ההפגנות באיראן – ההישרדות האמיתית
האירועים הסוערים שתפסו את הכותרות משקפים את הבעייתיות של הפער הדיגיטלי: המשכילים נותרו לבד במערכה. וגם בשביל המערב הם לא יותר מתוכנית ריאליטי
הדיווחים על הפגנות באיראן בטוויטר ובאתרים נוספים לא רק תפסו את כותרות העיתונים והאתרים בחודשיים האחרונים, אלא במקרים רבים החליפו את הדיווח הרשמי. עד כדי כך שבסוכנויות הידיעות הקדימו בחלק מהידיעות אזהרה לפיה הדיווח הגיע מדיווחי עדי ראייה באיראן ומסוכנויות ידיעות איראניות, וכי הן לא עברו אימות.
אבל, ד"ר טל פבל, מומחה לאינטרנט ולטכנולוגיה במזרח התיכון ובעולם האיסלאמי, חושש שבסופו של דבר האינטרנט מעצים את החוויה בעבור העדים הפסיוויים במערב ולתחושה של מדינה שלמה המתקוממת נגד משטר איסלאמי מדכא אין אחיזה במציאות. "זה נוצר רק בטהרן ולא ממש מתפשט לערים אחרות. זו לא תופעה עממית והסיבה הפשוטה הזאת היא שזאת תוכנית ריאליטי אחת גדולה", הוא אומר.
פבל, שירצה מחר על פייסבוק, יוטיוב וטוויטר ככלים לשינוי בחברה הערבית בכנס של עמותת אשנ"ב על אינטרנט וריאליטי במכון הטכנולוגי בחולון, מתייחס לשני המובנים הנפוצים של המילה ריאליטי – הסוגה הטלוויזיונית ו"מציאות" במובנה הפשוט.
מצד אחד, הוא מדבר בהתלהבות כנה כשהוא עוסק בכוח שנותן האינטרנט לקבוצות שוליים בחברה האיסלאמית והחיבור שלו למציאות הפוליטית. כבדרך אגב הוא גם מציין שהרעיון להרצאה עלה הרבה לפני שרחובות טהרן נשטפו ירוק. כאן הוא מציין חשבונות טוויטר המוקדשים לעדכונים לקהילה ההומו לסבית כמו Alwaan, שמסייע להפיץ מידע לחברי קהילה.
בנוסף הוא הזכיר חשבונות טוויטר שנועדו לגייס תמיכה למען שחרור יחידים הכלואים בידי משטרים כאלה ואחרים. האחד מהם הוא של ריזאנה נאפיק, אזרחית סרי לנקה בת 17 שעומדת בפני הוצאה להורג בסעודיה בגין רצח של ילד שהיה בטיפולה. נאפיק טוענת מנגד כי מות הילד היה תאונה. בחשבון שלה, היא או סביר יותר להניח כי מישהו המנסה להביא לשחרורה, מספרים על דיווחים של הוצאות להורג בסעודיה. "אלה לא דברים שהיו יכולים לצאת אל הפועל באמצעי התקשורת הישנה של רדיו, טלוויזיה ועיתונות", הוא אומר.
אבל, בכל הנוגע לאירועים באיראן הוא די בטוח שהם לא יובילו למהפכה. זאת למרות שבניגוד לאירועים רבים בארץ או במערב, השכבות המשכילות לא הסתפקו בציוצים נזעמים מכסא המחשב והיו מוכנות לצאת לרחובות ולהסתכן בעימות עם המשטרה ואף במוות. עם כל האומץ של המפגינים, הפער הדיגיטלי היה בעוכרם – המצייצים בטוויטר הם גם אלה שיצאו לרחובות. אבל, הם נותרו בודדים במערכה – ללא תמיכה מהמגזרים הכפריים, או של מיעוטים אתניים באיראן.
אבל לא פחות חשוב מכך – בעבורנו, המערב הליברלי הם לא יותר מספקטקל – תוכנית הישרדות בשידור חי. "כדי שמשהו ישתנה אתה צריך ערעור על הלגיטימציה גם מבית וגם מחוץ", מציין פבל. "יכול להיות שאם הציבור היה זוכה לסיוע רב יותר מארה"ב מהמערב וגם מממשלים ערבים.תושבי איראן היו יוצאים לרחוב בהמוניהם. זה מעגל בו אחד מזין את השני". אבל התמיכה הבינלאומית בהם נותרה מינורית. ארה"ב ואירופה לא ממש לוחצות על איראן להפסיק את הדיכוי. בניגוד למה שאירע בתקופת נפילת השאה, אז ארה"ב והקהילה הבינלאומית לחצה עליו להימנע משימוש בכוח נגד המפגינים ומסתפקות בגינויים בלשון רפה.