כוחם של 140 תווים: הטוויטר במזרח התיכון
המידע אודות ההפגנות ההמוניות באיראן בחודש שעבר נגד הזיוף הגלוי של המשטר את תוצאות הבחירות לנשיאות, התאפשר בשל שימוש נרחב בטכנולוגיות תקשורת חדשות. בכלל זה ניתן למנות את הTwitter-, מיקרו-בלוג המאפשר למשתמשיו להפיץ הודעות קצרות בנות 140 תווים כל אחת (Tweets) באינטרנט, אפילו באמצעות טלפונים סלולריים. המשתמש יכול לעקוב אחר ה-Tweets, 'ציוצים', המועדפים עליו בין אם אלו הודעות של אנשים פרטיים או של קבוצות.
מלבד היותו אמצעי נוסף לתקשורת אישית, משמש ה-Twitter מגוון רחב של קבוצות ופרטים במזרח התיכון במכלול נושאים. כלי זה משמש תנועות ואישים פוליטיים, אתרים דתיים ומרכזים אסלאמיים כמו גם לקידום סרטים, אופנה ומסחר.
גופי תקשורת דוגמת ה-CNN, ה-BBC (במיוחד השרות בשפה הפרסית), Al-Jazeera, Voice of America ואחרים, מפעילים שרותי Twitter, זאת בשל יחודו – העברת חדשות במהירות ובתמצות בשל המגבלה על המבנה הקצר של כל הודעה. עד כי לעיתים קרובות הוא נבחר ע"י המשתמשים כמקור מידע ראשון. כמקור מידע עצמאי, מאפשר ה-Twitter הפצה של מידע, גיוס דעת קהל ועקיפת הצנזורה הממשלתית.
בסוריה, לדוגמא, נוצר ב-Twitter גל מחאה נגד ההחלטה של האתר LinkedIn – רשת חברתית בעיקר ליצירת קשרים עסקיים – לחסום את שרותיו במדינה. ההחלטה אכן בוטלה מיידית.
בתחילת השנה, נרשמו כמה יוזמות שכאלה באיראן; 'תנועת ה-18 במרץ' השתמשה ב-Twitter לזכר הבלוגר האיראני אומיד רזה אשר מת בכלאו בתאריך זה וכן זו למען שחרורם של שבעה ממנהיגי הבהאים אשר נעצרו בחודש מאי במדינה.
דוגמא מוחשית לעוצמת הפוטנציאל הקיים ב-Twitter היתה בעקבות מעצרו של סטודנט אמריקאי לעיתונאות במצרים, אשר צילם הפגנה. הוא שלח מיידית הודעה על דבר מעצרו באמצעות הטלפון הנייד שברשותו ל-48 ה-Followers שלו (אלו הקוראים את פרסומיו בשרות) והמידע עבר ישירות לרחבי העולם, דבר אשר הביא לשחרורו המיידי.
באופן דומה, הבלוגר המצרי הנודע ואא'ל עבאס, פרסם מיידית את דבר מעצרו וקורותיו בתחנת המשטרה באפריל השנה.
השימוש ב-Twitter ע"י נשים בעולם הערבי מגוון, באופן לא מפתיע, בשל האנונימיות היחסית שהוא מעניק למשתמשים בו. שרות זה מאפשר להן לחפש בני זוג, לתאר את חייהן ומעמדן כאישה מוסלמית בחברה המקומית, כמו גם לתקשר ולהביע תמיכה בנשים בעלות מכנה משותף, לדוגמא לסביות.
משתמשות מערב הסעודית נוטות יותר מאחרות להסתיר את דיווחיהם ב- Twitterכך שרק אלו אשר קיבלו את אישורן המוקדם, יוכלו לקרוא הודעותיהן. נשים ממרבית החברות הערביות, אשר פתוחות יותר חברתית ופחות הררכיות מזו הסעודית, פתוחות יותר לשתף אחרים בדיווחיהן אלו.
ארגוני זכויות נשים עושים שימוש רב ב-Twitter; לדוגמא, היוזמה המצרית, 'כולנו לילה' הלוחמת מזה כשלוש שנים נגד אי השוויון בחייה היומיומיים של האישה במצרים ובעולם הערבי. כך עושה גם מלכת ירדן אשר כותבת אודות נושאים שונים, כמעט על בסיס יומי, לקהל של מאות אלפי קוראים.
מנגד, יש הממעיטים מערכו של ה-Twitter כמקור אמין למידע, בהתייחסם למגבלת 140 התווים על כל הודעה המוצבת בו, כמו גם בשל התפוצה המיידית של ההודעות לרחבי העולם, ללא כל בדיקה של המידע ואישושו.
אולם נתוני יסוד אלו הנם גם בסיס כוחו של ה-Twitter. הוא משמש כבמה מהירה וישירה המאפשרת לעקוף את הפיקוח וההגבלות על חופש הביטוי במשטרים ריכוזיים.
במזרח התיכון במיוחד, זהו כמעט האמצעי היחיד לקבוצות שונות בחברה להשמיע קולן ללא התערבות הממשל.
עוצמתו של ה-Twitter ככלי לדיווח מיידי באה לכדי ביטוי בחודשים שקדמו לבחירות לנשיאות באיראן ובארועים שלאחר מכן עם הוודע תוצאות הבחירות. לצד רשתות חברתיות מקוונות אחרות, משמש ה-Twitter כמקור כמעט בלעדי למתרחש ברחובות טהראן.
אולם ממשלים במזרח התיכון לא נותרו אדישים למול ההתפשטות המהירה של אמצעי תקשורת חדשים ובדגש על רשתות חברתיות מקוונות אשר מגדילות את אפשרויות היחיד לפעולה ולקריאת תיגר על הממשל.
ממשלים ברחבי האזור משקיעים מאמצים רבים בהסדרת והגבלת אמצעי תקשורת אלו. לדוגמא, באבו ד'בי אסרה הממשלה חלקית את השימוש ב-Facebook ובתוכנת Skype בטענה ל"תוכן אשר אינו תואם את הערכים הדתיים, תרבותיים, פוליטיים ומוסריים של איחוד האמירויות".
איראן פעלה בנחרצות נגד ה-Twitter ואתרי רשתות חברתיות אחרות. לא רק שאסרה כניסה לאתרים מסויימים, אלא אף התקינה אמצעים לניטור תכנים ותעבורה, באמצעות כלים של Nokia Siemens Networks (NSN) במסגרת פרויקט תקשורת של החברה באיראן. היכולת לנטר את תקשורת האינטרנט והסלולר במדינה באה לידי ביטוי במעצרים של מספר אנשים אשר דיווחו על הארועים במדינה. דבר אשר הביא לחרם צרכני של מוצרי Nokia במדינה במחאה.
זמנים יאמדו את מידת השפעת ה-Twitter על היחסים בין המשטרים הריכוזיים במזרח התיכון לאזרחיהם. בינתיים, מציג השרות את יכולתו לשמש כאמצעי להפצה מהירה ומתמשכת של מידע בקרב קהלים נרחבים באוכלוסיה. זה לבדו לא יוכל להביא לשינוי חברתי מרחיק לכת או לתפוצה נרחבת של חופש פוליטי וחברתי, אולם לבטח הוא טומן בחובו סיכוי גדול ואף מעניק תקווה לציבורים משוללי זכויות במזרח התיכון.
