ארועי "אביב העמים הערבי" היו ללא ספק, שעתם הגדולה של האינטרנט והטכנולוגיה. לא רק שחשיבותם הוכחה ביצירת ארועים ובדיווח אודותם, אלא הם סייעו בפועל לשינוי, חברתי ופוליטי, של המציאות הקיימת בסביבה המזרח תיכונית.

במסגרת ארועים אלו שימשו האינטרנט, ובעיקר הרשתות החברתיות שבו, אמצעי מרכזי בכל מחזור החיים של פעילות המחאה מלבד ההפגנות והעימותים עצמם ברחובות הערים. פעולות מקוונות אלו כללו תחילה יצירת הארועים ברשתות החברתיות; הפצת המסר וגיוס התומכים; קריאה להשתתף בהפגנות השונות; תיעוד ההפגנות הפיזיות והעימותים והפצתם חזרה מהעולם הפיזי אל זה המקוון באופן מיידי ורחב תפוצה. זאת באופן אשר פעמים רבות שינה את פני המציאות בצורה מיידית.

יצירת הארועים המקוונים

המחאה אשר שטפה את המזרח התיכון בשנת 2011 וכונתה "אביב העמים הערבי", הינה תוצר של כשלונות וחוסר שביעות רצון בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החברה, הממשל, ותחומים נוספים אשר להם השלכה רחבה על כל היבט מחיי היום יום של תושבי האזור. לפיכך למחאה זו שורשים עמוקים והיא לא צצה יש מאין בפייסבוק. אף בהיבט המקוון קדמו לארועים אלו מחאה דומה במצרים שהתרחשה באפריל 2008 ואף היא תחילתה בפייסבוק וכן הפעילות המקוונת הרבה במהלך המהומות באיראן ביוני 2009.

תחילתם המקוונת של ארועים אלו ביוזמה שהחלה בפייסבוק למחאה ולהפגנות במצרים בתאריך 25 בינואר 2011. זמן מה בטרם המועד, נוצרו לפחות שני ארועים
בפייסבוק שקראו להפגנות ביום זה אשר כונה "יום האנתפאדה המצרית".

בהמשך נוצר ארוע נוסף אשר קרא להפגנה ביום שישי ה-28 ינואר ('יום הזעם'). דבר הארוע הגיע בפייסבוק לכ-1.3 מיליון משתמשים.

בנסיון 'לייצא את המהפכה' מחוץ לגבולות מצרים ועל מנת לשמר את תנופת הארועים ולמנוע את דעיכתם, נוצרו בפייסבוק ארועי מחאה שונים ובכלל זה ארוע אשר קרא להפגנות למול שגרירויות מצרים ברחבי העולם במהלך השבוע שבין 28 בינואר ל-5 בפברואר 2011.

במקביל, משתמשי אינטרנט רבים החליפו את תמונות הפרופיל שלהם כצעד של הזדהות עם המפגינים בתוניסיה, מצרים ובהמשך –  עם יתר מדינות העולם הערבי;

הרשתות החברתיות שימשו במה להבעת דעות ופרסום מנשרים מטעם ארגוני המחאה השונים, לצד יוזמות שונות הקשורות בפניה העתידיים של מצרים; לדוגמא הארוע שנוצר פייסבוק בקריאה לגיוס 5.9 מיליון תיירים נוספים למדינה לשיפור מצבה של מצרים החדשה.

מודל זה של יצירת ארועים מקוונים ברשתות החברתיות השונות, אומץ בהמשך על ידי מפגינים ביתר מדינות האזור: נפתחו קבוצות בפייסבוק, עמודים וארועים; בכל מדינה ומדינה נקבעו תאריכים עתידיים להפגנות אשר להם קיצורים לתגיות בטוויטר – לדוגמא #Feb17 המציין את כל הקשור בהתקוממות בלוב.

גורמי אופוזיציה סוריים ניסו לנצל את המודל המצרי של יצירת ארועים מקוונים ויצרו ארוע בפייסבוק אשר קרא להפגנות בתוך סוריה ומחוצה לה בין התאריכים 5-28 בפברואר 2011 ושימש זרז למחאה הפיזית במדינה.

באיראן נקבעו תחילת ההפגנות ל-14 בפברואר (25 בבהמן). ההתארגנויות המקוונות החלו לכל הפחות שבוע קודם לכן; ב-6 בפברואר החלו להפתח שלל דפים וקבוצות, וארועים וכן תמונות ופרופילים עבור מועדים שונים;

בתימן תוכננו ההפגנות ל-3 בפברואר2011, לשם כך נפתח ארוע בפייסבוק לתאריך זה וכן עמוד הקורא למהפכה של העם התימני ב-21 במרץ.

כך גם "מהפכת ה-14 בפברואר בבחרין" אשר זכתה לשלל עמודים בפייסבוק.

בנוסף, נרשמה פעילות מחאה מקוונת ערה ברבות ממדינות האזור בהתאם לתאריכי ההפגנות: לוב, ארועים אשר תוכננו ל-17 בפברואר, עראק ועומאן במספר תאריכים בפברואר ובתחילת מרץ, קטר ב-16 במרץ, איחוד האמירויות ב-25 בחודש, ועוד.

לצד פעילות המחאה המקומית עבור כל מדינה ומדינה, ניתן למצוא שלל עדויות לפעילויות הקוראות לחיסול העריצות במזרח התיכון. חשבון הפייסבוק World Without Dictators מרכז הודעות מצד משתמשים משלל מדינות ערב.

יוזמות מקוונות נוספות עבור מחאה כלל ערבית הינו האתר ArabRevolution המגדיר עצמו;

אף הפתח ניסה ליצור מהפכה מקוונת שכזו נגד שלטון החמאס והעניק לה את השם "מהפכת כראמה בעזה" בעמוד מיוחד שנפתח לשם כך בפייסבוק ואשר קושר לאתר הפורום של הארגון. לטובת מהלך זה הוקם בתחילת חודש פברואר אתר המכונה "האתר הרשמי למהפכת כראמה בעזה". מעיון בעמוד 'אודות' ניתן ללמוד על האתר ומטרותיו; "אנו קבוצה של צעירים פלסטינים, המנסה באומץ לסיים את חלוקת פלסטין וזאת באמצעות אילוץ ממשלת רצועת עזה ללכת לבחירות לנשיאות ולמערכת המחוקקת ברחבי המולדת, מתוקף זכותנו כצעירים פלסטיניים חופשיים … לקבוע את גורלנו … כיצד לא, הרי כל העולם מסכים על חופש"[1].

תיעוד הארועים

תעוד אישי

אם הפייסבוק היה לזירת ארגון ההפגנות מבעוד מועד וזימון מקוון של משתתפים בהן, הרי שרשת חברתית זו ואחרות שימשו גם לתעוד הארועים ההסטוריים והחווית האישיות בצילם, זאת בשלל כלים מקוונים;

הערוץ הראשון הינו זה הויזואלי בו תועדו הארועים בתמונות והוצבו בשלל אתרים יעודיים: ביוטיוב הועלו סרטונים רבים מארועים ברחובות מצרים, אלו פורסמו מיידית ברשתות החברתיות השונות בדגש על הפייסבוק והטוויטר. סרטונים אלו מתעדים זוויות וארועים שונים מההפגנות ובכלל זה: הפגנות ברחובות קהיר; עימותים עם כוחות הבטחון; מותם של

מפגינים; תפילה המונית; שירים וסיסמאות הקוראים להפלתו של הנשיא מבארכ, ואף תעוד ארוע של דריסת מפגין על ידי רכב משטרה.

ערוץ נוסף לתעוד ויזאולי הוא באמצעות תמונות אשר הועלו באתרים יעודיים: בפליקר העלו משתמשי אינטרנט מצריים תמונות מחיי היום יום של המפגינים וכן בעמודים שונים בפייסבוק, ואף בשרות התמונות של טוויטר. בין התמונות ניתן למצוא את זו של חתן וכלה אשר צולמו בחזית נגמ"ש שעל גגו חייל מצרי משועמם;

הטוויטר היה למוקד בו דווחו ארועים מהשטח הן באמצעות חשבונות יעודיים והן באמצעות אלו של מצרים אשר תעדו את המתרחש ברחובות המדינה. מבין אלו אשר נפתחו לטובת הארוע במצרים ניתן למצוא את Jan25voices, Jan25live הכוללים דיווחים המתעדכנים בצורה מיידית ושוטפת.

לטובת הארועים נפתחו HashTags שונים כאשר המוביל שבהם היה #jan25, (אשר זכה לחיקוי עבור הפגנות ומחאות במדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון), אך גם תגיות נוספות כאשר השימושיות ביותר מביניהן היו; #Egypt, #Tahrir, #Mubarak.

הטוויטר שימש להעברת מידע, שמועות וקריאה לפעולה בכל ימי ההפגנות החל ב-25 בינואר, עבור בהתפטרות מבראכ ב-11 בפברואר וכלה בארועים שלאחריהם. במקביל, ולפעמים אף כתחליף, לערוצי מידע ותקשורת אחרים.

בהודעות לאחר התפטרותו של מבארכ באו לידי ביטוי הסיפוק מההצלחה;

תחושות של גאווה ערבית לאור הצלחות ההמונים בתוניסיה ובמצרים;

דמותה של מצרים החדשה שלאחר המהפכה ובכלל זה בתחומי החינוך;

 

התקשורת;

מעמדן של הנשים;

חזרת הבורסה לפעילותה;

היחס למדינות לארה"ב;

ולמדינות המערב (במקרה זה בהודעה מאת ואא'ל ע'נים. אחד מגיבורי המהומות);

וכן קריאתו לעם המצרי לשוב במהרה למהלך חיים רגיל;

וכן ערעור אפשרי על הסכם השלום עם ישראל;

ערוץ התיעוד הרביעי היה זירת הבלוגים המצרית בה כתבו בלוגרים מקומיים, גברים ונשים, בערבית ובאנגלית על חוויותיהם, מחשבותיהם וקורותיהם במהלך ההפגנות לצד תיעוד הארועים. בין אלו ניתן למצוא את הבלוג של  Sandmonkey(אשר פעיל גם בטוויטר); אחר המוקדש ל"הרוגי מהפכת 25 בינואר" אשר הציע, בסקר פנימי שערך, את העם המצרי כמועמד לפרס נובל לשלום; בבלוג אחר המגדיר עצמו כ" Commentary on Egyptian politics and culture by an Egyptian citizen with a room of her own" הוצבו, לצד הערכות וסיקור הארועים, גם תמונות מחיי היום יום בהפגנות ברחובות מצרים. ואא'ל עבאס, הבלוגר ופעיל האופוזיציה הנודע, כתב בבלוג שלו Misr Digit@l והביא בו תמונות וסרטונים דוגמת הרג האסירים בכלא אלקטא, גילויים ומסמכים אודות רכושו של הנשיא מבארכ ועוד. בבלוג אחר הופנתה הקריאה לנשיא כי יעזוב את המדינה לאלתר. בבלוגים נוספים תועדו באופן יומיומי ארועי 18 ימי ההפגנות בליווי תמונות של הרס ועסקים סגורים מחשש לביזה, כמו גם סרטונים ובהם חיילים ומפגינים מתפללים יחדיו, קישורים לכתבות אודות 'מצרים החדשה', ועוד.

שימושים טכנולוגיים

 תעוד כללי

אתרים רבים פעלו למיפוי גרפי של ארועי "אביב העמים הערבי". זאת, במטרה להציג לקורא את שטף המידע והארועים בצורה מוחשית וקלה לעיבוד. חלקם עשו זאת על צירי זמן שונים וחלקם עשו שימוש בשרות Google maps.

ה-Guardian הציג את מכלול הארועים בחתך מדינות וציר הזמן תוך חלוקה לסוגי ארועים ומתן יכולת למשתמש לנווט קדימה ואחורה בציר הזמן.

תעוד על ציר הזמן בוצע גם במקרה של הארועים בתימן;

מיפוי ארועים

יוזמה המבוססת על שרות Google Maps המפרטת את מוקדי ההתרחשויות של המהומות ברחבי מצרים לצד דיווחים שוטפים על הנעשה בה.שימוש שכזה במפות גוגל למיפוי מוקדי המהומות נעשה גם עבור תימן, תוניסיה ועוד.

מיפוי מקורות המידע

במטרה לרכז את שלל המידע המגיע ממקורות שונים על המהומות והעימותים המתרחשים ברחבי המזרח התיכון ובתדירות יומית, יצרו אתרים שונים שלל פתרונות ויזואליים וטכנולוגיים לריכוז כלל המידע לנוחות רבה יותר עבור המשתמש. מרביתם נועדו לרכז את הכמות הרבה של דיווחי הטוויטר ממדינות האזור השונות.

לדוגמא, היוזמה Sociable Media אשר מאפשרת לעקוב אחר ציוצי הטוויטר מ-18 מדינות שונות במזרח התיכון, בחתך מדינה או בצורה מרוכזת. כמו גם לפלח ציוצים אלו בחתך מקורות המידע: עיתונים, כתבי עת, תחנות טלויזיה ורדיו, רשתות מידע וסוכנויות ידיעות.

כל זאת מאפשר קבלת תמונה מקיפה, עדכנית ומיידית אודות המתרחש במזרח התיכון ובכל מדינה ומדינה בו, באמצעות כלי חשוב זה – הטוויטר.

אל-ג'זירה פעלה אף היא לרכז את שטף הציוצים באזורנו בהקשר של "אביב העמים הערבי" וזאת בצורה מצומצמת יותר מבחינת מספר המדינות (5 בלבד) והעדר יכולת לפלח את מקורות ציוצי הטוויטר. אך כאן ניתן לקבל סטטיסטיקה אודות מספר הציוצים לכל מדינה והממוצע לדקה ואף לראות את החלק היחסי של כל אחת מהמדינות מהסך השלם בחלוקה לריבועים אשר גודלם משתנה בקביעות בהתאם למספר ציוצי הטוויטר. זאת כמובן לצד צפיה בציוצים המתעדכנים בזמן אמת.

התמודדות הממשלים 

סגירת האינטרנט

על מנת להתמודד עם הדיווחים של המפגינים ברחבי האינטרנט והרשתות החברתיות, סגרו שלטונות מצרים ב-28 בינואר את האינטרנט בתחומי המדינה הן לתקשורת פנימית והן לזו החיצונית. זאת לצד השבתת התקשורת הסלולרית במדינה. כעבור מספר ימים שבו אלו לפעול בצורה סדירה. עדות מוחשית להיקף הארוע, ניתן ללמוד מגרף של Google הבודק את השימוש שנעשה במנוע חיפוש זה בכל מדינה ומדינה ועל ציר הזמן.

עיון בנתונים מגלה כי האינטרנט היה מושבת במצרים החל בחצות הליל של ה-28 בינואר ועד ל-2 בפברואר בשעה 11:00. חמישה וחצי ימים ברציפות כפי שמעיד התרשים שלהלן;

בלוב נסגר האינטרנט, כמעט הרמטית, מתאריך 3 מרץ 2011, כשבועיים לאחר תחילת ההפגנות במדינה.

באיראן ניתן לראות חסימה עקבית של אתר יוטיוב החל ב-30 בינואר 2011;

שלטונות סוריה חסמו את האינטרנט במדינה למשך 24 שעות בתאריך 3 ביוני וכן כעבור יומיים נרשמה הנחתה משמעותית בתעבורת האינטרנט למשך שעה.

מנגד, במדינות דוגמת בחרין, עראק, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, ערב הסעודית, תוניסיה, איחוד האמירויות לא נרשמה כל סגירה של האינטרנט.

מעצרים

לצד סגירת האינטרנט ברחבי מצרים, ביצעו השלטונות מעצרים המוניים של מפגינים, פעילי זכויות אדם, ואף מארגני הארועים הללו בפייסבוק: ואא'ל ע'נים, מנהל השיווק של גוגל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, נעלם ב-28 בינואר – בימים הראשונים של ההפגנות בקהיר, בהמשך התברר כי נעצר. מיד עם העלמו נפתחו דפים וקבוצות רבות בפייסבוק: עמוד המספר את סיפורו; אחרים הקוראים לאיתורו; ראיון מצולם ראשון שלו עם שחרורו מהמעצר; וכן ראיון בו הוא מבכה את המפגינים שנהרגו בעימותים אלו. ואא'ל הפך מיידית לכוכב תקשורתי ולמנהיג בלתי מוכרז של המפגינים עד כדי פתיחת עמוד פייסבוק הקורא להציבו בראש המפגינים בעת דיוניהם עם הממשל המצרי.

שלטונות סוריה הואשמו כי הם עוצרים פעילי מחאה ומענים אותם על מנת להשיג את פרטי הגישה לחשבונות הפייסבוק שלהם ובכך לאתר פעילים מרכזיים, לשבש את פעולת המחאה באמצעים מקוונים דוגמת שתילת מידע כוזב ואף להביא לסגירת חשבונות משתמשים.

התקפות מקוונות

ממשלים במזרח התיכון עשו שימוש לאורך השנים בפריצה לאתרים אופוזיציוניים ובהשבתתם כחלק מנסיונם להשתיק את קולות המחאה בארצותיהם. גם ב"אביב העמים הערבי" היינו עדים להתקפות מקוונות שכאלה נגד פעילות מחאה מקוונת. זאת בדגש על רשת פייסבוק, אשר בשל אופיה הסגור המצריך הרשמה מראש לצפיה בחברים ובפרטיהם, אין המידע בה נגיש במקרים רבים למבקרים אשר אינם חברים רשומים בה.

במענה למעבר של פייסבוק לשימוש בפרוטוקול HTTPS בו תעבורת המשתמשים מוצפנת ולפיכך מאובטחת יותר, נרשמה בתחילת מאי 2011 עדות לכך כי שלטונות סוריה ככל הנראה ניסו לזייף את התעודות הדיגיטליות של פייסבוק וזאת על מנת שניתן יהיה ליירט את תעבורת המשתמשים, לרגל אחריהם לגנוב את סיסמאותיהם ולעקוב אחר פעילותם ברשת חברתית זו. הטענה היא כי התקפה זו בוצעה על ידי משרד התקשורת וכי היא היתה מתמשכת וככל הנראה כללה מספר ספקי אינטרנט בסוריה. לדברי המומחים, היתה זו התקפה חובבנית, אך עדיין היא מעידה על היכולת הסורית הקיימת לפיקוח על האינטרנט במדינה.

שלטונות תוניסיה פעלו בראשית שנת 2011 לביצוע מתקפה מקוונת על משתמשי הרשתות החברתיות ודואר הרשת במדינה במטרה לגנוב את הרשאות הגישה שלהם. דיווחים הראשונים התקבלו בהנהלת פייסבוק מאת משתמשים במדינה אשר דיווחו כי חשבונם נמחק. בתום בדיקה התגלה כי הוכנס ככל הנראה קוד זדוני בדף הכניסה של האתר אשר מטרתו לגנוב את שמות המשתמש והסיסמאות. הפעולה בוצעה על ידי רשות האינטרנט של תוניסיה (Agence Tunisienne d'Internet – ATI), אשר הינה גוף המנוהל על ידי משרד התקשורת המקומי ומהווה ספק האינטרנט המרכזי לצרכנים הפרטיים.

פתרונות טכנולוגיים

ארועי "אביב העמים הערבי" וההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינות השונות ברחבי המזרח התיכון, הציבו אתגרים והצריכו פתרונות טכנולוגיים שונים מצד גורמים הפעילים בתחום ההגנה על חופש הפרט, הביטוי והאינטרנט.

אחד מהיישומים הראשונים היה Speak to Tweet מבית גוגל וטוויטר המאפשר למפגינים במצרים להתקשר למספר טלפון בינלאומי ולהקליט את הודעותיהם אשר מומרות לאחר מכן לציוצי טוויטר. אמנם מרבית ההודעות הינן בשפה הערבית, אולם מתנדבים החלו לתרגם אותן לאנגלית. שרות זה הינו מענה טכנולוגי נקודתי לסגירת האינטרנט במצרים, ומתוקף כך ההגבלות שהוטלו על חופש הביטוי והמידע במדינה.

פעילות "אנונימוס"

"אנונימוס" אינו ארגון או תנועה, לא ניתן להצטרף אליו, אין לו אמנה או דמי חברות, אין לו הנהגה ואפילו לו אידאולוגיה קבועה, אלא צבר של אנשים החולקים מטרה משותפת והמתאגדים לשם כך לפרק זמן קצר וזאת בנושאים בעלי דגש על חופש הפרט, חופש ביטוי פיזי ומקוון ומניעת צנזורה על האינטרנט והגבלות שלטוניות על מדיום זה.

בפעילותם "אנונימוס" אינם מעודדים אלימות או פגיעה פיזית, אלא תומכים בשינויים המתחוללים במזרח התיכון ומסייעים למפגינים ומנגד, תוקפים אתרי אינטרנט של גורמי ממשל. "אנונימוס" פעל בתקופה זו בעיקר בשני תחומים;

מתן אפשרויות לתושבי האזור ליצור תקשורת חופשית ולהגיע למידע אשר נאסר על ידי השלטונות בין השאר באמצעות יצירת מנגנונים העוקפים הגבלות שלטוניות שונות על האינטרנט. בהודעות השונות בטוויטר לדוגמא, הועלו קריאות של הפעילים להתקפות

מקוונות על מדינות שונות במזרח התיכון, עצות למשתמשי האינטרנט בלוב בדבר תקשורת מאובטחת, תיעוד של התקפות הפעילים ועוד.

זאת לצד פעילותם להענשת השלטונות באזור על ההגבלות אשר הם מטילים על חופש המידע (בדגש על זה המקוון) במדינותיהם. במסגרת זאת בוצעו פריצות למגוון אתרי ממשל והשבתתם וכן למערכות מידע שונות וגניבת נתונים, כפעולת נגד. כל פעולה שכזו מכונה מבצע (Operation) והיא כוללת פעילות מקדימה, במרבית המקרים תוך אזהרה מוקדמת ברשתות החברתיות השונות לגבי העונש הצפוי לממשלים אלו, וכן הכנת כרזה מתאימה למבצע. פעילות מקוונת ערה זו מצאה ביטוייה במספר רב של עמודי פייסבוק, חשבונות טוויטר וסרטונים יעודיים ביוטיוב עבור כל מבצע ומבצע נגד כל אחת מהמדינות, גם באלו אשר בהן לא היתה כל התקוממות, דוגמת ירדן וחבל כורדיסטאן.

במענה לדיכוי החריף של ההתקוממות העממית בסוריה ולהגבלות השלטוניות החמורות של המשטר הסורי על חופש הביטוי, המידע והאינטרנט במדינה, יצא הארגון בהודעה בתאריך 8 ביוני 2011 ובה איום על אתרי ממשל סוריים באינטרנט. אכן, בהמשך הותקפו ונפרצו אתריהן של מספר שגרירויות סוריה ברחבי העולם, אתרי ערים במדינה וכן זה של הבנק המרכזי.

לסיכום,

האם האינטרנט והרשתות החברתיות יוצרים מהפכות ? בהחלט שלא, אולם מדיום זה אפשר לנו המשתמשים והצופים מהצד, לא רק להיות עדים להסטוריה בעת התרחשותה, אלא אף להתכונן אליה ולדעת מראש את מועדי הארועים וההפגנות הפיזיות.

מהפכת המידע אפשרה לנו לא רק לתעד את ההסטוריה בזמן אמת, אלא אף לעקוב ולנתח את הארועים בטרם התרחשותם, את היווצרות תנועות המחאה המקוונות במדינות השונות, את עלייתן של הקבוצות והארגונים השונים, לצפות בפריחתם של מנהיגי מחאה. כל זאת עוד בטרם החלו ההפגנות עצמן ברחובות ערי המזרח התיכון.

בנוסף, האינטרנט היווה ערוץ תקשורת זמין, על פי רוב, מיידי ורחב תפוצה להעברת מסרים ומידע מרחובות הערים לקצוות עולם.

עוצמתו של האינטרנט זכתה בארועים אלו לביטוי נוסף כמדיום להבעת מחאה – בעיקר במשטרים ריכוזיים; יצירת ארועים ודיווח עליהם.

נמתין ונראה האם פני המזרח התיכון ישתנו לעבר משטרים דמוקרטיים יותר ומה חלקו של האינטרנט יהיה בכך ?

[1] http://karamainfo.com/about/