נשים מצריות דוגמת הרופאה והפעילה הבולטת ביותר נגד מנהג 'מילת הנשים' ד"ר נואל אל-סעדאוי, זאת לעיתים תוך השמעת תוכחות נוקבות. [14]המשוררת והפובליציסטית פאטמה נאעות יוצאת נגד העדר הסובלנות הדתית הקיימת במדינתה כלפי המיעוט הקופטי[15] וכן פעילותיה של אשת זכויות האדם והבלוגרית Dalia Zaida.[16]

באיראן האינטרנט מאפשר לנשים לבטא עצמן בצורה נחרצת ונרחבת מבעבר למען יצירת שינוי במעמדן במדינה, בין השאר באמצעות הבלוג 'שינוי לשוויון'[17] (אשר זכה לפרס מטעם הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'). מטרת היוזמה להחתים מיליון אנשים ומוסדות על עצומה התומכת במאבקן של הנשים באיראן במאמציהן לשנות את החוקים הקיימים ולקבלת מעמד שווה במערכת המשפט במדינה. אולם עשרות מהפעילות והכותבות באינטרנט (באתרים אשר נסגרים לעיתים) למען זכויות הנשים, נאלצות לשלם מחיר עבור פעילותן בדמות מעצרים והצרת צעדיהן. [18]

בדומה לכך, הארגונים האינטרנט מהווה במה ומקור מידע על פעילותם של עשרות ארגונים הפועלים בעולם הערבי והאסלאמי לקידום מעמדה של האישה בחברה המקומית ולשוויונה. דוגמת ארגון הצדקה שנוסד בשנת 2002[19] – "Iranian and Kurdish Women's Rights Organisation' וכן הארגון האפגאני 'Revolutionary Association of the Women of Afghanistan (RAWA)'[20].

מלבד במה להבעת דעות ולקריאה לשיפור מעמדן, מאפשר האינטרנט חשיפה רחבה של יוזמות מקומיות של נשים אשר בדרך אחרת לא היו זוכות לביטוי ואולי אף לא היו מתקיימות כלל; לדוגמא החרם של נשים סעודיות על חנויות לממכר לבנים בשל העדר נשים מוכרות אלא גברים בלבד.[21] פרסום הקריאה של אנשי דת סעודים להרחקת הנשים מאמצעי התקשורת.[22] הקמת תחנת רדיו 'רק בנות' במצרים המנוהלת ע"י נשים בלבד ועוסקת בענייני נשים ולה הצלחה רבה בעולם הערבי. [23]אתר של בית אופנה בפקיסטאן ובו מבחר כתבות בנושא[24] וכן אתר ובו, בין השאר, כתבות רבות אודות מצב הנשים באפגניסטאן.[25] כמו כן האינטרנט מאפשר להן להכיר בני זוג, [26]לפרסם אודות חייהן מתחת לרעלה בחברה מערבית[27] ומשמש במה למגזרים שונים דוגמת לסביות בעולם הערבי להשמיע קולן, לצבור תמיכה וקוראים רבים. [28]

האינטרנט משמש במה לקולות שונים של נשים המביעות עמדות שונות, כל אחת על פי השקפת עולמה ולא ניתן לקבוע האם קולן של הנשים שונה מזה של הגברים, אך ורק בגלל היותה של הכותבת אישה. כמו כן לא לכל הנשים ולא לכל המעמדות קיימת נגישות לאינטרנט. אולם תפוצת 'המרחב הנשי' ו'הקול הנשי' באינטרנט, הרחיב ללא ספק את גבולות השיח בנוגע לצורך בשינויים חברתיים באזור, תוך רצון לשבור את תקרת הזכוכית הניצבת מעל ראשן, במטרה להבטיח להן את זכויותיהן הבסיסיות. [29]


המחבר מבקש להודות לאתר 'זווית אחרת על העולם הערבי' ולבעליו אשר חומרים ממנו שימשו בסקירה זו.

[1] http://twitter.com/thefah; http://twitter.com/walaa; http://twitter.com/Lastoadri; http://twitter.com/frozentears; http://twitter.com/amrkhaled; http://twitter.com/sarahtotya.

[2] http://twitter.com/ghaidaahttp://twitter.com/nawal_saad; http://twitter.com/Sa4a; http://twitter.com/YasmeenAbuamer; http://twitter.com/rose1990; http://twitter.com/amany86; http://twitter.com/emanabdelmonem; http://twitter.com/sara_dds.

[3] ريم الصالح, "طلاق الفاكس,", إيلاف, 15.09.2008.

http://www.elaph.com/Web/AsdaElaph/2008/9/365790.htm

[4] هيفـاء خالـد, "مرحبا بكم في موقع مبادرة الطلاق السعودي,", الطلاق السعودي.

http://saudidivorce.org/DIV

[5] Eman Al Nafjan, "Saudiwoman's Weblog,".

http://saudiwoman.wordpress.com

[6] زينب غاصب, "النساء والإرهاب…,", الحياة, 05.07.2008.

http://zavita.co.il/archives/301

[7] هتون أجواد الفاسي, "هل بيت الله الحرام للرجال فقط؟,".

http://www.alriyadh.com/2008/04/06/article332214.html

[8] وجيهة الحويدر, "اعلموا …2,", الحوار المتمدن, 23.02.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?aid=125832

[9] مريم الضاهر, "الإعلام العربي و”ما يسمى بالإرهاب,", الشرق الأوسط, 16.06.2007.

http://zavita.co.il/archives/92

[10] مرح البقاعي, " شرق الغيب وغرب المعرفة,", إيلاف, 24.10.2007.

http://www.elaph.com/ElaphWeb/AsdaElaph/2007/10/273736.htm

[11] http://www.youtube.com/watch?v=mAXoDHy3_Ek

[12] د . ابتهال عبد العزيز الخطيب, " أين «فينوغرادنا»؟,", أوان, 04.02.2008.

http://www.awan.com/pages/oped/31332

[13] http://kolenalaila.com

[14] http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=66523

[15] فاطمة ناعوت, " الدينُ لله، فهل الوطنُ للجميع؟,", الحوار المتمدن, 05.01.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?t=0&userID=191&aid=120706

[16] http://daliaziada.blogspot.com

[17] http://www.forequality.info/english

[18] Reportes Without Bborders, "Iran,", 7 February 2008.

http://www.rsf.org/Iran,25431.html

[19] http://www.ikwro.org.uk

[20] http://www.rawa.org/index.php

"RAWA is the oldest political/social organization of Afghan women struggling for peace, freedom, democracy and women's rights in fundamentalism-blighted Afghanistan since 1977."

http://www.rawa.org/index.php

[21] http://www.baltimoresun.com/news/nation/bal-te.lingerie05apr05,0,1914497.story

[22] Middle East Online, "Saudi clerics call for women ban from media, TV,", 24 Match 2009.

http://www.middle-east-online.com/english/?id=31157

[23] Ahmad Ghashmary, "“Girls only”: Arab women live and on-air,", Mideast Youth, 31 March 2009.

http://www.mideastyouth.com/2009/03/31/%E2%80%9Cgirls-only%E2%80%9D-arab-women-live-and-on-air

[24] http://www.fashno.com

[25] http://twitter.com/afghanistannews

[26] http://arablounge.com

[27] http://www.loveinaheadscarf.com

[28] http://alwaandykes.blogspot.com

[29] Diane Tucker, "Arab Women Beginning To Crack The Glass Ceiling,", Huffington Post, 18 March 2009.

http://www.huffingtonpost.com/diane-tucker/arab-women-beginning-to-c_b_176137.html

כוחם של 140 תווים: הטוויטר במזרח התיכון

המידע אודות ההפגנות ההמוניות באיראן בחודש שעבר נגד הזיוף הגלוי של המשטר את תוצאות הבחירות לנשיאות, התאפשר בשל שימוש נרחב בטכנולוגיות תקשורת חדשות. בכלל  זה ניתן למנות את הTwitter-, מיקרו-בלוג המאפשר למשתמשיו להפיץ הודעות קצרות בנות 140 תווים כל אחת (Tweets) באינטרנט, אפילו באמצעות טלפונים סלולריים. המשתמש יכול לעקוב אחר ה-Tweets, 'ציוצים', המועדפים עליו בין אם אלו הודעות של אנשים פרטיים או של קבוצות.

מלבד היותו אמצעי נוסף לתקשורת אישית, משמש ה-Twitter מגוון רחב של קבוצות ופרטים במזרח התיכון במכלול נושאים. כלי זה משמש תנועות ואישים פוליטיים, אתרים דתיים ומרכזים אסלאמיים כמו גם לקידום סרטים, אופנה ומסחר.

גופי תקשורת דוגמת ה-CNN, ה-BBC (במיוחד השרות בשפה הפרסית), Al-Jazeera, Voice of America ואחרים, מפעילים שרותי Twitter, זאת בשל יחודו – העברת חדשות במהירות ובתמצות בשל המגבלה על המבנה הקצר של כל הודעה. עד כי לעיתים קרובות הוא נבחר ע"י המשתמשים כמקור מידע ראשון. כמקור מידע עצמאי, מאפשר ה-Twitter הפצה של מידע, גיוס דעת קהל ועקיפת הצנזורה הממשלתית.

בסוריה, לדוגמא, נוצר ב-Twitter גל מחאה נגד ההחלטה של האתר LinkedIn – רשת חברתית בעיקר ליצירת קשרים עסקיים – לחסום את שרותיו במדינה. ההחלטה אכן בוטלה מיידית.

בתחילת השנה, נרשמו כמה יוזמות שכאלה באיראן; 'תנועת ה-18 במרץ' השתמשה ב-Twitter לזכר הבלוגר האיראני אומיד רזה אשר מת בכלאו בתאריך זה וכן זו למען שחרורם של שבעה ממנהיגי הבהאים אשר נעצרו בחודש מאי במדינה.

דוגמא מוחשית לעוצמת הפוטנציאל הקיים ב-Twitter היתה בעקבות מעצרו של סטודנט אמריקאי לעיתונאות במצרים, אשר צילם הפגנה. הוא שלח מיידית הודעה על דבר מעצרו באמצעות הטלפון הנייד שברשותו ל-48 ה-Followers שלו (אלו הקוראים את פרסומיו בשרות) והמידע עבר ישירות לרחבי העולם, דבר אשר הביא לשחרורו המיידי.

באופן דומה, הבלוגר המצרי הנודע ואא'ל עבאס, פרסם מיידית את דבר מעצרו וקורותיו בתחנת המשטרה באפריל השנה.

השימוש ב-Twitter ע"י נשים בעולם הערבי מגוון, באופן לא מפתיע, בשל האנונימיות היחסית שהוא מעניק למשתמשים בו. שרות זה מאפשר להן לחפש בני זוג, לתאר את חייהן ומעמדן כאישה מוסלמית בחברה המקומית, כמו גם לתקשר ולהביע תמיכה בנשים בעלות מכנה משותף, לדוגמא לסביות.

משתמשות מערב הסעודית נוטות יותר מאחרות להסתיר את דיווחיהם ב- Twitterכך שרק אלו אשר קיבלו את אישורן המוקדם, יוכלו לקרוא הודעותיהן. נשים ממרבית החברות הערביות, אשר פתוחות יותר חברתית ופחות הררכיות מזו הסעודית, פתוחות יותר לשתף אחרים בדיווחיהן אלו.

ארגוני זכויות נשים עושים שימוש רב ב-Twitter; לדוגמא, היוזמה המצרית, 'כולנו לילה' הלוחמת מזה כשלוש שנים נגד אי השוויון בחייה היומיומיים של האישה במצרים ובעולם הערבי. כך עושה גם מלכת ירדן אשר כותבת אודות נושאים שונים, כמעט על בסיס יומי, לקהל של מאות אלפי קוראים.

מנגד, יש הממעיטים מערכו של ה-Twitter כמקור אמין למידע, בהתייחסם למגבלת 140 התווים על כל הודעה המוצבת בו, כמו גם בשל התפוצה המיידית של ההודעות לרחבי העולם, ללא כל בדיקה של המידע ואישושו.

אולם נתוני יסוד אלו הנם גם בסיס כוחו של ה-Twitter. הוא משמש כבמה מהירה וישירה המאפשרת לעקוף את הפיקוח וההגבלות על חופש הביטוי במשטרים ריכוזיים.

במזרח התיכון במיוחד, זהו כמעט האמצעי היחיד לקבוצות שונות בחברה להשמיע קולן ללא התערבות הממשל.

עוצמתו של ה-Twitter ככלי לדיווח מיידי באה לכדי ביטוי בחודשים שקדמו לבחירות לנשיאות באיראן ובארועים שלאחר מכן עם הוודע תוצאות הבחירות. לצד רשתות חברתיות מקוונות אחרות, משמש ה-Twitter כמקור כמעט בלעדי למתרחש ברחובות טהראן.

אולם ממשלים במזרח התיכון לא נותרו אדישים למול ההתפשטות המהירה של אמצעי תקשורת חדשים ובדגש על רשתות חברתיות מקוונות אשר מגדילות את אפשרויות היחיד לפעולה ולקריאת תיגר על הממשל.

ממשלים ברחבי האזור משקיעים מאמצים רבים בהסדרת והגבלת אמצעי תקשורת אלו. לדוגמא, באבו ד'בי אסרה הממשלה חלקית את השימוש ב-Facebook ובתוכנת Skype  בטענה ל"תוכן אשר אינו תואם את הערכים הדתיים, תרבותיים, פוליטיים ומוסריים של איחוד האמירויות".

איראן פעלה בנחרצות נגד ה-Twitter ואתרי רשתות חברתיות אחרות. לא רק שאסרה כניסה לאתרים מסויימים, אלא אף התקינה אמצעים לניטור תכנים ותעבורה, באמצעות כלים של Nokia Siemens Networks (NSN) במסגרת פרויקט תקשורת של החברה באיראן. היכולת לנטר את תקשורת האינטרנט והסלולר במדינה באה לידי ביטוי במעצרים של מספר אנשים אשר דיווחו על הארועים במדינה. דבר אשר הביא לחרם צרכני של מוצרי Nokia במדינה במחאה.

זמנים יאמדו את מידת השפעת ה-Twitter על היחסים בין המשטרים הריכוזיים במזרח התיכון לאזרחיהם. בינתיים, מציג השרות את יכולתו לשמש כאמצעי להפצה מהירה ומתמשכת של מידע בקרב קהלים נרחבים באוכלוסיה. זה לבדו לא יוכל להביא לשינוי חברתי מרחיק לכת או לתפוצה נרחבת של חופש פוליטי וחברתי, אולם לבטח הוא טומן בחובו סיכוי גדול ואף מעניק תקווה לציבורים משוללי זכויות במזרח התיכון.

חידוש המהומות באירן: גל מחאה חדש?

האם המהומות האלימות אתמול בבית הקברות "בהשת זהרא" יהוו תחילתו של גל מהומות נוסף, והאם נהיה עדים לסדרה חוזרת ונשנית של הפגנות וימי זיכרון הולכים ומתעצמים כבימים עברו? המפתח לשינוי מצוי בהתגייסות כלל הציבור האירני מבית ומדינות העולם מחוץ

ד"ר טל פבל | חדשות 2 | פורסם 31/07/09 06:42

אתמול מלאו 40 יום לאירועי הדמים של יום שבת, ה-20 ביוני, היום בו נהרגו מפגינים רבים וביניהם גם הנערה נדא סלטאן – אשר סרטון וידאו המתעד את רגעיה האחרונים, הפך אותה במותה לסמל המאבק.

אלפים יצאו לבית הקברות בטהרן לקיום אזכרות להרוגי אותה השבת. בשעות אחר הצהריים החלו לצוץ באינטרנט עשרות רבות של סרטונים המתעדים באופן שוטף, מיידי ובלתי אמצעי את המפגינים ברחובות ובבית הקברות. כמו גם מפגינים באספהאן ושיראז. במסגרת זו תועדו עימותים עם כוחות הביטחון ואף פציעת כמה מהמפגינים, וכן החלו דיווחים על מעצרים.

אירועי אתמול מעידים ללא ספק כי התסיסה בקרב הציבור באירן עדיין קיימת וכי ציון יום ה-40 מהווה נקודת זמן להצפת כל אותם גלים של רצון בשינוי אשר לא שכחו, אלא רחשו באותה התקופה מתחת לפני השטח.

התגייסות מבית ומחוץ




לפני כ- 30 שנה, בשלהי שלטונו של השאה, התקיימו הפגנות אלימות אשר הביאו למותם של רבים, ובעת ציון טקסי הזיכרון ביום ה-40 התקיימו התנגשויות נוספות שהביאו למותם של רבים נוספים. כך חזר חלילה, עד שנפל שלטונו של השאה, והאימאם ח'ומייני שב לאירן ונאם בפני ההמון בבית הקברות 'בהשת זהרא' – אותו בית קברות בו נערכו אתמול טקסי הזיכרון.

האם אירועי אתמול יהוו תחילתו של גל מהומות נוסף, והאם נהיה עדים לסדרה חוזרת ונשנית של הפגנות וימי זיכרון הולכים ומתעצמים כבימים עברו? לפי שעה נראה כי ארצות הברית למדה מאירועי גל ההפגנות הקודם וכעת היא מיהרה "לעמוד לצד העם האיראני המבקש להפגין", תוך "הבעת דאגה מהדיכוי האלים".

כבעבר, המפתח לשינוי מצוי בהתגייסות כלל הציבור האירני מבית ומדינות העולם מחוץ. נותר רק לראות האם כל אלו למדו את לקח אירועי הגל הקודם ויעניקו את תמיכתם לצועדים ברחובות אירן, ירחיבו בכך את ההפגנות לכדי התקוממות עממית, כזו אשר תזכה לתמיכה, גיבוי והכרה של מדינות המערב והעולם הערבי.