"מהפכת האינטרנט המצרית" – מסע לשיפור מהירות האינטרנט במדינה

בחודשים האחרונים קיימת פעילות ערה במצרים לשיפור מהירות האינטרנט במדינה ולהורדת עלות השימוש. במסגרת זו קיימת נוכחות אינטרנטית אשר מרביתה זוכה לקהל רב.

המיזם הגדול ביותר בנושא זה מנוהל מאתר אינטרנט ולו נוכחחות רחבה ברשתות החברתיות השונות; עמוד פייסבוק הפעיל מ-7 דצמבר 2013, הנקרא "Internet Revolution Egypt" ומונה למעלה מ-498 אלף לייקים, בנוסף קיימים חשבון בטוויטר  אשר בו 145 ציוצים, ערוץ ביוטיוב ועוד. פעילות נוספת תחת שם זה זכתה עד כה לכ-457 אלף לייקים בפייסבוק. בנוסף קיימים לו חשבון טוויטר אשר בו למעלה מ-1,800 ציוצים, ערוץ ביוטיוב וכן חשבון ב-Ask.fm אשר בו 263 תשובות. מיזם זה עומד מאחורי הפגנה מתוכננת בתאריך 28 מרץ, אשר לטובתה נפתח ארוע בפייסבוק, אליו נרשמו כעת למעלה מ-53 אלף איש. כמו גם קבוצה סגורה בשם "Internet Revolution Egypt" המונה כ-85 אלף חברים.

על פניו נראה כי קיים שיתוף פעולה בין המייזמים, לכל הפחות באמצעות קישורים צולבים בחלק מהמקרים.

בנוסף קיימות יוזמות קטנות יותר בפייסבוק בשם "Internet Revolution Egypt 2" אשר לה כ-1,400 לייקים וכן עמוד אחר בשם דומה אשר לו כ-2,900 לייקים.

מחאות אלו קראו לאזרחים לשלם את חובם עבור שרותי האינטרנט במטבעות קטנים ולהתלונן על איכות השרות.

1958202_417837178362568_1265955378_n

בכתבה מ-Ahram Online מה-9 מרץ הביעו המארגנים את רצונם באינטרנט מהיר וזול יותר עבור פס רחב וסלולרי, כמו גם שיפור השירות. אולם נטען כי למרות העניין הערב שעורר מסע זה, לפי שעה גורמים רשמיים לא יצרו כל קשר עם המארגנים. גורמים מהרשות הלאומית לרגולציה בטלקום (NTRA) נפגשו לאחרונה עם כל ספקיות האינטרנט במצרים על מנת לדון באיכות השרות שלהן (במצרים קיימים 220 ספקי אינטרנט הנשלטים על ידי ארבע חברות). נדונו מייזמים קצרי וארוכי טווח הנדרשים לשיפור שרות האינטרנט במדינה. פקיד בכיר ברשות ציין שמחירי האינטרנט הם בסמכות הרגולטור, אולם איכות השירות צריכה להיות מובטחת על ידי ספקי השרות.

לפי מחקר המצוטט בכתבה זו בדבר ההבדל בין המחיר למהירות במדינות שונות ברחבי העולם, 38.75 מיליון משתמשי האינטרנט במצרים נהנים ממהירות ממוצעת של 2.22 מגה בייט לשניה בעלות של 18.58$ למגה בייט לחודש.

Infograph

בראיון טלביזיוני אמר מנהל Telecom Egypt כי החברה שבניהולו פועלת לשיפור מהירות האינטרנט. לדבריו הם ניסו להחליף את כבלי האינטרנט לסיבים אופטיים, דבר אשר יאפשר העברה מהירה יותר של הנתונים. הוא מסר כי במצרים קיימים 18 מיליון בתי מגורים, כאשר החברה מסוגלת להגיע ל-7 מיליון מהם. בשנת 2015 היא תשלים את המיזם עבור 50% מבתי המגורים אליהם ביכולתה להגיע.

כבל אינטרנט תת ימי חדש במזרח התיכון

חברת התקשורת המצרית Telecom Egypt הודיעה על מעורבותה בהקמת כבל אינטרנט תת ימי חדש אשר יחבר את דרום מזרח אסיה עם אירופה ויעבור דרך מצרים. כבל זה, (Asia Africa Europe-1 (AAE-1, אורכו כ-25 אלף ק"מ. לצידה של חברה זו אשר תפתח את החלק המצרי של הכבל, מעורבות במיזם עוד 16 חברות מרחבי העולם ובכללן ספקיות מהמזרח התיכון.

עם זאת חשוב לזכור כי כבלים תת ימיים אלה המהווים תשתיתו העולמית של האינטרנט, חשופים גם הם לחבלה אפשרית, כאשר פגיעה בהם עלולה להשבית את האינטרנט לא רק למדינה אלא אף ליבשת שלמה. לארוע שכזה היינו עדים בסוף מרץ 2013 במהלכו טענו גורמים בחיל הים המצרי כי עלה בידם לעצור שלושה דייגים מקומיים אשר ניסו לחתוך את הכבל התת ימי SEA-ME-WE-4. לדברי מנכ"ל חברת Telecom Egypt, הכבל עצמו אכן ניזוק ונחתך ובשל כך חלה ירידה של 60% בשרותי האינטרנט במדינה.

אינטרנט מהיר במצרים: מצרך נדיר

משרד התקשורת וטכנולוגיית המידע במצרים פרסם לאחרונה דוח ממנו עולה כי רק ל-2% מתושבי מצרים יש גישה לאינטרנט בפס רחב, בהשוואה ל-25% בישראל ו-10% באיחוד האמירויות. עם זאת מציין הדוח כי מצרים היא מבין המדינות אשר חיבור פס הרחב בהן הוא מהזולים, בעלות חודשית של 8.2 USD. כצפוי, קהיר מובילה את ערי מצרים במספר מנויי ה-ADSL עם שיעור של 56%, בעוד ש-19% מצויים באזור הדלתא. מספר משתמשי האינטרנט הסלולרי גדל מ-1.3 מיליון בשנת 2009 ל-3.07 בשנת 2011.  עוד עולה מהדוח כי סקטור טכנולוגיית המידע והתקשורת (ICT) היווה 4.6% מהתמ"ג בשנים 2011/2012 לעומת 4.2% שנתיים קודם לכן. מספר החברות בתחום זה גדל מ-2,348 בשנת 2007 ל-4,428 בשנת 2011.

נתונים נוספים מגלים כי 60% ממשתמשי האינטרנט במצרים הם גברים, 20% הם בני פחות מ-15 שנה, 35% בגילאי 15-24, בעוד אלו שבגילאי 25-74 מהווים 45% ממשתמשי האינטרנט במדינה. נתון מעניין מגלה כי 56% אינם מוגדרים כחלק מכוח העבודה, 30.6% הם עובדים שכירים, 7.4% הם פרילנסרים ו-4.6% מובטלים. עוד עולה כי מבין משתמשי האינטרנט המועסקים, רק 0.11% הם אנשי כוחות הבטחון.

אולם עם זאת חשוב להציב נתונים אלו בהקשר הכולל של שיעור חדירת האינטרנט למדינה אשר עמד בסוף יוני 2012 על 35.6% בלבד מתושבי המדינה. כך שכל האמור לעיל תקף לגבי מעט יותר משליש מאוכלוסיתה של מצרים בעוד כל היתר נעדרי כל גישה לאינטרנט.

בלוגר מצרי לכלא בשל העלבת שר הפנים

אחמד אנואר, בלוגר מצרי, נידון ב-22 ינואר לשלושה חודשי מאסר ולקנס כספי בגין "העלבת שר הפנים" כמו גם "להסתת אחרים בכוונת תחילה באמצעות שימוש באינטרנט". זאת בשל סרטון אשר הציב שנה קודם לכן בערוץ היוטיוב שלו אשר לעג לשר המצרי ומתח ביקורת על המשטרה המקומית ועוסק בארוע שבו ארגן משרד הפנים ובו הופיעו אומנים במטרה "להעלות את מורל השוטרים".

התלונה בעניין זה הוגשה כבר בשנת 2012 וב-17 במרץ 2013 הורתה התביעה על מעצרו והחליטה להעמידו לדין ב-27 בחודש. ביוני אותה השנה נדרש התיק להשלמות נוספות.

בראיון לסוכנות הידיעות AP, הצהיר אנואר על כוונתו לערער העונש וטען כי הפסיקה סותרת את החוקה החדשה, הכוללת הבטחה לחופש ביטוי, אשר אושרה לאחרונה במשאל עם במדינה. "כולם מהללים את החוקה כטובה ביותר. אני נשפטתי בשל סרטון וידאו". משרד החוץ המצרי תאר את הדיווחים כ"חוטאים לאמת" וקבע כי הממשלה מכבדת את זכויות האדם בעודה עסוקה ב"לוחמה בטרור".

בקרוב: אינטרנט אלחוטי באוטובוסים במצרים

שר התקשורת המצרי הודיע לאחרונה כי ממשלתו מתכננת לצייד 500 אוטובוסים במדינה באינטרנט אלחוטי עד לסוף שנת 2014. לשם כך הממשלה נושאת ונותנת עם מספר חברות ובכלל זה עם Alcatel. עוד נמסר כי רכבים אלו יהיו מונעי גז וידידותיים לסביבה וכי שרות האינטרנט האלחוטי יהיה זמין לנוסעים אך לא יהיה כרוך בתשלום נוסף מעבר לעלות הנסיעה, אלא אם ביקש זאת הנוסע.

מדברים אלו עולה כי השימוש באינטרנט האלחוטי יהיה כרוך בתשלום.

מתנגדי המשטר במצרים קוראים להתקפות מקוונות ב-30 ביולי

נראה כי העימותים בין תומכי המשטר החדש במצרים לבין תומכי זה הקודם לו עוברים למרחב האינטרנטי;  ב-28 ביולי פורסמה הודעה המזוהה לכאורה כמטעם פעילי "אנונימוס" הקוראת לביצוע התקפות מקוונות על הנוכחות האינטרנטית של הממשל המצרי וזאת במחאה על פעילות המשטר החדש במצרים.

ההודעה, המנוסחת בערבית ובאנגלית, קוראת "לאחינו בעולם הערבי ולאחינו בתורכיה, אינדונזיה, אלג'יריה, מרוקו ובכל מדינות העולם להצטרף אלינו במהלך זה, לשם עצירת האתרים השייכים למשטר הנוכחי במצרים ופריצה אליהם, אשר יחל ב-30 ביולי 2013, זאת במטרה לענות על הדרישות הבאות של העם המצרי;

  1. השבת הנשיא, מחמד מורסי בלווית כל המנהיגים לתפקידיהם.
  2. הפסקת הרג אלו המפגינים לפני מטה משמר הרפובליקה ובכל מחוזות מצרים.
  3. הפסקת המעצרים של אזרחים ומוסלמים ברחבי מצרים.
  4. הפסקת שידורי חדשות שקריות בעיתונים וערוצי התקשורת המכתימים את דמותם של המוסלמים".

ההודעה מוסיפה כי תוצאות פעולותיהם יפורסמו באתרים, פורומים ובעמודי הפייסבוק שלהם ויווכח ש"אנו חיילים ושנשקנו היא הטכנולוגיה לתמיכה בעם המדוכא והמשך חיסול המשטרים העריצים".

עוד כוללת ההודעה 30 כתובות אתרי אינטרנט ו-7 עמודי פייסבוק של משרדי ממשלה, סוכנויות ידיעות, גורמי בטחון ובנקאות. בכלל זה גם עמוד הפייסבוק של מחמד אלבראדעי.

לפי שעה תורגמה קריאה זו להודעה בחשבון טוויטר המזוהה עם "אנונימוס" ובה קריאה לבצע מתקפה נגד אתר משרד החוץ המצרי. הודעה כוללת הפניה לעמוד ממנו ניתן לבצע התקפה נגד אתר זה.

גנבו להם את המהפכה

תוצאות הבחירות שהתפרסמו ביום ראשון האחרון התקיימו בין שני גורמים אשר לא שיקפו את "מהפכת הפייסבוק" ולא את ההמון שהפגין ברחובות מצרים. שני המתמודדים בסבב השני היו ראש ממשלה לשעבר ואיש "המשטר הישן", למול איש "האחים המוסלמים".

מחאה זו הקרויה "מהפכת הפייסבוק" לא החלה דווקא ב-25 בינואר 2011 – המועד בו פרצו המהומות במצרים. לא היה זה אלא נסיון נוסף לארגן הפגנה עממית באמצעות הפייסבוק במחאה חברתית וכלכלית נגד המצב הקיים במדינה. למרות הסברה מחאה פיזית ומקוונת זו צמחה יש מאין, הרי שקדמו לה שורשים מקוונים: ב-6 באפריל 2008 פרצו מחאות והפגנות בעיר תעשיה במצרים כהזדהות עם שביתת פועליה. פעולה זו אורגנה מבעוד מועד באמצעות דפים וקבוצות יעודיים בפייסבוק. הארוע זה לתשומת לב רבה, הן זו של הממשל שניסה ליצור פעילות נגדית והן זו של גורמי אופוזיציה אשר הצטרפו לה בשל האהדה המקוונת הרבה לה זכתה היוזמה.

המחאות המקוונות, אשר קראו להפגנת הזדהות במועד זה עם הפועלים השובתים על תנאי חייהם והעסקתם, זכו להצלחה רבה בזירה המקוונת, והן מומשו בעולם הפיזי. זאת באמצעות הפגנות ושביתות, אשר היו תחומות בזמן ובמקום. הן נמשכו כשבוע ימים ולא התפשטו לכל רחבי מצרים, אלא גוועו תוך המשך פעילות מחאה מקוונת במרחבי האינטרנט.

יוזמה נוספת היתה נסיון ליצור מחאות שכאלה ב-25 בינואר 2011, זו אשר החלה את כדור השלג המוכר היטב כ"מהפכת הפייסבוק" במצרים עד לכדי התפטרותו של הנשיא מבארכ 18 יום לאחר תחילת המהומות והמקום בו אנו עומדים כיום בו יש לראשונה במצרים בחירות חופשיות ואשר בהן זכה איש "האחים המוסלמים".

מחאות 2011 יצרה גיבורים אשר צמחו יש מאין והתפרסמו הודות למחאה המקוונת ולזו הפיזית, המזרח התיכון כבישראל. ואא'ל ע'נים היה אחד מהם והוא מסמל בעיני יותר מכל את נזילות המהפכה והישגיה: ואא'ל שימש כבכיר במשרדי גוגל במצרים עד לפרוץ הארועים ואחד ממארגני המחאה ב-25 ינואר 2011. הוא נעצר בתחילת המהומות ונעלם למשך מספר ימים בודדים, בצעד שגרם לסערה מקוונת, לדרישה לשחרורו ולהרמה מיידית של קרנו בעיני המפגינים עד כדי קריאה להציבו בראש המוחים בעת המשא ומתן בינם ובין הממשל.

עם שחרורו, כעבור 11 ימי מעצר, הוא השמיע קולו בראיונות אך בפועל נעלם מאז, בין השאר לכתיבת ספר על הארועים, ולאחרונה הבעת תמיכה באחד המועמדים האסלאמיים בבחירות לנשיאות. לטעמי, קורותיו הן קורות מחאת 2011. הוא פינה את מקומו לאחרים ולעת עתה גלש לתהום הנשיה, כמו המהפכה עצמה. אמנם מבארכ נפל והתקיימו בחירות לפרלמנט המצרי ולאחרונה גם לנשיאות, אך את רסן השלטון בפרלמנט ובנשיאות תפסו אנשי "האחים המוסלמים". נציגי "מהפכת הפייסבוק" כלל לא זכו לייצוג משמעותי בבחירות אלה.

בפועל הגורמים הישנים, הן אלו של המשטר הישן והן הגורמים הדתיים, הם שזכו לעת עתה, בעוד המהפכה – אנשיה ועקרונותיה – נדחקו לשולי ההסטוריה. הדבר מזכיר לא במעט את השתלשלות הארועים באיראן שהובילו לנפילתו של השאה ולעליית ח'מיני והשלטון האסלאמי במדינה. גם שם, השמחה עם נפילת המשטר הקודם היתה רבה, אולם זו התחלפה מהר מאוד בריבוי קולות וזרמים פוליטיים ובתפיסת השלטון בידי אנשי הדת, גם במחיר של שלטון חילוני זמני באיראן לאחר נפילת השאה.

שניים מהקווים הבולטים המקשרים את הבחירות לנשיאות במצרים, עליית החמאס בעזה ונצחון המהפכה האסלאמית באיראן, הם: הסרת הלגיטימציה שהעניקה ארה"ב לשלטון הקיים בכל אחד מהם (מצרים, רצועת עזה ואיראן), דבר שהוביל לנפילת השלטון הקיים ולעלייתם של הגורמים שהיו באמת מרושתים באוכלוסיה ובחברה המקומית – אלו האסלאמיים.

בסופו של יום אלו שתפסו את השלטון בכל המקרים הללו היו הגורמים הדתיים, העממיים. אלו שמיטיבים לבטא את תחושת האדם הפשוט, הואיל והם מהווים חלק מחייו ותומכים בו במתן שרותים שהמדינה ונציגיה קצרה ידם מלספק להמונים. כך למעשה נוצרה מדינה דתית בתוך המדינה החילונית כאשר בסופו של תהליך זו הדתית, תוך הסתמכות על היותה הכוח השורשי האמיתי, תפסה את רסן השלטון.

אם נבחן את ההסטוריה הדומה בעשורים האחרונים, ואף במשטרים שנפלו במסגרת "אביב העמים הערבי", נלמד כי מרגע שסר חינו של שליט מזרח תיכוני בעיני ארה"ב, נגזר דינו ובכך נסללה הדרך לעליית הגורמים הדתיים לשלטון. ניתן להטיל ספק ברצונו של הנשיא הנבחר במצרים לקדם עקרונות של ליברליזם ויתר דמוקרטיה, אשר היו נר לרגלי המפגינים לצד שיפור מצבם החברתי והכלכלי של אזרחי המדינה.

אכן, צעירים רבים מביעים אכזבה מתוצאות המהפכה בתחושה כי קולם אבד ואין מי שישא אותו. צעירי תחריר יכולים לחוש אכזבה מרה על כך ש"הגורמים היציבים" למעשה "גנבו להם את המהפכה", בעוד הם אלו אשר נחשבים לגורם מתסיס המערער את הסדר והיציבות. בראי ההסטוריה של אזורנו, לא מין הנמנע שאכזבה זו תלך ותעמיק. זאת בשל האחיזה שתלך ותגבר של הגורמים האסלאמיים בשלטון ובחיי תושבי מצרים.

למי הצביע האינטרנט המצרי?

ב-23 במאי, יצאה מצרים לבחירות לנשיאות בהם התמודדו 13 מועמדים. בעת בחינת הפעילות המקוונת של המועמדים השונים נראה כי ניתן היה בנקל לחלקם לשתי קבוצות – שמונה מתמודדים אשר פעילותם המקוונת כמעט ולא הורגשה, לעומת חמשת הנותרים (עמר מוסא, עבד אלמנעם אבו אלפתוח, מחמד מרסי, אחמד שפיק וחמדין צבאחי) בעלי פעילות ערה ביותר ברשתות החברתיות השונות תוך יצירת תגובות ושיח ער אודותם.

בעת בחינת המצב בפייסבוק לקראת הסבב הראשון, נראה היה כי על פניו מוביל המתמודד עבד אלמנעם אבו אלפתח: פרופיל הפייסבוק שלו זכה ל-536 אלף לייקים תוך גידול של מספר אלפים מידי יום; אחריו היה זה של עמר מוסא עם 505 אלף לייקים; העמוד של חמדין צבאחי קיבל כ-450 אלף לייקים. מאחוריהם פיגרו אחמד שפיק אשר הפרופיל לכבודו זכה לכ-116 אלף לייקים מעת פתיחתו בינואר 2012; וזה של מחמד מרסי כ-97 אלף לייקים בלבד.

מבין אלו, הסתמן אחמד שפיק לפי האינטרנט כמפסיד הגדול של בחירות אלו: פעילות מקוונת דלה יחסית הכוללת עמודים שונים לכבודו בפייסבוק: עמוד ועדת הפרסומים של המועמד ולו 27 אלף לייקים, עמוד הקמפיין ולו 36 אלף לייקים, אחר אשר לו מספר לייקים דומה ושלישי אשר לו כ-97 אלף ליקים. בנוסף קיימת לשפיק פעילות בטוויטר ו-555 חברים הרשומים בערוץ היוטיוב שלו.

מנגד הרשתות החברתיות כוללות עמוד בפייסבוק המוקדש ל"פאדיחות" של ראש ממשלת מצרים אחמד שפיק זכה ללמעלה מ-2,600 לייקים, סרטון אשר זכה לכ-440 צפיות ובו נעלים אשר נזרקו על האיש, אחר ובו שיר הלועג לו ואשר נצפה על ידי מ-850 אלף משתמשים.

אולם לסבב השני אשר התקיים בתאריכים 16-17 ביוני עלו למרבה הפליאה אחמד שפיק, המייצג את השלטון הישן ומחמד מרסי איש "האחים המוסלמים": שני אלו אליבא דפעילות המקוונת שלהם לקראת הסיבוב הראשון, לא היו אמורים לזכות כלל.

ערב פרסום התוצאות הרשמיות בדבר נשיאה הבא של מצרים, כאשר כל אחד משני המועמדים הכריז על זכייתו, נראה כי המצב המקוון של השניים השתנה במידה מסויימת: אמנם פרופיל הפייסבוק של אחמד שפיק – אשר הוגדר כעמוד הרשמי שלו – נעלם, אך בשניים אחרים הוא מוגדר כנשיא מצרים ובהם עליה משמעותית במספר הלייקים. גם בפרופיל של מחמד מרסי חלה עליה משמעותית לכדי 173 אלף לייקים, אולם מספרים אלו של השניים עדיין נמוכים משמעותית מאלו של יריביהם אשר כלל לא עלו לסבב השני.

אם נביט בשיעור חדירת האינטרנט במצרים נגלה כי הוא עומד על 26.4% בלבד, זאת לעומת מדינות הנחשבות בעינינו כארכי שמרניות דוגמת איראן וערב הסעודית, שם שיעור חדירת האינטרנט עומד על 46.9% ו-43.6% בהתאמה.

מה שעולה מכך הוא שהאינטרנט במצרים לא יכול היה לחזות את עלייתם של שפיק ומרסי לסבב השני בבחירות אלה וגם כיום הוא לא משקף את העוצמה האמיתית של השניים. למעשה זו לא באמת "מהפכת פייסבוק", הואיל ועוצמתם של השניים – ובעיקר זו של מרסי איש "האחים המוסלמים" –  הינה בקרב אלו אשר נעדרים כל גישה לאינטרנט, לא עושים בו לייק למנהיגם ולא מושפעים מהנעשה זו.

תמונת מצב מקוונת זו של המתמודדים במצרים, משקפת אם כן את המצב האמיתי של האינטרנט במדינה, בה בממוצע כרבע בלבד מהאוכלוסיה נגיש לאינטרנט. בחירות אלו והפער בין הפעילות המקוונת לתוצאות הפיזיות מלמדים אותנו שעוד רבה הדרך להיות האינטרנט חלק אמיתי בהוויה המצרית בפרט והמזרח תיכונית בכלל.

"מהפכת הפייסבוק" האמיתית אינה הפלת המשטר בידי אלו אשר קולם לא נשמע לאחר מכן בבחירות ובשלטון הנשלט לעת עלתה בידי הגורמים הצבאיים ואנשי המשטר הישן. המהפכה האמיתית תהיה עם עליית שיעור חדירת האינטרנט למדינה, עם היותו אמצעי ביטוי רב יותר עבור אוכלוסיות מודחקות בחברה הערבת וכלי מרכזי לצמצום הבערות והפער הדיגיטלי, לפיתוח ההון האנושי ויכולותיה הכלכליות והחברתיות של מצרים ולרווחת תושביה.

תפקיד האינטרנט והטכנולוגיה ב"אביב העמים הערבי"

ארועי "אביב העמים הערבי" היו ללא ספק, שעתם הגדולה של האינטרנט והטכנולוגיה. לא רק שחשיבותם הוכחה ביצירת ארועים ובדיווח אודותם, אלא הם סייעו בפועל לשינוי, חברתי ופוליטי, של המציאות הקיימת בסביבה המזרח תיכונית.

במסגרת ארועים אלו שימשו האינטרנט, ובעיקר הרשתות החברתיות שבו, אמצעי מרכזי בכל מחזור החיים של פעילות המחאה מלבד ההפגנות והעימותים עצמם ברחובות הערים. פעולות מקוונות אלו כללו תחילה יצירת הארועים ברשתות החברתיות; הפצת המסר וגיוס התומכים; קריאה להשתתף בהפגנות השונות; תיעוד ההפגנות הפיזיות והעימותים והפצתם חזרה מהעולם הפיזי אל זה המקוון באופן מיידי ורחב תפוצה. זאת באופן אשר פעמים רבות שינה את פני המציאות בצורה מיידית.

יצירת הארועים המקוונים

המחאה אשר שטפה את המזרח התיכון בשנת 2011 וכונתה "אביב העמים הערבי", הינה תוצר של כשלונות וחוסר שביעות רצון בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החברה, הממשל, ותחומים נוספים אשר להם השלכה רחבה על כל היבט מחיי היום יום של תושבי האזור. לפיכך למחאה זו שורשים עמוקים והיא לא צצה יש מאין בפייסבוק. אף בהיבט המקוון קדמו לארועים אלו מחאה דומה במצרים שהתרחשה באפריל 2008 ואף היא תחילתה בפייסבוק וכן הפעילות המקוונת הרבה במהלך המהומות באיראן ביוני 2009.

תחילתם המקוונת של ארועים אלו ביוזמה שהחלה בפייסבוק למחאה ולהפגנות במצרים בתאריך 25 בינואר 2011. זמן מה בטרם המועד, נוצרו לפחות שני ארועים
בפייסבוק שקראו להפגנות ביום זה אשר כונה "יום האנתפאדה המצרית".

בהמשך נוצר ארוע נוסף אשר קרא להפגנה ביום שישי ה-28 ינואר ('יום הזעם'). דבר הארוע הגיע בפייסבוק לכ-1.3 מיליון משתמשים.

בנסיון 'לייצא את המהפכה' מחוץ לגבולות מצרים ועל מנת לשמר את תנופת הארועים ולמנוע את דעיכתם, נוצרו בפייסבוק ארועי מחאה שונים ובכלל זה ארוע אשר קרא להפגנות למול שגרירויות מצרים ברחבי העולם במהלך השבוע שבין 28 בינואר ל-5 בפברואר 2011.

במקביל, משתמשי אינטרנט רבים החליפו את תמונות הפרופיל שלהם כצעד של הזדהות עם המפגינים בתוניסיה, מצרים ובהמשך –  עם יתר מדינות העולם הערבי;

הרשתות החברתיות שימשו במה להבעת דעות ופרסום מנשרים מטעם ארגוני המחאה השונים, לצד יוזמות שונות הקשורות בפניה העתידיים של מצרים; לדוגמא הארוע שנוצר פייסבוק בקריאה לגיוס 5.9 מיליון תיירים נוספים למדינה לשיפור מצבה של מצרים החדשה.

מודל זה של יצירת ארועים מקוונים ברשתות החברתיות השונות, אומץ בהמשך על ידי מפגינים ביתר מדינות האזור: נפתחו קבוצות בפייסבוק, עמודים וארועים; בכל מדינה ומדינה נקבעו תאריכים עתידיים להפגנות אשר להם קיצורים לתגיות בטוויטר – לדוגמא #Feb17 המציין את כל הקשור בהתקוממות בלוב.

גורמי אופוזיציה סוריים ניסו לנצל את המודל המצרי של יצירת ארועים מקוונים ויצרו ארוע בפייסבוק אשר קרא להפגנות בתוך סוריה ומחוצה לה בין התאריכים 5-28 בפברואר 2011 ושימש זרז למחאה הפיזית במדינה.

באיראן נקבעו תחילת ההפגנות ל-14 בפברואר (25 בבהמן). ההתארגנויות המקוונות החלו לכל הפחות שבוע קודם לכן; ב-6 בפברואר החלו להפתח שלל דפים וקבוצות, וארועים וכן תמונות ופרופילים עבור מועדים שונים;

בתימן תוכננו ההפגנות ל-3 בפברואר2011, לשם כך נפתח ארוע בפייסבוק לתאריך זה וכן עמוד הקורא למהפכה של העם התימני ב-21 במרץ.

כך גם "מהפכת ה-14 בפברואר בבחרין" אשר זכתה לשלל עמודים בפייסבוק.

בנוסף, נרשמה פעילות מחאה מקוונת ערה ברבות ממדינות האזור בהתאם לתאריכי ההפגנות: לוב, ארועים אשר תוכננו ל-17 בפברואר, עראק ועומאן במספר תאריכים בפברואר ובתחילת מרץ, קטר ב-16 במרץ, איחוד האמירויות ב-25 בחודש, ועוד.

לצד פעילות המחאה המקומית עבור כל מדינה ומדינה, ניתן למצוא שלל עדויות לפעילויות הקוראות לחיסול העריצות במזרח התיכון. חשבון הפייסבוק World Without Dictators מרכז הודעות מצד משתמשים משלל מדינות ערב.

יוזמות מקוונות נוספות עבור מחאה כלל ערבית הינו האתר ArabRevolution המגדיר עצמו;

אף הפתח ניסה ליצור מהפכה מקוונת שכזו נגד שלטון החמאס והעניק לה את השם "מהפכת כראמה בעזה" בעמוד מיוחד שנפתח לשם כך בפייסבוק ואשר קושר לאתר הפורום של הארגון. לטובת מהלך זה הוקם בתחילת חודש פברואר אתר המכונה "האתר הרשמי למהפכת כראמה בעזה". מעיון בעמוד 'אודות' ניתן ללמוד על האתר ומטרותיו; "אנו קבוצה של צעירים פלסטינים, המנסה באומץ לסיים את חלוקת פלסטין וזאת באמצעות אילוץ ממשלת רצועת עזה ללכת לבחירות לנשיאות ולמערכת המחוקקת ברחבי המולדת, מתוקף זכותנו כצעירים פלסטיניים חופשיים … לקבוע את גורלנו … כיצד לא, הרי כל העולם מסכים על חופש"[1].

תיעוד הארועים

תעוד אישי

אם הפייסבוק היה לזירת ארגון ההפגנות מבעוד מועד וזימון מקוון של משתתפים בהן, הרי שרשת חברתית זו ואחרות שימשו גם לתעוד הארועים ההסטוריים והחווית האישיות בצילם, זאת בשלל כלים מקוונים;

הערוץ הראשון הינו זה הויזואלי בו תועדו הארועים בתמונות והוצבו בשלל אתרים יעודיים: ביוטיוב הועלו סרטונים רבים מארועים ברחובות מצרים, אלו פורסמו מיידית ברשתות החברתיות השונות בדגש על הפייסבוק והטוויטר. סרטונים אלו מתעדים זוויות וארועים שונים מההפגנות ובכלל זה: הפגנות ברחובות קהיר; עימותים עם כוחות הבטחון; מותם של

מפגינים; תפילה המונית; שירים וסיסמאות הקוראים להפלתו של הנשיא מבארכ, ואף תעוד ארוע של דריסת מפגין על ידי רכב משטרה.

ערוץ נוסף לתעוד ויזאולי הוא באמצעות תמונות אשר הועלו באתרים יעודיים: בפליקר העלו משתמשי אינטרנט מצריים תמונות מחיי היום יום של המפגינים וכן בעמודים שונים בפייסבוק, ואף בשרות התמונות של טוויטר. בין התמונות ניתן למצוא את זו של חתן וכלה אשר צולמו בחזית נגמ"ש שעל גגו חייל מצרי משועמם;

הטוויטר היה למוקד בו דווחו ארועים מהשטח הן באמצעות חשבונות יעודיים והן באמצעות אלו של מצרים אשר תעדו את המתרחש ברחובות המדינה. מבין אלו אשר נפתחו לטובת הארוע במצרים ניתן למצוא את Jan25voices, Jan25live הכוללים דיווחים המתעדכנים בצורה מיידית ושוטפת.

לטובת הארועים נפתחו HashTags שונים כאשר המוביל שבהם היה #jan25, (אשר זכה לחיקוי עבור הפגנות ומחאות במדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון), אך גם תגיות נוספות כאשר השימושיות ביותר מביניהן היו; #Egypt, #Tahrir, #Mubarak.

הטוויטר שימש להעברת מידע, שמועות וקריאה לפעולה בכל ימי ההפגנות החל ב-25 בינואר, עבור בהתפטרות מבראכ ב-11 בפברואר וכלה בארועים שלאחריהם. במקביל, ולפעמים אף כתחליף, לערוצי מידע ותקשורת אחרים.

בהודעות לאחר התפטרותו של מבארכ באו לידי ביטוי הסיפוק מההצלחה;

תחושות של גאווה ערבית לאור הצלחות ההמונים בתוניסיה ובמצרים;

דמותה של מצרים החדשה שלאחר המהפכה ובכלל זה בתחומי החינוך;

 

התקשורת;

מעמדן של הנשים;

חזרת הבורסה לפעילותה;

היחס למדינות לארה"ב;

ולמדינות המערב (במקרה זה בהודעה מאת ואא'ל ע'נים. אחד מגיבורי המהומות);

וכן קריאתו לעם המצרי לשוב במהרה למהלך חיים רגיל;

וכן ערעור אפשרי על הסכם השלום עם ישראל;

ערוץ התיעוד הרביעי היה זירת הבלוגים המצרית בה כתבו בלוגרים מקומיים, גברים ונשים, בערבית ובאנגלית על חוויותיהם, מחשבותיהם וקורותיהם במהלך ההפגנות לצד תיעוד הארועים. בין אלו ניתן למצוא את הבלוג של  Sandmonkey(אשר פעיל גם בטוויטר); אחר המוקדש ל"הרוגי מהפכת 25 בינואר" אשר הציע, בסקר פנימי שערך, את העם המצרי כמועמד לפרס נובל לשלום; בבלוג אחר המגדיר עצמו כ" Commentary on Egyptian politics and culture by an Egyptian citizen with a room of her own" הוצבו, לצד הערכות וסיקור הארועים, גם תמונות מחיי היום יום בהפגנות ברחובות מצרים. ואא'ל עבאס, הבלוגר ופעיל האופוזיציה הנודע, כתב בבלוג שלו Misr Digit@l והביא בו תמונות וסרטונים דוגמת הרג האסירים בכלא אלקטא, גילויים ומסמכים אודות רכושו של הנשיא מבארכ ועוד. בבלוג אחר הופנתה הקריאה לנשיא כי יעזוב את המדינה לאלתר. בבלוגים נוספים תועדו באופן יומיומי ארועי 18 ימי ההפגנות בליווי תמונות של הרס ועסקים סגורים מחשש לביזה, כמו גם סרטונים ובהם חיילים ומפגינים מתפללים יחדיו, קישורים לכתבות אודות 'מצרים החדשה', ועוד.

שימושים טכנולוגיים

 תעוד כללי

אתרים רבים פעלו למיפוי גרפי של ארועי "אביב העמים הערבי". זאת, במטרה להציג לקורא את שטף המידע והארועים בצורה מוחשית וקלה לעיבוד. חלקם עשו זאת על צירי זמן שונים וחלקם עשו שימוש בשרות Google maps.

ה-Guardian הציג את מכלול הארועים בחתך מדינות וציר הזמן תוך חלוקה לסוגי ארועים ומתן יכולת למשתמש לנווט קדימה ואחורה בציר הזמן.

תעוד על ציר הזמן בוצע גם במקרה של הארועים בתימן;

מיפוי ארועים

יוזמה המבוססת על שרות Google Maps המפרטת את מוקדי ההתרחשויות של המהומות ברחבי מצרים לצד דיווחים שוטפים על הנעשה בה.שימוש שכזה במפות גוגל למיפוי מוקדי המהומות נעשה גם עבור תימן, תוניסיה ועוד.

מיפוי מקורות המידע

במטרה לרכז את שלל המידע המגיע ממקורות שונים על המהומות והעימותים המתרחשים ברחבי המזרח התיכון ובתדירות יומית, יצרו אתרים שונים שלל פתרונות ויזואליים וטכנולוגיים לריכוז כלל המידע לנוחות רבה יותר עבור המשתמש. מרביתם נועדו לרכז את הכמות הרבה של דיווחי הטוויטר ממדינות האזור השונות.

לדוגמא, היוזמה Sociable Media אשר מאפשרת לעקוב אחר ציוצי הטוויטר מ-18 מדינות שונות במזרח התיכון, בחתך מדינה או בצורה מרוכזת. כמו גם לפלח ציוצים אלו בחתך מקורות המידע: עיתונים, כתבי עת, תחנות טלויזיה ורדיו, רשתות מידע וסוכנויות ידיעות.

כל זאת מאפשר קבלת תמונה מקיפה, עדכנית ומיידית אודות המתרחש במזרח התיכון ובכל מדינה ומדינה בו, באמצעות כלי חשוב זה – הטוויטר.

אל-ג'זירה פעלה אף היא לרכז את שטף הציוצים באזורנו בהקשר של "אביב העמים הערבי" וזאת בצורה מצומצמת יותר מבחינת מספר המדינות (5 בלבד) והעדר יכולת לפלח את מקורות ציוצי הטוויטר. אך כאן ניתן לקבל סטטיסטיקה אודות מספר הציוצים לכל מדינה והממוצע לדקה ואף לראות את החלק היחסי של כל אחת מהמדינות מהסך השלם בחלוקה לריבועים אשר גודלם משתנה בקביעות בהתאם למספר ציוצי הטוויטר. זאת כמובן לצד צפיה בציוצים המתעדכנים בזמן אמת.

התמודדות הממשלים 

סגירת האינטרנט

על מנת להתמודד עם הדיווחים של המפגינים ברחבי האינטרנט והרשתות החברתיות, סגרו שלטונות מצרים ב-28 בינואר את האינטרנט בתחומי המדינה הן לתקשורת פנימית והן לזו החיצונית. זאת לצד השבתת התקשורת הסלולרית במדינה. כעבור מספר ימים שבו אלו לפעול בצורה סדירה. עדות מוחשית להיקף הארוע, ניתן ללמוד מגרף של Google הבודק את השימוש שנעשה במנוע חיפוש זה בכל מדינה ומדינה ועל ציר הזמן.

עיון בנתונים מגלה כי האינטרנט היה מושבת במצרים החל בחצות הליל של ה-28 בינואר ועד ל-2 בפברואר בשעה 11:00. חמישה וחצי ימים ברציפות כפי שמעיד התרשים שלהלן;

בלוב נסגר האינטרנט, כמעט הרמטית, מתאריך 3 מרץ 2011, כשבועיים לאחר תחילת ההפגנות במדינה.

באיראן ניתן לראות חסימה עקבית של אתר יוטיוב החל ב-30 בינואר 2011;

שלטונות סוריה חסמו את האינטרנט במדינה למשך 24 שעות בתאריך 3 ביוני וכן כעבור יומיים נרשמה הנחתה משמעותית בתעבורת האינטרנט למשך שעה.

מנגד, במדינות דוגמת בחרין, עראק, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, ערב הסעודית, תוניסיה, איחוד האמירויות לא נרשמה כל סגירה של האינטרנט.

מעצרים

לצד סגירת האינטרנט ברחבי מצרים, ביצעו השלטונות מעצרים המוניים של מפגינים, פעילי זכויות אדם, ואף מארגני הארועים הללו בפייסבוק: ואא'ל ע'נים, מנהל השיווק של גוגל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, נעלם ב-28 בינואר – בימים הראשונים של ההפגנות בקהיר, בהמשך התברר כי נעצר. מיד עם העלמו נפתחו דפים וקבוצות רבות בפייסבוק: עמוד המספר את סיפורו; אחרים הקוראים לאיתורו; ראיון מצולם ראשון שלו עם שחרורו מהמעצר; וכן ראיון בו הוא מבכה את המפגינים שנהרגו בעימותים אלו. ואא'ל הפך מיידית לכוכב תקשורתי ולמנהיג בלתי מוכרז של המפגינים עד כדי פתיחת עמוד פייסבוק הקורא להציבו בראש המפגינים בעת דיוניהם עם הממשל המצרי.

שלטונות סוריה הואשמו כי הם עוצרים פעילי מחאה ומענים אותם על מנת להשיג את פרטי הגישה לחשבונות הפייסבוק שלהם ובכך לאתר פעילים מרכזיים, לשבש את פעולת המחאה באמצעים מקוונים דוגמת שתילת מידע כוזב ואף להביא לסגירת חשבונות משתמשים.

התקפות מקוונות

ממשלים במזרח התיכון עשו שימוש לאורך השנים בפריצה לאתרים אופוזיציוניים ובהשבתתם כחלק מנסיונם להשתיק את קולות המחאה בארצותיהם. גם ב"אביב העמים הערבי" היינו עדים להתקפות מקוונות שכאלה נגד פעילות מחאה מקוונת. זאת בדגש על רשת פייסבוק, אשר בשל אופיה הסגור המצריך הרשמה מראש לצפיה בחברים ובפרטיהם, אין המידע בה נגיש במקרים רבים למבקרים אשר אינם חברים רשומים בה.

במענה למעבר של פייסבוק לשימוש בפרוטוקול HTTPS בו תעבורת המשתמשים מוצפנת ולפיכך מאובטחת יותר, נרשמה בתחילת מאי 2011 עדות לכך כי שלטונות סוריה ככל הנראה ניסו לזייף את התעודות הדיגיטליות של פייסבוק וזאת על מנת שניתן יהיה ליירט את תעבורת המשתמשים, לרגל אחריהם לגנוב את סיסמאותיהם ולעקוב אחר פעילותם ברשת חברתית זו. הטענה היא כי התקפה זו בוצעה על ידי משרד התקשורת וכי היא היתה מתמשכת וככל הנראה כללה מספר ספקי אינטרנט בסוריה. לדברי המומחים, היתה זו התקפה חובבנית, אך עדיין היא מעידה על היכולת הסורית הקיימת לפיקוח על האינטרנט במדינה.

שלטונות תוניסיה פעלו בראשית שנת 2011 לביצוע מתקפה מקוונת על משתמשי הרשתות החברתיות ודואר הרשת במדינה במטרה לגנוב את הרשאות הגישה שלהם. דיווחים הראשונים התקבלו בהנהלת פייסבוק מאת משתמשים במדינה אשר דיווחו כי חשבונם נמחק. בתום בדיקה התגלה כי הוכנס ככל הנראה קוד זדוני בדף הכניסה של האתר אשר מטרתו לגנוב את שמות המשתמש והסיסמאות. הפעולה בוצעה על ידי רשות האינטרנט של תוניסיה (Agence Tunisienne d'Internet – ATI), אשר הינה גוף המנוהל על ידי משרד התקשורת המקומי ומהווה ספק האינטרנט המרכזי לצרכנים הפרטיים.

פתרונות טכנולוגיים

ארועי "אביב העמים הערבי" וההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינות השונות ברחבי המזרח התיכון, הציבו אתגרים והצריכו פתרונות טכנולוגיים שונים מצד גורמים הפעילים בתחום ההגנה על חופש הפרט, הביטוי והאינטרנט.

אחד מהיישומים הראשונים היה Speak to Tweet מבית גוגל וטוויטר המאפשר למפגינים במצרים להתקשר למספר טלפון בינלאומי ולהקליט את הודעותיהם אשר מומרות לאחר מכן לציוצי טוויטר. אמנם מרבית ההודעות הינן בשפה הערבית, אולם מתנדבים החלו לתרגם אותן לאנגלית. שרות זה הינו מענה טכנולוגי נקודתי לסגירת האינטרנט במצרים, ומתוקף כך ההגבלות שהוטלו על חופש הביטוי והמידע במדינה.

פעילות "אנונימוס"

"אנונימוס" אינו ארגון או תנועה, לא ניתן להצטרף אליו, אין לו אמנה או דמי חברות, אין לו הנהגה ואפילו לו אידאולוגיה קבועה, אלא צבר של אנשים החולקים מטרה משותפת והמתאגדים לשם כך לפרק זמן קצר וזאת בנושאים בעלי דגש על חופש הפרט, חופש ביטוי פיזי ומקוון ומניעת צנזורה על האינטרנט והגבלות שלטוניות על מדיום זה.

בפעילותם "אנונימוס" אינם מעודדים אלימות או פגיעה פיזית, אלא תומכים בשינויים המתחוללים במזרח התיכון ומסייעים למפגינים ומנגד, תוקפים אתרי אינטרנט של גורמי ממשל. "אנונימוס" פעל בתקופה זו בעיקר בשני תחומים;

מתן אפשרויות לתושבי האזור ליצור תקשורת חופשית ולהגיע למידע אשר נאסר על ידי השלטונות בין השאר באמצעות יצירת מנגנונים העוקפים הגבלות שלטוניות שונות על האינטרנט. בהודעות השונות בטוויטר לדוגמא, הועלו קריאות של הפעילים להתקפות

מקוונות על מדינות שונות במזרח התיכון, עצות למשתמשי האינטרנט בלוב בדבר תקשורת מאובטחת, תיעוד של התקפות הפעילים ועוד.

זאת לצד פעילותם להענשת השלטונות באזור על ההגבלות אשר הם מטילים על חופש המידע (בדגש על זה המקוון) במדינותיהם. במסגרת זאת בוצעו פריצות למגוון אתרי ממשל והשבתתם וכן למערכות מידע שונות וגניבת נתונים, כפעולת נגד. כל פעולה שכזו מכונה מבצע (Operation) והיא כוללת פעילות מקדימה, במרבית המקרים תוך אזהרה מוקדמת ברשתות החברתיות השונות לגבי העונש הצפוי לממשלים אלו, וכן הכנת כרזה מתאימה למבצע. פעילות מקוונת ערה זו מצאה ביטוייה במספר רב של עמודי פייסבוק, חשבונות טוויטר וסרטונים יעודיים ביוטיוב עבור כל מבצע ומבצע נגד כל אחת מהמדינות, גם באלו אשר בהן לא היתה כל התקוממות, דוגמת ירדן וחבל כורדיסטאן.

במענה לדיכוי החריף של ההתקוממות העממית בסוריה ולהגבלות השלטוניות החמורות של המשטר הסורי על חופש הביטוי, המידע והאינטרנט במדינה, יצא הארגון בהודעה בתאריך 8 ביוני 2011 ובה איום על אתרי ממשל סוריים באינטרנט. אכן, בהמשך הותקפו ונפרצו אתריהן של מספר שגרירויות סוריה ברחבי העולם, אתרי ערים במדינה וכן זה של הבנק המרכזי.

לסיכום,

האם האינטרנט והרשתות החברתיות יוצרים מהפכות ? בהחלט שלא, אולם מדיום זה אפשר לנו המשתמשים והצופים מהצד, לא רק להיות עדים להסטוריה בעת התרחשותה, אלא אף להתכונן אליה ולדעת מראש את מועדי הארועים וההפגנות הפיזיות.

מהפכת המידע אפשרה לנו לא רק לתעד את ההסטוריה בזמן אמת, אלא אף לעקוב ולנתח את הארועים בטרם התרחשותם, את היווצרות תנועות המחאה המקוונות במדינות השונות, את עלייתן של הקבוצות והארגונים השונים, לצפות בפריחתם של מנהיגי מחאה. כל זאת עוד בטרם החלו ההפגנות עצמן ברחובות ערי המזרח התיכון.

בנוסף, האינטרנט היווה ערוץ תקשורת זמין, על פי רוב, מיידי ורחב תפוצה להעברת מסרים ומידע מרחובות הערים לקצוות עולם.

עוצמתו של האינטרנט זכתה בארועים אלו לביטוי נוסף כמדיום להבעת מחאה – בעיקר במשטרים ריכוזיים; יצירת ארועים ודיווח עליהם.

נמתין ונראה האם פני המזרח התיכון ישתנו לעבר משטרים דמוקרטיים יותר ומה חלקו של האינטרנט יהיה בכך ?

[1] http://karamainfo.com/about/

חסימת YouTube בעולם הערבי והאסלאמי

אתר ה-Youtube, הנחשב לאתר השני בפופולריות שלו באינטרנט, מהווה יעד לחסימות מצד מדינות רבות ברחבי העולם מאז הקמתו בפברואר 2005. אתר זה משמש במה להצגת סרטוני וידאו המועלים ע"י המשתמשים וזאת בנושאים שונים ומגוונים, החל בסרטונים מוזיקליים וכלה בסרטונים בעלי אופי פוליטי.

בשל אופיו זה של האתר והמדיה הויזואלית המוצגת בו, הוא מהווה כר להצבת תכנים העלולים להחשב כפוגעים במדינות ובתרבויות מסוימות מבחינה דתית, מוסרית, תרבותית ופוליטית. בשל כך נחסם האתר, בצורה זו או אחרת, במדינות ערביות ואסלאמיות רבות;

  • איחוד האמירויות – האתר נחסם במחצית 2006 בשל הצגת סרט דוקומנטרי בן שבעה חלקים על הבאת נשים ארמניות לתעשיית הזנות בדובאי.
  • אינדונזיה – האתר נחסם למשך מספר ימים במהלך מאי 2008 בשל פרסום קדימון לסרט 'פיתנה', אותו יצר גרט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי לשעבר, היוצא נגד הקוראן ומציג את האסלאם באור שלילי.
  • איראן – בדצמבר 2006 בוצעה חסימה גורפת של האתר ואתרי שיתוף אחרים בטענה כי אלו אינם מוסריים.[1]
  • מצרים – בנובמבר 2007 דווח על חסימת חשבונו של משתמש מקומי באתר.[2]
  • מרוקו – במאי 2007 נחסם האתר למשך חמישה ימים בשל סרטונים המציגים את יחס הממשל לתושבי סהרה המערבית.[3]
  • סודאן – ביולי 2008 דיווח בלוגר סודאני על חסימת האתר במדינה.[4]
  • סוריה –  במחצית השניה של  שנת 2007 ארעו מספר ארועים של חסימת האתר;
    • בסוף יולי 2007 דווח על כך שהאתר חסום מכל ספקיות האינטרנט במדינה וכי בעת נסיון להכנס לאתר מתקבל עמוד ריק.[5]
    • בסוף אוגוסט 2007 דווח על חסימת האתר ככל הנראה בשל סרטון המציג את אשת הנשיא כמרלין מונרו על עקבים גבוהים ושמלה מתנפנפת בעת קבלת פנים בשדה התעופה לצד בעלה.[6]
    • בסוף נובמבר 2007 דווח על חסימת 109 אתרים שונים וביניהם Youtube בעיקר בשל ביקורת המובעת בהם נגד השלטונות, תוך ציון כי מספר האתרים החסומים הוכפל בשבועיים הקודמים לארוע.[7] כמו כן הועלתה הטענה כי יותר ויותר אתרים נחסמו בשנתיים האחרונות לעומת המצב הקודם בו הותרה גישה לאתרים שנחסמו בעבר.
  • פקיסטאן
    • חסימת האתר החלה בתחילת 2006 עת הנחתה רשות התקשורת את 70 ספקיות האינטרנט במדינה לחסום אתר זה ו-11 נוספים שהציגו את הקריקטוריות מעוררות המחלוקת של הנביא מחמד.
    • ב-22 בפברואר 2008 נחסם האתר שוב בשל קדימון לסרט 'פיתנה'.[8] החסימה הוסרה כעבור ארבעה ימים עם הסרת הסרטון משרתי האתר.
  • תוניסה – בתחילת נובמבר 2007 דווח כי האתר נחסם בלא מתן סיבה. חסימה נוספת בוצעה במאי 2008 בשל סרט שהועלה לאתר ובו עדויות של אסירים פוליטיים לשעבר ופעילי זכויות אדם.[9]
  • תורכיה – מדינה זו יחודית בכך שלהבדיל מארועי חסימה חד פעמיים, כמצוי בחלק מהמדינות או חסימה גורפת כבאחרות, הרי שבה ניתן למצוא ארועים חוזרים ונשנים של חסימת האתר. יחוד נוסף מצוי בעובדה שההנחיה לחסימה מגיעה מאת המערכת המשפטית לחברת התקשורת הממשלתית. זאת, על פי רוב, בשל סרטונים המועלים לאתר הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-טורק ובאחדות המדינה ואופיה;
  • במרץ 2007 נחסם למספר ימים האתר בגלל סרטון אשר העליב את אבי האומה וכלל רמיזות הומוסקסואליות לגביו. הסרטון הועלה לרשת ככל הנראה בידי גולשים יוונים על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות בקפריסין. בית המשפט החליט על ביטול הצו לאחר שהסרטון הפוגע הוסר מהאתר.[10]
  • בספטמבר 2007 דווח על חסימת האתר, הפעם בשל סרטון לאומני שהוצב בו המהלל רצח של עיתונאי ארמני.[11]
  • בינואר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט ככל הנראה בשל סרטים שהתפרסמו בו ומעליבים את אבי האומה.[12]
  • במהלך מאי 2008 נחסם האתר לשבוע בהוראת בית משפט בטענה כי הוא נעדר אישור מהרשויות במדינה.
  • במהלך נובמבר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט באנקרה בשל תכנים הפוגעים באבי האומה והתומכים במפלגה הכורדית ה-PKK.[13]

ניתן לראות כמה קווים מאפיינים בפעילות מדינות ערביות ואסלאמיות נגד האתר YouTube;

  • האתר נחסם בצורה זו או אחרת גם בברזיל, אוסטרליה, בורמה, סין ותאילנד, אולם מרבית החסימות מבוצעות בעולם הערבי והאסלאמי.
  • כמו לגבי חסימת אתרים אחרים, מתחלקות גם כאן המדינות בין אלו החוסמות אתר זה משיקולים מוסריים-ערכיים-תרבותיים לבין אלו המונעות משיקולים של חשש לפגיעה בלגיטימציה השלטונית ולפיכך חוסמות תכנים ובהם ביקורת על שליטים קודמים או עכשוויים או המתייחסים לסוגיית זכויות האדם במדינה.
  • אף לגבי משך החסימה קיימת חלוקה ברורה; בין אלו החוסמות נקודתית את האתר למספר מועט של ימים וע"פ רוב בשל סרטונים ספציפיים, לבין אלו החוסמות באופן קבוע את האתר או לפרקי זמן ארוכים.
  • מלבד תורכיה בה ארועי החסימה הינם ע"פ צווי בית משפט, הרי שביתר המדינות החסימה הינה תוצר של החלטת ממשלה או של רשות התקשורת.
  • הנהלת האתר נעתרת לעיתים ומסירה סרטונים רלבנטיים לבקשת הממשלות.

לאור אופיו של האתר, המאפשר למשתמשים להציב סרטונים בנושאים שונים, הוא יוצר אתגר ממשי למדינות ברחבי העולם ובעיקר לאלו הערביות והאסלאמיות. כל אחת חוסמת את האתר משיקוליה ולפרקי זמן אחרים בהתאם לאופיה של החברה ותרבותה, מידת הריכוזיות הקיימת בה ואופיו של הממשל.

[1] YNET, "איראן חוסמת את YouTube.com,", 06.12.2006.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3336683,00.html

[2] Amira Al Hussaini, "YouTube Disables Activist's Account,", Global Voices Online, 28.11.2007.

http://www.globalvoicesonline.org/2007/11/28/egypt-youtube-disables-activists-account

Reporters Without Borders, "YouTube restores human rights blogger’s account,", 04.12.2007.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24584

[3] MoTIC, "YouTube censuré par Maroc Telecom!!!,", 25.05.2007.

http://motic.blogspot.com/2007/05/youtube-censur-par-maroc-telecom.html

John Thorne, "Moroccans cut off from YouTube,".

http://www.usatoday.com/tech/products/2007-05-29-4240815103_x.htm

[4] Too Huge World, "youtube blocked,", 27.07.2008.

http://toohugeworld.wordpress.com/2008/07/27/youtube-blocked

[5] Moey, "Youtube is blocked in Syria,", revealed'08, 28.07.2007

http://moeys.net/2007/07/28/youtube-is-blocked-in-syria

[6] Curt, "YouTube Blocked in Syria,", Committee to Protect Bloggers, 30.08.2007

http://committeetoprotectbloggers.org/2007/08/30/youtube-blocked-in-syria

[7] Reporters Without Borders, "More than 100 websites blocked in growing wave of online censorship,".

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24671

[8] redOrbit.com, "World Governments Target YouTube,", 11.03.2008

http://www.redorbit.com/news/technology/1290882/world_governments_target_youtube/index.html

הארץ, "פקיסטאן מחרימה את יו-טיוב בעקבות "סרטון נגד הקוראן",", 25.02.2008.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957435.html

[9] Sami Ben Gharbia, "Human rights videos besiege the Tunisian Presidential palace,", Global Voices Advocacy, 27.05.2008.

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2008/05/27/human-rights-videos-besiege-the-tunisian-presidential-palace

[10] YNET, "טורקיה: הוסרה החסימה של אתר YouTube,", 11.03.2007.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3374877,00.html

Alex Zaharov-Reutt, "Shock: Is YouTube cooked in Turkey?,", iTWire, 08.03.2007.

http://www.itwire.com/content/view/10258/53

[11] Sami Ben Gharbia, "Turkey Blocks YouTube. Again,", Global Voices Advocacy, 19.09.2007

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2007/09/19/turkey-blocks-youtube-again

[12] YNET, "טורקיה חוסמת שוב את YouTube,", 20.01.2008.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496610,00.html

[13] Reporters Without Borders, "YouTube censored yet again by another court order blocking access,", 25.11.2008.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=29421